http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982אני אי שפיות בים של אי שפיות heCopyright 2026 Sane_When_Needed . All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982 http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=14131268<div align="right" dir="rtl">4 שנים עברו מהפעם האחרונה שראיתי לנכון לכתוב כאן.מזל שמגוון הסיסמאות שלי לא גדול כ"כ, ועדיין הצלחתי להיכנס.נשארו לי בדיוק עוד שלושה שבועות של השגרה שאני רגיל אליה בחמש השנים האחרונות + עוד כמה שבועות שחוזרים על עצמם פעם בחצי שנה עד שיתחיל הפרק הבא בחיי.בפעם הראשונה באמת, אני ניצב לפניו ללא שמץ של מושג כיצד הוא יראה.אני מנסה לשדל את הרציונליות שלי כדי להבין מה השלב הבא הרצוי לי. זה דורש להגדיר מטרות ורצונות, שאני לא בטוח שאני יודע להביע.לו רציתי, הייתי יכול לסיים עוד בשנה שעברה ולהסתפק רק בתואר אחד. בחרתי אז בבחירה הקלה - להמשיך בשגרה. "לא להחליט".התובנה הבנאלית ש"לא להחליט" היא בכל זאת החלטה, היכתה בי בחוזקה בשנה הזו. זה מובן מאליו כשאני כותב את זה, אבל בשנה הזו הרגשתי כמה זה נכון. בזמן שאני יושב ונמצא באזור הנוחות שלי, העולם מתקדם. אנשים מתקדמים, משתנים.אני כותב דברים ומוחק אותם. כמו השלב הבא בחיי, גם הכתיבה כרגע לא מונחית מטרה. אני לא יודע אם יש רעיון שאני רוצה להביע. פשוט אוסף מפוזר של מחשבות. חלקי משפטים בעלי מבנה תחבירי שגוי בין נקודות.אני מעריך יותר ויותר את החברים שעדיין סביבי.</div>Sat, 07 Jun 2014 00:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sane_When_Needed )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=14131268http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=17982&blog=14131268http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=11754544<div align="right" dir="rtl">במשך 12 שנות לימוד, תמיד התייחסתי ללימודים בגישה של:"אני צריך ללמוד כמו שצריך כדי שיעזבו אותי בשקט".עכשיו, כמה שנים אחרי,אני רוצה שיעזבו אותי בשקט כדי שאני אוכל ללמוד כמו שצריך.</div>Sat, 01 May 2010 09:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sane_When_Needed )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=11754544http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=17982&blog=11754544http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=10272336<div align="right" dir="rtl">כיף חיים בהרצליה: בחורה 1 ובחורה 2 מגיעות למעבר החצייה. - בחורה1 (אליי): "לחצת על הכפתור?" - אני: "לא, אני לא מתכוון לחצות, אני סתם נהנה לעמוד פה." - בחורה 1 (לבחורה 2): "אה, הוא בכלל לא לחץ!" בחורה 1 ניגשת לכפתור, שנמצא מתחת לנורה האדומה (שבוהקת ומהבהבת כמובן), ולוחצת עליו. אני מחייך, מחכה שהאור יתחלף ועוזב את המקום. </div>Tue, 09 Dec 2008 19:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sane_When_Needed )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=10272336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=17982&blog=10272336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9279650<div align="right" dir="rtl">היא התקשרה למס' הטלפון שלי בבית. אני משוכנע שהיא מעולם לא קיבלה אותו ממני. החלטתי לבחור בדרך המנומסת ולא לשאול מנין המספר. היא התעלמה מ"בדיוק התעוררתי משינה, אני אחזור אלייך" והשיחה התארכה הרבה מעבר למצופה. לבסוף הצלחתי לסיים את השיחה לאחר שסירבתי לענות על השאלות הנוקבות. היא התקשרה אליי שוב, למס' הטלפון שלי בבית באותו ערב, לפני שהספקתי לחזור אליה. אני רק מקווה שהיא הבינה את: "אפילו החברים הטובים ביותר שלי כבר לא מתקשרים אליי הבייתה". מסתבר שיש לה תכניות עבורי לכל אחד מן הימים של הסופ"ש. זה עיתוי רע לבחורה מטורפת. משהו בי אומר לתת לזההזדמנות. </div>Fri, 30 May 2008 20:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sane_When_Needed )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9279650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=17982&blog=9279650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9262110<div align="right" dir="rtl">זה חוזר על עצמו, כשכל פעם הטריגר הוא שונה. "לא אכפת לך", "אני לא ביןחוג האנשים שאתה רוצה להסתובב איתם", "רק מתוך נימוס, אני אשמח אם תספר לי מה אתה עושה". "אתה יכול להקדיש לי יותר זמן ביום, לשאול מה שלומי". על סף גיל21 אני עדיין צריך להתמודד עם אמא נוראית שמדי פעם מזכירה לי כמה אני רוצה לצאת מכאן. מדי פעם זה נשכח, מוחלף ע"י הנוחות והדלת הסגורה בחדר, הצליל של האורגן או הגיטרה או השהייה הממושכת מחוץ לבית. גם אבא, אולי האדם שאני הכי מעריך בעולם, מצטרף אליה מדי פעם. לרוב בצורה שקטה יותר, הוא לא לוקח שום דבר באופן אישי. הוא מבין שאנשים לא צריכים לחיות בתוך התחת של השני, לדבר כל הזמן סתם כדי לשבור את השקט ושגם עם החברים הטובים ביותר שלי אני לא מדבר על בסיס יומי. אמא לא מבינה. ממש כמו נקבה אובר-אנתוסיאסטית שרק התחלתי לצאת איתה. רק שזה נמשך כבר יותר מדי שנים. נמאס לי. אני רוצה לדפוק את הראש בקיר, ושהערב הזה יעלם. לקום מחר בבוקר, שאמא תחייך את החיוך המזוייף שלה ותשמור את דעותיה לעצמה לעוד כמה זמן. עד ההתפרצות הבאה.</div>Tue, 27 May 2008 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sane_When_Needed )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9262110http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=17982&blog=9262110http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9204633<div align="right" dir="rtl">אולי דווקא מלכוד תהיה מילה טובה יותר. התהליך הזה מתרחש כנראה אצל כל הקבוצות. אולי הוא שונה ברמתו ובהיקף שלו אבל בסופו של דבר הוא בלתי נמנע. ההתרחקות הזו, הנגרמת בגלל תחומי עניין משתנים, סדר עדיפויות משתנה אואירועים כאלו ואחרים תמיד מגיעה. גם אם אותם האנשים ממשיכים להיפגש בנסיבות כאלו ואחרות, במקרים רבים אלו "בילויי חובה",הנובעים מהרגלם שלאנשים מסוימיםלבלות יחד והפחד להתנתק מהקבוצההגובר על השעמום המצטבר ועל המחזוריות. המחזוריות הזו היא דבר נורא אך בלתי נמנע. כמה מגוונים יכולים להיות הבילויים של אותה קבוצת אנשים סגורה? הבילויים מתחילים לחזור על עצמם. מה שהיה מרגש, עכשיו צפוי מראש ומשעמם. אין חידוש. אין התרגשות. אין התלהבות. יש הרבה אנשים שהתרגלו לשאול בשלומם של אחרים ולדעת פחות או יותר מה מצבו של כל אחד מהם בחיים. התמזל מזלי להיות חלק ממספר קבוצות חברתיות בתיכון. חלקן התפרקו, מחלקן יצאתי, חלקן הצטמצמו וגם זו שנשארה רחבה יחסית כוללת אנשים שמדברים מעט מאוד אחד עם השני בחיי היום יום. הלוואי וזה היה מקרה פרטי בלבד. זה קורה לכולם. ואז, בחיי השגרה היומיומיים, מגיע הטלפון מאותו אדם, מתו</div>Sat, 17 May 2008 20:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sane_When_Needed )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9204633http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=17982&blog=9204633http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9174636<div align="right" dir="rtl">0 תלונות - ואפשר לומר שזו הייתה מטרת העל. 1באפיסטית גיקית מגניבה שמשרתת במקום שכוח האל ההוא. 2 ספרים שהפכו את הזמן הזה לקצת פחות שרוף. 3 אנשים שזיהיתי מהפעם האחרונה שהייתי שם (בספטמבר 2006). 4 עמדות שמירה לא משעשעות במיוחד. 5 שעות שינה רצופות לכל היותר 6 עשורים למדינה שלא חגגתי. 8 ימים. 9 אנשים שלא הכרתי ולא אכיר אבל מעתה אברך לשלום בכל פעם שאפגוש בבסיס. 10 שעות שמירה ביום. כן, דילגתי על (האימרה) השביעית. כרגיל. ובקצת יותר מילים: יום העצמאות עבר עליי בצורה מעניינת מאוד. הוא אמנם לא כלל, הופעה, אלכוהול, ציבור או בידור מהסוג הנפוץ, אבל אני בהחלט יכול לומר שנהניתי בו. תושבי המוצב החליטו לכבוד יום העצמאות להבעיר מדורה ליד עמדת השמירה החשוכה והקרה ביותר ולבלות שם את הליל. בנוסף הושג טאבון, הוכנו פיתות בדואיות ובושלו תפוחי אדמה. אני, חסיד גדול של בילוי סביב המדורה, הייתי בין שמירות וישנתי במהלך כל המאורע. המשמרת שלי החלה ב2 לפנות בוקר, בדיוק כשכל הסיפור הסתיים. אולם כשהגעתי, מצאתי את המדורה דולקת קלות ובקרבת מקום נותרה רפסודה אחת. חיפוש מתמיד וסריקה של האזור גילו עוד כמה עצים</div>Mon, 12 May 2008 17:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sane_When_Needed )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9174636http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=17982&blog=9174636http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9119728<div align="right" dir="rtl">נראה שהמחשב החדש בחדר, שניצב מולי דלוק במשך שעות על גבי שעות החזיר לי את החשק לכתוב. אתמול נזכרתי במקרה ההוא. קשה לומר שלא זכרתיאותו לפני כן, אבל אתמול, בפורום שאני כ"כ אוהב, שלא בילה יחד בצורתו המצומצמת מאז יולי האחרון (אם זכרוני אינו מטעני), יצא לי לחשוב על יולי ההוא ועל הצורה בה עבר עליי,ובעיקר עלמה שהטריד את החלק האי-רציונאלי במחשבתי בתקופה ההיא. זה התחיל כשיחה על הפעם ההיא, אחת מיני רבות בחוף הים, שהתרחשה שבועות ספורים לאחר המקרהוהמשיך בעיקר במוחי תוך גילוי נקודות דמיון ודקויות מרתיעות להפליא למקרה אחר שאירע רק בשבוע שעבר. זה היה בקיץ 2007. מסיבה ביתית, מאלו שאני נהנה ללכת אליהן, שאירחה מי שהפכה לאחרונה (נכון לאותו מקרה) לידידה קרובה שלי. בילינו זמן לא מבוטל יחד, הרבה כיף, הרבה הומור, שיחות טובות ובעיקר אווירה נינוחה. לפחות שניים מחבריי היו מעוניינים בה בשלב זה או אחר, אבל בניגוד לבנות אחרות בחבורה הזו, היא החליטה שהיא לא מעוניינת בקשרים פנימיים מעין אלו. עוד בטרם המסיבה, אני ועוד מס' אנשים הודענו למארחת שאנחנו מתכוונים לנצל את הסיבולת של הכבד שלנועד תוםועל כן מוטב שלא נחזו</div>Sat, 03 May 2008 17:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sane_When_Needed )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9119728http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=17982&blog=9119728http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9107147<div align="right" dir="rtl">ולא, אני לא מדבר על אלוהים, על השמיים, על החלל או על גן עדן. גם לא על גיהנום או כל דבר רוחני אחר. גזעי? כנראה שלא יותר מדי. כמובן שנוח לי מאוד לחשובעל עצמי כגזעי וזו התחושה שאני מקבל תוך כדי בילויים מסוימים. בדיעבד הכל מאוד רגיל. האנשים מסביבי? גזעיים. אבל מה שגורם לי לחשוב כך לגביהם, לא שונה כלל וכלל מהסיבה שאני תופס כך את עצמי, והרי הרגע פסלתי את האמירה הזו לגבי עצמי. נונקונפורמיסטי? ליברלי? אולי. כנראה שברוב המקרים זה יוכיח את עצמו. בדברים מסוימים אני עדיין מאוד מקובע. ספונטני? כנראה שמאוד. עם כל האהבה שלי לתכנון מוקדם מראש והצורך העז להיות כמה שיותר מוכן לכל דבר שעלול לקרות, אין בכך סתירה ליכולת שלי להתמודד עם מצבים חדשים, לא מתוכננים בעליל,ולמצוא להםפתרון מאולתר,משעשע, יצירתי - כזה שבשום צורה לא היה ניתן לחשוב עליו מראש, ובכל זאת הוא עולה על הציפיות. ובכלל היכולת להנות, ליזום ולבצע דברים שלא הושקעה בהם ולו המחשבה הקלה ביותר מראש. מכור להומור. ואין שום צורך בסימן שאלה. לעתים הוא זול יותר, לעתים הוא שנון יותר, אבל מה שמניע אותי בכל שלב הוא לעשות את הדבר המצחיק המשעשע יותר, כזה</div>Thu, 01 May 2008 20:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sane_When_Needed )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9107147http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=17982&blog=9107147http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9024326<div align="right" dir="rtl">מדורה - מילים: דני רסין / לחן: Mashina Vremeni הכל יתפורר ואדם חכם אומר כל מדורה, סופה להיגמר רוח קרה את האש תקבור המדורה עדיין לא כבתה כל איש בדרכו יבחר לשמור אותה בליל השחור, בעוני ובכפור הלילה ארוך, בעצים נחסוך כוח אוגרים - החשיכה תחלוף ללא רחש שווא נשמור על האזור אך יימצא אדם מוכשר מאוד כל מעשיו שגויים מן היסוד הוא יגרום לאש בעצמה לבעור פזמון: עוד לא הוחלט כמעט דבר עדיין לא הכל מותר עדיין לא הגיעו שעות הקור עוד לא כבה האור, האל עליי ישמור זה שחסך, היה חכם יותר הוא לא חימם אף לא אדם אחר ובלי מחסור הנה החורף תם ואתה תוך שעה, ראית טעותך הלהבה, לפתע שככה. אך בשעה הזו חיממת את כולם עוד לא הוחלט כמעט דבר עדיין לא הכל מותר עדיין לא הגיעו שעות הקור עוד לא כבה האור, האל עליי ישמור &#1045;&#1097;&#1077; &#1085;&#1077; &#1074;&#1089;&#1077; &#1076;&#1086;&#1088;&#1077;&#1096;&#1077;&#1085;&#1086;, &#1077;&#1097;&#1077; &#1085;&#1077; &#1074;&#1089;&#1077; &#1088;&#1072;&#1079;&#1088;&#1077;&#1088;&#1077;&#1096;&#1077;&#1085;&#1086;, &#1045;&#1097;&#1</div>Fri, 18 Apr 2008 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sane_When_Needed )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=17982&blogcode=9024326http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=17982&blog=9024326