http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385I'm the kind person who often gives himself good advise, but very seldom takes itheCopyright 2026 Rosaly. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/85/73/16/167385/misc/21279868.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=12318349<div align="right" dir="rtl">לפני הפייסבוק, אנשים טרחו לפחות לזכור דברים כלשהם על החברים שלהם. עכשיו, כשיש פייסבוק, בשביל מה? הרי גם ככה כשמשהו ישתנה בחיים של הבנאדם נראה את זה בפייסבוק אז אין טעם לברר מה שלומו באמת. כשיש פייסבוק בשביל מה צריך לזכור את ימי ההולדת של חברים? הרי גם ככה נוכל לראות בפייסבוק שיש להם יום הולדת ולכתוב להם שם על איזה מזל טוב מסכן וזה יספיק... התייאשתי כבר מציפיות בקשר לאנשים. הרי בשביל מה אני צריכה ציפיות אם אח"כ אני בכל זאת אתאכזב? לפני כמה ימים, היה לי יום הולדת.וזה שהיה לי יום הולדת לא היה רשום בפייסבוק. הדבר עזר לי להבין עד כמה לאנשים באמת אכפת... אנשים שטוענים שאכפת להם ממני ואני חברה טובה שלהם לא זכרו בכלל שיש לי יום הולדת. אחת התקשרה אלי בבוקר של היום הולדת. בטיפשותי חשבתישזה בשביל להגיד לי מזל טוב, מסתבר שהיא רק רצתה להתלונן למישהי על הצרות אותה ועל איך שאנשים מבקרים אותה על דברים שהיא עושה. אז בסדר, לא הפריע, חשבתי אולי זה פשוט פגע בה מאוד מה שאנשים אמרו לה אז היא קודם צריכה להוציא את זה החוצה. מסתבר שלא. אחרי שהקשבתי אותה וניסיתי לעודד השיחה נגמרה שזה שהיא עייפה ושנדבר אח"כ.</div>Sat, 12 Feb 2011 01:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosaly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=12318349http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=167385&blog=12318349http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=12143575<div align="right" dir="rtl">תקופה חדשה,עונה חדשה,מקום חדש,אנשים חדשים.אין את העבר שיבוא ויפריע, אין אנשים שהכירו אותי כשהייתי קטנה ועדיין מאמינים שאני אותו אדם שהייתי פעם.סביבה חדשה.במידה מסויימת אפילו אני חדשה.פתאום טוב לי. פתאום כיף לי לקום בבוקר מהמיטה. אני לא עייפה כל הזמן, לא מדוכאת, לא ממורמרת או עצבנית.פשוט טוב לי. מרגיש לי כאילו שהדבר הזה, שהיה כ"כ חסר לי ולא ידעתי מהו, פתאום נמצא והוא פה מולי.וכשמגיע הזמן לנסוע לבקר בבית, פתאום הכל מרגיש לי כמו חלום.3 שעות של נסיעה ברכבת זה כל מה שמפריד בין העולם הזה לעולם הישן שלי.ב-3 שעות האלה אני מרגישה כאילו כל מה שעברתי לפני שעליתי לרכבת היה חלום ועכשיו אני מתעוררת.כשאני חוזרת לעולם הישן שלי, פתאום שוב חוזרים מצבי הרוח, העייפות, החוסר חשק ורצון לעשות משהו עם עצמי.ואז, נגמר סוף השבוע ואני חוזרת לעולם החדש שלי. והכל שוב פעם טוב, וטוב לי, ואני מאושרת.והעולם הישן מרגיש כמו סתם חלום ושלא באמת ביקרתי בו.לפני שעזבתי לכאן, לא ידעתי איך אני אוכל להתמודד עם לעזוב הרבה מהאנשים שם.בתכלס? זה עשה לי רק טוב.סוף סוף הצלחתי לנתק באופן סופי את כל הקשרים שעשו לי רע ואני ממשיכה לשמור ע</div>Sat, 06 Nov 2010 18:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosaly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=12143575http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=167385&blog=12143575http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=11802276<div align="right" dir="rtl">מילים. דבר כ"כ פשוט וכ"כ עוצמתי. לא סתם יש את הביטוי המפורסם "חיים ומוות ביד הלשון"... הזמן טס בכזאת מהירות, לחשוב שכשהתחלתי כאן הייתי בת 15 ועכשיו, עוד מעט כבר הגיוס. מצאתי לפני הרבה זמן, קטע אחד באינטרנט, שכתוב באנגלית, ששמרתי במחשב ושחכתי ממנו. היום, עברתי בין המסמכים במחשב ופתאום מצאתי אותו. החלטתי לפרסם אותו פה, זה קטע שמסביר בצורה כ"כ טובה את... אמ... החיים בכללי אני חושבת אפילו... לא ממש יודעת לאן אפשר לשייך אותו אבל אני מתחברת אליו. הוא נכון ומציאותי, גם אם נכחיש זאת. - I'm not perfect, I never tried to be. I've made mistakes. I've taken the easy way out. I've lied to my friends. I've hidden the truth so many times from so many people. I've hurt people, and I've even done it on purpose. I've left people behind. I've spread rumors. I've said things that I didn't mean. I'm no better than anyone, anywhere. I'm human. I have faults, and I'm not afraid to admit that. I want to change, but I won't. Because that's what we do. That's what we've always done. We l</div>Sun, 23 May 2010 00:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosaly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=11802276http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=167385&blog=11802276http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=11372114<div align="right" dir="rtl">לפעמים אנחנו דוחפים אנשים החוצה מתוך החיים שלנו, ואחכ לא מבינים למה הם כבר לא שם. למה הם התרחקו ונעלמו. וגם כשאנחנו מבינים את זה, אנחנו לא עושים שום דבר כדי לתקן את זה, אנחנו פשוט ממשיכים הלאה... </div>Fri, 06 Nov 2009 23:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosaly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=11372114http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=167385&blog=11372114http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=11288478<div align="right" dir="rtl">"No," he continued, "I was thinking there was something I wanted to try." And he took my face in his hands again. I couldn't breathe. He hesitated — not in the normal way, the human way. Not the way a man might hesitate before he kissed a woman, to gauge her reaction, to see how he would be received. Perhaps he would hesitate to prolong the moment, that ideal moment of anticipation, sometimes better than the kiss itself. Edward hesitated to test himself, to see if this was safe, to make sure he was still in control of his need. And then his cold, marble lips pressed very softly against mine. What neither of us was prepared for was my response. Blood boiled under my skin, burned in my lips. My breath came in a wild gasp. My fingers knotted in his hair, clutching him to me. My lips parted as I breathed in his heady scent. Immediately I felt him turn to unresponsive stone beneath my lips. His hands gently, but with irresistible force, pushed my face back. I opened my eyes and saw his guar</div>Sat, 03 Oct 2009 14:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosaly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=11288478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=167385&blog=11288478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=10172040<div align="right" dir="rtl">Only Happy when it rains... אני אוהבת את המשפט הזה (\שורה\שם של שיר &gt;.&gt;) למרות שהוא לא בהכרח נכון לגבי. מה שכן, גשם בד"כ יכול להעלות לי את המצב רוח. שלשום לא ישנתי חצי לילה כי הגשם העיר אותי אבל באיזו שהיא דרך הוא די הרגיע אותי. |הגשם מחוץ לחלון יורד מהשמיים מכה בקול חלשבאדמה טיפה מצטרפת לעוד טיפה ועל החלון הקר יורדות אט אט הטיפות מרטיבות את השמשה ממש כמו דמעות מביטה על הזכוכית ורואה בה השתקפות ואני כל כך שונה כבר לא ממש אותה ילדה תמימה שישבה כך גם לפני שנה אך זו לא טעות זאת עדיין אני מביטהמהחלון וחולמת חלומות והגשם אט אט נפסק ואיתו לאט לאט מתפוגגים החלומות אך יחד עם זאת עוזבות גם הצרות והגוף מתמלא תקווה לחזור ולהאמין באהבה.| חורף עושה לי טוב. זאת הרגשה טובה להתכרבל בכל השכבות הענקיות של הבגדים ולחלום בהקיץ, לראות איזה שהוא סרט או אפילו לקרוא איזה ספר טוב. לקחת כוס תהחםבידיים ופשוט להירגע. חבל רק שאין שלג... זה היה ממש מוסיף לאווירה.</div>Fri, 14 Nov 2008 17:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosaly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167385&blogcode=10172040http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=167385&blog=10172040