http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167051מתבוננת.heCopyright 2026 Shir Alony. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167051http://f.nanafiles.co.il/upload/12006/IsraBlog/167051/misc/4789749.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167051&blogcode=10265038<div align="right" dir="rtl">עברו כמה שנים מאז הפוסט האחרון בבלוג הזה, ומאז הפוסט האחרון בבלוגים האחרים שפתחתי וסגרתי. זה היה הבלוג הראשון שלי, ופתאום נתנו אפשרות לשחזר בלוגים מחוקים. החלטתי, כמו איניגו מונטויה בסרט "הנסיכה הקסומה", לחזור להתחלה. אני רחוקה שנות אור, לתחושתי, משיר שכתבה את הפוסטים שיש כאן. שיר שעשתה על עצמה ניסויים במסגרת הקבוצה למודעות עצמית/ כת. שיר שהייתה מאוהבת אהבה בלתי אפשרית וכואבת בבחור, שלאחר שנתיים שלואקום- הפך לידיד. שיר של לפני עבודות שונות ורבות, לפני לימודי הרפואה המשלימה, לפני לימודי הקולנוע ולפני הנסיעה של חודשיים להודו. שיר של לפני ההתחלה של העבודה על אלבום הבכורה. וואו. כל כך הרבה דברים כבר השתנו. היום אני סטודנטית לקולנוע בסמינר הקיבוצים (התחלתיהשנה), יש לי פייסבוק, אני עובדת במשרד אדריכלים כמזכירה, עושה את אלבום הבכורה, מופיעה במייק'ס פלייס ובקרוב גםביהושע בר... לא יודעת אם בכלל יהיה לי זמן להשקיע בבלוג הזה, אבל מדי פעם אציץ ואפגע. צ'או בינתיים, שיר</div>Sun, 07 Dec 2008 21:20:00 +0200la_musicata@walla.co.il (Shir Alony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167051&blogcode=10265038http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=167051&blog=10265038http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167051&blogcode=3266540<div align="right" dir="rtl">התחלתי לכתוב את הבלוג הזה בסוף הקיץ, כשגיליתי את הקסם הרב שיש בקיומה של במה שהיא כולה שלי ורק בשבילי. במה שאני יכולה לעצב אותה איך שאני רוצה, יכולה לומר בה כל מה שבא לי, ויש בה את כל הדברים שאני אוהבת בעולם האינטרנטי. לא פחדתי מהחשיפה של חיי, ולהיפך, רציתי אותה כי היה בי חיפוש אחרי הקשבה מהעולם החיצון. ובעיקר רציתי שהאדם שאותו אהבתי יותר מהכל ישמע אותי ואת רחשי לבי דרך המקלדת, דרך הבלוג, ויידע. היום, אחרי הניסוי החשוב שעשיתי (עליו אתם עדיין יכולים לקרוא עד רגע סגירת הבלוג- בפוסט הקודם)- אין לי צורך יותר בבמה הזאת. יש לי כבר במה ליצירות שלי- "במה חדשה". המילים שלי אינן חייבות להיאמר לכל העולם, יש דברים שאני רוצה לשמור לעצמי. התחלתי לעצב את החיים שלי איך שאני רוצה, התחלתי לומר את כל מה שבא לי במציאות, ובחיים שלי יש הרבה דברים שאני אוהבת והם אמיתיים לגמרי. אין בי יותר חיפוש אחר חיבוק מהעולם החיצון לי. נכון, הענקתם לי לפעמים חיבוק אינטרנטי כשהייתי זקוקה לו, אבל היום אני יודעת שאני יכולה לחבק את עצמי ולהיות רכה עם עצמי גם ללא עזרת המקלדת והבלוג. אני מקשיבה לנשמתי- כבר לא למלל האינס</div>Thu, 26 Jan 2006 00:58:00 +0200la_musicata@walla.co.il (Shir Alony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167051&blogcode=3266540http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=167051&blog=3266540http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167051&blogcode=3263450<div align="right" dir="rtl">השבוע הזה היה עמוס באירועים, בחוויות, בהמון דברים שהייתי יכולה לספר לכם. כנראה שזה יישאר ביני לביני. מטרת ההפסקה שלי עם הבלוגים הייתה הניסוי שהוטל עליי לבצע במסגרת חוג המדיטציה. שם הניסוי: ערעור-דימוי "שיר יודעת הכול". מטרת הניסוי: להוציא את עצמי מאחת הזהויות הבולטות שלי, שהיא די הרסנית. הגדרת הדימוי (הבעיה): שיר שיודעת ושמבינה את כל מה שאומרים לה ואת כל מה ששואלים אותה. יש לה המון תובנות ודברים חכמים לומר ולשתף עם העולם. אבל לרוב, מטרת הפגנת הידע (המוסווית) היא להראות לאנשים אחרים עד כמה אני נחוצה להם, להראות מה אני שווה, להראות לעצמי מי אני דרך המילים, להסוות את העובדה שיש לי קשיים בחיים שבהם מילים הם דבר יפה ולא תמיד יעיל, והדבר הכי בעייתי- התחמקות מרגעים של כאב ושל סבל על ידי התחושה המזויפת שהדימוי הזה מקנה לי- שאני "בשליטה", "יודעת בדיוק מה לעשות", "יכולה להסתדר"- ובדרך כלל זה כלפי מישהו אחר שנמצא בבעיה, הדימוי הזה</div>Wed, 25 Jan 2006 17:48:00 +0200la_musicata@walla.co.il (Shir Alony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=167051&blogcode=3263450http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=167051&blog=3263450