http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759לחלום לרקום לפרוםheCopyright 2026 Gilly. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/59/37/17/173759/misc/10441243.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10839164<div align="right" dir="rtl">הצורך הזה בך מתעורר בי שוב לא לא, אתה שם, שלא תטעה, אתה לא ספציפי, וזכר גם לא בטוח כלל גדול ממני, משתלט עלי, לא שזה כל כך קשה, אבל ככה להפתיע? תחליט מה אתה רוצה לעשות איתי..רק אל תשחק איתי אתה שומע? אולי הגיע הזמן שאני אחליט בבקשה אל תגרום לי להתפשר תן לי לרצות, לחשוק בך טהורות בלבד ולא רק על מנת להסוות את הבור בי בוא אלי כמשאלה ללבי.</div>Sun, 10 May 2009 21:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gilly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10839164http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173759&blog=10839164http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10558765<div align="right" dir="rtl">מציק לי שכל פעם שהיום שלי טיפה פנוי, הוא מקבל צורה של ריקנות מציק לי שכל פעם שאני כותבת פה משהו, הוא מקבל צורה של המציק לי ובכלל, מה כבר יש לי לכתוב פה? ולמה אני לא משתחררת מהדברים האלה סביבי בכח, ממש מתעקשת עליהם זו הבדידות? ולהרגיש את החום שלך ושל הגוף שלך משהו לא ממומש, חסר לי ולא משנה כמה היום שלי יהיה עסוק בהכל בערך ברגע השתיקה הקצר תעלה בראשי התלותיות הזאת בלתי נסבלת תגידי תגידי שאת מתכוונת.השתיקה שלך רועמת.איזה יום עצוב.תגידי מה את מתעלמת?תגידי שקר או אמת.תגידי משהו.תגידי, כי כמעט שכחתימה זה רגש, כמו שלימדת אותי.לא מרגיש אפילו יום.תגידי, כי אולי נכון.לא לפתח ציפיות,לא לפתח אשליות.תגידי, את לא שמה אודםלכבודי כמו מקודם.איזה יום עצוב.תגידי כי זה כמו מלכודת,לא צחקת כבר איזה חודש.תגידי משהו. </div>Sat, 21 Feb 2009 11:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gilly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10558765http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173759&blog=10558765http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10298026<div align="right" dir="rtl">שוב נתתי לזה לקרות. מעצבן אותי שאני נותנת לזה לאט לאט להשפיע עלי יותר. אני צריכה להיות קרה, להגיד מה שאני חושבת ולא לתת לזכרונות הטובים להשתלט עלי. לא משנה איך היה בהתחלה, לא משנה שזה לא היה בכוונה זה לא מגיע לי. וזה בעיקר מגעיל אותי. אני מרגישה כמו ילדה בכיתה ב' עם כל השיחות המגוכחות האלה מזמן הייתי צריכה לסיים את זה. מעניין איך תהיה הפרידה. אני אדבר ראשונה, לא אתן לו את העונג. כן, האגו נהיה מעורב אני לא יודעת איך אני אעבור את הארבעה ימים האלה בטיול הזה כל כך יכאב לי</div>Tue, 16 Dec 2008 14:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gilly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10298026http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173759&blog=10298026http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10200785<div align="right" dir="rtl">להתבכיין מטומטמת מה נסגר איתך? כמה תצומת לב את רוצה? הרי הוא אמר לך שהוא אוהב אותך אז מה הבעיה? מה אמרת? שאת לא מאמינה לו?</div>Fri, 21 Nov 2008 19:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gilly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10200785http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173759&blog=10200785http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10193837<div align="right" dir="rtl">למה אני כבר לא כותבת אני לא מבינה. האמת שדי דחיתי את שני הפוסטים האחרונים שהתכוונתי לכתוב פה. הראשון היה על הכלבה לשעבר, ל', שבסוף לא באמת היה לי מה לומר. או שהיה לי ופשוט לא הרגשתי צורך לכתוב זאת כאן. הדבר השני הוא י'. אז י', כן י', הוא חבר חדש. הוא בגרעין שלי. זהו, אני לא מעוניינת לפרט יותר. תהרגו אותי, שוב, אני לא מרגישה צורך. לאן נעלמה התשוקה? אני מניחה שלא רע לי מוזר, גם לא טוב. ? קשה לומר. עברו כמעט שנתיים מאז הפעם האחרונה שאמרתי את זה. ממה אני מפחדת? למה אני לא נפתחת? מה קורה לי? אז סוף סוף הוא רוצה, והוא רציני, ואני נבלעת בתוכי ומסתגרת. צאי מההלם כבר! ותתגברי על עצמך כבר, את בסדר, מטומטמת.</div>Wed, 19 Nov 2008 22:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gilly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10193837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173759&blog=10193837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10068760<div align="right" dir="rtl">לבלוג, 3 שנים מאז שפתחתי אותו. ליתר דיוק, טיפה איחרתי עם התאריך כי הוא היה לפני יותר משבוע ורק במקרה היום הסתכלתי ושמתי לב שיש לו יומולדת. מצטערת. הסתכלתי על הארכיון כדי לבדוק מתי דוד שלי אמיל נפטר כי חלמתי עליו הלילה. לצערי גם שכחתי את השם שלו כשהתעוררתי וזו גם אחת הסיבות שחיפשתי את הפוסט עליו. הוא נפטר לפני הרבה יותר זמן ממה שחשבתי... גם לכלבה שלי מתקרב התאריך של השנה למותה, בסוף בחודש בדיוק. על זה אני עוד אערוך פוסט. בנתיים, המצב פה לא זוהר. כאילו, חופש סוכות וזה כבר משפר ת'הרגשה. אבל הרבה זמן לא היה לי מישהו, לא היתה לי את ההרגשה הזאת בפנים, את הציפייה ואת ההתרגשות. את האהבה. וזה חסר לי, וזה כואב לי וזה מקשה עלי בעיקר העובדה שלכולן סביבי יש. כמובן אבל שאין יותר מדי מה לעשות, ואני כאן חיה לי בנתיים.</div>Tue, 21 Oct 2008 12:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gilly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=10068760http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173759&blog=10068760http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=9980995<div align="right" dir="rtl">דברים קטנים שעוברים עלי ביום-יום. זה הכל סמלי, אני בטוחה. הכל סמלי. אני מודה, בהתחלה אנ לא בטוחה שבכלל הקדשתי לזה מחשבה. אבל פתאום היום אני הבנתי, לצערי. אני הזדהתי. איזו מסכנה, אני לא מפסיקה לחשוב. 5 שנים עברו ועכשיו אני אומרת, איזו מסכנה. הכאב בטן לא מפסיק לי אך זה לא משתווה ולו במעט לכאב שבפנים. זה הכל סמלי, אני יודעת. אין זה מקרי שלא מצאתי את הספר. איבדתי אותו את הרגש. איכשהו, רציתי בזה אני מניחה. להדחיק אותו, כמו תמיד. שתהיה שנה טובה. טובה מהקודמת...</div>Fri, 03 Oct 2008 20:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gilly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=9980995http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173759&blog=9980995http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=9889929<div align="right" dir="rtl">אני תכף ומיד מסיימת, תכף ומיד! אל תלכו עדיין, אני כאן על הבמה עוד! אתם לא יכולים לעשות לי את זה. בואו נישאר ביחד רק עוד קצת, בסדר? פתאום הכל מתבהר נכון? אני כל כך שמחה לשמוע. זה באמת חשוב לי, אני לא משקרת. אה כן, ותודה על הכל... זה לא קרה לי בעבר, לא שזכור לי, הדחף הזה לכתוב. אני יודעת שזה לא יהפוך להרגל פתאום. נוח לי ככה, כשזה מגיע פעם בחיים. או לפחות עד הפעם הבאהשאשכח. מאוד קשה לי לסחוב את ההרגשה הכבדה הזאת שמשהו לא בסדר. אני באמת לא יכולה להצביע על משהו ספציפי שמעיק עלי, זה פשוט הכל סביבי. אני מסתכלת על אנשים, מקשיבה להם, רואה אותם ולא תמיד מאמינה, מבינה. איך זה יכול להיות? אבל למה זה ככה? מעצבן אותי הייאוש. </div>Fri, 12 Sep 2008 21:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gilly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=9889929http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173759&blog=9889929http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=9804180<div align="right" dir="rtl">ואני לאבטוחה בכלל למה. הפסיכומטרי המחורבן הזה שאלוהים יודע למה החלטתי להירשם אליו. כאילו מה??!@#@ משעמם לי??? איזה מטומטמת אלוהים. עכשיו אני צכה שלם על זה..שיהיה. בכל מקרה, עם כל הכיף שהיה לי ברפסודיה, אני לא יכולה להוציא מהראש ומהלב בעיקר את ההרגשה הזאת של האנ-וונטד. כנראה הושפעתי מעט מהבנות ולא שמתי לב למי שהייתי. אני ממש מקווה שאוכל לשפר את הרושם הראשוני שיצרתי שם. ואהבה..אהבה. כל פעם דברים קטנים כאלה מעסיקים אותיאבל שוב, אני מרגישה שהם שווים גרוש. מה עובר עלי? </div>Mon, 25 Aug 2008 00:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gilly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=9804180http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173759&blog=9804180http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=9657049<div align="right" dir="rtl">בדיוק איך שזה נשמע. או בצורת, או מים. דמעות ההרגשה הזאת...אני לא יודעת מה אני רוצה. או שאני יודעת, אבל מה זה עוזר לי? המחיר גבוה ואני במינוס אפשר לומר. נחכה ונראה.</div>Mon, 28 Jul 2008 20:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gilly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173759&blogcode=9657049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173759&blog=9657049