http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254שלום אני...לא חשוב מי אני...מה שכתוב פה יאמר הכל... בבלוג שלי אני אכתוב על כל מני דברים...ממקרים שקרו לי למחשבות שעוברות לי בראש לדברים הכי סתמיים שיש :) מקווה שתהנו לקרוא...heCopyright 2026 me myself and me again. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=12185782<div align="right" dir="rtl">למה כל הנ"ל השתלטו כ"כ על חיינו? באמת שהלב שלי כבר לא מסוגל להכיל כ"כ הרבה מחשבות עמוקות ומסובכות. מה קרה ל- הלכתי לשחק בגן היה כיף, חזרתי הבייתה, ראיתי טלויזיה, קראתי ספר, הלכתי לישון. והכל היה פשוטו כמשמעו. היום לא. היום זה- קמתי בבוקר -טדדדם- אכלתי ארוחת בוקר, עברתי 20 שניות בלי לחשוב, בואו נארגן מסיבה!! אז עברו ה20 שניות, ואלו שאחריהן כנראה טוחנות לי בשכל ללא הרף. ואם המחשבות הן אמצעי לבריחה מהריק, אז מה כ"כ רע בריק? ומה אני עשיתי רע שאני צריכה בכלל להתמודד עם כל השאלות המעפנות האלה? באלי איזה 3 שעות ביום להיות סתומה חסרת דאגות. חסרת התמודדויות. חסרת לחצים. חסרת חישובים עתידיים. תגידו, אפשר אולי להיות בלי כל הדברים האלו ו-לא- להיות סתומה?<</div>Wed, 01 Dec 2010 00:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (me myself and me again)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=12185782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=170254&blog=12185782http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=12101560<div align="right" dir="rtl">כמו בד"כ, המטרה שלי כשנכנסתי לישראבלוג לא הייתה לרשום פוסט..אבל איכשהו זה קרה. כבר כמעט שנה שלא רשמתי פה כלום, ואני בכלל לא יודעת אם זה יועיל לי לרשום עכשיו. קשרים זה עסק בעייתי. איך אפשר לזרום עם קשר התחלתי אם את/ה לא בטוח שאתה מעוניין או לא? אני בד"כ חושבת שאני לא מעוניינת כמעט מההתחלה, ואז חותכת מהר מאוד. אחרי שזה קרה לי מספר גדול מדי של פעמים, התחלתי לחשוב שאני נמנעת מיותר מדי דברים. דברים די קריטיים לעתים, כמו למשל להכיר את הבנאדם איתו אני יוצאת וכד'. האי ודאות מוציא אותי מדעתי. אם האי ודאות בא מהצד השני, זה מאוד קשה, אבל אם היא באה ממני, היא בלתי נסבלת. אני ממש מרגישה שאני מתעללת בבנאדם. גם אם זה כולה דייט שני. כנראה אני מדמיינת את עצמי במצבו ורוצה למות. ולחשוב שאני עושה משהו ככ כואב למישהו, הורג אותי. על אף העובדה שאין מצב בעולם שמישהו ממי שיצאתי איתו, רגיש כמוני בקטעים האלו. אז סה"כ אני סתם סובלת. חושבת המון המון המון, וסובלת כ"כ הרבה, שאין לי בכלל מקום בראש ובלב להכיר את הבנאדם. ממש מתכון לכשלון הבאתי לי פה. אבל עם כל זה, אני נאבקת ב</div>Fri, 15 Oct 2010 03:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (me myself and me again)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=12101560http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=170254&blog=12101560http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=11406174<div align="right" dir="rtl">את כל הפוסט המרגש שכתבתי עכשיו, הרסתי על ידי לחיצה עדינה על אחד הסמיילים פה למטה. אז כל האופטימיות, ההערכה והאהבה שהפגנתי מקודם, שאף אחד לא זכה לראותם ממילא, נעלמו שיזדיין האתר הזהההההההההההההההההה מה זהההה איך זה נמחק כשלוחצים על סמיילי מזדיין?!?! חשבתי זה מוסייףף מה הקטעע??? טוב, נרגעתי. שיהיה שבוע טוב, מקווה לכתוב באמת מתישהו, וש-לא- ימחק לי.</div>Sun, 22 Nov 2009 01:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (me myself and me again)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=11406174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=170254&blog=11406174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=11406172<div align="right" dir="rtl"> </div>Sun, 22 Nov 2009 01:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (me myself and me again)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=11406172http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=170254&blog=11406172http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=10604983<div align="right" dir="rtl">די.. עברה חצי שנה מאז שכתבתי פה! איך החיים עפים להם.. עכשיו אני כבר יכולה להגיד שאני שלושה חודשים בצבא, מרוצה באופן חלקי, מתוסכלת מעצמי כתמיד.. אבל שמחה להיות יותר עצמאית בחיים האלה, ולהיות חלק ממסגרת הרבה יותר דינאמית ומתירנית. הגעתי עם המון ציפיות חיוביות מהצבא, אמנם רובן לא התממשו, והופעתי לרעה בהמון דברים לגבי עצמי בדכ (כמו תמיד) אבל עדיין יש את הפן החיובי של התקופה הזו. מרגש להיות עצמאי ככה.. אמנם אני עדיין כפופה למסגרת, אבל המסגרת הזו הרבה יותר מגוונת והרבה יותר ספציפית וקשורה אלי להבדיל מהתיכון שהיה גוש של שיעמום אחד גדול. וכן, רע לי בדברים מסויימים, אבל מה רע, רע בטירוף, ואני סובלת, בוכה לא מעט, ומתלוננת, אבל מבינה שזו אני הרבה מעבר לכל המסביב. המסביב תמיד יהיה קיים, אם אהיה כאן או שם, זו אני שצריכה לעשות את השינוי, ויום אחד אני מאמינה שאני גם אדע איך. לחיי אותו יום שעוד יגיע. ולהמשך הכתיבה שלי כאן, שסביר להניח לא תמשיך באופן רציף, בדיוק כמו שהיה עד כה. עד לפעם הבאה (:</div>Sat, 07 Mar 2009 03:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (me myself and me again)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=10604983http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=170254&blog=10604983http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=9851986<div align="right" dir="rtl">אז עברו קצת מעל 4 חודשים מאז שכתבתי פה, ממש לא תיכננתי את זה, אבל יצא P: שרדתי הכל, בגרויות, סיום תיכון, גיוס של חברתי הטובה, ומה לא, ואני חיה! הא! מפתיע למדי שהכל עבר באופן אממ.. יחסית חלק, מודה. לא יודעת את הציונים עדיין, אבל עברתי בסדר את הבגרויות עצמן. ולאחרונה אני עובדת מלא, איזה 4-5 פעמים בשבוע, מלצרות כמו כולם, אבל הולך טוב, אני מרוצה. חיפשתי את המסגרת הזו כבר הרבה זמן, וטוב למצוא אותה. "לבלות" רק מדי פעם, ולא כל יום כך שזה לא יוצא מכל חור, ושבאמת יש כסף..וגם לא מעט. הרגשה מקסימה :) גם היומולדת כבר עברה.. וכבר נגמר המלווה.. אז אני נהגת וכבר לא קטנה כ"כ הרגשה עצמאית מדהימה. לא יודעת למה התחלתי לכתוב, אולי כי מלא זמן לא כתבתי פה.. אבל אין לי הרבה מה לרשום. אז.. עד הפוסט הבא? (: </div>Wed, 03 Sep 2008 19:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (me myself and me again)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=9851986http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=170254&blog=9851986http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=9040069<div align="right" dir="rtl">השנה המזדיינת הזאת הולכת להגמר הא? תאמת, אין לי מושג איך אני אשרוד את התקופה הקרובה של אחרי פסח, עם כל הלחץ של הלימודים.. אני כאילו לא מצליחה לראות את עצמי עוברת אותה בחתיכה אחת. אני יותר מדי חוזה שבירה בתקופה הזו. אני ממש מרגישה שאין לי גיבוי פנימי בשביל שאני אוכל להתמודד עם להשקיע כל כך הרבה מכולי בזמן הקרוב.. פשוט אין לי. חברות קרובות יש לי אחת, ועוד כמה קצת פחות, ידידים כבר התמעטו למספר שואף ל0.. אבל יש לי כמה אנשים ליפול לזרועותיהם אם הכל מתפקשש, אבל זה לא מספיק בשביל לגרום לי להיות חזקה בזמן האמת. זה חרא. אני כל כך מחכה שתיגמר השנה, אבל אני יודעת שכשהיא תיגמר, וכשאני אהיה אחרי בצפר, יהיה לי קשה, יהיה לי שוק, ואני לא ממש אדע מלעשות עם עצמי, במיוחד לאור העובדה שהחברה הכי טובה שלי מתגייסת שניה אחרי סוף הבגרויות ואני אמורה משהו כמו חצי שנה אחרי.. פאק. החיים נהיים מבלבלים. כיוון שבעבר הם היו כל כך ברורים ונחמדים (לא). איכ, זה כבר מוגזם. כמה בנאדם יכול לחשוב? נראה לי עליתי על כל שיאי גינס בחשיבה מיותרת. ממש איכ. אבל הכי איכ, שמה שאני אומרת נכון, ושהחיים שלי כרגע, במצב מאוד מוזר, ו</div>Mon, 21 Apr 2008 03:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (me myself and me again)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=9040069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=170254&blog=9040069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=8916370<div align="right" dir="rtl">או לפחות רוצה לעזוב, כבר שנים. את הכיתה, את השכבה, את בית הספר, את העיר.. למקום אחר, שם תמיד טוב יותר. מזתומרת טוב יותר? הכל שם מסתדר. שם יש את האנשים על רמה והאיכותיים שחיפשתי, שמתאימים לי באמת, שם אני אמצא מישהו שיהיה צמוד אלי, ושימלא אותי באמת, שם לא יהיה לי זמן לחשוב על דברים רעים, כי יהיו לי כל כך הרבה תעסוקות חיוביות שאני כל היום בריצות אחר האושר. מקסים המקום ההוא. ההוא שלא קיים בכלל. ההוא שרק אם אני אשתנה, יוכל להיות כל מקום, כולל זה בו אני נמצאת היום, עכשיו. אז אני עצלנית. אני לא רוצה לעבוד כל כך קשה, ובאמת לנסות לשנות משהו באופן פנימי עמוק ואמיתי, ולעכל אחת ולתמיד שהבעיה שלי היא אני, ולא הסובבים אותי והתנאים הרעים בהם אני מוקפת. אז זו אני. אני יודעת את זה בתת מודע, אבל לא רוצה לפעול בהתאם. במקום, אני פשוט סורקת את העולם למצילים פוטנציאלים שיצילו אותי מהריק שיש לי בפנים, שימלאו אותי, אפילו אם זמנית, שיתנו לי להרגיש באמת (למרות שזה תמיד מזוייף). אז הנה הגעתי לכמה כאלו, אבל אני חושבת יותר מדי, ולצערי גם אני לא סתומה מדי, ואני מוסרית :X אז אני הולכת צעד אחורה פה צעד אחורה שם</div>Mon, 31 Mar 2008 22:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (me myself and me again)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=8916370http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=170254&blog=8916370http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=8754654<div align="right" dir="rtl">איזו שיגרה ואיזה נעליים. טוב שיגרה, תמיד מעניינת מבפנים. שלי לפחות כזאת, כי כשמשעמם אז מדכא, אז תוך דקות אני מגיעה לתחתית ומחפשת בכל כוחותי עניין, ומגיעה מאוד רחוק עם זה. איזו תחושה של התקעות פנימית כזאת&gt; כשחצים נשלחים ממני, לכיוון לימודים, קשרים עם אנשים, תוכניות, שינה ריקודים וכו'. הכל קורה, ואני מרגישה את זה, אבל בסוף ה"חצים" האלו, חוזרים פנימה ואני נשארת באותו מקום, לבד. הם נגעו בדברים האחרים, אבל לא תפסו אותם. תחושת תלישות מלווה אותי כל הזמן. אני מרגישה שאני עושה כל כך הרבה לכיוון כלשהו, שאין שם בכלל כלום בשבילי, או שיש, אבל אולי רק באופן חיצוני וכללי שכזה. נמשכת לדברים מסויימים, ואז נמאס, ואז החצים חוזרים אלי, ואני נשארת תקועה איתי, חסרת כל קשר אמיתי, לבד. זה מאוד לא מנחם לגלות שאני עושה את זה כל פעם מחדש, כל פעם. יצאתי מהקשר עם הבחור ההוא שהייתי איתו. הוא היה הכי חמוד בעולם, אבל לא התאים, אין מלעשות. בשלב מסויים כבר נמאסתי על עצמי בנסיונות להאמין שזה מה שטוב לי וזה מה שמתאים לי וכו', גליתי שלא, ולא רציתי להתנגד כמו שאני רגילה. אז חתכתי. טוב לא באמת חתכתי, נסיתי לחתוך, והוא ד</div>Tue, 04 Mar 2008 21:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (me myself and me again)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=8754654http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=170254&blog=8754654http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=8632992<div align="right" dir="rtl">כיוון שיש לי תחושה שאני היחידה שקוראת פה.. חח..אבל לא נורא, הבלוג בשבילי בכל מקרה. תקופה טיפה יותר מאוזנת, טיפה מלחיץ אותי האיזון הזה :/ לא אוהבת את השליטה שאני צריכה כל הזמן, באלי להינות מהחיים בלי לחשוב כל הזמן, זה מסתכל אותי בטירוףף.. :X אני קמה משינה עם מחשבות ושמה לב שאני מחזיקה את עצמי בצורה לחוצה כזאת, בשביל שליטה, אם לא פנימית אז פיזית. למה אני צריכה כל כך הרבה שליטה? אני מנסה כל הזמן להבין.. למה אני לא יכולה לחיות פשוט את מה שיש ולא לחשוב עליו כל הזמן ולנתח כל דבר וסיטואציה בחיים שלי ולנסות לשנות/לשפר אותה. גאד אני מתוסבכת. משהו חיובי- יש לי מישהו. לשם שינוי, הוא מתאים לי, בדברים החשובים לפחות. אני מרגישה שהתקשורת איתו מובילה לאנשהו, שהוא מבין, שהוא רוצה אותם דברים כמוני..משהו שעוד לא היה לי. אז אני מרוצה (: ~רק אם מישהו מוכן לדפוק לי בקבוק זכוכית על הראש שאני אפסיק לחשוב על זה ולהרוס כל מה שיש לי ביד זה יהיה חביב~ יומטוב..</div>Thu, 14 Feb 2008 18:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (me myself and me again)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=170254&blogcode=8632992http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=170254&blog=8632992