http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637?Did I get less lonely or did I just get used to being AloneheCopyright 2026 graceland. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637http://f.nanafiles.co.il/upload/52006/IsraBlog/173637/misc/6024516.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14248539<div align="right" dir="rtl">ראיתי תמונה שלך עכשיו, ואני מתה כבר לקפוץ על הפנים האלה שלך. ההבנה שאני איתך עוד מעט מתחילה לחלחל, הכרטיס לא היה מספיק. בשביל לגרום לי להבין שלא משנה מה, אני עוד שלושה שבועות, בבית. אני אלך לישון בזרועותיך ואשמע את הקול שלך אחרי כלכך הרבה זמן. כלכך הרבה זמן. אני אקרא לך בייבי ואתה תחבק אותי כל יום. כל יום, אנחנו נהיה ביחד. מצאתי את הדבר האחרון שכתבתי לשי בערך. פורח עיניים, תקווה, מעניק משמעות לחיי. אני ביקשתי אותך כשנגמר לי איתו. ביקשתי אותך כשהייתי איתו. תמיד ביקשתי, גבר טוב יותר. אחד שיהיה נטול כל אנוכיות, שיהיה ילד פרח של אור וצבע, שיקח אותי לעתיד טוב יותר, שישים לי את החלומות.. אבל רק בגלל שזה אותם חלומות כמו שלו, שיהיה אחד איתי ועם השאיפות שלי בחיים. אני מצאתי את הילד טבע שלי, הכרתי אותו לתקופה כלכך קצרה. הייתי בזרועותיו מתחת לכוכבים והרגשתי את הלבבות שלנו פעמים ביחד, כאילו רק חיכו להתאחד כבר יחד. כל רגע שהייתי בלעדיו היה רק ההכנה לחיים איתו וכעת אני יותר מוכנה מתמיד. אני האישה של מתי. אני לנצח אהיה מאושרת, ולכן רק בשבילו הייתי מוכנה לעבור את מה שעברתי. כל הקנדה</div>Wed, 10 Dec 2014 06:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (graceland)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14248539http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173637&blog=14248539http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14208301<div align="right" dir="rtl">אף אחד בחיים לא יכול לגרום לי להיות במצב כזה, הוא אמר לי, בזמן ששמעתי אותו בוכה דרך הטלפון. ואומרים שמערכות יחסים מרחוק מתקיימות בשיחות וידאו אבל לא ראיתי אותו כלכך הרבה זמן. שיחה פעם בשבוע, מתכתבים לפעמים פעמיים. כשרע לי ואני נשברת לו הוא יוצר קצת יותר, מנסה להרגיע, שולח אנרגיות ומחזק ממרחקים, עומד בהבטחה שהבטחנו ומעניק לי חיוך גם כשאין סיבה כלל. אתמול הוא התקשר ודיברנו שעה בטלפון, וכמה שבכינו. שלחתי לו כמה פעמים שבוע שעבר שנשבר לי, אני לא יכולה יותר, העסקה הזו כבדה עליי ואני חלשה. לא אמרתי שאני מוותרת כי לעולם לא אוותר עליו, אהבת חיי. רק נשברתי ואמרתי שנמאס לא להתעורר איתו בשבת בבוקר. ואיך אנשים עושים את זה בכלל. במציאות שזוגות נמצאים בכל מקום, ממש רודפים אחריך, וישנים איתך במיטה וחולקים איתך כל פרט קטן שהם יכולים, כי אולי משעמם להם לספר זה לזה. והוא קצת נלחץ ואמר שזה לא השלב להרים ידיים ופה אנחנו נמדדים כמה אנחנו חזקים. אז הוא חזק זה ידוע, זה אפילו לא קשה לו. טוב, הוא בהודו. כל יום עובר הרפתקה משוגעת כל יום סוער, נראה איך היה אם הוא היה זה שנשאר בארץ, עם כל הדודים וס</div>Mon, 29 Sep 2014 21:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (graceland)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14208301http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173637&blog=14208301http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14189785<div align="right" dir="rtl">אני חושבת על כריסטיאן וסאטין, סיפור האהבה הכי גדול בכל הזמנים בערך. כמובן שהגזמתי עכשיו, אבל זו תמיד ההשוואה שלי כשאני מדברת על ההתאהבות במתי. הם לא הכירו לעומק, הם התאהבו במבט ראשון, היו מאוהבים באהבה כנגד כל הסיכויים. האם לכריסטיאן היה זמן להתעמק בנפש של סאטין, לחקור ולחפור בה לעומק? אינני יודעת, ולא ראיתי זאת על גבי המסך. ראיתי אהבה. ראיתי אמת ויופי כנגד כל הסיכויים. וכשאני שומעת מכולם סביבי כמה אני ילדה תמימה, וכמה הוא שוכב שם מלא, וכמה אין מצב שנשרוד ונחזיק את הזמן הזה.. אני חושבת לעצמי. מה זה זמן בכלל. והאם הוא יכול לנצח אותי במירוץ האהבה הגדול של החיים שלי? האם הם יכולים להבין מה זה כשבן אדם נשכב אחורה על גג של בניין נטוש באמצע שוהם, כנראה המקום הכי יפה בעולם, ולא מצליח למצוא לעצמו אוויר מרוב אהבה אליי? האם הם יכולים בכלל לדמיין לעצמם, כל הסקפטים והציניקנים, מה זה לצאת ערב שלם עם בן אדם, ולא לעשות איתו כלום ושום דבר בכלל? רק להנות זה מנוכחותו של זו, בתוך רכב, באמצע הלילה, במשך שעות, ורק לבהות אחת בשני ולדבר על הפליאה של התחושה ההדדית שלנו. ששתי נפשות, שלא האמינו שי</div>Thu, 28 Aug 2014 23:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (graceland)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14189785http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173637&blog=14189785http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14180676<div align="right" dir="rtl">המוח מרגיש כמו פלונטר הכל מסתבך, הגעגוע חונק, ההגיון מנסה להרגיע ולדבר. להגיד שדי לחרדה, לשים סוף לפאניקה. הכל בסדר, כולם אוהבים אותך, אף אחד לא נוטש אותך. די לבלבלות, את חלק ממשפחה חדשה שקיבלה אותך מזה בחום. הם לא היו חייבים, זה לא שהייתי קלה, סתם אני די קלה. בא לכל מקום שאומרים וזה. אבל הם לא היו חייבים לאמץ אותי למשפחה, אף חברים של אף חבר לא קיבלו אותי ככה. והרגשתי, מיידית, שייכת. לא צריכה להתנהג באופן מסוים, כי הם בדיוק כמוני. הם בדיוק כמוהו, כמו אהבת חיי. משפחה חמה ומקבלת ומצחיקה תמיד, ואופטימית לכל הרוחות. לא שאני מעיפה את כל החברים הישנים, אבל הייתי חייבת התרעננות. החברות שמפילות אותי, שלא מפרגנות, שבקושי זורמות לאנשהו אי פעם. ונמאס לי מתל אביב ונמאס לי מעיר ומבתים, אני צריכה קצת טבע וחופש ושקט ולעשן, להקשיב לכלום. לראות כוכבים נופלים עם החבר'ה. לשמוע מוזיקה ולזכור למה אנחנו בחיים. ולמה אהבה זה חשוב. הם גורמים לי להרגיש נאהבת בגלל מי שאני, לא רק בגלל שאני חברה של מתי. הם בחרו להישאר איתי בקשר כי הם אנשים טובים בלי קשר אליו בכלל. וכולם התאהבו בי, זה מדהים. מצא</div>Thu, 14 Aug 2014 13:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (graceland)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14180676http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173637&blog=14180676http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14163862<div align="right" dir="rtl">עברו שבועיים מאז שנחתתי מבלגיה. שבועיים אחרי הסמים והפטריות והחווית כמעט מוות הכי קרובה שהיתה לי. כמעט איבדתי את דעתי באמסטרדם, כמעט ולא נותרתי אני. הרגשתי את זה, הרגשתי איך זה הרגע הזה שבו כנראה חלק מהאנשים מאבדים את עצמם. ואיך כנראה ליטל איבדה חלק. ראיתי את השדים שלי, ואיזה מזל שאני מתמודדת איתם כל יום ומדברת עליהם עם אנשים בקול רם. חשתי הכי פגיעה ורגישה וכל דבר פגע בי, כולם רצו לעזוב אותי. מתי לא התכוון לחזור אליי, ואף אחד לא אהב אותי. חרדת נטישה ברמה הגבוהה ביותר. וכאשר התעוררתי מהתעלפות אני זוכרת שאמרתי לעצמי איפה אני נמצאת, הרגעתי את עצמי. כי הרגשתי שהמוח שלי רוצה להשתגע. "אוקיי תירגעי, תפסיקי לפרכס, את בהולנד, כנראה התעלפת, האנשים האלה הם לא חיות בקרקס שאת רואה, בקרנבל, הם הולנדים שבאו לראות שהכל בסדר. את עם מאיה וליטל ועשיתן פטריות בסך הכל." הרגעתי את עצמי כי חשתי שאני בקרנבל, ולא עמדתי בזה. בכל האורות והרעש והמכוניות, והגוף שלי לא הצליח לזוז. לא היו לי אנרגיות בכלל ומזל שמאיה הצליחה לגרור אותנו לבית מלון שם יכלנו להתפרק ולהוציא את כל הטירוף שהיה בנו באותם רגעים. כ</div>Sun, 20 Jul 2014 14:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (graceland)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14163862http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173637&blog=14163862http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14143495<div align="right" dir="rtl">זה כבר שבועיים מאז שטסת. אני חושבת שבכיתי כל יום מאז השדה תעופה ושום דבר בחיים שלי לא מצליח למלא אותי. לאט לאט אשוב לעצמי, אצא מהדכאון ולא אצפה כל הזמן לשיחה או הודעה. אפסיק לבכות כשאיזכר בך, או כשאקרא את המכתב טיסה שלי ואת ההצהרת כוונות. אני תמיד אתגעגע אליך ותמיד אפחד ותמיד ארצה שכבר תחזור. תמיד יהיה לי חוסר בטחון וחרדה, שמא אולי לא תחזור אליי. אולי לא אעניין אותך כבר, אולי תשכח אותי, אולי לא תאהב אותי יותר. אני אפילו לא יכולה לכתוב את זה בלי לבכות. הלוואי ואת יום הולדתי הבא תחגוג איתי. נהיה בארץ או אפילו נברח לסופ"ש איפשהו, ונאהב מלא. נשב יחד באיזה קאייק ונחגוג את החיים ונמשיך מאיפה שהפסקנו. רק שלא נשכח איפה זה היה, אלוהים. הזמן לא זז, ואני נורא מפרגנת ורוצה שתהנה ולא תחתוך באמצע, אבל פליז שהזמן יזוז כבר. לא רוצה את זה יותר אני לא יכולה יותר אני חלשה אני נשברת קשה לי בחיים. אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי ואיך בכלל להתחיל, לא רוצה ללמוד לא רוצה לגור פה בכלל. רוצה לצאת מפתח תקווה, יש לי אפילו צ'אנס, אבל אני מעדיפה לחסוך להודו. אני רוצה להתחיל את החיים איתך. לא</div>Sun, 22 Jun 2014 13:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (graceland)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14143495http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173637&blog=14143495http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14128869<div align="right" dir="rtl">סיימתי את המכתב, כך יצא ויצא מדהים. שילבתי את כל המכתבים הנכונים וכל מה שרציתי להגיד, קישטתי בנשיקות ולבבות, שמתי תמונות שלי שיזכור אותי. הכל נראה כלכך אופטימי וכלכך שולח אותו בלב חם במטוס הרחק ממני. הרחק מהסיכוי של האהבה שלנו. ועכשיו רק נותר לפרוק באמת את כל הפחדים, את החרדה, את האימה. ואם הוא לא יחזור אליי? ואם אחכה לו והוא בעצמו כבר לא יאהב אותי? ואם אעבוד עכשיו בשביל להיפגש איתו והוא לא ירצה שאבוא? ואם כל מה שהיה פה יתברר כלא הדבר האמיתי כמו שזה הרגיש? ולמה בכלל אנחנו צריכים לעבור את המבחן הזה עכשיו. מה עשיתי שמגיע לי. לטעום כלכך מעט מגן עדן. להרגיש אהבה מושלמת כלכך מעט זמן. וייתכן שלא תשוב יותר. ולא בא לי עכשיו 10 חודשים של געגוע, של בדידות, של לבד אטומי. לא בא לי להתגעגע בטירוף, ולהיות חרמנית מדי, ולהיות מאוהבת ובודדה ומתוסכלת. לא בא לי חבר רחוק. לא בא לי שלא יהיה פה כשאני רוצה שנדבר כל יום, לא בא לי שייעלם עכשיו וייצור קשר פעם בשבוע או חודש. לא בא לי לשמוע פחות על כמה שהוא אוהב אותי, לא בא לי שנתרחק, לא בא לי להרגיש חוסר בטחון. לא בא לי שישכב עם בנות אחרות, לא בא</div>Tue, 03 Jun 2014 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (graceland)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14128869http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173637&blog=14128869http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14121774<div align="right" dir="rtl">אהוב שלי. יושבת פה וכותבת לך את המכתב טיסה השישי בערך. כבר ניסחתי כל סוג של מכתב אפשרי. אני רוצה לכתוב כלכך הרבה בייבי, אני רוצה לתאר לך הכל. כל מה שאתה בשבילי וכל מה שהתקופה הזו היתה. חוץ ממה שכבר אמרנו כלכך הרבה פעמים ולעולם לא נמאס. שזו התקופה הכי טובה בחיים. וכמה ברי מזל אנחנו שיצא לנו להכיר ככה בפוקס ולהתאהב עד מעל הראש. לחוות הדדיות עד סופה ורגש עמוק, להכנס אחד לתוך הנפש של השניה, לנצחי נצחים. להבין שמשהו עמוק קיים כאן, ואלה החיים שאנחנו רוצים לחיות. כך, ביחד. לעולם לא בנפרד יותר. זה מה שאתה בשבילי. מתי הקופיפון משוהם, ששבה את לבי בחיוך ענק, ונישק אותי ברוך פעם אחת ראשונה והעולם עצר. אני אוהבת אותך. זה הכל, אוהבת אותך עד עמקי הנשמה שלי, אני רוצה לחיות איתך כל יום מחיי. רוצה לסיים איתך את היום ורוצה להתחיל איתך את הבוקר, אני רוצה אותך. אני רוצה שתדע שאני בחיים לא התכוונתי לכך בצורה כזו אמיתית ומרגשת. אני לא מתפשרת איתך, אתה הטופ שבטופ בחיים האלה, הקינוח שלי. אני אעשה הכל בשביל שזה יקרה, וגם אם צריך אעבוד ב3 עבודות עכשיו, ואקנה לי כרטיס ואראה איתך עולם, כי אני שלך, פ</div>Sun, 25 May 2014 18:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (graceland)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14121774http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173637&blog=14121774http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14105951<div align="right" dir="rtl">גרסה אופטימית למכתב טיסה שאולי אותה אתן לך כשתטוס ממני אהוב שלי. אנחנו כבר עפים אחת על השני בכל הכוח ואתה כבר הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים, ללא ספק. כל שיר שאני שומעת כל בדיחה משעשעת, הכל מחזיר אותי אליך. תדע שאני רוצה שתבלה ולא תעצור את עצמך בשום בחינה שם בחו״ל. אני אתגעגע אליך.. כמו אוויר לנשימה. כל פעם שארצה להתייעץ בנוגע למשהו משמח או תכנית מגניבה שיש לי, ואיך אוכל לעדכן אותך מיבשת אחרת מה עובר עליי. היום אמרת לי שאולי הייתי מסדרת לעצמי דרכון אירופאי והיינו סוג של עוברים לגור שם. הכל פתוח בייבי. החיים שלי לא נעצרים כי נסעת, אתה פשוט לא נפש שאני רוצה לפספס. אני רוצה לחוות איתך, ולחוות אותך. לטפס איתך גם על הרים ולעשות איתך גם הכל, ״אני את האושר שלי מצאתי.״ כי הכל איתך קצת יותר כיף. להיזרק איתך מתחת לכוכבים ולהתפלל שהשמש לא תזרח, ושזה יהיה צריך להיגמר כל הטוב הזה. אז תטוס לך להודו, אני עוד מדמיינת את הרגע בו תשוב אליי לזרועותיי לחיקי לחלומותיו המשותפים ואולי נוכל להתחיל משהו. אני אחכה לך, I'll follow you deep sea baby, אחכה שתחזור ונסע יחד ברחבי העולם. אני פחות עצובה ש</div>Wed, 07 May 2014 17:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (graceland)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14105951http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173637&blog=14105951http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14080643<div align="right" dir="rtl">ואם הייתי צריכה לכתוב לך מכתב טיסה עכשיו, בטח הייתי כותבת לך דברים יפים. מסתירה את הפחד, לא מדברת על מה שג׳ונה אמר לי, שאני הלימבו שלך של אחרי צבא, גם אם אתה לא מתכוון לכך. ואני מוצאת שכעת אני מבינה מה החסרון הכי גדול שאתה ילד, כי אתה ילד ואתה ילד, אתה צריך עוד לגדול וצריך עוד לחוות, ואם תחזור אליי אתה צריך לחזור אליי בשל ומוכן. ואם נאהב ונרצה אפילו העולם לא ישבור אותנו, ואולי מחכה פה משהו באמת גדול, ואולי זאת אני ואולי זה אתה, ואולי זה אנחנו, ואולי לא מתאים. ואולי אתה בריחה, ואולי זה בכלל הרס עצמי, להתאהב בך כשאתה טס לשנה, אולי אני עוד תקועה בגיל 16 בכלל. והיו חלומות ועכשיו זכרונות - כמו בשיר מהקברט, והיית איתי בלילות שחשתי הכי טוב שאפשר, והיית איתי בלילות הגרועים, ותמיד יהיו הם זכרונות יקרים. ולא חשוב מה יהיה איתנו כלל, כל עוד יש לי את המספר לילות הבלתי נשכחים האלה, בהם אתה היית כל כולך איתי ואני כל כולי איתך, ולא היה רצון בכלל להפריד. אז תטוס ותחווה ועשה כמה שיותר ותחזור צבעוני כמו שבאת אליי בערב הראשון, ותחזור לי בוגר ותחזור אמיתי, ותשאר בדיוק כמו שאתה. ותתקשר גם אם כ</div>Sat, 05 Apr 2014 03:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (graceland)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173637&blogcode=14080643http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173637&blog=14080643