http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361אדם חכם זקוק רק לכמה מילים.heCopyright 2026 אחת יותר מידי.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14926522<div align="right" dir="rtl">אני מסתכלת עלייך דרך מסך גדול, בעיניים בורקות ורעד בלב אני קולטת לאט לאט מה קורה בתוכי. יש לי נשמה גדולה בבטן, אני יכולה להרגיש אותה ואותך גדלים ומשתנים בתוכי. אני לומדת להכיר אותך ואת עצמי מחדש..וזה דווקא נעים, לא מפחיד. ואני מחוברת אלייך כמו שמרגיש שלא הייתי לאף אחד אחר מעולם..וזה מרגיש הכי טבעי בעולם, כאילו היינו כבר בגלגול הזה. אתה מרגש אותי וכשאני חושבת עלייך אני מתחילה לבכות. כי זה פלא אלוקי שאני מצד אחד לא מעכלת אבל מצד שני כ"כ נכון כרגע..ואני רק מקווה שאהיה מספיק עבורך..ואולי לא רק מספיק. אולי הכל בשבילך. זה מדהים איך אני גדלה יחד איתך, מתפתחת ומתבגרת תוך כדי תנועה.. עודמעט ניפגש ואתה תסתכל עליי בעינייך היפות ופשוט תהיה מלאכי ויפה מבפנים ומבחוץ כמו שאני מרגישה אותך עכשיו בתוכי. ואני מחכה, להיות שם עבורך להרגיש אותך לנשק אותך לחבק ולהגיד שאני אוהבת. אמא אוהבת אותך הכי בעולם.</div>Mon, 23 Oct 2017 22:43:00 +0200adrii@walla.co.il (אחת יותר מידי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14926522http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=184361&blog=14926522http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14907248<div align="right" dir="rtl">זה כאילו אלוהים מתלבט. אם לתת או לא לתת. אם מגיע לי או לא. אם אהיה מספיק חכמה כדי לדעת מה מגיע וכמה זה ישאב אותי. אבל אני יודעת אלוהים שלי! יודעת עד כאב. שנים של טעויות לימדו אותי איך אני ארצה להיות וכמה. כמה משמעותית וכמה בתוך. זכה אותי, אפשר לי להראות לך ולכולם. איך אני יכולה להיות טובה כ''כ. וכמה שאני יכולה לתת מעצמי מבפנים, באמת. נסה אותי, לא תתחרט.</div>Thu, 13 Jul 2017 00:02:00 +0200adrii@walla.co.il (אחת יותר מידי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14907248http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=184361&blog=14907248http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14906800<div align="right" dir="rtl">זמן של תפילות מסביב שקט ודממה. רק לפעמים יללה מפלחת את האוויר, מזכירה לי את הקולות שבפנים. אני עוצמת על עיניי, מכוונת, מייחלת ומבקשת. לרגעים נדמה שאני לבד, מחזיקה את האוויר שבפנים ומוציאה החוצה. אבל אני מלאה באנשים, מלאה ברצונות. מנוגדים. הקולות בתוכי זועקים, אני שומעת אותם ואוטמת את אוזניי. תפסיקו תפסיקו את המוזיקה הזאת. היא לא נעימה לי. אני מחכה למשהו שיקרה, למשהו שיפסק ואולי גם משהו חדש שיתחיל. שיפסקו הקולות. שיצמח קול חדש אחד. אחיד. קטן בהתחלה, מבויש, ולאחר מכן, קול גדול שיצא ממני - באהבת עולם ואסירות תודה. שיבקע בעוצמה ובאור יקרות, שיגדיל גם אותי..שלא ירעיש. אני עוד מצליחה להיאחז. לעיתים נדמה כאילו כבר עזבתי..ואז אני חוזרת. הדלת מולי כאילו סגורה, אבל אולי אף פעם לא ניסיתי לפתוח? הקולות בפנים קצת כבויים עכשיו ויש לי פנאי לניסיון אחרון של תפילה. כנה ואמיתית. שקטה ועוצמתית גם יחד. אני עומדת מול הדלת, מלמלת לעצמי ודופקת. </div>Mon, 10 Jul 2017 23:26:00 +0200adrii@walla.co.il (אחת יותר מידי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14906800http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=184361&blog=14906800http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14903650<div align="right" dir="rtl">אוהבת ושונאת שונאת ואז שוב אוהבת נעה במטוטלת רגשות מהירה בין רגש לרגש בין לב חמוץ ללב מתפוצץ אני כותבת כאן מנסה לרפא את הפצעים שלי את החתכים להמשיך הלאה, לכתוב, להוציא ממני ואז לנשום שוב. נדמה שחלף נצח מאז שהייתי פה. והכל עדיין, אותו דבר. אותה רכבת רגשות אותם רגשות אשם אותה אהבת עולם שמעורבבת עם שנאה יוקדת אותה שנאה עצמית ורצון לסיים את הכל ואותה תקווה שמשהו בי ישתנה ושהמשאלה הטמונה בי לא תתגשם לעולם.</div>Mon, 26 Jun 2017 01:53:00 +0200adrii@walla.co.il (אחת יותר מידי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14903650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=184361&blog=14903650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14857548<div align="right" dir="rtl">הלוואי והייתי מתמידה לכתוב פה יותר. זה זמן מה שקשה לי ואין לי לאן לפרוק. מחשבות שנודדות לי ונעלמות. התחושות הן אותן תחושות, רק למציאות עמוסה יותר. לפעמים אני מרגישה שאני טובעת וכשאני עוצמת את העיניים אני יכולה כבר להריח את ריח האדמה מעליי. הלוואי ויגיע יום וארגיש אחרת הלוואי ויגיע יום וארגיש שלמה הלוואי ויגיע יום ולא ארגיש שאני רוצה למות. אולי יום אחד כשיהיה לי ילד. </div>Thu, 08 Dec 2016 23:57:00 +0200adrii@walla.co.il (אחת יותר מידי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14857548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=184361&blog=14857548http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14814712<div align="right" dir="rtl">בא לי למות. להתאדות. להיעלם. לא חושבת שכולם יכולים להבין את ההרגשה הזאת. את הרצון הקיומי הזה והפחד מהחיים. מיציתי האמת. אחריי שני עשורים וחצי אני באמת ובתמים מרגישה מיצוי. לפעמים אני מייחלת לא לקטם בבוקר. פשוט להישאר תקועה בתוך החלום.. לא משנה כמה טוב יש לי בחיים, הוא לעולם לא יצליח להעלים את הכאב שיש לי, את השנאה כלפי עצמי ואת הפחד מלעשות את הצעד. המוות לא מפחיד אותי, זאת רק הדרך להגיע אליו שמלחיצה אותי. וגם הפחד מלחשוב מה יקרה לנסיך שלי. מה יהיה איתו ואיך אני אשאיר אותו לבד.. אבל חוץ מזה. כלום. רק רצון כנה להיעלם. ולא להיות יותר.</div>Wed, 06 Jul 2016 23:25:00 +0200adrii@walla.co.il (אחת יותר מידי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14814712http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=184361&blog=14814712http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14569419<div align="right" dir="rtl">היא רוב הזמן שותקת. והמילה האהובה עליה היא "כלום". שומדבר לא קורה לה, הכל בסדר ושרק יעזוב אותה. ובעצם, שלא יעזוב. לפעמים היא מייחלת שיבין לבד מה עובר עליה ובתוכה.. אבל כנראה שאהבה כמו שדמיינה אותה לא קיימת. כזאת בלי מילים והסברים, אלא רק עם מבטים. כזאת שלא תצטרך להסביר על "למה" ו"איך" אלא פשוט יהיה חיבוק אחד גדול שיעטוף את כולה ויתן לה תשובה. </div>Wed, 27 Jan 2016 01:15:00 +0200adrii@walla.co.il (אחת יותר מידי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14569419http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=184361&blog=14569419http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14565064<div align="right" dir="rtl">האם ישנה שרך להתגבר על העצבות? להתגבר על תהומות הנפערים בתוך הלב שהוא ממילא לא כה גדול? לב של בן אדם אנוש. שקצת עצוב לו עכשיו ובכלל, בתקופה האחרונה. שמרגיש שהסנדלר הולך יחף. שמרגיש שכבד לו כמו מיליון טונה על הלב.. ששומדבר לא גורם לו אושר יותר מכמה רגעים ספורים. שמנסה להתרגש ולהעריך כל רגע טוב שיש לו בחיים..ויש לו. המון כאלה. אבל אף לא רגע אחד מספיק בשבילו להוציא אותו מהעצבות. זה כמו מין משקפיים של דמעות שהוא מסתכל דרכם.. ומולו נשקפת לו דמות בכלל לא יפה, אפילו קצת מכוערת. דמות רעה ואכזרית.. שקטה ובעיקר עצובה. האם יש פיתרון? האם ישנה דרך אחרת בשבילו? האם יש לו תקווה? הוא מפחד. כי הוא רג רוצה לישון ולא להתעורר לעולם. אבל אז..יהיה גם עצוב לאנשים מסביבו.. ולזה הוא לא התרגל.</div>Tue, 26 Jan 2016 00:04:00 +0200adrii@walla.co.il (אחת יותר מידי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14565064http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=184361&blog=14565064http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14453711<div align="right" dir="rtl">לפעמים נדמה שהשמש קצת יותר מאירה לי. אני קמה לרסיסי בוקר עדינים. משמאלי הנסיך ישן.. שינה ערבה, מתוקה כזאת של שקט.. והנה אני שוב קמה מסיוטי לילה. לרגע הוא זז ואני משתתקת. כשהוא ככה הכי בא לי לחבק אותו כל הלילה, שיעטוף אותי בחיבוק חם ולא יעזוב.. וזהו. שנישאר ככה לנצח.. אבל הוא קם לעבודה וגם אני..ושנינו משתחררים מהחיבוק החם אל עולם של חורף וקור. ושוב אני ארגיש לבד ושוב אותה התחושה..ושוב רגשות אשמה על מה שעובר לי בראש בזמן שהוא מתלבש. אני מצטערת אהובי, אני כ"כ לא רוצה להכאיב לך. זה רק הכאב שלי שאני רוצה להפסיק. </div>Sun, 20 Dec 2015 22:47:00 +0200adrii@walla.co.il (אחת יותר מידי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14453711http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=184361&blog=14453711http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14418866<div align="right" dir="rtl">איכשהו ציפיתי שאשתנה. שהחיים החדשים שזרמו מתחת לרגליי החשופות ינחילו אצלי דפוס חדש חסר מלנכוליות. גיליתי על עצמי דברים חדשים, רכץעים וטובים אבל בעיקר שעצבות היא לא משהו שעובר. הוא לא נשטף ממי ברז קרים ולא נעלם גם אחריי עשרות שמחות. הוא נשאר שם, צפון בתוך מעמקי הלב ומחכה להזדמנות קטנה כדי לפרוץ. איזשהו סדק בביטחון או ספק באהבה והוא חודר. בלי רחמים. בדבקות מעוררת הערצה והוא מכאיב כ"כ. מותיר אותי מדממת ופצועה. עייפה ושקטה. </div>Sun, 06 Dec 2015 14:08:00 +0200adrii@walla.co.il (אחת יותר מידי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=184361&blogcode=14418866http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=184361&blog=14418866