http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364מקום איחסון לחיים שלי....heCopyright 2026 Sarthobi. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=4058501<div align="right" dir="rtl">מגע בגב, צמרמורת נעה מנקודה לנקודה עם מגע היד החמים. תחושת דיגדוג נעימה נשארת על הגב לאחר שהיד ממשיכה הלאה.עיניים עצומות, הכל ורוד, עולם שלם ורוד וריק. ריק מאנשים. אך מלא. מלא באהבה.תחושת חום בוערת בלב. דמעות נאספות בעיניים העצומות. יד נוספת נוגעת בגב. יד ואז תחושת חום של גוף. הגוף שלה. מפנה את פניי לכיוון שלה, אך עיניי עוד עצומות. היא צופה בפניי. אני יודע. חיוך נפרס על פניי. חיוך שהיא יוצרת. חיוך חם, אמיתי ואוהב.פותח את עיניי מעולמנו הורוד, ורואה את פניה המתוקות והיפות. היא רואה את דמעותיי."למה?" היא שואלת, ודמעות נאספות בפניה, עם חיוך אמיתי ומתוק שממיס את לבי."כי אני אוהב אותך." עונה לה עם חיוך ונשיקה מתוקה קלה על שפתיה הרכות.חיוך גדול עוד יותר נפרס על פניה."רואה את הדמעות שלי?" היא שואלת וממשיכה לאחר שניה. "אלו הדמעות שאף אדם לא יוכל לראות. אלו הדמעות שאף אדם לא יוכל להפיק ממני. אלו הדמעות שלך. רק אתה תראה אותם, יפה שלי. רק אתה תוכל לגרום לי להזיל אותם, עם חיוך, מילה, נשיקה, דמעה, חיבוק או אפילו מחשבה עליך, שאתה שלי, ואני שלך. אלו דמעות אהבה. אהבה טהורה ואמיתית. אהבה שיש רק לנו. אני</div>Mon, 29 May 2006 21:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sarthobi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=4058501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172364&blog=4058501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=3230198<div align="right" dir="rtl">בקושי שבוע עבר מהפוסט האחרון שכתבתי ביום שבת... בקושי שבוע מאז שהאהבה שלי ושל דנה החלה להתממש... בקושי שבוע...אבל אנחנו פשוט לא יכולים בלי האחר... אנחנו סופרים את הדקות עד הפגישה הבאה... ואנחנו לא יכולים שתהיה רחוקה מדי... המחשבות שלנו ממוקדות רק על הפגישה הבאה ועל האחר...נפגשנו במהלך השבוע מלבד ביום שבת גם ביום ראשון לאחר מגן במת' (שאגב הלך מעולה... וקפיצה ל"עתיד" תראה שקיבלתי מאה...)נפגשנו בשעת החלון שלה... והלכנו יחד ונכנסנו לאיזה ביניין והתיישבנו במדרגות המרוחקות... ושוב מה שקרה יום לפני כן... התקרבנו... ולא רצינו לעזוב... אנשים באו ויצאו... זה קצת הפריע אבל לא משנה... במהלך הקטע הזה ראשנו לא מעט התקרבו והמצח שלי היה מונח על שלה... וגם אפינו "נשקו"... רציתי להתקרב עוד... לנשק אותה... להתנשק עם האהובה שלי... פעמים אחדות התקרבתי מעט עם ראשי לכיוון שפתיה.. אבל החשש וחוסר הניסיון שלי מנה ממני להתקרב עד הסוף...בסופו של דבר היא אמרה שעליה ללכת... כי יש לה שיעור נוסף...אבל ביקשתי ממנה כמה דקות נוספות שנהיה יחד... לא רציתי לעזוב... וגם היא לא...ישבנו... שוב ראש לראש... קרובים... אבל הפעם ה</div>Thu, 19 Jan 2006 22:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sarthobi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=3230198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172364&blog=3230198http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=3200325<div align="right" dir="rtl">אם רק היה אפשרות לשים אינספור סמיילים חייכנים כאלה...עכשיו אני סוף סוף יכול להתחבר יותר עמוק למילים שאני כותב... להבין טיפה יותר את מה שאני רושם... אני יכול לתאר יותר דברים ולא ממחשבות של איך וכאלה...שמחה כל כך גדולה כרגע עוטפת אותי... אני מקרב את ידיי שקיבלו את ריחה וממלא את ראותיי באויר.. אויר שנמהל גם הוא בריח שלה... הריח המתוק של שערה... של ידייה... של פנייה...הריח של דנה...נפגשנו היום... סתם בחוץ... הרעיון עצמו היה דיי ספונטני...נפגשנו ב6 ו40... ישבנו על ספסל ובהתחלה דיברנו, צחקנו... וסתם... ואז התקרבנו והתחלנו להתחבק וללטף אחד את השנייה... אני לא יודע כמה זמן זה היה... זה היה הזמן הקצר ביותר בעולם... אבל גם הזמן הארוך ביותר... לא דיברנו הרבה בזמן שזה היה... כמה אימרות אהבה... משני הצדדים..זה היה כל כך מדהים... רצינו להישאר ככה לנצח... שנקפא מצידנו... העיקר שנהיה יחד.אני אוהב אותך... דנה שלי...</div>Sat, 14 Jan 2006 21:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sarthobi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=3200325http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172364&blog=3200325http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=3188991<div align="right" dir="rtl">אין לי הרבה לעדכן, אז את הפוסט הזה אני מקדיש לסיפור נוסף שרשמתי,ואת הסיפור אני מקדיש לילדה/נערה/בחורה שאני אוהב, דנה. :)כל הקטע נכתב בהשראה מלאה שלה.~קרני השמש~קרני השמש הצהובה חודרות אט אט אל תוך חדר קטן.התריסים היו מוגפים מאט, כך שעוצמתה המרבית של השמש נחסם, אך עדיין נחתו קרני האור על פני הנער שישן שם.הוא ישן על צידו ונערה ישנה לידו, גם כן על הצד. היא ישנה כאשר יד אחת של הנער מתחתיה והשנייה השלימה לחיבוק וכשגבה מופנה אליו.כעבור כמה שניות החל לחזור הכרת הנער אליו לאחר ליל שינה וחלומות. הוא התעורר ולא הופתע מהנערה שישנה לצידו. הוא רק קירב את עצמו אליה וחיזק מעט את החיבוק.החדר היה מוצף בריח המתקתק שמקורו ממנה. הנער לקח נשימות עמוקות מריח אותה, ממלא את ראותיו באוויר המוקסם, מרשה לעצמו להיסחף עם האוויר, הריח... מרשה לעצמו להיסחף איתה.ענייו היו עצומות בעודו מרחף בדמיונו.לבסוף פקח אותן וקירב את ראשו אליה, מניח את שפתיו על כתפה לנשיקה קלה ואז מתחכך עם פניו בכתף.החום והריח היו כה משכרים, עורה היה רך ומזמין ושוב עניי הנער נעצמו והוא נסחף באושר שעטף אותו ובקרבתו אל אהובתו.שוב הנער פקח את ענייו,</div>Thu, 12 Jan 2006 21:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sarthobi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=3188991http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172364&blog=3188991http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=3156216<div align="right" dir="rtl">אוקיי... בהחלט הזנחתי את הבלוג ללמעלה מחודש... וזה לא הכי נחמד...בחודש האחרון קרו לא מעט דברים... חלק אני זוכר... חלק לא... אני לא אפרט כאן על ארועי החודש... יש יותר מדי ואין לי סבלנות לרשום... וגם יש כמה שאיני בטוח אם לפרט עליהם או לא... אז פשוט אעלים חודש זה...חודש חדש... שנה חדשה.. ועם השנה האזרחית גם שנה חדשה במפת חיי... ב27 לדצמבר מלאו לי 17 שנה... בעקבות זה... והשנה החדשה התחלתי לחשוב טיפה על זמן... וזה מושג שממש מפחיד אותי אם אני מעמיק בו... לא משנה... לא אשעמם ואציק לכם עם זה...חליתי ביום רביעי הזה... וניצלתי את הזמן העודף שנהיה לי בעקבות זאת ובעקבות זה שאבדתי קישור לאינטרנט לכתוב טיפה... אז אפרסם פה גם סיפור קצר שרשמתי... עמוד אחד בוורד וגם לא הכי אופטימי.. אבל לא נורא... ליל סערה.החושך הקודר עטף הכול באותו הלילה, הרחובות היו ריקים מלבד החושך שמילא אותם, אפילו מקורות האור המועטות נבלעו בחושך, בקור ובגשם השוטף.עננים כיסו את שמי העולם, חוסמים את אורות הכוכבים היפים והירח הבוהק.קור, גשם, וחשכה היו הדברים היחידים שבילו מחוץ לקורת גג.קור מקפיא ומרעיד. גשם חזק, כבד ושוטף. וחשכה. חוש</div>Fri, 06 Jan 2006 23:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sarthobi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=3156216http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172364&blog=3156216http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=2807840<div align="right" dir="rtl">יום אחרון לפני הטיסה לפולין...מחר בשעה 3 וחצי כולם נאספים בשדה... ב6 הטיסה....הלחץ והפרפרים בבטן כבר הצליחו לחדור את ההגנה שלי מפניהם... יחד עם הקור שבחוץ.... זה בטח כלום לעומת מה שיהיה שם.... 3 מעלות בלילה... במקרה הטוב...8 ימים המסע... חוויות טובות... חוויות פחות טובות... אבל מלא כאלה... מצד אחד חברים... מצד שני שואה.... איזה קונפליקטים... באסה אחת זה שאני לא אוכל לדבר עם כמה מהחברים שלי שלא נוסעים...בייחוד מציק אלה שאני מדבר איתם על בסיס יומי במסנג'ר... אבל זה רק 8 ימים, לא? אז אני מניח שאני אשרוד... וגם הם...לשם אני לוקח איתי מחברת קטנה בתור יומן מסע... שאם יצא טוב אני גם אפרסם פה מה שיהיה רשום...וגם לוקח בלוק ציור (אני מצייר מדי פעם)... מקווה שזה יהיה מספיק להבעת דברים שהמסע יעורר אצלי...עוד שעה וחצי שולחים מזוודות.. והמסע בערך יתחיל...אני מקווה שיהיה... חוויתי...</div>Tue, 08 Nov 2005 17:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sarthobi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=2807840http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172364&blog=2807840http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=2793940<div align="right" dir="rtl">מצטער שאין כותרת מתאימה מצידי אבל אין לי ראש לחשוב על משהו קצר ומתאים...יוום שישי בבוקר - מתעורר לי בעצלות מרובה ומסתתר מתחת לשמיכת פוך מהקור שמחוצה לו... כך עוברות כמה דקות של מרדף אחר החלום האבוד של אותו יום או ניסיון ליצור אחד חדש... בחוץ שקט.עברו עוד כמה יחידות זמן... נראה שאני לפחות 20 באובדן התת-מודע שלי... אבל לא בא מישהו לנסות להעיר אותי... מוזר.אני קם בחוסר חשק גדול, הולך להדליק את הדוד ורץ חזרה לחדר סוגר את הדלת ומביא את הפלאפון ליד המיטה, בודק את השעה - 10 דקות לשבע."O_O....." מה אני מתעורר לבד בשש וחצי בבוקר?!טוב לא נורא... חוזר למיטה ומנסה לתפוס עוד זמן של שינה... נזכר שיש לי תור בשמונה וחצי לרופא עיניים ככה שאני לא תריך ללכת לשעת אפס היום - יאי לי.שולח הודעה ליערה שתודיע שאני כנראה אאחר, וחוזר לישון.בשבע וחצי בערך אמא שלי הציקה לי ושלחה אותי לסופר לקנות כמה דברים.... אז הלכתי חזרתי... וכבר היה מאוחר מדי לחזור לישון אז אירגנתי דברים לביצפר ואת עצמי...בסופו של דבר נשלחתי לרופא לבד... (לא הכי אוהב ללכת לבד למקומות.... לא בגלל פחד אלה סתם לא בא לי לדבר עם אנשים...)בכל מקרה הג</div>Sat, 05 Nov 2005 20:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sarthobi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=2793940http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172364&blog=2793940http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=2785069<div align="right" dir="rtl">אין דברים מעניינים לעדכן עליהם.... מה לעשות... לפעמים גם זה קורה... לא שהרבה קוראים אצלי, אבל חפיף.... נראה מה כבר יצא...לפעמים יושב אני בחדר, משועמם, אין מה לעשות, אין עם מי לדבר...חושב על החיים, וגם על דברים אחרים... חושב וחושב ואין תשובה לשאלות העולות...אבל אולי... אולי טוב שכך... מה אדם צריך לדעת מה היא משמעות החיים? ואם אין?עדיף פשוט לחיות... לחיות ולהנות... לחיות ולחוות... את החיים.אין מה לעשות? אין עם מי לבלות? תהנה בעצמך... תשפר את דמותך... תהיה יותר טוב.החיים הם מתנה גדולה... שאדם לא יכול לתאר עד כמה עצומים מימדיה... מה הם האחוזים שדבר כמוני בעל המודע שיש לי ייתקיים?! אפסיים!אבל בכל זאת אני כאן... ובכל זאת גם אתם, אז למה לבזבז דבר כזה?צריך לחיות את החיים, בלי פחדים... ורק ללמוד מהטעויות ולא לשקוע בגללם לדכאונות.אוקיי.... אין לי מושג מה רשמתי כרגע אבל לא משנה.... יצא נחמד.יום טוב אישים.עד לעידכון הבא.</div>Fri, 04 Nov 2005 18:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sarthobi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=2785069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172364&blog=2785069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=2772690<div align="right" dir="rtl">אתם בטח שואלים מה הקשר בין השניים בכותרת הפוסט... אז אין ממש קשר, רק שני אלה דברים שקשורים לחיי איכשהו.החתולה שלי כבר מיוחמת כמה ימים וכנראה שאני "מושא אהבתה" או משהו... היא פשוט נדבקת אליי!!! כשאני סוגר את הדלת של החדר הלילה צריך שפכטל כדי להפריד אותה ממה שהיא נועצת בו את ציפורניה כדי שתוכל להישאר... ובבוקר כשפותחים את הדלת היא הופכת מהיתור העצל והאדיש ביותר ללרקטה בעלת אלפי בוסטרים עליה והיא טסה לחדר ומוצאת מקום לנוח בו...יכול להיות שזה רק בגלל שאני היחידי שנחמד אליה בבית... או שאולי סתם היא אוהבת איזהשהו ריח בחדר שלי... או אולי את הריח שלי... אבל היא נדבקת!!!ולגבי החלק השני בכותרת, אז כמו שאתם בטח לא יודעים (או שאולי כן) אני מתאמן כבר כמה שנים בקרטה... אז לפני כמה זמן הסנסאי שלי בא אליי ואמר לי שאני מועמד להיבחן לחגורה שחורה ב2006... שנה הבאה.אבל לפני זה אני צריך להשלים ולעשות דיי הרבה.... להשלים אימונים, לסיים הדרכה, לעשות את העבודה גם.... וכמובן להתאמן הכי טוב שאפשר... אז זה דברים שאני חושב שיש לי לעדכן בינתיים... שבוע הבא טיסה לפולין למסע של 8 ימים... עד אז יש שתי מבחנים.... אבל</div>Wed, 02 Nov 2005 17:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sarthobi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172364&blogcode=2772690http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172364&blog=2772690