http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041אני ההוכחה שיש יותר מדי זמן פנוי XDheCopyright 2026 החיה הטיפוליסטית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041http://f.nanafiles.co.il/upload/22006/IsraBlog/172041/misc/4966325.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8499479<div align="right" dir="rtl">זה מדהים איך שאנשים משנים את הגישה שלהם כלפיי רק בגלל שאני משהו או מישהו עכשיו. מז"א?, נכנסתי לחבורה של ה"מאגניבים"?, לא בדיוק. פשוט רואים צד בי שאף אחד לא חשב שהוא יראה, חלקם רואים בו כדבר של "וואו, אף פעם לא דמיינתי אותו ככה - בליין כזה" ויש כאלה שאומרים: "מה לעזאזל נהיה ממך?". זה התהליך שקרה בשלושה חודשים האחרונים. אנשים באים ומביעיםאת דעתם עליי. מצד אחד החבורה של העבר: "לא רואים אותך!, אתה נטשת אותנו!, אתה ככה ואתה ככה", ומה לעשות חלק מזה נכון, אני מניאק. אני asshole אמיתי. אבל אין לי שום כוונה להתחרט על זה. מאז שמשהו בפנים נקרע ופתח את הצד הזה שבי, אני מבין יותר ויותר שאנשים רואים בי כגורם ניצול, וזה לא מעט. אני מודע לזה הרבה יותר. רעלים שמסתובבים בחיי ומסרבים ללכת וכל הזמן חושבים שהם יודעים מה הטוב בשבילי ויודעים איך אני צריך להתנהג ויודעים מה אני צריך לומר ומה אני צריך לעשות - והכל למטרתם האישית. מוחי העדין רואה מדי פעם את העימותים העתידים לבוא, צעקות, האשמות סתם וסיפורים בדויים על דברים שלא עשיתי. וזה אכן מביא אותי לכמה מסקנות חשובות בקשר לאותם אנשים. אני רואה בהם דברים, וא</div>Sat, 26 Jan 2008 01:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיה הטיפוליסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8499479http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172041&blog=8499479http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8397062<div align="right" dir="rtl"> אומנם עברו 11 ימים מאז תחילת השנה החדשה, אבל עבורי, מה לעשות, זמן לברך לשנה טובה אין... המוח שלי נמצא בסכנות התפוצצות יומיות בעיקר בגלל אידיוטים למיניהם, שכבתיים ולא שכבתיים... אבל, הסתבר לי שאני נהייתי קורבןלחרא לא קטן... אני נהייתי סוג של אמצעי ניצול טיפשי, מעשה אינפנטילי ביותר של אדם שאני מעריך הרבה פחות עכשיו, אותו אדם החליט לנצל את היותי אדם תומך, ולהנפיח את זה להטרדה בקשר לנושא די אישי, או לסיכום הפיכתי לאיש של הצגת מוסר כשהיותי לא ממש אדם מוסרי בזמן האחרון בעיני הרבה אנשים, או בעיקרון להעביר את המסר של "טול קורה מבין עיניך" או איך שאומרים את זה אם אני טועה. כל הקמפיין הזה נגדי נהיה מוגזם, אנשים חושבים שהשתנתי כשבעצם אני נשארתי אני, והם רק רוצים שאני אהיה מה שהם רוצים שאני אהיה, איתם. חיי הם חיי שלי, אני בוחר את העקרונות, את הקווים המנחים, את החברים, את האנשים שאני לא יכול לסמוך עליהם ואת האנשים שאני יכול לסמוך עליהם. אך משום מה, אם מישהו אינו מסכים איתי הוא מרגיש חובה מסויימת להטיף לי בצורה אובססיבית ועוד להגיד לי שאני נחש, נצלן, רשע, מניאק... חלקים מהעבר יכולים להיות כל</div>Thu, 10 Jan 2008 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיה הטיפוליסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8397062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172041&blog=8397062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8282389<div align="right" dir="rtl"> אני חושב שאני שמח... </div>Wed, 26 Dec 2007 19:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיה הטיפוליסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8282389http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172041&blog=8282389http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8274472<div align="right" dir="rtl"> המממ.... וכן... אין מה להגיד... רק חוצמזה שאני מעריך מאוד את המורה הזאת XD</div>Tue, 25 Dec 2007 18:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיה הטיפוליסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8274472http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172041&blog=8274472http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8247673<div align="right" dir="rtl"> זה המחשבה שעברה לי בראש בדיוק כשעברתי שם... ליד הבית, בתחנת הדלק... (למי שלא מבין את הרקע.. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3485344,00.htmlזה מסביר הכל) לזה לא ציפיתי... לא במיליון שנים... לחשוב שאדם פשוט כמוני יזכה לראות את תמצית הסבל והכאב שבתאונות הדרכים ועוד מרחק קצר מביתי הקט שבגבעה. היינו אז באיזור בת חן, ואז החבר אומר: "מה זה הצ'קלקות שם?", ואני כמובן כמו ישראלי מצוי מתעניין גם כן... והחלטנו ללכת לחקור. ככל שהתקרבנו תמונת המכונית ההרוסה נהייתה יותר מוחשית. חלקי רכב היו בכל מקום, ניידות, אמבולנסים וכבאיות היו שם ואפילו צוות טלויזיה. לאחר שהחבר יוצא וחוזר לדווח לי מה הולך הוא פותח: "3 הרוגים, 2 פצועים", "מה?!, איך לעזאזל זה קרה?!", "מה נראה לך?, שיכור" הרגע שבו זה פוגע בך והמחשבה על הבחור ששתה מנתקת לך את החמצן למוח, זורקת לך את המציאות בפרצוף ומראה לך את הלכלוך שבבני האדם. הוא, לא יכל להגיד לעצמו: "הלילה אני לא אשתה כי הלילה אני נוהג" הוא, לא יכל להגיד לעצמו: "אני מסכן את החברים שלי אם אני נוהג שיכור" הוא, לא יכל לחשוב לרגע שנסיעה במהירות גבוהה מדי לתוך תחנת</div>Sat, 22 Dec 2007 02:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיה הטיפוליסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8247673http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172041&blog=8247673http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8209692<div align="right" dir="rtl">אלקטרוניקה או לא, אדם לא מסוגל להיות בבית ספר 12 שעות. זה פשוט לא אנושי. מ-7 בבוקר עד 7 בערב לשמוע כל הזמן מורים מבלבלים את השכל וחושבים שלחקות את דודו טופז בקטע של "אין לי זמען!!!!!!" זה יכול לשעשע אותי בשעות קשות אלו. ובכן טעיתם מורים "יקרים" -התבלבלתם XD. אבל יש דבר די מצחיק בזה, שבעוד ואני מתמודד עם גורלי הכמעט אבוד להישאר עד 7 בערב, מנסה לו איזה רוסי לצחוק על חשבוני מה שהוא לא יודע שאני צלם שטח נהדר... ואם הוא לא ייזהר הוא יימצא את עצמו בצד הלא נכון של העדשה... אז חח... אל תנסה אותי אני פשוט מטורף על בריטים... ובכן, לא הבריטים עצמם... כי הבריטים עצמם הם סנובים... בעיקר... אבל אני מתחרפן מהמבטא... "הו ג'וֹלי גוּד!". וגם "Let's have a cup of tea and talk about the queen" ( - הדבקת את זה בי XD ). ואני חושב שזה הסיבה למה אני יותר מדי מכור כבר ל-Arctic Monkeys... שירים נהדרים, קול טוב וב#$ונה של מבטא! XD כדוגמא טובה מאוד: When The Sun Goes Down שיר שאם מתמכרים אליו כמו שצריך הוא נשאר בראש יותר מדי זמן!!! (נוסה ונבדק על בשרי המלבין!). התמכרתי P = </div>Sun, 16 Dec 2007 19:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיה הטיפוליסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8209692http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172041&blog=8209692http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8189056<div align="right" dir="rtl">אווירת יומולדת שדבקה בי בימים האחרונים השפיעה עליי מבחינה נפשית, יומולדת 18, לעזאזל... האמת גם פיזית... המוח שלי משפיע גם על תפקוד הגוף מסתבר... והצניחה החופשית שיתקה לי את הרגל כמו שצריך.... אז כן, כפי שהוחלט בוועדה מיוחדת שבמוח שלי שהולכים על קפיצה חופשית לא משנה מה, דבר זה בוצע ביום רביעי ה-12/12, בחוף הבונים - פרדייב... זרם אנדרנלין מטורף בכל הדרך וקופצניות יתרה שלי... עכשיו תנו להסביר יותר מה זה באמת צניחה חופשית XD. אתה בא למקום ששמים חליפת ליצן מוזרה.. (האוברול שרואים בסרטים), ושמים בנוסף להכל רתמה... עכשיו מהדקים אותה כל כך חזק כך שהאיזור העדין שלי הרגיש קצת לחוץ... {האוברול המדובר XD, הרגשתי כמו איזה סופרמן} ולאחר שאתה סובל כאבי תופת בהתחלה אתה הולך להדרכה שם הכולארות אומרים לך: "קח נשימה גדולה, תרים ידיים ותעביר את הרגליים מעל הגב ישר לתוך הפופיק"... ואז כמובן נשמע קול כזה, וכן זה אחד משני החלקים הרגישים אצלי שמצא את דרכו אל תוך הבטן שלי {אבא החליט לצלם אותי במקרה ואני אצא מהחוויה בארון XD, שתהיה איזו מזכרת ממני מרגעיי האחרונים XD} לאחר הצטיידות נוספת עם כפפות, כ</div>Fri, 14 Dec 2007 11:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיה הטיפוליסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8189056http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172041&blog=8189056http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8166218<div align="right" dir="rtl">המוח שלי הושפע קשות מהדבר הבא: לאחר שלקח לי כמה דקות להתאושש מהמראה הזה, המוח שלי חיבר כמה נקודות: א. אוגרים יכולים ליסוע במכונית. ב. אוגרים יכולים להרוג אנשים. ג. אוגרים יכולים להשתלט על העולם. לעזאזל... אוגרים... XD עריכה: או שבעצם.. הם לא ממש ישתלטו על העולם... אולי רק על הגלגל XD </div>Tue, 11 Dec 2007 17:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיה הטיפוליסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8166218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172041&blog=8166218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8148666<div align="right" dir="rtl">בעוד כ-11 וחצי שעות תסתיים לה תקופה די "מעניינת" בחיי שנקראת הילדות.מלאת טראומות, טוויסטים, שינויים, הישגים,ניצחונות, הפסדים,רגעים טובים, רגעים קשים ובעיקר חוויות. אבל בשבילי, אדם שאינו זוכר 13 שנים מחייו וחושב שהחיים שלו התחילו בגיל 14, זה תקופה שעדיף אולי לשכוח. אין לי הסבר מושלם עדיין למה אני לא זוכר כלום לפני גיל 14, כולל בר-מצווה, יום ראשון בכלא, קייטנות, טיולים בחו"ל, אבל אני חושב שזה אולי אחד הדברים הטובים שקרו לי (למרות שאמא אומרת שזה טורפדו לספינה הגדולה של חיי, או במילים אחרות: "סתם ביזבזנו עליך כסף?!!?!?!?" XD). היכולת שלי להדחיק את כל הרע שקרה לי (כולל הטוב), עשתה רק טוב לי... אני לא נזכר ברגעים כואבים, אני נותן לעובדות ידועות ששמעתי מאנשים בעלי סמכות, את היכולת להוביל אותי קדימה בהחלטות ובמעשים. כמו כן, ארבעתהשנים שאני כן זוכר, גורמים לי לתהות אם האירועים והחוויות שצברתי הפכו את השנים הללו לשנים טובות או שנים רעות... אם אני מסתכל עליהן בצורה חיובית, אני רואה שינויים דרסטים ששינו את דמותי בחברה, מילד קטן ומתבודד לאדם המוכר בחברה, די מכובד ומקבל פניות מאנשים בהרגל יומי ל</div>Sun, 09 Dec 2007 17:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיה הטיפוליסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8148666http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172041&blog=8148666http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8130666<div align="right" dir="rtl">חחח... לא רומנים כמו סיפור אהבה קיטצ'י... רומנים כמו רומניה. שזה לא יותר טוב XD האמת יש גאוות עדה רומנית, כולם יושבים בחדר צפוף ושומרים על החפצים האישיים שלהם מהאחר. אז היום יצאנו כמשפחה אחת גדולה ומאוחדת לתל-אביב כדי לחגוג 60 שנות נישואים לסבא וסבתא שלי שזה בכלל מדהים איך שני רומנים מצליחים לשרוד ביחד 60 שנה בלי לגנוב אחד לשני את החפצים XD וכולם נכנסו לתוך המסעדה הקטנה והצפופה הזאת ודבר ראשון שרואים אותי הם כבר שולחים את הידיים לכיוון לחיי חסרות הישע... "הו.. בובה'לה! אתה כזה גדול! כמה זמן לא ראינו אותך!", חח.. "על מה אתם מדברים ראיתם אותי בדיוק לפני יומיים" XD, "נכון אבל זה כל כך הרבה זמן"..., "~בסינון לעצמי~, רומנים". דבר נוסף שמאפיין רומנים זה יכולתם לטחון אוכל בכל מה שנראה להם שצריך עוד אוכל... עכשיו אני נראה יחסית רזה... אבל לא רזה כמו חולה אנורקסיה, אך עבור רומני מצוי אני נראה כמו אחד שאם הוא לא יכניס אוכל לפה הוא יתפגר במקום... אז טחנו בי אוכל... ועוד אוכל ועוד אוכל... וכשאני אומר אוכל (לצערי הרב בצדקתה של התוכנית "ארץ נהדרת") אני מתכוון להמון המון המון קבב... פשוט הרים ש</div>Fri, 07 Dec 2007 18:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיה הטיפוליסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=172041&blogcode=8130666http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=172041&blog=8130666