http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212זונה שיכורה במעבר חצייה,פנו לה ת'דרך...היא לא מבחינה.רק מבחנה.heCopyright 2026 החיות של רותם. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212http://f.nanafiles.co.il/upload/52006/IsraBlog/173212/misc/6080523.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=11253620<div align="right" dir="rtl">שבת אחה"צ. השבת הראשונה אחרי שבוע בצבא. נחמד שם,למרות שאני שמה את הזהות שלי בצד והולכת לאיבוד בין כל הפרחות,מנסה להיות אחת מהן כדי שאני לא אהיה בדיכאון ואסבול. אז אני אומרת "חיים" לכל פרצוף שני שאני רואה [ וזה טוב,כי אני לא יודעת את השמות של חצי מהן],ושרה מזרחית בתורנות מטבח. ואז בלילה אני נזכרת בחיים שלי ושואלת - למה אני בעצם מתגעגעת? מה כל כך לא סובל דיחוי,ומוריד מיד בכי זלעפות? את האמת,אני לא יודעת. אני אוהבת מאוד את האנשים שאיתי,ואולי זה הצבא או הריחוק או הבילבול אבל פתאום,היום,אני מרגישה כאילו אין לי שום דבר מוחשי אמיתי לחזור אליו כדי להמשיך את הקיום שלו,כדי להבטיח את היותו בחיים שלי,משהו שאני יצרתי או התחלתי או הצבתי לעצמי כמטרה. אני לא לוקחת את החברים,חבר והמשפחה שלי כמובן מאליו..ממש לא. אני אוהבת אותם ומתגעגעת אליהם כל דקה ודקה שם, אבל אני רוצה שגם יהיה לי דבר שאיתו אני תמיד שלמה,אליו אני תמיד יכולה לברוח,הוא תמיד נמצא שם,הוא החלק הקטן השלם היחיד בחיי. קראתי בבלוג את החודשים שהיו לפני שנה,שנתיים וכאלה. הייתי ילדה חכמה. כתבתי בצורה דרמטית אבל אלוהים!אני כל כך מעריכה את</div>Sat, 19 Sep 2009 15:22:00 +0200rotem14499@walla.com (החיות של רותם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=11253620http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173212&blog=11253620http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=11191652<div align="right" dir="rtl">חזר לי החשק לכתוב. קראתי בבלוג של מימס,היא כתבה על ריחות ולרגע נזכרתי בריח שהיה היום בעבודה. ריח שהחזיר אותי לגן.אני לא יודעת איזה גן,אבל זה מה שהיה לי בראש באותו רגע שאפי הריח את הריח שעשה לי לחשוב בדקה מהירה על גן משחקים,חול בגרביים ואצבע בפה. באופן מוזר זה הפחיד אותי כי עקב המשימות היומיות בעבודה שחוזרות על עצמן יום יום איני יודעות באותן שעות באיזה יום אנחנו. ואני רצינית,מאוד. ולכן,כשהנוסטלגיה ריחפה מעלי ועפה במהירות,לאותן דקות ספורות נשארתי פעורה,מתאמצת להחזיק את זה חזק,אך היה זה חזק ממני. מי יודע מתי יעלה בראשי את אותו ריח הגן שהריץ בראשי כאלו תמונות מהירות... נשאר לי את מחר ואת יום ראשון[אבל ערן אומר שיום ראשון לא נחשב]אז נשאר לי רק את מחר. העבודה הזאת מרחיקה ממני כל קרוב אלי,וגורמת לי לעבד את ראשי. כל יום,בשעה מסויימת,או שאני מנקה כוסות בבוקר או מגשים בצהריים או את הריצפה אחר הצהריים ולעיתים קרובות אני בספק "היום יום רביעי?". ו..שלישי המתקרב אחגוג לייום הולדת 18, באותו סופ"שאני והמלך נשכשך לנו במי הג'קוזי החמים בצימר שנמצא בגליל, לאחר מכן נותר לי עוד שבוע יתום ממש</div>Wed, 26 Aug 2009 18:30:00 +0200rotem14499@walla.com (החיות של רותם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=11191652http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173212&blog=11191652http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=11059973<div align="right" dir="rtl">סיימתי בית ספר. סיימתי בית ספר. סיימתי בית ספר. ההרגשה? סיימתי בית ספר. זה עבר מהר כל כך שזה מפחיד אותי כל פעם מחדש.</div>Tue, 14 Jul 2009 11:22:00 +0200rotem14499@walla.com (החיות של רותם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=11059973http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173212&blog=11059973http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10953276<div align="right" dir="rtl">צהרי היום. חם לי בבית.אני חצי בוהה חצי מזיעה,עד שיש את הצפצוף המעצבן שמבשר על הדלקת מזגן מהירה. אני בחדר,החלון הקטןשממנו יוצא האוויר הקר והנעים נמצא אל מול העורף המיוזע שלי,אני עוצמת עיניים והפנטזיה שמלווה אותי כבר כמה שבועות מתחילה להתעורר לי בראש כשהייתי רוצה שאוויר המזגן יהיה האוויר של הבחור שאני רוצה,שיצא מהגרון שלו דרך הפה הנחשק והשפתיים המלאות. הגופייה והתחתונים שלי מינימליסטים ולכן קל לי לדמיין את האווריה.כאילו הן הורדו שנייה לפני שהוא נשף לי בעורף. הפנטזיה עליו חזקה כל כך,שאני אפילו לא מתאמצת לדמיין את הפנים שלו,הן כאילו כבר שם,מוכרות לי כל כך. הידיים מלטפות לאט...הכיסא מתחיל לזוז.. הוא מפזר לי את השיער,הוא מנשק לי את הגוף. אנחנו מזיעים. הכל שקט,רק נשימות נשמעות באוויר. אני לא רואה,רק מרגישה..אבל אני יכולה לראות בראשי איך העיניים שלו נעצמות כששפתיו נוגעות בבשרי. עכשיו זה רק התחתונים. מהצוואר..אחת שתיים שלוש...החזה..הטבור...ולאט הוא מתקרב...אני כבר נטרפת.. הוא מוריד לי אותם,הוא חוזר אל הצוואר..ולפני שהוא מנשק אני מספיקה להגיד לו- אני רוצה שתזיין אותי. ואז הצפצוף המע</div>Fri, 12 Jun 2009 16:42:00 +0200rotem14499@walla.com (החיות של רותם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10953276http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173212&blog=10953276http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10909758<div align="right" dir="rtl">אם את רוצה לברוח,אז למה לא? פתחו לך את הדלת,הושיטו את הידיים משכו מהברכיים הכל רק בשבילו כשסירבת,לקחו את הגובה את מה שהיה בפנים וכשממש התעקשת הם החליטו שגם את הדלת הם לוקחים כדי להשאיר אותך במקום,אין לך לאן להתפתח כמו צמח מפלסטיק תמיד נשאר אותו דבר עד שהוא מחוויר ואין לך כח להמשיך לבד עם החלון לארץ הפלאים החדר הריק, החדר שבאמת הוקיר אם את רוצה לברוח,אז למה לא? אני תמיד אוהבת תמיד יש לך מה להגיד ואת תמיד אומרת לעצמך. אני כל כך מפחדת. אני מפחדת.</div>Sun, 31 May 2009 02:31:00 +0200rotem14499@walla.com (החיות של רותם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10909758http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173212&blog=10909758http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10839758<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת אותך. אני אוהבת לקום בבוקר ולראות את הגב הגדול שלך מול הפרצוף שלי,צועק למגע. אני אוהבת כשאתה מחקה אותי לפעמים ואני מתעצבנת ואתה צוחק צחוק עם צליל,חזק חזק וזה גורם לי לחייך. אני אוהבת לישון איתך,כי גם אם אתה לא עייף אתה נשכב לצידי מחכה שאני ארדם תוך חיבוק וליטוף ונשיקה, ואז אתה חוזר לפוקר שלך..ולפעמים,כשאני לא מצליחה להרדם,אני עושה את עצמי..ואתה מביא לי נשיקה וחוזר למחשב,ואני מתבוננת בך, וזה גורם לי לחייך. אני אוהבת כשאנחנו מכינים משהו לאכול יחד ואז אומרים ש"אין סיכוי שלא יהיה בדירה שלנו במבה!" וכל פעם מוסיפים משהו מחדש,ורק המחשבה שלהיות איתך באותו בית,ללכת לישון\לקום\לאכול איתך, גומת לי לחייך. אני אוהבת אותך. התקופה הלחוצה בחיי,אינסוף מטלות ודברים ותכנונים, ואנחנו יחד... ולמרות שיש ריבים לפעמים - זה עובר כל כך מהר שלא מרגישים. אני כל כך אוהבת אותך, שאני אוהבת סתם לכתוב עלייך לפני שינה,בלעדייך. אררר </div>Sun, 10 May 2009 23:53:00 +0200rotem14499@walla.com (החיות של רותם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10839758http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173212&blog=10839758http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10683405<div align="right" dir="rtl">רציתי לכתוב,כשחזרתי היום ב5 בבוקר,את השינוי,מהפך,מודיפיקציה או לא משנה מה שחל בי בין ערב ללפנות בוקר אחד. כשהתעלתי על עצמי ועל ההתנהגות האימפולסיבית שהתעקשתי עליה כבר כמה ימים והבנתי שאם אני רק אדבר אתה תרגיע. תרחיק את הקול המעצבן שגורם לי לשנוא ופשוט תרגיע,תחבק,תגיד לי שאני כוסית על ושאתה אוהב אותי. אין מה לעשות,אני קנאית אליך פחד מוות. כנראה בגלל חוסר הבטחון שמתנגש בהיותי המעריצה מספר אחת שלך - ביופי ובקסם ובכל מה שאתה בשבילי. וכשאני מנתחת אני מבינהשאני חושבת עלייך כמדהים ואני כולי חסרת בטחון,ובגלל זהמטפס הפחד,האיום-אולי יפול לך האסימון או אולי תגלה יותר שאתה נהנה יותר עם זו שתוכל יום אחד להיות יותר ממני. חיזקת,אבל אני רוצה תמידרוצה להיותשקטה ובטוחה ולכן איני מתביישת לבקש את כל תשומת הלב שבעולם לידה,ליד כולם וגם לבדוהכי הרבה כי אין מה לעשות,צריך לשכנע גם את המוח שלי ב100%.אני יודעת שאתה אוהב אותי ומרגישה אבל יש עניינים שהם לא בידיים שלנו ויהיה לי קצת קשה אבל אני מאמינה שאני אתרגל פשוט לאהוב ולתת ולקבל. כי בזה אנחנו הכי טובים,לא? [מלך שלי].</div>Mon, 30 Mar 2009 14:44:00 +0200rotem14499@walla.com (החיות של רותם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10683405http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173212&blog=10683405http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10680608<div align="right" dir="rtl">המצב רוח לא בשמיים,אפילו לא אחה"צ. בעצם,הכי לא אחה"צ. אני יכולה לשים שיר,לשכב במיטה ולבכות. כשזה קורה,אני יודעת שמשהו רע מתחולל בפנים. איך אפשר לעזור למישהו שלא רוצה לעזור לעצמו? פתאום יש לי מוזה ואני כותבת שירים על ימין ועל שמאל,זה לא אומר שהם טובים[ממש לא],אבל זה שירים. הבטחון שלי יורד עליי,והוא בהחלט עוקצני.ההומור עצמי שלי בשמיים,יש לי סיבות טובות. הייתי רוצה שיהיה לי קל יותר,אמא אומרת לי "צריך לבלוע הכל,אין מה לעשות". אני לא רוצה כל פעם לבלוע ובגיל 60 להיות עסוקה בלהקיא. אני חושבת שלעיתים נדירות יש לי יציאות ממש טובות אבל בכללי אני ממש גרועה בכתיבת שירים.או שאני מובנת יותר מדיי או שאני מסתירה יותר מדי ולפעמים כששואלים אפילו אני לא מבינה את הכתיבה שלי. הבטחתי שכשאסיים ללמוד[נוו כבר!!] אני אתחיל לעבוד ובפעם הראשונה כשאקבל משכורת-לא בגדים,לא נעליים,לא אוכל ולא תחתונים- אני אקנה דפים,מליון דפים בכל מיני גדלים..וצבעים!..ים צבעים! כחול,אדום,סגול וכחול..וערמת המגזינים שבחדרי תהפוך בשעתיים לאלפי ניירות גזורים..ואני אגזור ואדביק ואצבע ואקרע ו...אשתגע על מלא ריבועים שבהתחלה</div>Sun, 29 Mar 2009 16:16:00 +0200rotem14499@walla.com (החיות של רותם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10680608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173212&blog=10680608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10589244<div align="right" dir="rtl">השירים שלי נכתבים בלי שום מחשבה ורק אח"כ אני קוראת אותם ומבינה,כמו השיר של החודש שעבר. זה מדהים בעיני,כאילו אני קוראת מעצמי על עצמי. קשה לי נורא להבין את הצורה שבה אני מתנהלת והרבה פעמים אני רוצה להוריד מעצמי בשבילך או לא יודעת בשביל מי אבל קשה לי,קשה לי! ואני לא מבינה למה כי הרי..זה צריך להיות קל לא? אני לא יודעת את מי אני מעריצה ואין לי אידיאולוגיה מוכחת שאני הולכת לפיה,אני מרגישה שקשה לי לנהל שיחות ואולי בגלל זה אני לא מרבה לעשות את זה כי הרבה פעמים אני מרגישה שאני מדברת מילים של אחרים. חוץ מבשר הייתי רוצה להתנזר משיחות.זה לא נחוץ לי,לא באמת. הייתי גם רוצה להתנזר מעצמי. שאני לא אטעה כשאני אקרא את זה בעוד..אלוהים יודע כמה זמן,זאת לא תקופה רעה אני פשוט מרגישה כאילואני,כל מה שאני או שחשבתי שאני,פשוט לא אני. וזה מרגיש נורא. כאילו אבדון.</div>Mon, 02 Mar 2009 00:07:00 +0200rotem14499@walla.com (החיות של רותם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10589244http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173212&blog=10589244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10541055<div align="right" dir="rtl">" תראי אותי אני כאן הכלב.תראי את כל הלבן שנשפך מהכחול. תכבדי את המשחק שאת משחקת. תתני לי מדי פעם להבקיע גול. תחבקי חזק,תפתחי לי את הדלת. אחרי שאדפוק ואבעט מספר פעמים. תעריכי את האהבה שאת נותנת,תשמרי כדי שלא אצטרך להחזיר. תספרי את המילים שאת אומרת,תמיד לי יהיה יותר להגיד. ומה שתחליטי זה לא משנה,את הדלת אני סוגר לך ובורח לעבר הצד שאת תמיד תשנאי כדי שיהיה לך קשה כשאותי לחפש את תבואי, כדי שתקווי שיהיה לך את מי,חוץ ממך,להאשים " אני אוהבת אותך מיום ליום אני לומדת להכיר את עצמי מחדש אני עוברת שינוי וכמו תמיד אני מרגישה צורך לדלג על התקופה הזאת בחיי ילדים עייפים.</div>Mon, 16 Feb 2009 02:02:00 +0200rotem14499@walla.com (החיות של רותם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=173212&blogcode=10541055http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=173212&blog=10541055