http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978question: what hapens to a girl..that dives into a black hole full of chaos and distruction and comes out of the other side completly unchanged? answer:she doesn't.heCopyright 2026 Lian. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978http://f.nanafiles.co.il/upload/102005/IsraBlog/172978/misc/3790052.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9824125<div align="right" dir="rtl">מחר אני הולכת עם אבא שלי לטיול של יומיים באיזה חור מידבר נטוש אחרי באר שבע...סוף אוגוסט ואני הולכת למידבר!!! מחר היה אמור להיות הסוף שבועה שלי עם אבא..אבל מה הקטע...? כן כן...אם אמרתם החברה שלו ניחשתם נכון!! היא וכל המישפחה שלה וחברים מחליטים ללכת באמצע החיים למידבר בתיזל חור איפה שהוא בין אילת ובאר שבע, כמה שעות נסיע טובות מכל ציוויליזציה אפשרית!!! מידבר!!!בקיץ!!!!! ולמה??? ביגלל החוויה של לישון באוהל פאקינג בדואי!!!! והיא עוד מעזה לכחת את הסוף שבועה ש-ל-י עם אבא ש-ל-י כדי לינסוע לחור הזה!!! עכשיו היו לי שתי אפשרויות...לבוא איתם או לוותר על הסוף שבוע.(כמובן שהאפשרות שהוא פשוט לא יצא איתם וישאר איתי לא קיימת, הרי שהות במידבר בחום של 41 מעלות בלי מזגן היא גן עדן לשנינו...לא). בכל אופן אני, בהיותי החמור העקשן שאני, לא אוותר על סוף השבוע האחרון של החופשעם אבא שלי שיילך לטובתה...אז מחר בבוקר אנחנו הוא בא לאסוף אותי ואנחנו יוצאים ל"הרפתקאת" המידבר שלנו... אני מוצפת באושר... &gt;[ מירי אל תידאגי אני לא אקח איתי את הבוקסר שלך לשם..הוא לא היה שורד את זה בכל מיקרה...-____- סתם תמונה</div>Thu, 28 Aug 2008 23:30:00 +0200lianbr@bezeqint.net (Lian)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9824125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172978&blog=9824125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9716684<div align="right" dir="rtl">השאלה של איך כל אולה מיתקשרים זה לזה היא דיי ברורה למי שחווה כאב לב..ואפילו גם למי שלא. אדם חווה אכזבה...לאדם כואב הלב על שאיכזבו אותו בצורה כל כך קשה..כן..לאכזבה טעם מר..ואז, אדם מחפש מיקלט מהכאב והיגון שאוכזים בו ולא נותנים לא לנוח. אני לא אבוא בטענות יותר...אני היתאכזבתי כימעט מכולכם. כאב לי הלבביגלל אנשים שלא ידעתי שאי פעם יוכלו או יעזו להכאיב ליוכעסתי מעבר לכל מה שאהיה מוכנה להודות בו. ועכשיו..אני אגיד די! בין אם אחיה את חיי באושר או לא אני לא אעכזב את היקרים לי לעולם! אם האושר לא יגיע לפחות חייתי את חיי בידיע שלא הייתי נטל, ושלא הכאבתי לאף אחד ביגלל החולשה שלי או ביגלל הרצונות שלי. לא אלה...אני לא מדברת רק עלייך, את יודעת על מי עוד אני מדברת...אבל יש לך את חלקך באכזבה הזאת. אבל עם זאת אני שמחה שאת מאושרת, אני שמחה באמת ובתמים. אבל...זה הכל... אני נוכלת אכזבות ביגלל שיש לי ציפיות יותר מידי גדולות מאנשים. למרות שבתחילה אני לא חושבת שהן גדולות. האם לצפות מאבא שלי להיות לידי זאת ציפייה גדולה כל כך? ....כן. האם נאמנות וכוח רצון הם ציפייה גדולה מיד?....כן האם לצפות מאמא להיתנה</div>Fri, 08 Aug 2008 22:28:00 +0200lianbr@bezeqint.net (Lian)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9716684http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172978&blog=9716684http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9587356<div align="right" dir="rtl">להגיד כבר אין הרבה...ההפתעה מעולם לא באמת הייתה...ורק מועקה קטנה של אולי וטיפת תקווה שעוד נישארה מתחילת הדרך נמוגה. למישפחות זו יכולה להיות סוג של הקלה...אבל כניראה שהטעם המר של כאב האובדן לא יתפזר בכזאת קלות. אני לא נוהגת לירשום פוסטים לדברים כאלה..לא לימי זיכרון ולא ליצחק רבין ולא לכלום... אבל מישומה אני מרגישה שיש משהו בחזרה הזאת...ברגע האחרון כאשר יצאו שתי כופסאות שחורות מהרכב, צער ואכזבה מילאו הרבה אנשים, אבל עם זאת גם ירדה אבן מסויימת מהלב. את העובדה שהסיכוי שיש להם לחזור חיים הוא קטן הדחקנו בשלב מסויים למרות שהוא הספיק להשתרש עמוק בתוכינו. אני מיתצערת על הרבה דברים היום...אני מיצתערת שהם לא חזרו בחיים. אני מיצתערת שהאמהות שלהם לא יזכו לחבק אותם שוב.אני מיצתערת שרוצח חזר חי. אבל אני חושבת... שאולי, אחרי שהגיע לסיומו מאבק של שנתיים, אולי עכשיו יוכלו שתימישפחות לזכות למנוחה. מנוחה שהן צריכות יותר מכל דבר עכשיו. ועכשיו, נעזוב את כל ההמולה והבלאגן והרעש, ונעזוב את הרוצח ואת התיקשורת ואת כל עם ישראל שהיה ביחד עם המישפחות. עכשיו מה שנישאר לנו...הם שני ילדים, ילדים של אמא ואבא.</div>Wed, 16 Jul 2008 19:37:00 +0200lianbr@bezeqint.net (Lian)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9587356http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172978&blog=9587356http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9583595<div align="right" dir="rtl">וואו..שני פוסטים בשבועה אחד....הדירה של אבא שלי ממש נותנת לי השראה...*ציניות נותפת מכל מילה* בכל אופן..כניראה..לא בטוח...שביום שישי אני הולכת עם אבא שלי לארוחת ערב אצל החברה שלו...ליפגוש אותה ו..*מיצתמררת* את המישפחהשלה. אין לי סבלנות...ליפגוש אותה זאת אומרת עוד צרות להוסיף לרשימה הארוכה ממילא שלי... אני כבר הבנתי ביני ובין עצמי למה כל כך קשה לי ליפגוש אותה...כן כן אנשים..כניראה ניחשתם את זה הרבה לפני..ואם עניתם קינאה אז..דינג דינג!! תשובה נכונה!! כמובן שאני מקנא בה...הזמן המועט שאני אחלוק איתו בשנה ייצתרך לרדת בחצי אם אני אפגוש אותה...ביגלל שכל סוף שבוע ניהיה אצלה.. .והיחס המועט שהוא נתן לנו מלחתחילה ירד גם הוא בערך ב80% ביגלל ש...היי...לי אין שום דרך להיתחרות בה...היא סקס ואוכל...מה גברים צריכים יותר..? ומי שיגיד לי שזו לא תחרות הוא זיין שכל מיקצועי...כמובן שזו תחרות...!!! כל החיים הם תחרות אחת גדולה של צב וארנב...ומי שלא עומד בקצב מאבד את השפיות וגם את חייו במקרים מסויימים. האהא...אני יודעת שאת השפיות אני מאוד קרובה לאבד...בכל אופן...בכל מה שנוגעה לתחרות של אבא שלי..הוותק לא</div>Wed, 16 Jul 2008 01:05:00 +0200lianbr@bezeqint.net (Lian)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9583595http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172978&blog=9583595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9557806<div align="right" dir="rtl">... כל שנה..אני מסכמת את כל מה שעבר עלי בבלוג הזה... בואו ואני אגיד לכם משהו...השנה הזאת...לא הייתה משהו...אפילו בלשון המעטה.. ויודעים מה...? גם זאת שלפניה לא הייתה כזאת מציאה... והמסכנה הכללית שלי מהחטיבה זה...שנידפקתי... במשך שנתיים תמימות..שזה זמן קצר יחסית, העולם שלי היתפרק, ניבנה מחדש בעיצוב אחרואז היתפרק שוב. ניסיתי ללכת בכל דרך אפשרית ניסיתי כל שיטה שאני מכירה כדי שהחיים שלי יהיו יותר. אבל שוב...שלא כמו בסרטים חמודים כאלה שאם הדמות הראשית מישתמשת בערכים ובמוסר אז פתאום החיים שלה ייהפכו טובים, זה לא באמת עובד ככה. ליפעמים..הכי טוב שלך פשוט לא מספיק. אז הינה אני..מסיימת שנה אחרונה בחטיבה...סוף. אמרתי את זה עכשיו ואמשיך להגיד את זה עד הדקה האחרונה שלי...המקום הזה לא הביא לי כלום חוץ מצרות. ומה נישאר לי לעשות כרגע? התשובה לכך תיהיה כלום. הדברים האלו שמשפיעים על חיי לרע הם לא שלי להחליט. הם נעשו כדי שלמישהו אחר יהיה יותר טוב...ומה אני כבר יכולה להגיד להם...? אני לא רוצה שיהיה לכם טוב ביגלל שזה עושה לי רע...? לא...אני לא מהאנשים האלו...אני באמת מעריכה אותכם..את כולכם וא</div>Sat, 12 Jul 2008 02:47:00 +0200lianbr@bezeqint.net (Lian)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9557806http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172978&blog=9557806http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9398642<div align="right" dir="rtl">... האם אי פעם חשבתם לעצמכם...למה אנשים רודפים אחרי קשתות? קשת בענן..היא לא יותר מאשליה...ובני האדם יודעים את זה. אז למה לנו לירדוף אחרי הן? למה אנשים מעדיפים את הקשת על פני הגשם? אני יכולה להגיד למה...כי אנשים חייבים את האשליה הזאת בחיים...את הקשת הזאת הצבעונית שמקלה על העיניים.. יש אנשים שהמציאות קשה עליהם והם ניסחפים אל האשליה היפה הזאת שהיא הקשת ולא יכולים להיתמודד עם הגשם האפור והקר הזה. אם להגיד את האמת...אני יכולה להיות האחרונה שתטיף למישהו על הבריחה על האשליה...אני מי שעושה זאת הכי הרבה מכל מי שאני מכירה. בכל רגע נתון אני בורחת אל עולם שבו הכל מיסתדר לי..לעולם שבו אני גיבורה, לעולם שבו...איכשהו..טוב יותר. כן..אני לא כאן בכידי להטיף על האשליה...אני כאן בכדי להטיף על המציאות. אומנם אני בורחת אל האשליה הכל רגע נתון..ולא אתכחש ולא אביא תירוץ ליפניכם, אבל אני אוהבת את המציאות הזאת...אני אוהבת כשהגשם הקפוא הזה מכה לי בפנים. ברגע שזה קורה..כל חושיי מיתחדדים. הכל מצוייר בעיניי חד וברור..ואני יותר אדם מאשר אני באשליות שלי. הכל ניראה ברור כל כך וזה כאילו אני יודעת מה לעשות פית</div>Wed, 18 Jun 2008 21:58:00 +0200lianbr@bezeqint.net (Lian)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9398642http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172978&blog=9398642http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9368454<div align="right" dir="rtl"> ברוש ביצוע: אביתר בנאימילים: אהוד מנורלחן: אריאל זילברביצוע: אביתר בנאימילים: אהוד מנורלחן: אריאל זילברואני ראיתי ברוששניצב בתוך שדה מול פני השמשבחמסין, בקרהאל מול פני הסערה.על צידו נטה הברושלא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב.והנה, מול היםקם הברוש ירוק ורם.הנה ברוש, לבדומול אש ומים.הנה ברוש, לבדועד השמיים.ברוש, לבדו איתן.לו רק ניתן ואלמדאת דרכו של עץ אחד.ואני כמו תינוקשנשבר ולא יכול מול פני השמש.בחמסין, בקרהאל מול פני הסערה.הנה ברוש, לבדו... לינק לשיר http://www.youtube.com/watch?v=Wz_SI0swPi4 אני גאה להיות ברוש. אני גאה להיות איתנה ויציבה. ואני גאה שאני עושה זאת לבדי. בזכות עצמי. אין לי אף אחד בעולם הזה שאני אגיש שהשלמתי את ההשגים שלי בחיים בזכותו. אני מסרבת לקבל עזרה ביגלל שאין לי צורך בה. אני יודעת שכמה שקשה האתגר וכמה שאני יעבוד הכי חזק בכדי להשלים אותו אז האתגרים הבאים יהיו הרבה יותר קלים עבורי. כל מה שאני עושה הוא בזכותי ובשביל עצמי....בלי ליפגועה בנפש חייה אחת. בלי לידרוך על אנשים בישביל להגיע למטרה הנחשקת. כן. אני מסרבת. אם אני רואה שאני פוגעת באנשים בדרכי אני אחפ</div>Sat, 14 Jun 2008 02:36:00 +0200lianbr@bezeqint.net (Lian)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9368454http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172978&blog=9368454http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9324462<div align="right" dir="rtl">נסיכי הקטן..בעל שערות הזהב ופני השייש הנצחיים... אותו נסיך שאני כל כך אוהבת ושליבי לא יוכל לגנות לעולם.. הבאת עליי ועל אנשי העולם שלי יותר חרפה ויגון מכל מלך רודןאו שיכור שלא מפסיק לישתות אני יודעת שלא זאת מטרתך...אבל..כניראה שאתה עושה את זה מסיבה...כך אני רוצה להאמין.. אחרי כל הכאב והדמעות שהגרת על פניה של כל אחת ואחד מחברי היקרים..אני אצפה לתמורה. אני יודעת..עכשיו הם יותר חזקים..ובזאת אני חייבת בטובתך..ובתודתך... אז...תודה...אך האם מחירהיגון והצער היה נחוץ? האם זו הייתה הדרך היחידה לחשל אותנו? כשאני מיסתכלת לאחור שנה אחת..אני זוכרת איך פיתאום ניזכרתי בך.. "הא! יש את הספר הזה מירי!! את ממש צריכה ליקרוא אותו!!" וכך אני ומירי השאלנו את הספר הזה מהסיפיריה..עותק אחד ישן עותק אחד חדש..מירי לא הסתדרה עם העותר הישן אז החלפנו ביניינו. בכל מיקרה..קרה מה שקרה ואז הכרתי את אלה ודיברנו על הספר וניהיינו חברות יותר טובות...אז קרה כך שהנסיך הפגיש ביניינו.. האם הכל היה מתוכנן מראש..?לא... צירוף מיקרים? לא... מה שזה לא היה...כך קרה.. ועכשיו..כך קורה. נסיכי הקטן בעל שיערות הזהב ופניי הש</div>Sat, 07 Jun 2008 13:45:00 +0200lianbr@bezeqint.net (Lian)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9324462http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172978&blog=9324462http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9321428<div align="right" dir="rtl">החלטתי...אני רוצה להיות ענן...כן...אין חיים מתוקים יותר משל ענן...כל היום הוא צף לו..משייט בשמים..אף אחד לא מפריע לו... אם הוא משתעמם הוא שט לו על הרוח לבקר חברים עננים אחרים...אם הוא רוצה שקט הוא צף למקום אחר...בליילות יש לו את הנוף הכי יפה על כלללל הכוכבים שאני כל כך אוהבת ובימים הוא רואה את העולם טלאים טלאים..שדות, ערים..הוא שם למלה..הוא לא יכול ליראות את המכוער והרע..כי הכל רחוק מידי... לענן אין מחויבויות חוץ מלהטיל גשם ולישון..החיים של הענן הם חיים קלים...והשקיעה עושה אותם כל כך יפים... אך...אם הייתי יכולה להיות ענן... </div>Fri, 06 Jun 2008 21:46:00 +0200lianbr@bezeqint.net (Lian)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9321428http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172978&blog=9321428http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9312950<div align="right" dir="rtl">נכון.. אני חזקה.. ואני חייבת להמשיך להיות כזאת... אסור לי..אין דבר כזה חולשה.. כרגע..יש לי יותר מידי דברים בידיים בכדי שאני יוכל להרשות לעצמי להפסיק לחזור על זה בראש שלי.. אבל אני שמחה שיש לי את הדברים האלו... אמא ואבא וחברים ומישפחה..יש לי כל כך הרבה ואני מיתנהגת בכזאת אנוכיות... אתמול צעקתי על אמא שלי..אמרתי לה כל דבר מעליב ופוגע שהיה יכול לעלות לי בראש...לא הייתי צריכה לעשות את זה.. היתנהגתי כמו כלבה מטומטמת ואנוכית..אני לא נוטה לקלל את עצמי ככה אבל הפעם חציתי גבולות אדומים.. אני מניחה שהכאפה הזאת הגיעה לי..מישהו היה צריך לסדר לי תשכל קצת..אז אחרי הכל אני שמחה שהיא עשתה את זה.. חח עד עכשיו זה מצלצל לי בראש XD אתמול אני בכיתי וצרחתי והיתחרפנתי...אבל הוצאתי הכל..כל מה שיהיה לי להגיד על כל אחד בעולם שלי. כל מה ששמרתי בבטן במשך שנתיים יצאה החוצה..אני שמחה שזה ככה..ואני גם שמחה שזו הייתה אמא שלי שהייתה לידי.. אני לא חושבת שמישהו אחר היה יכול להיות חזק מספיק..וגם את אמא שלי זעזעתי במידת מה.. אבל העיקר שזה בחוץ... עכשיו אני לא מרגישה טוב...הראש שלי כואב ואני מסוחררת ובא לי ל</div>Thu, 05 Jun 2008 14:18:00 +0200lianbr@bezeqint.net (Lian)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172978&blogcode=9312950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172978&blog=9312950