http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986הגיע הזמן להתחיל ללכת בדרך המדוברת. נסה לבודד את הכל כי כל ציור גדול מתחיל בקו של מכחול פשוט, רק שהפעם הוא לא חייב להיות שחור. קום. פשוט, קום כבר.heCopyright 2026 GaLo. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=11778263<div align="right" dir="rtl">בחורה יכולהלחלום על גבר שיפתח לה את הדלת לאוטו לפני שהוא נכנס, שיזיז קצת את הכסא בשבילה- אפילו שזהקלישאה,שיחכה לה מחוץ לשיעור, שבבוקר יעבור בבית שלה אפילו סתם כי היה בא לו לראות אותה ושלא כל מה שהוא יחשוב עליו יהיה... אבל האמת היאשאין גברים כאלה יותר, ומתוך ההכרה הזאת גם בנות לא חולמות כמו שהן היו פעם (אני עדיין כן..:/)וזה עצוב לחשוב על זה ככה, אבל בחורה יכולה לחלום וזה פשוט לא יגיע (בבקשה תקנו אותי אם אני טועה) כבר אין גנטלמנים,לא בישראל ואולי גם לא בשום מקום אחר בעולם, עברנו את העידן הזה ואיפה אנחנו עכשיו?... לחלום על רומנטיקה זה חולשה, ולרצות כ"כ הרבה.. אני לא יודעת אם באמת אפשר לקבל? ומה אם אני בחיים לא ימצא? (הסיכוי די גבוה...) מה עם כל הדברים שמפסידים בדרך? אבל איך אפשר לוותר על משהו כ"כ גדול? איך אפשרלהפסיק לחפש?..:/ עייף אותי הרגש צער עמוק אני כבר כמעט נורמלי השיר הזה הוא מים השיר הזה הוא צחוק השיר הזה די בנאלי יש בך משהו שונה משהו לא דומה</div>Wed, 12 May 2010 11:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (GaLo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=11778263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=16986&blog=11778263http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=11085095<div align="right" dir="rtl">רק ממש מתסכל, כבר הבאתי לסוכנת נסיעות את כל הפרטים על האשראי, הדרכון וכל מה שהיה צריך, היא אמרה שהיא סוגרת את הטיסה, שבוע הבא, יום שלישי, ואז יום אחרי מתברר לי שהיא חיכתה קצת עם הכרטיס בגלל איזה משהו קטן ומפגר ועכשיו אין מקומות, לא בשלישי, לא ברביעי, ומי יודע מתי? אני כבר שבועיים לא עובדת, וזה נראה לי כמו נצח! אני משתגעת, אני רוצה לעשות עם עצמי משהו כבר, משהו מועיל, שלא תבינו לא נכון, לראות חברות ולצאת זה סבבה, אבל כשיש רק את זה, בעיקר כשעכשיו אני צריכה כסף לטיסה, יוצאת יותר מכשהייתי עובדת, מבזבזת ולא מכניסה כלום- זה מעיק! זה מתסכל!.. וזה עצוב לשבת בסלון עם אמא והיא קוראת לי בכף רגל ואומרת מלא דברים נכונים ועצובים עלי..אווווף, אני באמת ממש רוצה כבר להתקדם לאנשהו והכל יוצא לא נכון ומסובך ומתעכב יותר מידי.. ועכשיו אחרי שאמרתי לכל החברים והזמנתי את המשפחה לארוחת שישי וכל זה בשביל מה? בשביל לראות אותם עוד פעם לפני הארוחת שישי הבאה, זה כבר ממש לא רציני..:/// אז דיברתי עם סוכנת נסיעות אחרת כי זה כבר נמאס עלי כל הסיפור הזה ואני מקווה לתשובה בקרוב.. בנתיים אין מה לעשות חוץ מלנסות לא לחשו</div>Wed, 22 Jul 2009 12:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (GaLo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=11085095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=16986&blog=11085095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=11003955<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה תקועה, כאילו מאז שהשתחררתי כל מה שרציתי זה לטוס, לקחת קצת פסק זמן הארץ הזאתי, ושלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת את הארץ ואין לי שום תוכנית אי פעם לעזובב, אבל בא לי חופשששש ופה הכל פשוט מרגיש תקוע! אני רוצה לגור בדירה, אולי ליד החוף (חחח אני קצת נסחפת) עם ח'ברה בגילי, לקום לגלוש בבוקר, ואחרי זה לעבודה, בערב לשבת כולנו ולראות איזה משהו ישראלי בטלוויזיה ואולי גם לאכול במבה..:) בסופי שבוע לצאת כולנו ולקום יום למחרת עייפים לעבודה.. דייי אני כל כך רוצה את זה כבר!! אני רוצה להרגיש חופשייה, אפילו אם אני עובדת- אני חופשיה, בארץ אחרת, קצת נוף אחר, חופש!!! מה הזמן מסמן ליזה הכל שאריות של החייםולחיות את הרגע להתחיל לאסוף את השברים אולי אצא יותראתחיל קצת למהרלהתחיל להסתדרולעשות קצת רעשאולי מקום אחרמקום יותר בוערלהתחיל קצת לקלקלולתקן עוד פעם זהו בעיקרון.. יום טוב, סופ"ש מהנה! גלו.</div>Sat, 27 Jun 2009 05:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (GaLo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=11003955http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=16986&blog=11003955http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10869617<div align="right" dir="rtl">וזה אולי ישמע כמו כלמיני דברים טפשיים, אבל באמת ציפיתי שתתקשר אלי אחרי היום הראשון שלך בעבודה, אפילו אם לא עשית שם יותר מידי, אני אמורה להיות הבנאדם הראשון שאתה רוצה לדבר איתו אחרי דבר כזה.. אז בסדר שלא התקשרת אלי ישר אחרי, אבל גםחמש שעות אחרי לא התקשרת.. מזל ששאלתי אותך איך היה אחרת מי יודע אם אי פעם היית מספר לי.. וביום שבת כשהיית בכנרת, ואתה יודע שאני עובדת בשש, ושאתמול עבדתי 13 שעות! עד פאקינג 8:00 בבוקר! ואתה לא מתקשר לשאול איך היה? ועזוב לשאול איך היה, לדבר איתי לפני העבודה??.. לא דיברנו כל יום שבת! וכשאני מתקשרת אתה לא עונה ואח"כ מספר לי איך ש"לא כ"כ יכלת לדבר"- כי היית באוטו עם המשפחה?? אז מה! אתה יכול לפחות להתקשר להגיד משהו, אבל כנראה שזה לא חשוב מספיק הא? ואיך שאתה יודע שאתה יכול לעשות אותי כ"כ מאושרת וכל מה שאתה צריך זה להקדיש שעה.. שעה אחת, ואתה לא מוכן לעשות את זה, וזה שאתה אומר שרצית זה לא מספיק טוב, ואפילו יותר גרוע- כי זה כאילו שחשבת על זה ופשוט החלטת שזה לא שווה את זה.. (לא פעם ראשונה שזה קורה לנו נכון?) וזה מעצבן! כי אני יודעת שאני הכי רוצה לראות אותך בעולם!!! אני</div>Tue, 19 May 2009 15:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (GaLo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10869617http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=16986&blog=10869617http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10822025<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שזה ממש מוקדם לחשוב על זה, אבל זאת לא הייתה הכוונה מההתחלה, זה פשוט קרה, מה גם שאני לא חושבת על זה באמת ובמלוא מובן הרצינות- ומי יודע מה יהיה ומה אני ארגיש בעתיד, אבל אני יודעת מה אני מרגישה עכשיו ואני יודעת שאני רוצה לישון איתו כל לילה מחובקים, ולקום ביחד כל בוקר לארוחת בוקר עם העיתון, ויש עוד כל-כך הרבה דברים שאני רוצה עוד לעשות ביחד וזה פשוט כל-כך עצוב לחשוב שזה בטוח לא יהיה. ומה הטעם בכל זה בכלל אם אנחנו יודעים שבקרוב יהיה לזה סוף? הרי בכל מערכת יחסים מי יודע מה יהיה? אף אחד, וזה חלק מהסיכון שאנחנו לוקחים, אבל כולם בסופו של דבר רוצים משהו, ואין לזה תאריך לסיום ופשוט זורמים עם מה שיהיה. וזהקשה להתכרבל בלילה ולחשוב שלא יהיו עוד הרבה כאלה ושאת הרגעים האלה צריך לנצור, ולהעריך ולהינות מהם כמה שיותר עד הסוף.. אז קשה לי להרדם, ועצוב לי והדמעות כל הזמן יורדות אני רוצהלהיות הכי טובה שאני יכולה כי אני רוצה שיהיו לו רק זכרונות טובים ממני ואולי יום אחד אחרי שהוא ישיג מה שהוא רוצה אולי נוכל לחזור...(?) ואולי, אם הייתי מראש קצת יותר טובה, אולי אז הוא בכלל לא היה חושב על לנ</div>Wed, 06 May 2009 02:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (GaLo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10822025http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=16986&blog=10822025http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10770628<div align="right" dir="rtl">יש מלא דברים שעכשיו כשהתחררתי אני רוצה לעשות, דברים שאולי רציתי לעשות כל החיים ורק עכשיו יש לי זמן, או שלא? כשסיימנו ללמוד תמיד אמרנו שנירשם למכון כושר, נלך לחוגים ונכנס לכושר.. סיימנו ללמוד ואז התחלתי לעבוד, ולא יודעת, איכשהו לא מצאתי לזה זמן.. עבודה תופסת כ"כ הרבה זמן מהיום ובזמן שנותר צריך להחליט מה לעשות, על מי לוותר? חברות? אורגן? חדר כושר? פסיכולוג? סדנאות? אני רוצה יותר מידי! ועכשיו אני גםצריכה לחסוך, מה שאומר שאין לי ממש כסף לבזבז על ללמוד לנגן- ואני כל-כך רוצה לעשות את זה!!! ואין לי כסף לפסיכולוג או לשומדבר שאני רוצה לעשות. בא לי לפתוח דף חדש, נקי, "להתחיל את החיים" ברגל ימין. איך אני אעשה את זה? כשכולם שואלים אני אומרת הלוואי וכל זה יהיה אמיתי אולי יום אחד תשמע עוד עלי ותשמח שהכרת אותי</div>Tue, 21 Apr 2009 20:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (GaLo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10770628http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=16986&blog=10770628http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10770491<div align="right" dir="rtl">כן, סוף סוף, היום שחשבתי שלעולם לא יגיע, זה היה ביום חמישי וכל היום פחדתי שיקרה לי משהו כי לא האמתי שזה באמת קורה, חודשיים לפניי חשבתי שזה לעולם לא יגיע, בטוח יקרה לי משהו ואני לא אדע אף פעם איך זה להיות משוחררת, אבל כלום לא קרה לי. מסיבת שחרור. החלטתי לחגוג כבר ביום חמישי, הכל היה מועד לכשלון, הרבה מהחברים הכי טובים שלי פתאום לא יכלו להגיע,כל אחד והסיבות שלו, ממש רציתי לבטל, כמובן שלא עשיתי את זה ובסוף גם באו הרבה שחשבתי שלא יגיעו והיה ממש ממש ממש כיף! וזהו, יום ראשון התחלתי לעבוד כבר אז האמת היא שלא הרגשתי שום שוק או לא יודעת איך בדיוק לקרוא לזה, אני עובדת וממש מרגישה כאילו אף פעם לא עזבתי ואני עובדת שם מאז ומתמיד, שומדבר לא חסר לי כי האמת שאת השירות שלי כבר מיציתי ואני לגמריי מוכנה לשלב הבא..:] מה שכן, אני אתגעגע ולעולם לא אשכח, את הקורס ואת השירות בכלא 4, ואמן ואמן שעם החברות משם אני אשמור על קשר טוב לנצח..:] סתם פוסט משעמם, אני יודעת.</div>Tue, 21 Apr 2009 19:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (GaLo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10770491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=16986&blog=10770491http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10684631<div align="right" dir="rtl">זהו, אני משתחרת ממש בקרוב, סוף סוף באמת מרגישים את זה באוויר, לפני חודש אמרתי שאני פשוט לא רואה את זה מגיע, והזמן לא זז ובאמת שמיציתי והנה, עכשיונשארו שבועיים, ופתאום אני רואה את זה מגיע, ואני מרגישה את החופש שאני כל-כך שמחה שהחלטתי לקחת לעצמי. והיום גילי לקח אותנו לאכול בטבריה ובינתיים כשחיכינו לאוכל, הוא שאל אותי כלמיני שאלות מוזרות כאלה שאחר-כך בדרך הביתה גרמו לי לחשוב.. בעיקר מה אני לוקחת מהשירות בחווה- על זה אמרתי לו- כלום, וגם מהכלא אני לא לוקחת כלום- וזה לא שלא היה לי כיף בשירות- להיפך, היה לי ממש כיף- רוב הזמן, הכרתי חברות שאני מקווה מאוד שנישאר לנצח ובינתיים אנחנו ממש שומרות על קשר ועשיתי המון דברים שלא עשיתי לפני- כמו להדריך בסיורים או לארגן ערבים גדולים וכאלה.. ואחרי שחשבתי על זה, אז מאז שעזבתי את הכלא- הלב שלי נשאר שם, שם למדתי מה באמת מעניין אותי, למה אני ממש מתחברת ולמדתי להביע את עצמי לפועל, להביא את ה"חלומות" שלי למימוש ושהכל אפשרי, כי הכלא זה לא מקום קל, ואין הרבה תקציב, אבל אף-פעם לא רציתי להגיע למקום קל שאין בו על מה להילחם ושהכל בו מובן מאליו. למדתי לעשות הרב</div>Mon, 30 Mar 2009 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (GaLo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10684631http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=16986&blog=10684631http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10651562<div align="right" dir="rtl">באמת שזה יפה והכל, ונחמד לראות אנשים מתחזקים, גם נחמד שזה עושה להם טוב וכן, הבנתי שאנשים אולי לפעמים צריכים משהו להאמין בו ולהרגיש טוב כשהם עושים משהו שהוא "למען מטרה גדולה מהם".. אבל בכל זאת, מה כל הקטע הזה למנוע מעצמך כל-כך הרבה דברים? הרי חיים פעם אחת - או אולי לא, אבל מה אנחנו יודעים? ולמה שלא נהנה קצת בחיים האלה? אז ככה, חברה ממש טובה שלי "מתחזקת" למרות שזה מושג חלש לעומת מה שבאמת עובר עליה, אז היא שומרת שבת, שומרת נגיעה, מתלבשת צנוע- כנראה שיותר לא נלך יחד לים.. והולכת לשיעורים.. ואני והיא פעם היינו הכי באותו ראש בעולם ככה שבאמת שזה מרגיש מוזר, למשל- קנינו כרטיס לבומבמלה, ואז היא התחרטה, אח"כ היא החליטה שהיא כן הולכת, ובסוף שלא.. מה כל הלבטים האלה? את רוצה ללכת? את יודעת שיהיה לך כיף? אז למה למנוע מעצמך את הדברים האלה? קשה לי להבין. ועכשיו בנושא אחר- אני סוף כל סוף משתחררת! אמנם זה קורה עוד חודש, אבל עם כל החפש"ש ופסח יוצר שאני אהיה בבסיס עוד ארבעה לילות וזהו!..:] לא שיש לי משהו נגד הצבא אבל באמת שמיציתי! סוף סוף החיים מתחילים! יום טוב לכולם! גל. </div>Fri, 20 Mar 2009 17:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (GaLo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=10651562http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=16986&blog=10651562http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=8666907<div align="right" dir="rtl">היום איציק עזב. היה ממש מוזר, זה לא מרגיש בכלל כמו סוף, אפילו פריסה לא ממש עשינו אבל לא חשוב כי קבענו ארוחת בוקר משרדית (כולל איציק כמובן) אצל עמר ביום שישי..:] אז היום הלכנו לאכול בקפה ג'ו, לא התלהבנו אבל האווירה הייתה נעימה והיה דווקא מצחיק. כשחזרנו באוטובוס כמו חיילות טובות פינינו את המקום שלנו באוטובוס לאנשים מבוגרים יותר ועברנו לחלק האחורי. היה ממש מפחיד, ישב שם איזה אחד מבוגר עם מישהי צעירה ממנו (אולי הבת שלו?), בקיצור הוא ממש דיבר לעצמו. בהתחלה היא ענתה לו ושיתפה פעולה ואז היא פשוט התרחקה והשאירה אותו לדבר עם עצמו. ולהתנשף. חשבנו שאולי יקרה לו משהו, באמת זה היה מפחיד. הוא אמר כלמיני דברים כמו "אני לא רוצה למות, אך, אווו, אוי, בשביל מה שווה לי לחיות? היא הרסה לי את החיים, היא גמרה אותי.." מפחיד. אז ממש לא ידענו מה לעשות, ואז רחל קראה לה (סופר רחל!) והיא באה ועמדה לידו ולא עשתה כלום. הוא פשוט המשיך לדבר. וחשבתי לעצמי, כמה שזה מוזר. פעם הוא היה ממש כמונו, והיו לו הורים, ובית, ואולי גם חברה שממש אהבה אותו עם זוגיות מושלמת, ילדים? אולי.. אולי הוא היה יושב איתם, ולוקח אותם</div>Tue, 19 Feb 2008 19:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (GaLo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=16986&blogcode=8666907http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=16986&blog=8666907