http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270חייכו, הכל לטובה P:heCopyright 2026 מרין חיוך :-). All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=13375511<div align="right" dir="rtl">היא צדקה.אני באמת לא זוכרת מהזה להיות לבד.כבר 4 וחצי שנים אני לא לבד.זה הצבא, זה העבודה, זו חו"ל[מלאת עבודה], זה להרגיש פעם ראשונה בחור שבאמת באמת אוהב אותי, זה פסיכומטרי וחברה טובה שלא עזבה אותי למרות שטענתי שאני טיפוס- "אוהבת דיסטנס, אוהבת את הלבד שלי, אין לי חברה הכי טובה" במתלווה לזה שאמרתי שחברות לא מסתכמת בלהתראות כל יום וזה בסדר גם פעם בשבועיים ולפעמים גם בזה נמדדת חברות.וכן, זה היה הכי נכון בעולם לאותו הרגע- כי היה לי את זה. היה לי הכל.היה לי את החברות שלי בכל רגע מזדמן, הייתה לי אהבה, והלב שלי היה מלא. אז כשהלב שלך מלא, זו לא חכמה גדולה להגיד שאתה אוהב את הלבד שלך.ויום אחד נגמרת אהבה, החברות הולכות ללמוד או עובדות קשה, וגם אני ממלא את הזמן עד אפס מקום שלא יהיה זמן לחשוב, להרגיש..וזה ככה: החודשים עוברים, מקורס עם 2 עבודות המצב להופך להיות ל2 עבודות, לוז צפוף שאתה כבר מתגעגע לבית ולרגע של סתם לשכב.אני לא אשקר זה לא שכל הזמן היה לי בראש שבא לי הפסקה, כי יש לי את זה. יש לי אהבה לעשייה.הזנחתי קשרים לא כלכך קרובים שיכלו לעשות לי טוב.אני שוכבת במשך 4 שעות במיטה רואה טלויזיה בשישי בער</div>Fri, 20 Jul 2012 21:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרין חיוך :-))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=13375511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178270&blog=13375511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=13037756<div align="right" dir="rtl">לעולם לא, אותה ארץאותה אדמת סרקנבטים ריקיםדחלילים במקום אנשיםלעולם לאמדבר איןסופי ומלא בורותומספרי אגדותלעולם לא, טפילים עם שיניים חדותמוצצי דםחיות מאיימות לעולם לא אבחר ברעאבחר בלהיות</div>Sat, 04 Feb 2012 03:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרין חיוך :-))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=13037756http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178270&blog=13037756http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=13001775<div align="right" dir="rtl">כל החיים חיפשתי את עצמי,חיפשתי לעצמי הגדרות, חיפשתי את האנשים המגניבים מספיק שיקיפו אותי,חיפשתי להיות "מגניבה"שיאהבו אותי, שיהיו מרוצים ממניכל פעם שהייתה לי הזדמנות לעשות משהו קצת שובר, הלכתי על זהתאטרון, משצי"ם, תגלית כבר בכיתה י', נסיעה לבד עם משלחת שאני לא מכירה לגרמניה לשבועיים, נסיעה ספונטנית ל5 חודשים לקנדה,מעבר חד בין עבודות., התנסויות למינהן...עשיתי חברים וזה מה שהיה לי חשוב לאותה עת.כי זה משהו שלי, לא היה עד גיל 12 כי חברהוא לא אחד שאתה משחק איתו אחרה"צ, אבל בבי"ס משפיל אותך ועושה עלייך חרם.במהלך גיל ההתבגרות, התחלתי קצת להפתח והצלחתי לזכות בלהכיר אנשים טובים.(שלא נדבר על כמה -באמת- הפסדתי, לא, לא נדבר במספרים)אנשים שעם רובם כיום אני לא בקשר, אבל אז. אז זה הרגיש אמיתיוזה נע בין חבורת בנות שהייתה לי, לחבורת בנים, לעוד חבורות שחייתיבצילן של החברות שהכירו לי אותםבצבא הייתי שייכת, הכי שייכת שיש. כי בלי להתכוון, הייתי במוצב עם עוד בנות מדהימותשהיה לנו חיבור מדהים והרגשתי הכי נאהבת שיש. ובזכות עצמי.מכל אחד ניסיתי לקחת משהו כדי לחבר את עצמי, הייתי מושפעת לגמרילא הייתה לי בעיה להכיל ע</div>Tue, 17 Jan 2012 12:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרין חיוך :-))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=13001775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178270&blog=13001775http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12958438<div align="right" dir="rtl">עכשיו את תפניתועכשיואת סוחפת את כל שבילי הדמיוןעכשיו את ממכרתכי את לפני השינה ואם יש זמן גם אחריהאת עם הקפה וארוחת הצהריים שליאיתך זה כמו הפסקת סיגריה, אבל הפסקה מהמציאות.עכשיו, את מעציבה ומכעיסה,ואת גורמת לי להתאהב ולפעמים להתאכזבהנה עוד פרק ועוד פרק ועוד פרקועכשיו שכחתי שהייתה הקדמהאת סיפורעכשיו גמרתי,ואת כריכה.</div>Mon, 26 Dec 2011 15:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרין חיוך :-))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12958438http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178270&blog=12958438http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12905053<div align="right" dir="rtl">אני שני אנשים שונים.משם, אני בנאדם שמח ומאושר. מחייכת כ-ל הזמן, גם כשמישהו כועס.מרגישה יפה וסקסית ועדינה (כן כן), ובו בזמן- אסרטיבית ונחושה להצליח בהכל.אני מנסה לשים את הנשמה שלי ולהשקיע כמה שאפשר, בהכל ובכולםומשתדלת, באמת משתדלת לא להיות פגיעה.(-אבל גם מראה שאני כזו, כדי שלא יפגעו)מפה, אני עייפה- טיפה פיזית אבל בעיקר נפשית.מין מאבק יומיומי להצלחה, לביקוש לאהבה (שלא מסתיים אף פעם), להערכהומאבק יומיומי להחזיר את הלב שלי למה שהוא היה לפני 4 חודשים.אני מנסה למצוא תחליפים לבנאדם הזה שאהבתי כל כך, למלא את החור הזה ולשים פלסתרים.אומרים שהזמן זה התרופה ביותר, אני חושבת שזה רק פלסטר עד שיבוא מישהו שיימצא אותי מיוחד ויוכל לאמץ אותי ללב שלו.אבל בעיקר, אני אוכל לאמץ אותו ללב שלי.פרידה הוא לגמרי סוג של אבל. ואני עוד לא התגברתי.</div>Thu, 01 Dec 2011 18:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרין חיוך :-))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12905053http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178270&blog=12905053http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12839237<div align="right" dir="rtl">כל החיים שלי חייתי במין סרט כזהשאני הילדה המסכנה שכולם צריכים לרחם עליה,בגלל כל הדברים שעברתי בחיים (שבטוח יש יותר נוראיים אגב)גם שכבר לא הייתי בתפקיד הזה, נשארתי בתפקיד הזהכי היה לי נוח.כי קל להתחבר לכאב של מישהו, קל לבוא מהמקום הזה של רחמים,במקום מהמקום האמיתי הזה של חברות שוויונית.כשהייתי בתיכון, שנאתי את השכבה שלי. יכול להיות שכבר לא היה כלכך את מי לשנואואף אחד לא באמת זוכר מה היה בחטיבה או מה היה ביסודי. אבל אני זכרתי- ושנאתיאני זכרתי מה כל אחד מהפרצופים אמר לי ואיך הוא העליב אותי, לא הצלחתי להאמין או לבטוח באף אחד.עם רובם לא הייתי צוחקת או מדברת או משתפת.מבחינתי זו הייתי אני. ועוד 30 ילדים מסביבי, וכל השאר- לא מעניינים אותיגם כשהגעתי לצבא ולא אהבו אותי על ההתחלה, השתמשתי בטריק הזה של הרחמיםוהוא עבד.עד שהכירו אותי והבינו מי אני, ומאיפה אני באה.ואז. אז אהבו אותי מהמקום שרציתיכל החיים שלי חזרתי למקום הזה של הרחמים בשביל להקל על עצמי, ולהגיד למה אני יכולה פחות להתאמץ מאחריםבמקום לחפש איפה כדאי להתאמץ יותר, כדי להיות יותר טובה.לאחרים, הצגתי את זה כפרפקציוניזם, שאני לא מצליחה ואני אכול</div>Sun, 30 Oct 2011 03:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרין חיוך :-))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12839237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178270&blog=12839237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12807908<div align="right" dir="rtl">כבר יומיים לא הצלחתי לחשוב על שוםדבר חוץ ממה יהיה ביום הקרוב הזה שאם וכאשר אני אראה אותךולא נהיה לבד, ונשחק את ההצגה של 'ידידים' מול כולםולי בפנים ישרוף, כי אני ארצה לחבק אותך כל הזמןלהשלים את חיבוקים של חודשייםלהשלים את הנוכחות שלך, וזה לא משנה שההתנהלות שלנו דפוקה,בקשר שלנו, ובחייםכל אחד באופן אחראבל אני מתגעגעת לבנאדם שבך, ולקול שלך, ולריח שלך, ולזיפים שלךשאני לא מצליחה להזכר בהםולא משנה כמה זה דבר טוב כביכול, קשה לי להשלים עם זהבמהלך הקשר שלנו, ברגעים שהייתי בלעדייך והייתי מסתכלת על תמונה שלך יכולתי לדמיין את תווי הפנים שלך זזיםאיך הבעת הפנים שלך תהיה בכל תגובה שלך אליי, ועכשיו אני רק זוכרת ממה אתה מתעצבן.מצד אחד, אני מנסה לשכוח אותך ויש לי את הדרכים שלי וחלקן מצליחותאבל מפחידה אותי הפאקינג ריקנות הזו ששכחתי מה היאואני לא יכולה להרשות לעצמי להתעסק בלהכניס או להוציא אנשים מהלב שלי עכשיו,אבל אני לא שולטת בזה.אחרי התכנונים של התגובות שלי וההכנה הנפשית שלי, לא הכנתי את עצמי נפשית שאני לא אראה אותך בסוףלא, לזה לא הכנתי את עצמיאיבדתי את עצמיבנוסף לזה, שממש עכשיו אני מרגישה שאני מאבדת אות</div>Sat, 15 Oct 2011 22:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרין חיוך :-))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12807908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178270&blog=12807908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12767358<div align="right" dir="rtl">את קובי הכרתי בסדנת תיאטרון כשהייתי בת 14.(מיותר להזכיר שאני מתגעגעת למשחק..)במפגש הראשון הוא רצה לעשות איתי את האימפרוביזציה וזה היה נורא נחמד. היה לו חיוך כובש כזה, ועיניים כחולות-כחולות ושיער בלונדיני כזה קצר, אבל לא קצוץ.היה לו מבנה גוף רזה וצנום. בדיוק הטעם שלי.היה לו סיפור חיים כזה, של אבא שהתאבד, אמא עם בעיות נפשיות ואח תאום שנראה בדיוק כמוהו - אבל יותר גברי.אחרי כמה מפגשים חברות שלי באו ואמרו שהוא נראה ממש טוב. אחרי מפגש אחד, גם אני שמתי לב לזהואפשר להגיד ש"נדלקתי" עליו.אני זוכרת שאז הרגשתי כאילו אני מאוהבת בו, כי יכולתי ללמוד ממנו על כשרון; על כתיבה, משחק.נושאים שמקסימים אותי כי הם מנתקים מהמציאות.הייתי מלווה אותו עד הבית למרות שזה בקצה השני של העיר רק בשביל להקשיב לו,הצעתי שאני יבוא אליו רק בשביל לזכות בחברתו וטיפה מהכשרון שלו.הייתי קוראת בדף שלו ב"במה החדשה", ורואה אם הוא העלה תמונות חדשות או שירים.אני לא אשכח את זה שסבתא שלו נפטרה ורצתי בגשם אחרי הבית ספר לשים לו מכתב בדואר שאני אוהבת אותו, ושאני מקווה שהוא יהיה בסדר.יום אחד באחת החזרות הוא נכנס למלתחה של הבנות כשהחלפנו בגד</div>Mon, 26 Sep 2011 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרין חיוך :-))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12767358http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178270&blog=12767358http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12718950<div align="right" dir="rtl">כשרק השחור עוטף אותךתרגיש איזה מגע מחוספס קצת נעים-לא נעיםואפורתפוס אותו בשתי ידייךותראה לו שיש באופק עוד חלוםזה לא מלחמה זה רק קרבבין שחור אפור ולבןכשתגיע, תראה-אין פה רובים שיוריםאו דם שנשפךיש אותך, אבירמחכה למלאך.</div>Wed, 31 Aug 2011 05:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרין חיוך :-))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12718950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178270&blog=12718950http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12712142<div align="right" dir="rtl">חינוך ולימוד צריך לבוא קודם כל ממקום של אהבה לזולתממקום של- אני אוהב ואני רוצה לשפר ולעשות טוב יותר,מכל הלב ועם חיוך.לחנך וללמד צריך לבוא ממקום של חופש, לדעת שאתה רוצה לפתח את הבנאדם השניולא להיות אותה תבנית שאתה, וללכת באותה דרך שאתה הלכתלפתח אותו הכי טוב בשבילו, להוציא ממנו את האיכויות ושיימצאאת הדרך שלו.לחנך זה לתת דוגמא אישית, ולתת לאדם השני את האופציה לבחור מה לקחת מזה.לחנך זה לא לבוא ממקום קר ולהיות מלא בחומות.זה לתת לאדם חבל להאחז בו, לשחרר כשצריך ולהיות המראה שלו.להקשות, ובזה להקל.אין לי מושג באמת איך לעשות את זה ואולי במילים יותר קל מאשר במעשים,אבל מעטים האנשים שם בחוץ [וגם פה, בפנים] שיודעים מה הם עושים.ואולי זה רק בעיניי...</div>Sat, 27 Aug 2011 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרין חיוך :-))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178270&blogcode=12712142http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178270&blog=12712142