http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977לשאולים יש זיכרון קצרheCopyright 2026 אני היא בכל השמות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14821840<div align="right" dir="rtl">מה שאני רוצה עכשיו תמיד בורח ממני, מתפוגג כעשן של מדורות בשנות העשרים. מי שאת מחר. מי שאת מחר, וגם מי שאת היום- דבר לא נעלם מעיני. את הכל אני מחבקת; גם את מה שאת רוצה לקבור קברי בפתח ביתי, ואשמור לך אם תסטה הדרך, שתמיד תוכלי לחזור.</div>Sat, 30 Jul 2016 21:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני היא בכל השמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14821840http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182977&blog=14821840http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14821838<div align="right" dir="rtl">עיר הולדתך: הבהוב של פלורסנט במסדרון בזמן הציפיה והפחד. עיר נעוריך: מפלט מן השגרה, פרצופים זרים ברחוב- סוף סוף לנוח. ערים מזדמנות שעוזבים אחרי שנה עם קצת יותר בחשבון החיים, וקצת פחות חלומות. והעיר של עכשיו שאתה מושקע בה ושוקע, שאתה רחוק בה וכל-כך כל-כך קרוב שזה שורף ורחובותיה מופיעים לך בחלום. הישר מבט בעיניהן כאילו לא ביקרת בהן אף פעם.</div>Sat, 30 Jul 2016 21:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני היא בכל השמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14821838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182977&blog=14821838http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14821836<div align="right" dir="rtl">רגלייך טופפות לקצב קול פנימי (אני שומעת). אני פורסת מפה של מחשבותייך, עם הגבול המודגש הזה: את נמצאת כאן. בואי לטייל איתי ברחבי היחד, לאורך הרחובות הצרים המסתתרים תחת בתיהם, סביב הכיכרות הרחבים בם צעקנו שחסר, לאור שקיעתם וזריחתם של האורות בחלונות. נחפש ולא נמצא, לפעמים סתם נשתוק, לפעמים נלך לישון.</div>Sat, 30 Jul 2016 20:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני היא בכל השמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14821836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182977&blog=14821836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820054<div align="right" dir="rtl">משב בריח מייפל פורע שערות הוילון. שמש שולחת ידה בהיסוס כדי ללטף פנייך בשנתך. זה חסד שמותר לי להיות כאן בין צלצולי האור המנקדים את חלומך. משהו בתוכך נמתח ומתכדרר; להגיע עד סיפך כמו גלים של ים, כמו חול ברווח בין אצבעות הרגליים, כמו הריח שנשאר שעות ארוכות אחרי. ולעצור- שלא לרמוס כנפי השינה הסוככות עלייך. למדוד כל נשימה שלא לכבות את הקסם. ולא למהר.</div>Sun, 24 Jul 2016 18:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני היא בכל השמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182977&blog=14820054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820049<div align="right" dir="rtl">עם פחות זכרונות מתקלפים, ופחות טעם לוואי של בדידות, עם עצמות פחות שבירות, ועם פלוס, אפילו קטן, במאזן הכוחות. בלי נהרות הבכי הסכורים, עם סוליות בנעליים, ותקוות רק במקומות הנכונים. בלי לצפות להוקרה, ועם כישרון מובחן במשהו. עם חוש הומור, ובלי להכביד, ועם הצד המבריק כלפי מעלה- אולי אהיה ראויה לאהבה.</div>Sun, 24 Jul 2016 18:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני היא בכל השמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182977&blog=14820049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820047<div align="right" dir="rtl">יש פח מתחת לכיור של הרגש אליו אזרוק את כל חתיכות העצמי המקולקלות, אלו שאין איש הרוצה בהן. לכל חתיכה יש סיפור אותו אשטוף עם המים, וגם קצת סבון- להבריק, שאהיה ראויה לאהבה. הגעת בזמן הנכון לאסוף זכוכיות זעירות מהקרעים בעורי, לעשות ממני פסיפס נדיר של תוצרי לוואי צבעוניים, להגיד לי מלים של מישהו אחר- כמו הנשמה.</div>Sun, 24 Jul 2016 17:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני היא בכל השמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820047http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182977&blog=14820047http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820042<div align="right" dir="rtl">מישהו בוער שם, הלהבות מגיעות לגרונו ממש. עמוד של אש. ונשמתנו מפוחמת, מסכי עשן גדולים מסתירים מעיננו (עד גרונו ממש), ואנו צולים באש שאריות תקוותינו במקום לכבות. נישא תפילה לגשם ביללות אינדיאניות- הדברים מתרחשים מרוחקים. מישהו בוער שם במקום לכבות.</div>Sun, 24 Jul 2016 17:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני היא בכל השמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182977&blog=14820042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820037<div align="right" dir="rtl">"אם יראוני דם ואומר דם יאמרו - צבע." אמיר גלבוע כל הלילות הירח היה מלא, עקשנות אורו ניצבת כעד אשר בבית דין גבוה לעולם לא יפצה פיהו. ומי ירשיע? בעיוורון הלילה ראיתי דם, ויאמרו-צבע. אבל אני ראיתי דם! סמיך ומבריק ותמיד בצד הדרך, שיירות שחורות פוסעות וראשן מורכן. ומי ירשיע?</div>Sun, 24 Jul 2016 17:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני היא בכל השמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182977&blog=14820037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820035<div align="right" dir="rtl">ואם אני לא רוצה לסלוח; חימה, וזעם, וחרון-אפי. אשלח מבול על הארץ. בלי לרחם אכה את ביתם ואותם עשרות של מכות: פשיטת רגל, ומחלה, ואובדן, ושכחה, וזכרון- זכרון כל הדברים שזוחלים אלי בלילה, שאי אפשר להבריח. שתבוא הזקנה ותמיס את הבשר, שיבלטו הצלקות, וטינה תשכון קבע. בושה, ואשמה, וחוסר אונים, ותלות מוחלטת בליבותיהם הקרים של זרים, ושם רע בפי כל, ותחנונים. ורק אז מוות.</div>Sun, 24 Jul 2016 17:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני היא בכל השמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14820035http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182977&blog=14820035http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14813686<div align="right" dir="rtl">אף אחד לא היה בבית כשזה קרה.לפי העקבות מסתבר שלמי שעשה את זה היה מפתח.החתול הושם בכלוב על הספסל האחורי של הרכב, לידו נחו ספרים יקרי ערך- או שמא רק יקרים ללב- ניצולים מבלי דעת מהגורל שעומד לתקוף את חבריהם שעל המדף.חוקר הפשיעה טען בדו"ח הסופי שמדובר בזעם עצור וקר- מחושב היטב- משום שהדלק לא נשפך בגסות על פני האריחים היפים, וכל רהיטי האספנות, והקישוטים, אלא נמרח בדיוק של יד אמן בידי מברשת על כל סיב של עץ האלון של השידה הפינתית, ועל כל קימור של פסל האישה האפריקאית שעמד-נשען על אחד הקירות, ואף המחשב קיבל את חלקו כשכל רווח בין מקשי המקלדת היה מלא עד סיפו בדלק (כמו שממלאים תבניות של קרח להקפאה: לא יותר מדי, שלא יישפך, לא מעט מדי, שימלא את הכל). הספרים קיבלו יחס מיוחד והוברשו גם על גבי הדפים (אולי פתח הפושע את הספרים בדפים אקראיים, ואולי הייתה משמעות לדפים הספציפיים שהוברשו, לא ניתן להבחין בכך- היות שהבית נשרף עד היסוד). תמונות משפחתיות הורדו מהקירות ונערמו בערימה, או שמא היה זה פסל מסוג כלשהו, טרם הוצתו ראשונות. עד שהצליחו להגיע מכבי האש כבר לא נותר מהדירה זכר; אש בקעה מהחלונות בקריאות שמחה ונ</div>Sun, 03 Jul 2016 17:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני היא בכל השמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182977&blogcode=14813686http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182977&blog=14813686