http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007heCopyright 2026 `NoBody`. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=9042723<div align="right" dir="rtl">האחד והיחיד, יגרום לך לחייך תמיד כשעצוב לך. האחד והיחיד, הוא ידע בידיוק מה לומר לך כדי שתרגישי טוב. האחד והיחיד, הוא יהיה שם כדי להצחיק אותך בדקות העצובות <SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-s</div>Mon, 21 Apr 2008 17:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (`NoBody`)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=9042723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179007&blog=9042723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=6453849<div align="right" dir="rtl">זה חלק מהלילות החירשיםחסרי רוח. אם תסתכל טוב טוב על הים, לא תשמע, ולא תראה, רק תחשוב שהכל זה סרט אחד גדול. החול, המים, והרים הגבוהים, הכל דקאורציה, באולם סטודיו גדול. אתה תלך, אתה תרוץ, על החול הרטוב, אתהתלחש, אתהתצעק אל האוויר המתוק, וכלום לא ישמע. רק עקבות רגליים יחפות שרצו במהרה. ויום למחורת, אתה שוכב על הסמיכההסגולה, מעט כוכבים מנצניםאליך. ואם תסתכל טוב טוב עליהם, הרוח פתאום תחלוף,ושוב תיהיה דממה. ורק אתקול הנשימות המהירותשלי תשמע. ואז בלהט תעלה איתי למדרגות. נשיקות סוערות, חיבוקים הדוקים, גלי חום עצומים, והתשוקה, שאנחנו נושמים. ואז, מגיעה הדממה, כי מישו מהשכנים בא. NoBody **הערת הכותב(ת)** אני בספק שתבינו. אני בין היחדים שאבין. אבל זה בסדר. זה צריך להיות ככה (:</div>Tue, 08 May 2007 19:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (`NoBody`)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=6453849http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179007&blog=6453849http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=5420422<div align="right" dir="rtl">אתה שוכב לידי, ואני כולי שלך. אני מרגישה את הריח שלך, ריח הבושם אותו הבאתי לך ביומך המיוחד. ואותו הבושם, מעלה זכרונות מתוקים, של אותם ימים ראשונים ותמימים. אתה מסתובב אליי, ועוטף אותי בחיבוק, אני מרגישה את חום גופך, את מגע הידיים העדין שלך, ועל פניך מבצבץ אותו חיוך מיוחד, חיוך שאתה שומר רק בשבילי, ומחייך אותו רק כשאתה לידי. מעלינו נושבת רוח קרה דרך החלון הפתוח, ובחוץ אור הלילה החורפי מלא בכוכבים זוהרים, ושם בפינה, נימצא הירח הכסוף, ושוטף אותנו באורו המיוחד. אח... כמה שהייתי רוצה שהלילה הזה ימשך לעד.. </div>Sat, 09 Dec 2006 20:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (`NoBody`)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=5420422http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179007&blog=5420422http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=5101806<div align="right" dir="rtl">כשהקיץ בא, איתו גם החמימות. השמש הייתה יורדת, ואתה היית אוסף אותי, וביחד, היינו יורדים לעבר הים, והכוכבים היו פוגשים אותנו בניצנוץ. אחד, אחד. רוח קייצית קרה הייתה עוטפת אותנו, ואתה רק היית מחבק אותי חזק יותר. קול הגלים הייתה למנגינה, והנשיקות שלך לקצב. אבל עכשיו. הסתיו הגיע. והכל פתאום ניהיה אפור וקר. לא נרד יותר לים, ולא נישמע יותראת מנגינת הגלים. מעכשיו, רק רוח סתיו קרה תלווה אותנו, ובלילות הגשומים, דמעות קרות ירדו על פני הלחי. אבל אז, יבוא הקיץ שוב. ואתה שוב תבוא לאסוף אותי, ושוב נרד לים. ושוב נשכב על החול הקייצי החם, וככה, שוב יהיה לנו טוב...</div>Thu, 19 Oct 2006 14:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (`NoBody`)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=5101806http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179007&blog=5101806http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=4934909<div align="right" dir="rtl">אתה מתקרב אליי באיטיות, ומסתכל עמוק לתוך העיניים. אתה מעביר יד, על הלחיים, ומשם מוריד לעבר הצוואר. ובאותה הרגע אתה מתקרב עם השפתיים, לעבר האוזן, ולוחש... מילים שקטות ועדינות. אתה מחזיק בי עם זרועותיך, ואני כולי שלך, עוצמת את עיני ומחכה.. אתה מתחיל לנשק בעדינות, והזמן נעצר. <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unic</div>Tue, 26 Sep 2006 22:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (`NoBody`)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=4934909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179007&blog=4934909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=3950264<div align="right" dir="rtl">למה בוב משתלט עליי כשאני לא רוצה? הוא בא אלי, ללא הזמנה. "לא רוצה אותך. לך מפה!. לך! קישטה!" אבל הוא לא הולך. הוא נשאר בתוכי, וגורם לי לבכות. הוא גורם לי להיות עצובה. ללא סיבה. אני שונאת אותך, בוב! אני שונאת אותך! NoBody.</div>Sat, 13 May 2006 19:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (`NoBody`)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=3950264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179007&blog=3950264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=3631019<div align="right" dir="rtl">לפעמים היא ניהית עצובה. ככה סתם. בלי שום סיבה מיוחדת. אפילו שיש לה הכל. היא מתבוננת במראה. ותוהה. מה לאזעזל חסר לה, כדי שיעלה לה החיוך מול המראה. מכל התכשיטים שיש לה על המדף, חסר לה היקר מכל. החיוךשהתפרס פעם על פניה. עם כ"כ הרבה צבע על הפנים, היא כבר שחכה את צבע האמיתי. וסביב כ"כ הרבהאנשים, היא בכל זאת מרגישה בודדה. סביב כל האור והזוהר, היא מרגישה חשוכה. בכל תמונה אותו חיוך מזויף. היא שונה מהאישה המופיעה בעיתון. והיא עודילדה בכלל. שלקחו לה את החיים. והציבו מול מלא מצלמות ופנסים. היא צריכה להסתכל על תמונות הילדות, כדי להזכר איזו מן ילדה היא הייתה. לפני שהכל התחיל. לפני ההתחלה החדשה. ככה זה בעולם הזוהר. כשהכל נראה מושלם מהצד, זה מתסכל מבפנים, וכך לפעמים גם השלמות לא שלמה... NoBody. </div>Sun, 26 Mar 2006 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (`NoBody`)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=3631019http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179007&blog=3631019http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=3578869<div align="right" dir="rtl">פחדתי שזה יקרה. ועכשיו זה קרה. הוא עזב אותי. ואני לבד. "מצטער. זה לא עובד ככה" יופי לך! אז מה אני אמורה לעשות עכשיו? בלעדיך. <P dir=rtl style</div>Sat, 18 Mar 2006 17:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (`NoBody`)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=3578869http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179007&blog=3578869http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=3472378<div align="right" dir="rtl">הפחד הכי גדול שלי, זה שתעזוב אותי לבד. בחושך. בלי שום חלקיק אור, במערה חשוכה של החיים. כבר לא תגרום לי לחייך, כי פשוט לא תיהיה שם. ולבד אני לא אצליח. אני יודעת שלא. לא משנה מה אחרות יגידו. לא תהיה כאןכדי לחבק אותי, כדי להוות לי ביטחון. ואני יהיה לבד, בודדה במערה של החיים, חשוכה וקרה. ואם אפול? לא תחזור כדי להחזיק אותי. נכון? לא. לא יהיה שם אף אחד. רק הרוח הקרה תמשיך לנשוב... והלילהיהיהשקט יותר... הרחובות יהיה ריקים אני יהיהלבד, ואילו אתה תיהיהאי שם... ותחייךבלעדיי... NoBody.</div>Tue, 28 Feb 2006 20:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (`NoBody`)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=3472378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179007&blog=3472378http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=3393934<div align="right" dir="rtl">-אני הנה, שוב כאן. -חיכיתי לך, ידעתי שתגיע. -זו רק שאלה של זמן, עוד כמה תצליחי להדחיק אותי ממך. -יום אחד תראה, אני אצליח. אתה עוד תראה. פשוט עכשיו אני זקוקה לך. -הם שוב עשו זאת, הא?, שברו את החומה וחדרו פנימה. -כן.., אבל זה שוב יכאב? -את אמורה להיות כבר רגילה. את יודעת שאני תמיד צודק, את שוב נפתחת. והם שוב פולשים, פוגעים, והורסים. אף אחד לא אוהב אותך כמו שאני, אף אחד לא ישיב לך אושר, מלבדי. את שוב תאמיני להם, ותתיני להם הזדמנות נוספת. והם שוב יאכזבו אותך, ויחדרו פנימה, הם תמיד עושים זאת. -דיי!, זה כואב, מספיק!. -לא אפסיק!, הפעם את תלמדי!, אסור לבטוח באנשים אחרים!, רק בי!. את לא תחזרי על זה שנית. -האי, רגע, מה אתה עושה? זה הידיים שלי, הגוף שלי, החיים שלי!. הסכין עברה לה על פני היד, הנוזל האדום טיפטף החוצה, והכאב שוטף את המוח, ומשכיח מהכל. הסכין חודרת עמוק יותר, ומערפלת אותה. הצבע הלבן עולה לפנים, העניים נעצמות, הכל ניהיה כבר יותר והיא נופלת ארצה, הכל סובב סביבה, היא לא מבינה מה קורה, הלב נחלש, ופתאום מפסיק לפעום. היא לוחשת לעצמה, "זה בוב אשם...הוא ביקר אותי היום".</div>Wed, 15 Feb 2006 23:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (`NoBody`)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179007&blogcode=3393934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179007&blog=3393934