http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606עבר, הווה, עתיד. מעניין איפה אני ברגע זה.heCopyright 2026 High release. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14815984<div align="right" dir="rtl">אוהבת לשתות את המיץ של הסלט לא מבדילה בין כמון לכורכום מאמינה שגם גברים צריכים לשטוף ידיים אחרי פיפי שונאת יותר מהכל נהגים שלא בוחרים נתיב</div>Mon, 11 Jul 2016 01:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (High release)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14815984http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172606&blog=14815984http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14813071<div align="right" dir="rtl">כל מה שנשגב הוא כל מה שמרגש במיוחד או מפליא במיוחד או מסקרן במיוחד כל דבר לעומתו הוא רק כמעט ורק ליד. גם המילון אומר, זה חד משמעי - נשגב הוא נעלה, נפלא ועילאי נשגב זה כל מה שמציף אותך והמוח לא כל כך יודע לעכל כמו האורות הצפוניים, אי אפשר להתרגל וכל מה שנשגב גורם לך להרגיש די נפעם, די נרגש, די קטן ולא ראוי ולמה שבכלל יהיה לך סיכוי לקחת חלק בכל זה, לגעת שם, להתקרב, בכל מה שנשגב קל ואסור להתאהב רק מטומטם יאמין שהוא יכול לקרב את הירח במו ידיו, אז ככה זה בדיוק גם כן עם כל מה שנשגב.</div>Fri, 01 Jul 2016 22:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (High release)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14813071http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172606&blog=14813071http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14811306<div align="right" dir="rtl">הסיפור שלי עם יופי התחיל בכיתה יא' כשאיזה יפיוף עם עיניים כחולות מהשכבה אמר לי שאני דומה לכוסית הזאת מ-יב' שהוא היה מאוהב בה. מצד אחד, הספיק לי לדעת שאני מזכירה למישהו אחד מישהו אחר שעושה לו פרפרים. מצד שני, אחרי כמה זמן נמאס לי להיות רק 'דומה למישהי', כי היא האידיאל ואני סה"כ השינמוך שמזכיר. חוץ מזה ש, חחחח, דומות? להגיד שאנחנו דומות זה כמו שנסתכל על הסינים וכולם יראו לנו אותו הדבר, ככה אנחנו דומות. גבוהות ולבנות ממגמת מחול. בקיצור, מאז החלטתי שלא מתאים לי להיות דומה ל, כמעט או בערך. אני אהיה אך ורק מה שאני יכולה להיות, וזו לא אחרת מאיך שיצאתי מהכ&amp;$#שלהאמאשלי - אריאל בכבודה ובעצמה, וזהו, עם כל מה שיש ועם כל מה שאין. ומאז השתנו אצלי הרבה דברים שניכרים בעין - אבל הם לא יכלו להתרחש באופן עצמאי, ללא השינויים שמודעים אליהם האנשים שמכירים אותי בלבד. לא משנה מה נעשה, הגוף והנפש תמיד ידביקו אחד את השני בסוף. אז לא סידרתי גבות למעלה משנה, בבת אחת העפתי את כל השיער שלי והיום אני מפקידה אותו בידי אחרים סתם כי זה כולה שיער והוא יצמח, ואני חייבת להאמין שגם עם קרחת אני אהיה יפה, ואני לובשת</div>Sun, 26 Jun 2016 01:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (High release)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14811306http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172606&blog=14811306http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14402257<div align="right" dir="rtl">המבט שלי מתפתה ומסתקרן, ננעץ בשפתיים בשרניות. אני מסתכלת עליך אבל לא מצליחה כל כך להקשיב כי אני עסוקה בלחשוב עליך. תוהה איך השפתיים האלה מרגישות. בכלל לא צריכות להיצמד, מספיק להתקרב, זה מספיק לי בינתיים. נמצאת מולך, שומעת, לא מקשיבה. רק מנסה להבין מי הדמות שלך, להפנים אותך. הנה, החילחול הזה, תהליך של סגסוגת שנולד ממש עכשיו. ככה זה מתחיל. </div>Fri, 06 Nov 2015 00:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (High release)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14402257http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172606&blog=14402257http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14397843<div align="right" dir="rtl">לטעמי הרוח היום העיפה לעזאזל יותר מדי חפצים ופחות מדי אנשים</div>Sun, 25 Oct 2015 21:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (High release)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14397843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172606&blog=14397843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14394990<div align="right" dir="rtl">בקיצור, אז, לפני שנה וחצי התחלתי לעשן, לפני שש שנים התחלתי לשתות, לפני חמש שירתי בצה"ל ולפני שלוש התאזרחתי, לפני חודש התחלתי לצאת מדי פעם מהבית בלי חזייה, לפני שנה ושלושה חודשים החלטתי לטוס מהמקום הזה ולפני שישה חודשים החלטתי לחזור למקום אחר לגמרי, לפני חמישה וחצי חודשים חשבתי לעבור לדרום ולפני חמישה חודשים עברתי לצפון והתחלתי לקבל כסף על המילים שלי, לפני שלושים שניות להחליט לא לתקן את התחביר של כל הפסקה הזו, לפני חמש שניות החלטתי שכן.</div>Sun, 18 Oct 2015 21:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (High release)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14394990http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172606&blog=14394990http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14373031<div align="right" dir="rtl">ואם הייתה מוחזקת עכשיו בחיקו של אחר, לא שלך? אחד שכנגד מגעה צמרמורת תטפס לו על עמוד השדרה; למולה שערות עורפו יסתמרו, ברכיו יקרסו הלב ידפוק, המילים יברחו וכשתינתק ממנו, אפילו אם יהיה זה לרגע - יתחיל לרעוד מפחד, הוא ילחש לה בשקט, "אל תלכי ממני, בבקשה, עדיף לי ביחד"; בימים טובים אני מדמיינת איך יתפתלו בתוכך המעיים ויתכווצו השרירים החום יעלה ולפתע הגוף יאבד שליטה על העצבים לצערי, במרבית הזמן, ההנחה הרווחת היא שבסופו של דבר כל זה יעניין לך את התחת ולפעמים דווקא נדמה לי שתספוג הכל בשקט בלי להתקומם תסכים עם עצמך - "העיקר שהיא מוחזקת" הוא בטוח יהיה מוכן לעשות הכל כדי שהיא תישאר; אבל אני עדיין מתה לדעת... מה היו מעשיך אם הייתה מוחזקת עכשיו בחיקו של אחר?</div>Wed, 26 Aug 2015 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (High release)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14373031http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172606&blog=14373031http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14344503<div align="right" dir="rtl"> (נכתב בלשון נקבה כי זה מה שאלוהים שם לי בין הרגליים אך מיועד בהחלט ובאהבה לכל המינים.) "ההפסד הוא שלו". כמה פעמים שמעתי את זה, גם מחברות, גם מאמא, גם מעצמי. המשפט הראשון שמשתמשים בו כדי לרכך לב שבור, ואלה הם בני משפחתו: "הוא אידיוט, הוא לא יודע מה הוא מפסיד, הוא לא שווה אותך," ושלל הנחות מסוג זה. אני רוצה להתחייב כאן בפני כל השניים וחצי אנשים שקוראים את זה כרגע - כש(או)לי יהיו ילדים אני בחיים, אבל בחיים לא אכניס לראש שלהם את השטויות האלה. כשמישהו נמצא במערכת יחסים ואז יום בהיר אחד, מסיבותיו ותירוציו שלו הוא מחליט שהגיע הזמן להתקדם ממך הלאה, זה מרגיש כאילו שניכם עומדים במעלה גרם המדרגות, קומה 124 בערך, והוא פשוט מניח במרכז בית החזה שלך את האצבע שלו, ודוחף אותך בסלואו-מושן למטה בלי מאמץ, שתתגלגלי לך מכל הפאקינג מדרגות - ומהחבטה של המדרגה הראשונה את כבר הופכת להיות כדור פינג-פונג, והמדרגות למטקות. לא סתם הוטמע המונח "זרקו אותי", ככה זה מרגיש גם בגוף. באמת, לגוף יש יכולת מדהימה להרגיש חבול גם מבלי שבאמת קרה לו משהו. בכל אופן, זה לא נעים, ברור שלא, אבל יש לי רק שאלה אחת: כשהבחור</div>Tue, 23 Jun 2015 20:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (High release)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14344503http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172606&blog=14344503http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14263714<div align="right" dir="rtl">צדפים באמצע המדבר, משמעותם דבר אחד בלבד - פעם היה כאן ים. ומלבדם, לא נותר לו זכר. הוא ממש נעלם כליל. כמובן שבעבר הוא היה ברור וניכר, אמת ויציב, אבל במציאות הנוכחית אינו עוד לוקח חלק; עד כדי כך שגם בעיניים עצומות יהיה בלתי אפשרי להעלות בדמיון איזו תמונה של גודל וצבע; או להריח את הריח המיימי המלוח ולחוש את משב הרוח הלחה והדביקה; או לשחזר את צליל הגלים המתלטפים אחד בתוך השני כמו רוחות רפאים. הדחף הראשון הוא להתעצב ולהתקומם על הפער הבלתי הגיוני בין דבר שהיה כאן באמת, לבין מה שהוא הותיר אחריו בהיעדרו, אם בכלל. אילו היה נעלם ונשכח מהעולם לחלוטין, ניחא - אבל ברוב חוצפתו עוד העז להטמין באדמה זכרונות קטנים ודוקרים לקיימותו. אך כידוע, החיים כולם נעים על ציר הפכפך שבין זכרון ושכחה. לכן, אם יוקדש רק רגע אחד להעמיק בעניין השאריות הללו, תסתבר ותתבהר האפשרות שהים הצטרף לממלכת השכחה כי לא היה בו עוד צורך ממשי. וכך, מכל מהותו, גדלותו ועוצמתו - בכוונה נותר קמצוץ מזוקק ומזוכך בלבד; זכר קטן שיהווה הפתעה עדינה ונעימה עבור אדם המהלך לו באמצע מדבר שומם; ושאלמלא היעלמותו של הים, לא יכול היה האיש להנות</div>Wed, 07 Jan 2015 12:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (High release)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14263714http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172606&blog=14263714http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14250238<div align="right" dir="rtl">סיוטים לא חייבים להיות על רוחות רפאים או זומבים, או מוות או מישהו שרודף אחריך. הלילה, למשל, חלמתי על ארוחת ערב אקראית וכיפית, בה אני יושבת עם עוד כמה חברות נטולות פנים, וכל הזמן דוחק בי פחד שמא אחרי הארוחה הזו לא אשוב לראות אותן יותר. סתם ככה. והפחד הזה בלתי ניתן לריסון ומעורר בחילה, הישר מהחלום לקיבה הגשמית שלי. אז לא התעוררתי מיוזעת ומתנשמת, אלא סתם עם מועקה וכבדות וצורך עז להתנתק מהמיטה שמפרישה ממני בלילה את כל הפחדים המודחקים.על פניו זה נשמע סתום לגמרי, לפחד שארוחות ערב יבואו אל קצן ולקרוא לזה סיוט; אבל החיים מפגישים אותך בלי סוף באנשים שמתיישבים איתך לשולחן הארוחה כדי לאכול, לחלוק סיפורים וחוויות וצחוקים, ההוא מעביר לך את הסלט וההיא מקרבת את המלח, ואתה מוזג להם מים בכוסות ומספר להם איפה היית ומה עשית ומה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול רק שהציון שלך בפסיכומטרי לא היה מספיק גבוה אז צריך לשפר בשתי נקודות - והנה, אתם כולכם כבר ממש כמו משפחה, או לפחות כמו חברים, מבינים אחד את השני.אבל כשפסטיבל ההאבסה הצוהל הזה מגיע אל סופו והשתייה החמה כבר סיימה להרגיע את הבטן, הם יקומו וילכו; זה מהסלט וזו</div>Sat, 13 Dec 2014 07:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (High release)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172606&blogcode=14250238http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172606&blog=14250238