http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547I'll show you mine if you'll show me yours.heCopyright 2026 אפור ירוק. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=14108916<div align="right" dir="rtl"> אני יושב בגן המשחקים. לאחרונה סיימתי בעבודה פרוייקט אחד, ובעוד שבוע ומשהו אני אמור להתחיל פרוייקט חדש. עדיין נותרו בי שאריות של עייפות, ואין כמו החופשה החצי כפויה הזו, כדי לנוח ולטפל בהם. האויר כמעט לא זז, אבל לא חם פה היום. אחד מאותם ימים בהם נעים יותר על ספסל בחוץ מאשר על הספה היקרה שבבית. וכמובן, הכי יפה זה לראות את בתי הקטנה מתרוצצת לה ממקום למקום. בשבילה המתקנים הצבעוניים והמשוכללים (והבטיחותיים כמובן..) מעניינים באותה מידה כמו אבן שמחציתה שקועה בבוץ בקצה הדשא. היא בת שנתיים, עוד מעט שלש בעצם. אני... קשה לי להזכר בת כמה היא. קשה לי להזכר כמה זמן אמא שלה כבר לא פה. הקטנה מתרוצצת לה, ומתקרבת לקבוצת ילדים אחרים. אני רואה איך שהיא מתמקמת ביניהם בקלות, ואחרי כמה שניות פתאום עוצרת וסוטה הצידה מהחבורה הצעירה.. אני לא יודע אם זו היהירות הקלה שירשה מאביה כלפי כל אדם, או הניתוק מהחברה שירשה מאמה. אף פעם לא הבנתי את התכונה הזאת אצל אמא שלה, אילת. אילת. כמו העיר הדרומית בקצה המפה, גם אילת היתה מרוחקת, ונחשקת, אני חושב לעצמי לרגע. אבל האמת שזו רק אידאליזציה שלי למצב. למען הא</div>Sun, 11 May 2014 01:21:00 +0200ilanilan1982@gmail.com (אפור ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=14108916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18547&blog=14108916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=13848467<div align="right" dir="rtl">יש מישהי אצלנו בעבודה.. נתקלתי בה פעם בביקור שערכתי באגף תכנון אסטרטגי. האגף הזה לא שוכן בבניין המרכזי, ולעיתים רחוקות יוצא לנו לבקר שם. כשהגעתי, נאלצתי להמתין מעט. בשמת, פקידה באגף שכבר נתקלתי בה קצת במיילים, אולי באיזה טלפון פעם, הזמינה אותי להתיישב. כמה שהגעתי לפגישה הזאת עם מצב רוח קשוח ורציני, כי פחות מזה לא היה מביא את התוצאות הרצויות בפגישה הזאת, ברגע שהיא צחקה איתי וחייכה, כמובן שזנחתי את החזות הקשוחה. אני לא באמת נהנה מזה, ממילא. אני חושב שפלירטטנו. אני לא בטוח. כי היה לי בראש שהיא נשואה, זה אני יודע. אבל באמת שמצד שני, היא פלרטטה איתי. או שהיו לנו הגדרות שונות למושג הזה. לא ממש נתקלתי בה מאז, למרות שניסיתי. אתם יודעים, בתכנון העקיף והבלתי יעיל של גבר מתלהב קצת שלא ברור לו אם הוא מדמיין או לא. לשמחתי, החברה ארגנה טיול. מה זה טיול? סיור קטן באיזור יפו, ככה בשביל "גיבוש העובדים". אוף, זה היה כמו כיתה ו' מחדש. ישבתי באוטובוס, די משתעמם מהטיול, ורק מחכה להזדמנות לפזול לכיוון בשמת. כל פעם שהסתכלתי עליה בהחבא כמו נער מתלהב, זה היה שווה את זה. ההרגשה הנעימה, קורת הרו</div>Sun, 14 Jul 2013 20:05:00 +0200ilanilan1982@gmail.com (אפור ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=13848467http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18547&blog=13848467http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=12233464<div align="right" dir="rtl">וידאתי שאחרון החיילים עלה, ונכנסתי אל הג'יפ המוביל. הנהג יצא לדרך, והשיירה הקצרה שלי הפנתה גב לכפר הקטן והמסוכן הזה, שרק בזכות עינת, קצינת המודיעין של היחידה, גם יצאנו ממנו בשלום. עכשיו רק בא לי לנוח, אבל אני חייב כבר לשדר דיווח ראשוני, ולודא שכולם בסדר. בעזרת הקשר אני עובר מג'יפ לג'יפ, שואל מה מצב הכוח שלנו. "כולם בסדר", אני שומע בחזרה מכל אחד בתורו. כנראה שמהיחידה האזינו גם עכשיו לתדר הפנימי שלנו, כי אחרי דקה עולה מולי מפקד היחידה. "כח אילן מקודקוד, קיבלתי הכח תקין, למה עוד לא קיבלתי דו"ח מצב, עבור?" לחוץ. אני מלא אנדרנלין ותחושת ניצחון אחרי הערב, ואני לא מתרגש ממנו. "קודקוד כאן כח אילן, קבל שהמשימה בוצעה בהצלחה, המלוכלך נעצר והועבר לשב"כ." "רות," עונה לי מפקד היחידה, "אני מבין ללא אירועים מיוחדים?" "קבל שחמקנו מזירת המטענים, אבל ה"דובי" עלה על מטען בשולי הזירה. אין נזק ואין נפגעים." הוא החזיר לי בקשר כמה דיבורים של נהלים ולקחת את הנהג של ה"דובי", הדחפור הכבד, לתחקיר יחד עם שאר הכח, אבל אני כבר אמרתי "רות" על כל דבר. אין משהו שהוא יוכל להגיד לי עכשיו. אני רק רוצה להגיע לבסיס, להתקל</div>Sun, 26 Dec 2010 19:58:00 +0200ilanilan1982@gmail.com (אפור ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=12233464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18547&blog=12233464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=11908114<div align="right" dir="rtl">ערב גמר המונדיאל.. כל כמה שנים, תקופת המונדיאל מגיעה וכמו כל תקופה מתחדשת, גם המונדיאל מביא איתו מחשבות נוסטלגיות על מה שהיה ואיפה היינו בפעם הקודמת, ומה השתנה. שיניתי עבודה, ומקום מגורים. לא רחוק, אבל מספיק. והאמת שגם איבדתי עניין בכדורגל. גם הכדורסל שעוד החזיק מעמד עד העונה האחרונה, כבר אכזב ונעזב. ערב גמר המונדיאל. הדירה שלי מצוחצחת ומבריקה, תוצאה של עודף זמן. הצ'אט אצלי פתוח, תוצאה של עודף זמן ויש מי שיגיד- תוצאה של חוסר חיים. <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: 0in 0in 0pt; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir</div>Mon, 12 Jul 2010 01:49:00 +0200ilanilan1982@gmail.com (אפור ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=11908114http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18547&blog=11908114http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=11894890<div align="right" dir="rtl">שלום למי שקורא.. כמה נחמד לראות בסטטיסטיקה שאנשים נכנסים לבלוג וקוראים. מה שקצת מתסכל אותי זה שמדובר בעיקר בגברים ככל הנראה, לפי החיפוש שמוביל אותם לבלוג. לא נורא, אני בטוח שמדי פעם גם מישהי קוראת פה, ואולי אפילו דתיה. :) הייתי רוצה לבא למסיבת יום ההולדת שהחברים שלך מתכננים לך. לזהות אותך בין האנשים, ולפתוח איתך בשיחה נעימה. לעבור איתך בין האנשים, להגיד שלום לכל החברים שלך, שישאלו את עצמם מי זה שהיא הולכת איתו. ואז למשוך אותך הצידה, וללכת משם.כל הדרך בוודאי אסתכל אלייך, לראות מה הפנים שלך אומרות.. אני לא רוצה לקחת אותך לדירתי בניגוד לרצונך. ואת לא אומרת דבר, אבל יש לך חיוך קטן על הפנים, ומבחינתי זה מספיק בינתיים..כשאנחנו מגיעים אל הבניין שלי, אני מחליט להעיז מעט, ולופת אותך בבת אחת, מרים אותך בזרועותיי ומדלג על המדרגות אל הקומה השנייה. את נבהלת לרגע וצוחקת, וכשאנחנו מגיעים אל הדלת שלי, אני מוריד אותך ומתנשף מעט. מחייך אלייך.מפתח בדלת, ושנינו נכנסים אל הדירה. את מרגישה את המתח באוויר. אני מושך אותך אליי ומניח את ראשך על כתפי.. מלטף את ידייך ואת צידי גופך ממש לאט ובעדינות.כעבור כמה</div>Mon, 05 Jul 2010 22:29:00 +0200ilanilan1982@gmail.com (אפור ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=11894890http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18547&blog=11894890http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=11544106<div align="right" dir="rtl">זה לא ייאמן.בפוסט שעבר כתבתי שאני תוהה אם יש אי שם מישהי שכותבת ומרגישה כמוני..אחד הדברים המבלבלים בקשרים עם בנות דתיות, לפחות דתיות כמוני, זה שהמיניות נמצאת מחוץ לסיפור.אני לא חושב עליהן בצורה כזו. "מין" אינו מרחף לו שם ביננו.אולי בגלל שעבורי יש חיץ בין עולמי המציאותי לחוויות וירטואליות.בכל מקרה, מה שמשעשע, זה שהמשפטים ההם ("סיפור אירוטי שנכתב על ידי מישהי דתיה ושפויה") מהווים מקור כניסה ראשי לבלוג שלי.מן הסתם גברים שבחורה דתיה עושה להם את זה.האמת שבאורח מוזר, עם השנים הפכתי גם אני, אחד מהדתיים, לאחד שדוקא המראה הדתי עושה לא את זה. :)טוב, אז הנה, בתקווה הקטנה שמישהי קוראת את זה:ראיתי אותך ואת חברותייך כבר בעלייה לספינה.הייתי רוצה לומר שחיוכך כבש אותי, אבל כפי שלמדתי אח"כ, זה כבר לא מקורי. מסתבר שכולם אומרים לך את זה. לדבר על המבט המהיר והבלתי מורגש שבו בחנתי את כולך בזריזות יהיה מעט בוטה, אז נסתפק באור הפשוט והחום ששידרו עינייך ומבטך.מעט נרגשות, ככה נראיתן לי, ואני ככל הנראה נראיתי כמו מלח אדיב, אחרת קשה להסביר את הדרך שבה פניתן אלי בבטחון גמור שאני זה שצריך להסביר לכן לאן ללכת פה ואי</div>Sat, 23 Jan 2010 20:58:00 +0200ilanilan1982@gmail.com (אפור ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=11544106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18547&blog=11544106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=10034409<div align="right" dir="rtl">זה היה בחורף 2006. היינו אז צעירים יותר, יפים יותר, ולהוטים למין יותר... טוב, לא יותר, אבל לא פחות. &#61514;כשאני מדבר בלשון רבים זה כמובן בשביל האסטתיות, כי למעשה, אין לי מושג מה רמת המיניות שלי. האם אני מאגר הורמונים נדיר ופרוע? האם כל הגברים חושבים כמוני כשמצלמים אשה מאחורה? במחשבה שנייה, אני גם לא מעוניין לדעת. הומופוב גאה אנוכי, ודי לי בעולם המין שלי. זאת אומרת, אני מקווה שלא להתוודע למיניותו של גבר אחר, תודה. נשים מספיקות לי. (אפילו על אחת הייתי מתפשר!)על כל פנים, הייתי צעיר יותר, יפה יותר... וגם אביטל היתה יפה. נהדרת. מקסימה. והיו לנו אפילו נושאי עניין משותפים, ושנינו אהבנו את אותן סדרות, וחלמנו לאותם כיוונים... טוב, לא בדיוק. כי מעולם לא באמת דיברתי איתה. שיחה של ממש. אמרנו "היי, אהלן" ו"מה נשמע", שהפכו ל"היי ואהלן" ו"מה נשמע"+ חיוך של 'אנחנו מכירים כבר', אבל לא יותר. כמה מצער.יש לי שני זוגות חברים שגרים בשכנות במעין מושב איפשהו בין חדרה לגדרה. כל חודש-חודשיים הייתי מגיע אליהם לשבת. האוירה היתה תמיד נוחה ונעימה, פעם הייתי ישן אצל זה ופעם אצל האחר, ובכל מקרה היינו אוכלים יחד. וה</div>Tue, 14 Oct 2008 21:11:00 +0200ilanilan1982@gmail.com (אפור ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=10034409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18547&blog=10034409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=10019128<div align="right" dir="rtl">"הנוקם". עוד מערבון של קלינט איסטווד. סרט לא מעניין במיוחד, שהחלטתי לראות רק כי התחשק לי מערבון ככה פתאום.איסטווד צועד ברחוב היחיד (תמיד יש שם רחוב אחד, בעיירות האלה) לעבר האיש הרע, והמצלמה בגבו. הוא ממשיך ללכת, ולרגע זווית הצילום היא מתוך בית, דרך חלון הצופה אל הרחוב. המצלמה מצלמת מעבר לכתפה, או ליתר דיוק, מעבר לצד פלג גופה העליון, של אשה כלשהי. צורתה אפילו לא ממש ברורה. ובראשי חולפת מחשבה.והבנתי שראיתי יותר מדי קטעי וידאו באתרים מפוקפקים.כי אחרת, למה הזווית ממנה מסתכלים על האשה בצילום כזה, הזכירה לי סיטואציה שבה אגני מתחכך בישבנה?גם היום ניסיתי למצוא את הבלתי מצוי באינטרנט. סיפור אירוטי שנכתב על ידי מישהי דתיה ושפויה. סיפור ולא שיר סתום. אירוטי ממש, ולא עטוף ברמזים לבלי היכר. על ידי מישהי, ולא על ידי מישהו שהתחזה למישהי. ושפויה, שלא כמו בלוג של מישהי בעלת אישיות גבולית בו נתקלתי לפני שנה. ככל שעוברים הימים והשנים, וסיפור כזה לא נמצא לי, אני מתחיל להטיל ספק בנורמליות שלי עצמי. אם אין אף אחת נורמלית שמנסה לכתוב כמוני... שמא לא אובן לעולם? אפשרות מטרידה. [אמנם לפני שלוש שנים הגיבה לי כא</div>Sat, 11 Oct 2008 23:11:00 +0200ilanilan1982@gmail.com (אפור ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=10019128http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18547&blog=10019128http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=8695461<div align="right" dir="rtl">יוני התקשר אלי... אם יוני מתקשר אליך, זה אומר בשורות טובות. או שהוא רוצה להציע לך להכיר את אחת מעשרות ידידותיו, שאיני יודע מאיפה צמחו לו, או שיש לו עבורי הצעת עבודה. אכן, הפעם הוא מציע לי ללוות מחר טיול של קבוצת נוער מדרום אפריקה, משפחות ששלחו את ילדיהם לטייל קצת בארץ. מצויין. טיול תיירים מן הסתם, אולי תהיה להם מדריכה סימפטית ואף נאווה. אבל העיקר שנתחיל להרוויח פה. למחרת בתשע וחצי בבוקר, עליתי לאוטובוס בצעד קליל, החלפתי כמה מילים אם האחראים על הטיול, שלום שלום, והתיישבתי במקומי. נראה כי החבר'ה בטיול הזה צעירים למדי כיתה י-יא', משהו כזה. חבל. כשהתחלנו את המסלול בחנתי לאט לאט את הקבוצה... את הבנות בקבוצה, ליתר דיוק. המדריכות, כמה מאכזב, ממש לא היו לטעמי, והבנות... ובכן, מסתבר שהן בנות בגיל תיכון... לא משהו שאני יכול להרשות לעצמי לפנטז עליו בלי לשאול את עצמי אם כבר שילמתי את מיסי לאגודת הפדופילים העולמית. <SPAN</div>Sun, 24 Feb 2008 14:46:00 +0200ilanilan1982@gmail.com (אפור ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=8695461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18547&blog=8695461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=8528511<div align="right" dir="rtl">לפני שנה בערך, בסביבות 4 בבוקר פגשתי מישהי בלתי נשכחת. הסתובבתי לי בצ'אט של תפוז, אני חושב שפשוט התעוררתי קצת לפני ולא נרדמתי, אז נכנסתי. באותה תקופה הייתי שם הרבה. מחפש מישהי שתבין ותהיה באותו מקום שבו אני נמצא. שיחד, נוכל להנות מידידות וירטואלית ומיניות וירטואלית. בתקופות שהיו לפני כן, וגם מאז, למדתי שהדבר הזה נדיר ביותר. אם יש מישהי בצ'אט שמחפשת את "איבר ענק במצלמה", היא יודעת מה היא מחפשת. אין לה כוח לדיבורים מסביב והיא מעודדת אותך לקונית ובחוסר חן לעשות את הקטע שלך. ברר.. איזה ניכור לא מושך ולא מיני בעליל. מצד שני, יש את אלו שאולי נהנות לשוחח, ואולי אפילו נהנות מהחטטנות שלי בעקבות מיניותן האובדת, אבל ברגע שאני מתחיל להישמע קצת יותר ממשעשע ויותר מדי אינטימי... זה לא בשבילן. ודליה, שם בדוי, נכנסה אותו לילה כי לא הצליחה להרדם. היא העידה על עצמה שהיא לא אשת טכנולוגיה גדולה, המחשב לא משמש אותה מעבר לוורד ומייל, ולצ'אט היא לא נכנסה עד היום יותר מדי. אבל השיחה איתה היתה כיפית ממש. היא הודתה שהיא אכן בחורה מינית בהחלט, זה כבר היה חמוד. והיא דתיה, כמה נפלא. חצאיות והכל, ולא נוגעת</div>Tue, 29 Jan 2008 21:49:00 +0200ilanilan1982@gmail.com (אפור ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18547&blogcode=8528511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18547&blog=8528511