http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041אז אל תצפו להרבה =]heCopyright 2026 אלוהים היא אישה!. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=9237029<div align="right" dir="rtl">למה אני מחזיקה את הבלוג הזה בין כל דפי האינטרנט? למה אני כותבת בו מידי פעם? לי ברור בהחלט שהוא נועד בשביל תשומת הלב שהוא מחזיר, כל מילה שאני אכתוב כאן, תשפיע במישה כזאת או אחרת על אדם אחר, אם כתבתי עליו סביר שהוא חשוב לי או לפחות לוקח חלק משמעותי בחיים שלי. אבל בדר"כ טקסט שנכתב בבלוג נכתב מהבטן ונוטה להיות פוגעני, לא תמיד בכוונה רעה. זה נהיה גם מי תא דואר, ל"מכתבים שלא נשלחו", המון מונולגים, המון מילים שלא יאמרו לעולם, למרות שודאי כבר הרצנו אותן אלפי פעמים בראש, ונכון לפעמים זה נהדר שיש לאן להוציא אותן, אבל שכחנו כבר איך כן לדבר. אין סודות מאחורי הגב, אבל גםאין דיבור פנים מול פנים. אז כן, אין ספק שלכתוב שרע לי וכואב או קשה גורר תגובות מספקות של יתר אהבה. אבל איזו מין אהבה? גם אדם שיכור אוהב את כל מי שהוא פוגש, אבל חוצמזה כלום, אני בספק אם את השם שלו הוא זוכר. העיקר הוא אוהב. איך פגענו במשמעות של המילה הזו?, אין דבר יותר טהור מאהבה. אין דבר יותר פוגע וכואב. אם אנשים יכולים לאהוב אותי ואני אותם אז הם גם יכולים לפגוע בי. "ההפך מאהבה היא אדישות". מצטערת, מהיום אם יש לי משהו</div>Fri, 23 May 2008 17:51:00 +0200tal6oshani@gmail.com (אלוהים היא אישה!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=9237029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=166041&blog=9237029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=9102378<div align="right" dir="rtl">"אין לי ארץ אחרתגם אם אדמתי בוערתרק מילה בעברית חודרתאל עורקיי, אל נשמתיבגוף כואב, בלב רעבכאן הוא ביתי.." זה מתבקש שאני אכתוב שישה מליון נרצחים יהודים, אבל לא. לרגע אחד אני מוחקת את המספר הזה, את הטלאי הצהוב, את מגן הדוד על הזרוע. שישה מיליון נרצחים בני אדם. בני אדם. אבל גם זה היה מתבקש, גם את זה מספרים לנו כל שנה מחדש. אולי הפעם אני לא אחזור על עצמי? לא אחזור על רבים שסיפרו את אותם דברים, היום ובכלל. "..לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניהלא אוותר להזכיר לה, ואשיר גם באוזניהעד שתפקח את עיניה.." הנה עומד מלפני אדם זקן, כשהיה בן שמונה עשרה בערך שקל 35 ק"ג. כיום, הוא עומד על שתי רגלים בידיים רועדות ובאומץ רב מספר את הסיפור שלו, לא משמיט אף פרט! שום דבר. בכל כוחי אני מנסה להקשיב לו, מבעד לליחשושים, מבעד לבכי התינוק, מבעד לצילצולי הטלפונים המעצבנים (מה כ"כ קשה לשים על שקט?!?!), מבעד לכניסת ויציאת הילדים, בריצה ובקפיצות, מבעד לדלת החורקת ברעש בלתי נסבל, מבעד לידיים משולבות, מבעד למחשבות שהטרידו אותי כ"כ בשבוע האחרון, מבעד לרצון הטבעי ביותר</div>Wed, 30 Apr 2008 21:24:00 +0200tal6oshani@gmail.com (אלוהים היא אישה!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=9102378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=166041&blog=9102378http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=9066923<div align="right" dir="rtl">אני מזהירה מראש, אני על 7 שעות שינה בספירה כוללת של הארבעה ימים האחרונים, אז סביר ביותר שזה לא הולך להיות פוסט מובן. עמכם הסליחה. (תגובות תמיכה יתקבלו בברכה) "זאת אכן אותה הארץ, זו אותה האדמה ואותה פיסת סלע הנצרבת בחמה. ומתחת לאספלט לבנייני הראוה מסתתרת המולדת בישנית וענוה...." קום והתהלך בארץ \מילים: יורם טהרלב, לחן: יאיר קלינגר ואפילו היה בי רצון לותר, מין הרגשה רעה כזו. אבל ידעתי שאין דבר כזה, צדקתי. היה טיול מדהים, קצר מידי, חם מידי, רגשני מידי (במידה מסוימת), אבל מדהים. זו תנועה כזו מעולה, אנשים כאלה אדירים, (קומונרים וחניכים כאחד). אני מתה כבר לקורס מדצ"ים!!! הולך להיות בן פרוצה! אבסואן איז אייל אין קראב. כמובן שאתם מדהימים, כל אחד (ולשם שינוי גם אחת!) מכם. עשיתם לי את החופש, את הנשימה לרווחה הזאת. והיה לי הכי טוב ומטונף ביקום. אבל פתאום לחזור הביתה, וה I told you so הזה, ובדיוק כמו שראיתי את זה קורה, מבאס וכואב. לא הספקתי אפילו לחזור הביתה. <HR id</div>Fri, 25 Apr 2008 10:08:00 +0200tal6oshani@gmail.com (אלוהים היא אישה!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=9066923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=166041&blog=9066923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=9004911<div align="right" dir="rtl">זה לא שרע לי, להפך, אפילו ממש טוב לי. נהדר. מדי פעם,רק מדי פעם זה בסדרלהיות קצת לבד כשיודעיםושיש לאן לחזורויש עוד זכות לבחור,הקולות בתוך ראשך כל השעותושתי עינייך פתאום למטה,שם אין אור. פשוט לא שלם. מין תחושה של זמן מבוזבז, אין שומדבר ששווה לחיות או למות למענו. (רק באופן מטפאורי) אך איזה נוח שאפשרלהיכנע כבר מעכשיורק מתחושות יום עצוב של סתיו,שאתה ממשיך לשווא.אין סימנים וכלום לא משתנה. איך אפשר לחיות בעולם כזה? שהחינוך הוא לא ליצור דיאלוג, אלא להתעלם מעוברים ושבים. לחושב קודם כל על ה"עצמי" ורק אז על האחרים והסביבה. איזה מין דבר זה? למה חייבים לקבל כל מרות, כל פקודה מלמעלה, גם דברים שלא מתאימים לי. את זכות הבחירה החופשית. אני מתה כבר לחיות כאילו כלום. איזה נוח שאפשרשני עולמות לך, תבחר.האחד מובן ואין בו סוד,האחר קצת פחות,אליו אתה נכנסת בכל זאת. אז מה אם הוא ד"ר? שקודם כל יהיה בנאדם, אני מכירה אנשים שלא סיימו תיכון יותר אנושיים ממנו, אז מה אם הוא השכיל וישב ולמד? יש אנשים שלמדו על בשרם ולא מהדפים, לא קיבלו תואר וחכמים</div>Tue, 15 Apr 2008 22:29:00 +0200tal6oshani@gmail.com (אלוהים היא אישה!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=9004911http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=166041&blog=9004911http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8961146<div align="right" dir="rtl">אין לי מושג איך סיפור כזה שנמשך שלוש שנים התופצץ בכל המקומות ביום אחד. אבל עכשיו כולם יודעים, שוב אין נשק נגדי, כמו שאני תמיד אומרת לאנשים אחרים, "אם אין מה להסתיר אין להם עם מה לפגוע". אכזבה, זה יותר קשה מכעס. אבל אין ספק שזה "הגיע" לי. קשה לצאת מרשת שקרים סבוכה. הרגלים רעים לפעמים משתנים. פתחתי דף חדש, בכל המובנים. יש יעד חדש: קופסא אחרונה. בום. שבוע לא פשוט. זהו. אני הולכת לעלות על הטיסה הזאת, בלי מחשבה אחת מיותרת. מחר התוצאות של הבדיקות, מפחדת ורגועה בו זמנית. רק שלא מה פתאום לבחור מגמות?! אני כיתה י'? כבר? מה נסגר? מי כבר הספיק לסובב את מחוגי הזמן? ועוד כל כך מהר. when you see her sweet smile baby don't think of me and when she lays in your warm arms don't think of me and it's too late and it's too bad don't think of me and it's too late and it's too bad don't think of me does it bother you now all the mess I made does it bother you now, the clothes you told me not to wear does it bother you now all the angry games we pla</div>Tue, 08 Apr 2008 22:21:00 +0200tal6oshani@gmail.com (אלוהים היא אישה!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8961146http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=166041&blog=8961146http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8936794<div align="right" dir="rtl">טוק טוק. מי שם? עצב. מצטערת, אסור לי לפתוח את הדלת לזרים. תעשי לי טובה, היינו החברים הכי טובים, פתאום אני זר? אתה לא רצוי יותר. המשכתי הלאה, עכשיו תורך לא? לא המשכת. אם היית ממשיכה לא הייתי בא. ובכל זאת, איני צריכה אותך יותר, אני מאושרת. מאושרת? כן, אני צפה בתחושה הנהדרת של החמימות והטוב. את מבינה שלעולם לא אעזוב את פתח ליבך כן? כן. אבל זו דלת שיותר תהיה נעולה מפניך, אתה מבין, טוב לי כשאני מאושרת ורע לי כשאני עצובה, אז אתה רע לי. ואולי בכל זאת? ביקור קצר, כמה דמעות מלוחות ומחשבות אפורות? לא. לא לא לא. אז אלך? לך. שלום. שלום, לא היה נעים בכלל. לא מתעסקת בזה בכלל. אולי רק קצת, אבל זה ההורמונים והפחד, אז אין דבר. "כשדורכים על קוצים היא אומרתצריך לחייךלא נופלים כשנוגעים בשמייםאם אני צוחקת זה בגלל ש...היא אולי מרגישה"העצב שלה\ איפה הילד. Well just look at that girl With the lights comin'up in her eyes She's got to be somebody's baby She must be somebody's baby 'Cause all the guys on the corner Stand back and let her walk on by They say she'</div>Fri, 04 Apr 2008 18:42:00 +0200tal6oshani@gmail.com (אלוהים היא אישה!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8936794http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=166041&blog=8936794http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8914715<div align="right" dir="rtl">היה טיול שנתי נהדר!!! מלא טופי ופרות! ומורלים על אימהות, ודניאל טופז באמצע הלילה (ומוקדם בבוקר עם המגפון!!!) באמת היה ממש טוב, חזרתי בלי קול! ועכשיו אני משתעלת כמו חתול גוסס בשעת לידה. והיה לי ממש כיף ביום שישי, ואפילו כולכם הייתם פיכחים! הגעתי למסקנה, שאם נמדוד בחיים שלנו את הטוב ואת הרע, הטוב קיים כל הזמן והרע לחלוטין זמני. אני מתכוונת, שבטיול האחרון הלכתי במקומות הכי יפים בארץ, נשמתי את האוויר הכי נקי, הייתי עם אנשים כ"כ נפלאים, גיליתי כמה הם מסתירים וכמה הם מחצינים, ראיתי כמה יש אהבה וכמה שהיא עיוורת, תאמינו לי. אין טעם לשקוע בדיכאון אפור על כל דבר שלא מסתדר, על כל כאב, גם אם כרגע הוא גדול! יגידו גם חכמים ממני שבחיים הכל עובר. אל תתנו לזה לנצח אותכם, יש בכל אחד מכם משהו כל כך הרבה יותר מזה, כל כך הרבה יותר חזק, תשמרו עליו טוב טוב. תאמינו לי שהחיים הרבה יותר טובים כשהמשקפיים ורודות. אפשר ללמוד מבנאדם כל כך הרבה שזה מדהים, אני אישית למדתי המווווןבשבועיים האחרונים. יקירי, אוהבת המון, אני... נ.ב. חזרתי הרגע מהרופאה, יש לי 5 בדיקות</div>Mon, 31 Mar 2008 18:58:00 +0200tal6oshani@gmail.com (אלוהים היא אישה!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8914715http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=166041&blog=8914715http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8827434<div align="right" dir="rtl">יש לי וואנס חדשות, וג'ינס חדש. ואני אחלה. (אייבן דו אני מרגישה שנכנעתי לתרבות הצריכה שלימדו אותי כ"כ יפה לשנוא...) אבל פאק דאט. יש לי דברימים חדשימים. בא לי הארי פוטר. איזה כיף שהכל מסתדר, (טפו בלי עין הרע! חמסה! חמסה! חמסה!) (וואו אני מתחילה להישמע כמו סבתי, שתחייה). בוקר אור לכולם! מי לא ישן הלילה?!</div>Mon, 17 Mar 2008 06:40:00 +0200tal6oshani@gmail.com (אלוהים היא אישה!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8827434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=166041&blog=8827434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8792477<div align="right" dir="rtl"> אז מה היה? יומהולדת, עוד שנה עברהועדיין לא עשיתי שומדבר משמעותי, יש לי איזו תחושה מנכרת כזאת, אני רוצה לעשות שינוי, אני רוצה לפעול, אני רוצה לעבוד קשה ולהשיג את המטרות שלי, אבל (תמיד יש אבל), אני לא מצליחה למצוא את המקום הזה, לא מוצאת את הכוחות הנפשיים והפיזים לזה. זה מאכזב אותי, נורא. כאילו אני מבזבזת כאן אוויר. הנה מטרה, עד שנה הבאה, לעשות משהו שירגיש לי משמעותי. זה בעייתי, הוא בא והולך לי, אני לא מסוגלת לתפוס אותו, להבין אותו, להבין את עצמי. ביטלתי את הלב שלי מולו, רק שיהיה לו טוב. אני אוהבת אותו, אני לא אוהבת את הקשר הזה, אני לא מתחרטת אבל גם לא מרוצה. משהו התפוגג והפך להיות כביש חד סיטרי שבו אני נוסעת במהירות מופרזת בכיוון הלא נכון. אבל בנתיים הכביש ריק, מה שנשאר לי זה רק לחכות להתנגשות הכואבת. אני לא רוצה שהיא תבוא, אבל אין לי דרך לעצור, אין מקום להסתובב ולחזור למקום ממנו באתי. נשאר לי רק לחכות בחוסר ישע שתבוא מולי ותרסק אותי לאלפי חתיכות. תעשה את זה לפחות במכה אחת, שיכאב עכשיו ויעבור. חוסר הוודאות הזה הורג אותי. (והוא בא עם דאגה אדיר</div>Tue, 11 Mar 2008 07:59:00 +0200tal6oshani@gmail.com (אלוהים היא אישה!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8792477http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=166041&blog=8792477http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8729748<div align="right" dir="rtl">זה היה פשוט מדהים!!! ווואאאאאוווווווווווווווווווווווו! היה מבאס שלא באתן!!! פעם הבאה אתן באות בדוק! היה מעולהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה! אין לי מילים חוץ מ.... יש לי תמונה עם עומרי ועם שלי בלי!!!! (ונועה כמובן!) הם מעולים, והם כ"כ צודקים. אננס, סאם אורנג' אנד פיצ'יס אנד ווטר מאלון! קוקוריקו לכולם, 3&gt; לילה טוב, נדבר מחר בערב (כשאני אקום!) </div>Sat, 01 Mar 2008 00:47:00 +0200tal6oshani@gmail.com (אלוהים היא אישה!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=166041&blogcode=8729748http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=166041&blog=8729748