http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369מה יש להגיד? החיים שלי מנקודת מבט לפעמים אופטימית, ולפעמים דכאונית משהו.. מצבי רוח, אתם יודעים. ככה זה טינאייג'רים.heCopyright 2026 Jess_Girl. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=10289708<div align="right" dir="rtl">ל-48 ספרים עד השחרור אני כבר לא אגיע. אני ב-38 ומשתחררת עוד חודש ושבוע. אבל חיחי, אני משתחררת אז זה באמת לא נוראי :) סתם רציתי לכתוב משהו, אני עוד לא מוכנה שימחקו לי את הבלוג..</div>Sun, 14 Dec 2008 01:44:00 +0200shiran.fa@gmail.com (Jess_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=10289708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=169369&blog=10289708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=9115589<div align="right" dir="rtl">כל מי שראה ג'ונו בטוח התאהב בשיר הזה. אין לי ספק בזה (סליחה, חוץ מברברה וולטרס שטוענת שהוא לא מובן בעיניה. אבל זה כי היא טיפשה). יש מין פשטות מדהימה ויפה שאני ממש אוהבת בו.. וגם בגרסה הנקייה והמאוד לא מדוייקת שכוכבי הסרט עושים לו בסוף. כי זה שיר כזה, וסרט כזה.. חמוד, טבעי, לא מנסה להיות משהו מיוחד אבל מצליח. וסתם, התחשק לי לחלוק איתכם את זה, לא ברור למה. תקראו את המילים, תקשיבו לשיר, תראו את הסרט. ותחשבו באיזו נקודה בחיים שלכם אתם גם מרגישים את התחושה הזו.. אז הנה הקטע האהוב עליי. (לשיר קוראים anyone else but you והוא במקור של the moldy peaches אבל קיים גם בגרסה של מייקל סרה ואלן פייג'). You are always trying to keep it real I'm in love with how you feel I don't see what anyone can see, in anyone else But you I kiss you on the brain in the shadow of a train I kiss you all starry eyed, my body's swinging from side to side I don't see what anyone can see, in anyone else But you The pebbles forgive me, the trees forgive me So why can't, you forgive me? I don't see what anyone can s</div>Sat, 03 May 2008 01:31:00 +0200shiran.fa@gmail.com (Jess_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=9115589http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=169369&blog=9115589http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8985280<div align="right" dir="rtl">זה כמו פעם, זו לא פעם ראשונה שאני נעלמת לתקופה מסוימת. פשוט אין לי מה לחדש. ולרשום "רע לי" מאה פעם לא יגרום לי(או לכם) להרגיש יותר טוב. בגלל זה גם אני לא מתקשרת ממש עם העולם החיצוני לאחרונה. אני באמת מצטערת על זהאבל נדמה לי שלהכריח את עצמי יהיה יותר גרוע. אז אני לא אעבוד על אף אחד ואגיד שטוב לי יותר או משהו. וזהו, כנראה שזה העניין. לא רוצה לשקר, אבל גם לא רוצה להתבכיין שרע לי כרגיל. אז אני פשוט לא מדברת.</div>Sun, 13 Apr 2008 01:07:00 +0200shiran.fa@gmail.com (Jess_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8985280http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=169369&blog=8985280http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8649559<div align="right" dir="rtl">שנהגתי היום. טוב, בעצם יש לי עוד הרבה להגיד, אבל לא ישנתי כל השבוע וגם בסופ"ש לא השלמתי כלום אז אני קצת עייפה מדי לזה. אבל זהו, נהגתי היום :)</div>Sat, 16 Feb 2008 23:42:00 +0200shiran.fa@gmail.com (Jess_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8649559http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=169369&blog=8649559http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8559037<div align="right" dir="rtl">אני נותנת לזה שבוע. כי אז יעברו 5 שבועות, כמו שהבטחת. כי אם זה לא עוזר, שום דבר אחר כבר לא יעזור. הדבר היחיד שאופטימי פה הוא שדברים לא צריכים להיות ככה תמיד, שיש איפשהו תקווה לשינוי. אבל ככה אני לא מוכנה לחיות, וגם אתם תוכלו להבין. אז שבוע. (ולא, לא לזה התכוונתי כשדיברתי על "דד-ליין". אז זה דווקא בא ממקום מאוד אופטימי) ותפסיקו לדאוג לי כבר. מה שצריך לקרות יקרה, וזה יהיה בסדר. כולנו ילדים גדולים, והכול קורה לטובה.</div>Sun, 03 Feb 2008 01:49:00 +0200shiran.fa@gmail.com (Jess_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8559037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=169369&blog=8559037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8540906<div align="right" dir="rtl">ושאף אחד לא יכול להיות פה בשבילי איך שאני צריכה, לתמוך בצורה שאני מבקשת.. כולם חושבים שאני טועה, מה שרק מקשה עליי אבל זו החלטה שצריכה להתבצע. כל החיים שלי אתם ככה. תומכים בי, אבל רק איך שנוח לכם. כולכם.</div>Thu, 31 Jan 2008 20:04:00 +0200shiran.fa@gmail.com (Jess_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8540906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=169369&blog=8540906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8438165<div align="right" dir="rtl">זהו.</div>Wed, 16 Jan 2008 23:08:00 +0200shiran.fa@gmail.com (Jess_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8438165http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=169369&blog=8438165http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8352024<div align="right" dir="rtl">אז צריך פוסט. אין לי כוח לסיכום השנה האחרונה, או לציפיות מהקרובה. גם ככה כבר מזמן פרסמתי רשימה של דברים לעשות עד גיל 20 (ג'יז!), שזה יהיה לקראת סוף 2008, אז זה מספיק. וואי, אני לא יודעת מה להגיד. הכול היה פתאומי, ומוזר, ומשמח אבל מלחיץ. הפסיכיאטר הביא לי כדורים. הרבה לא יודעים מזה דווקא, אבל גם ככה כבר מעט מאוד אנשים קוראים פה, אז החלטתי לרשום בכל זאת. לקחתי היום את הראשון, וזה אמור להתחיל להשפיע תוך 3 שבועות. אני מקווה שאני אצליח באמת להתמיד, ולקחת כל יום, וכמובן שאני מקווה שזה יעזור. ומיד אח"כ, היא התקשרה ודיברנו והייתה שיחה שממש שימחה אותי. ואלו שני דברים שקרו אתמול, ביחד ובהתאם אחד לשני, אחד נובע מהשני שנבע ממנו מלכתחילה. ושניהם גורמים לי להרגיש בערך אותו הדבר. גם היא, גם הכדורים. יש מין אנחת רווחה גדולה, חיוך גדול, שני דברים שחיכיתי להם הרבה זמן בעצם. יש תקווה מסוימת כזו לעתיד, שדברים ישתנו, שיהיה יותר טוב, והיה געגוע. גם אליה, גם לשפיות. יש גם המון לחץ. אם זה לא יעבוד, לא יעזור, אם דברים יחזרו להיות כמו פעם.. כמו כל התחלה חדשה אני מודאגת גם משני הדברים האלו. גם מ</div>Fri, 04 Jan 2008 19:23:00 +0200shiran.fa@gmail.com (Jess_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8352024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=169369&blog=8352024http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8257417<div align="right" dir="rtl">מוזר שבזמן האחרון אני מתגעגעת דווקא אליו. אף פעם לא היה לנו קשר של ממש, ואני מתגעגעת. נראה לפעמים שאני עד כדי כך נואשת שאני מחפשת במקומות ממש מוזרים. הוא נחמד, אבל לא בשבילי. הוא בכלל של מישהי אחרת. בערך. ושבוע שעבר היה איזה דיכאון קצר כי פתאום קלטתי שהוא, והפעם זה הוא אחר, עשוי להתחתן בכל רגע ואני לא אדע מזה. כן, עדיף להתרחק וגם ככה אין לי סיכוי וכו' וכו' אבל.. אני תוהה מה אני אעשה ביום שאני אגלה שהוא באמת עשה את זה. שזהו, הפעם ממש אין לי סיכוי.. נכון, זו תמיד הייתה המומחיות שלילהתאהב בבחורים האלו שאין לי סיכוי איתם. זו אני. אני מנסה לחשוב מה עוד ולא יודעת. האופק ממשיך להיראות די עגום ואני כבר משתעממת מעצמי. הרי כל יום וכל שבוע עובר אותו דבר ואני שטה בין תור אחד לשני, בין תורנות לשניה, בין ביקור בבית לזה שבא אחריו.. הכול נורא פיהוקי ועדיין נדמה לי שטוב לי יותר עם זה מאשר עם להסתכל באמת סביבי ולהבין מה קורה פה. אני לא יודעת אם אני רוצה באמת להשלים איתה, אם אני רוצה לחזור איתו לקשר כמו שהוא רוצה, אם אני רוצה לקבל על עצמי את התפקיד שצץ ועלה פתאום, אם אני רוצה לחנוק את הפקידה ה</div>Sun, 23 Dec 2007 15:31:00 +0200shiran.fa@gmail.com (Jess_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8257417http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=169369&blog=8257417http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8205508<div align="right" dir="rtl">לוחץ בפנים, stuffy כזה, שלפעמים קשה לנשום. או להתרכז או להירדם או לשמור על קור הרוח, או בכלל לתפקד בצורה המושלמת הזו שאנשים מכירים שגורמת לכולם מסביב לחשוב שהכול בסדר. לפעמים אני חושבת שאני לא צריכה להתאמץ בשביל אנשים יותר מדי, ושאם לא טוב להם עם איך שאני, אז tough. בעיה שלהם. אבל אז, האלטר-אגו שלי מתערב. אם זה היה המצב, אף אחד לא היה מדבר איתי. אני באמת בלתי נסבלת, קשה לרצות אותי, אני נזקקת ותלותית וכן, אם כולם אומרים אולי זה נכון - אני "מתסכלת". אחי מצא שיטה חדשה בחודש האחרון. לא רק להאשים את אמא שלי בזה שהיא "הפכה אותו למה שהוא". אלא בעצם להגיד שהוא כולו מושלם ומתנה משמיים, וההורים שלי השלו אותו כל חייו שהוא לא בסדר, כשהוא היה מדהים שכזה כמו שהוא יודע להיות. זה אחלה בשבילו, מנקה לו את המצפון יותר מתמיד ונותן לו להמשיך הלאה כמו שהוא בלי האיכסה הזה שמתלווה לצורך להשתנות. אבל מה אני אעשה, אני קוללתי בידיעה שבאמת יש לי יותר מדי בעיות ושאני כן צריכה לטפל בהן. השאלה היא איך, ומאיפה מוצאים את הכוח, או את התקווה שדברים כן ישתנו, או את האנשים שיתמכו בכם כל הדרך. אתמול כשעמדתי במעלית ע</div>Sun, 16 Dec 2007 00:56:00 +0200shiran.fa@gmail.com (Jess_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=169369&blogcode=8205508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=169369&blog=8205508