http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840heCopyright 2026 Toxic-Tears. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840&blogcode=9177262<div align="right" dir="rtl">באמצע הלילה השד הופיע ואמר לקורניליה שזה הזמן וקורניליה שחסרת יזמה ומכרחה קורנליה והשד הלכו באמצע הלילה לקטוף סרפדים השד התעייף ופרש לקורנליה פריחת סרפדים וקטפה אפשר היה לחשוב ממש שקורניליה שדה אדמה בבקר האנשים עשו לה כי הם חשבו שקורנליה שדה אדמה וקורנליה לא ידעה תמיד היא חשבה שעושים לה כי היא קורנליה. (אני לא יודעת לנקד במחשב, וחבל..) אדמה=אדומה סתם דפוקה. תודה</div>Tue, 13 May 2008 00:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Toxic-Tears)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840&blogcode=9177262http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182840&blog=9177262http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840&blogcode=8814345<div align="right" dir="rtl">אשה כמעט יפהלאיש הכמעט אמרהכדאי שתתעורר כמעט כבר אורחלון כמעט גדולמשקיף לתוך נוף כמעט יפההוא מתלבשעושה קפהאיש הכמעטתמיד זה ליד אבל זה לא זהתמיד זה כמעט קורהאבל אתה איש הכמעטתמיד כמעט תראהתמיד כמעט תחיההולך לעבודההדרך כמעט קצרהגם המשכורת כמעט מספיקהיש לו חבר אחדכמעט שקרוב אליואותו איש הכמעטכמעט אוהבאיש הכמעטהיום כמעט נגמרואיש הכמעט חזרחיבוק כמעט גדול לילדיםוהוא כמעט נרדםואז הוא כמעט חלםשחייו כמעט מאושריםאיש הכמעט</div>Fri, 14 Mar 2008 21:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Toxic-Tears)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840&blogcode=8814345http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182840&blog=8814345http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840&blogcode=8451807<div align="right" dir="rtl"> "אמת המידה לתבונה, התקן המקובל שעל פיו נמדדת השפיות בחברה שלנו, הוא רמת התפקוד, תשומת הלב ללקיחת אחריות, והיכולת, פשוטו כמשמעו,להמשיך לעבוד, כל עוד את במצב שבו את עדיין אותה את הפוזה החיצונית- מופיעה לעבודה, משלמת חשבונות- את נחשבת בסדר או מספיק בסדר. בנטייה לא להודות בדיכאון שלנו או של הקרובים לנו, שנקראת בימים אלו הכחשה, הוא דחף כ"כ חזק שייש מי שמעדיפים לחשוב שכל עוד את לא קופצת מהחלון אין לך בעיה של ממש" . "באופן כללי זכורה לי תחושה טורדנית ומכרסמת, שהייתי רוצה שהיא תניחלי לשקוע לנגד עינייה ללא צורך בפוזות, וליפול מספיק נמוך בכדי להגיע לקרקעית ולקבלאת העזרהשלעולם לא הייתי מסוגלת לקבל". "אבל מה עושים כשנקודת המשכן היחידה שאת מכירה היא את? ומה אם את אפס מוחלט? ומה אם רק את יכולה לתפוס את עצמך?" איבדתי שליטה על החיים שלי. על עצמי. גדול ^ ^ סבלנות, תקראו עד הסוף- שווה :) </div>Sat, 19 Jan 2008 02:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Toxic-Tears)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840&blogcode=8451807http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182840&blog=8451807http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840&blogcode=8358389<div align="right" dir="rtl">"מדי פעם התיישבתי על ריצפת חדר ההלבשה, כשאני נשענת על קיר הבטון והטייפ מונח על הספסל, ופינטזתי איך אני חוזרת להיות האדם שתמיד הייתי. אבל לא יכול להיות שהטרנספורמציה ההפוכה תהייה כזה זינוק דרסטי. אני יכולה פשוט לנסות לדבר שוב עם אנשים, אני יכולה להסיר מעל פרצופי את המבט הנדהם שנראה כאילו חזיתי זה עתה במשהו נורא, אני יכולה לנסות לצחוק קצת." "אני יודעת כמה צער וחוסר מנוחה חבויים מאחורי הנחישות החיצונית הזו, אבל אני עדיין בטוחה שהיו ימים שהיה סומק בלחיי, שהלהט שקרן מעיני הצביע על המון אפשרויות. הייתי אסטרונאוטית שעמדה לעוף גבוה, מאוד גבוה, הרבה מעבר לירח, הרבה מעבר לעולם כולו. ועם זאת לא הייתי צריכה לחשוש מהתרסקות, מכיוון שמעולם אפילו לא המראתי." "קשה לי לזכור חיים שהיו כ"כ בטוחים בעצמם, כ"כ נטולים פקפוקים עצמיים, כ"כ טהורים בוודאותם. איך הפכה אנרגיית החיים הזו לשאיפת מוות כה מוחלטת? כמה מהר השתנה הסופר אגו המפותח שלי והצליח להתפוגג בחופשיות בתוך דליים של איד שוטף ומלכלך." "את מבוגרת מכפי גילך ורגישה מאוד, וכתוצאה מכך השפיעו עלייך הדברים הנוראים שקרו סביבך כשהיית קטנה, והנזק</div>Sat, 05 Jan 2008 15:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Toxic-Tears)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840&blogcode=8358389http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182840&blog=8358389http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840&blogcode=8310949<div align="right" dir="rtl">כ"כ קל לברוח ולהעלם לשכוח מהכל ולהרים ידיים לעשות רק מה שבא לי לא בגלל העתיד סתם כי זה מעניין - עכשיו בהווה והזמן לא מוגבל עושה מה שרוצה קשה לי להכיל את עצמי אני יותר מדי הרבה מדי קשה מדי ובעצם, "מופרעת" מדי אז זורמים ועושים מה שצריך- בגרויות-מבחנים-עבודות וגם אותם בקושי מספיקים אז ומוותרים על הדברים הכי ה"לא" חשובים, אבל מה אנחנו בלעדיהם?! סתם חור שחור. בלי רצונות. עוד רובוט , נכון שזה רק עד סוף שנה. אבל אפילו עוד יום אחד זה יותר מדי. נכון, אולי אני מגזימה. אבל קשה לי. וכשקשה לי אני נוטה לעזוב ולוותר. לפנות לכיוון השני (ולאו דווקא לחזור על עקבותי) אבל פה אין כזה דבר. I'M DEFINITELYLOST </div>Sun, 30 Dec 2007 15:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Toxic-Tears)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=182840&blogcode=8310949http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=182840&blog=8310949