<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>אניגמה בריח דובדבן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673</link><description>מבית היוצר של כהן הפקות בע&quot;מ.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 אניגמה כהן. All Rights Reserved.</copyright><image><title>אניגמה בריח דובדבן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673</link><url></url></image><item><title>דו&amp;quot;ח שנתי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=14080140</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואו,כמה זמן לא הייתי פה!!
האינדיקציה הכי טובה לכך, היא שלא היה
לי מושג מה הסיסמא והפוסט נכתב בדף וורד שלא תעלם לי המוזה פתאום.
כמו שראינו בפוסטים הקודמים (אז מה
שמדובר על שנה וחצי?), תמיד צץ משהו שגורם לי לחזור לביקור קצרצר. הפעם זה היה
שילוב של שני דברים: התחלתי לקבל למייל מלא עדכוני פוסטים של בלוגרים וותיקים שעשו
קאמבק ופתאום גם לי היה חשק. וכמובן שכבר עודכנתי על התכנון הזדוני לסגור את ישרא,
מקווה שהאיום כבר מאחורינו!
העניין של הסגירה הרגיש לי כאילו אני
ילדה קטנה עם איזה דובי מסמורטט שיושב לו בארון שנים. אני אף פעם לא חושבת על
קיומו, עד שלא עושים סדר בארון ורוצים לזרוק לי אותו. ואז מתחיל הבלאגן... האמת
שאני לא יודעת במה אני נאחזת, למה הבלוג הזה בכל זאת חשוב לי. אולי האופציה לברוח
מדי פעם מהתחליפים הסופר מתוחכמים שלנו בדמות
פייסבוק וואטסאפ, אולי תחושת הגאווה על הארכיון הפרטי והאדיר שלי.
בכל מקרה, עם השנים למדתי לנסות לפענח
פחות ופחות (אלא אם כן משלמים לי על זה) ופשוט לזרום עם מה שמרגיש. על כל
&quot;למה?&quot; לענות &quot;ככה&quot;. רוגע אמיתי.

ועכשיו מספיק עם הפילוסופיה. אם במקרה
נשא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 04 Apr 2014 15:51:00 +0200</pubDate><author>enigma.cohen@gmail.com (אניגמה כהן)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=14080140</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=165673&amp;blog=14080140</comments></item><item><title>ישרא ספאם</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=13548807</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני ממש מחבבת את ישרא, במנות קטנות כמובן
אבל בימים האחרונים קיבלתי הצפה מטורפת של ספאם על איזה תגובה שלי באיזה בלוג מ-2009!
וואו כמה שזה עיצבן אותי!!! קיבלתי בערך 70 מיילים ליום על תגובות.
ייאמר לטובתי שהגדרתי אותם כספאם וייאמר לטובת צוות ישרא שהם חסמו את הפוסט לתגובות

אז מה חוץ מזה?
סיימתי את התואר, די מזמן אפילו. עכשיו יש לי רק שגרת עבודה ואני מתחילה להשתעמם, למרות שהעבודה מאוד דינאמית.
אני חושבת שהבעיה טמונה בזה שעוד לא הפנמתי לגמרי שעכשיו יש לי רק עבודה על הראש ואפשר להקצות זמן לתחביבים ישנים וגם חדשים. (רעיונות יתקבלו בברכה!)
בינתיים אני בעיקר משקיעה יותר זמן בשינה, אך בתקופה האחרונה כבר ישנה לבד.

אני מרגישה שאני קצת נופלת למקום של להזניח ולשעמם את עצמי ומזג האוויר לא תורם לעניין.
בקיצור, צריכה להתקדם ומשהו שיאתגר אותי קצת!

אני אפילו לא מוצאת דברים מעניינים בחנויות, כאלה שיבוא לי לבזבז כסף עליהם.
אולי יום ההולדת ירענן אותי קצת...


*קוראיי הפולנים, אין שום סיבה לדאגה, בשורה תחתונה הכל בסדר.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 12 Nov 2012 00:22:00 +0200</pubDate><author>enigma.cohen@gmail.com (אניגמה כהן)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=13548807</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=165673&amp;blog=13548807</comments></item><item><title>תחבורה ציבורית מחורבנת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=13510161</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;התקשרתי לחברת תחבורה ציבורית (לא עקרוני איזה, אבל בואו נודה שכולן אותו חרא) כדי לבדוק מה עושים עם הרב-קו סטודנט, כי הוא נגמר כמה ימים לפני שמתחילים לימודים בפועל.
הנציגה החביבה אמרה שאין לה מושג ותפנה את השאלה למחלקה שכן ידעו לענות לי.
אחרי שעתיים בערך מרגע השיחה אני מקבלת טלפון ממספר לא ידוע:
&quot;טלי?&quot; (שמה של אמא שלי והשם הרשמי של חברה טובה שלי)
&quot;כן, זו אני&quot; (הגיוני מאוד שאחת מהן התקשרה להתלונן על משהו ואוטומטית הביאה את המספר שלי- כדי שכבר תהיה תלונה כמו שצריך)
&quot;אני מתקשרת בקשר לפנייה שלך לגבי האוטובוס שלא עצר לך בתחנה&quot; (היא ציינה מס&apos; קו, וחשבתי לעצמי שיש מצב שאחת מהן באמת נוסעת בו)
&quot;...&quot;
&quot;בדקנו עם הנהג, והוא טוען שאכן לא עצר בתחנה, אבל רק כי אף אחד לא היה שם!&quot;
&quot;רגע רגע, אם לא הייתי בתחנה וחיכיתי לו, למה שאני אתלונן שהוא לא עצר?&quot;
&quot;תראי... יכול להיות שהיית כמעט בתחנה, ואז הוא באמת לא חייב לעצור...&quot;
&quot;תסכימי איתי שאם כבר טרחתי לכתוב תלונה, אז כבר חיכיתי כמו שצריך בתחנה&quot;
&quot;תתלפאי כמה אנשים מתלוננים כשהם לא היו בסדר...&quot;
&quot;טוב, מה את רוצה להגיד בזה, שאני משקרת??? )
&quot;לא, אבל מדובר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 14 Oct 2012 22:01:00 +0200</pubDate><author>enigma.cohen@gmail.com (אניגמה כהן)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=13510161</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=165673&amp;blog=13510161</comments></item><item><title>הפעם הגזמתי!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=12840299</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואו, 7 חודשים בלי לכתוב מילה!
לא מעט זמן בכלל.
הרבה דברים קרו בחודשים אלה ומצד שני, הכל נשאר כרגיל.
העבודה היא אותה עבודה, יש ימים טובים ויש פחות.
הלימודים-כנ&quot;ל. היום הייתי צריכה לחזור לשנה האחרונה בתואר, אבל העניין נדחה בכמה ימים.
ככה שהיום יש לי יום חופש טוטאלי. השלמתי שעות שינה ופיניתי מזמני לנפלאות האינטרנט.
כיום זה בעיקר פייסבוק, אך גם לישראבלוג תמיד תישאר לי פינה בלב 
שמתי לב שגם פה לא הרבה השתנה. יש בלוגרים קבועים שכותבים שנים רבות
ומצד שני בלוגרים צעירים בתחלופה גבוהה.

ארבעת החודשים האחרונים היו סוג של חופש גדול.
סיימתי את השנה השנייה בהצלחה מרובה ובקיץ רק עבדתי, כך שהיה לי זמן להקדיש לחברים והנאות החיים ובדרך אפילו מצאתי כמה חברים חדשים.
לקחתי גם חלק בפעילויות שהפכו אותי לאדם יותר מודע, רוחני, קליל ורגיש (למי שמתעניין-בפרטי) ואני מקווה שאוכל להתמיד בזה גם בתקופת הלימודים.

מבחינת זוגיות-נראה לי שהכל שגרתי למדי, אולי אפילו קצת משעמם. הבנזוג דורש קצת יותר תשומת לב לאחרונה אבל יש לו פחות זמן.
מה נעשה בנידון? נחיה ונראה. בינתיים הכל זורם.

אז מה שנשאר זה רק לאחל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 30 Oct 2011 16:57:00 +0200</pubDate><author>enigma.cohen@gmail.com (אניגמה כהן)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=12840299</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=165673&amp;blog=12840299</comments></item><item><title>התגעגעתי אז באתי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=12353093</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואו, כבר שכחתי איך כותבים ומה כותבים ומי בכלל קורא.
הסתכלתי קצת על הביצה הקטנה שלנו היום וגיליתי שכבר כמעט אין לי קהל יעד.
רוב הבלוגרים צעירים בצורה לא חוקית וכותבים באיזה שפה עקומה שהפסקתי להבין.
ולמרות הכל-התגעגעתי! היו הרבה רגעים בתקופה הזו שאמרתי לעצמי שבא לי קצת לכתוב ולפרוק, אבל משהו תמיד היה חשוב יותר.
ובאמת סדר העדיפויות הוא די ברור כרגע: לימודים, עבודה, חברים, זוגיות (או מה שנשאר ממנה) ומעל הכל- הנאה, לפחות חלק גדול מהזמן :)
אז נלך קצת אחורה לדברים שאני זוכרת:
ממממ... תקופת מבחנים! קשה לשכוח, יחסית טרי. הלך מעולה למען האמת, והרגשתי קצת לא נעים עם זה כי לחבר&apos;ה סביבי הלך די חרא. חבל שאי אפשר להמיר את ההרגשה לאי נעימות ממשכורת ממש גבוהה שאני מקבלת או משהו בסגנון 
ומה היה לנו לפני? אם נפתח יומן ונלך אחורה נראה את ראש השנה האזרחי. נהניתי מאוד, בעיקר כי זה היה יום שישי ויכולתי להקיף את עצמי בכל האנשים שאני אוהבת. הייתה תחושה ששנת 2011 נכנסה בדיוק בכיוון הנכון, אבל אנחנו רק בהתחלה. נחיה ונראה.
עוד אחורה? יום ההולדת שלי! המשפוחה כרגיל פינקה במזומנים (אם אני עדיין זוכרת נכון).&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 04 Mar 2011 01:00:00 +0200</pubDate><author>enigma.cohen@gmail.com (אניגמה כהן)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=12353093</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=165673&amp;blog=12353093</comments></item><item><title>פעם בשנה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=12170375</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לפני כמה ימים חגגתי את יום ההולדת שלי, אירוע שמבחינתי מספק את מדד הצומי לשנה שלמה. מעל 50 איחולים בפייסבוק, לפחות 30 טלפונים.
נחמד לדעת שזוכרים אותך, גם אם השגרה קצת מקשה על שמירת קשר ביומיום.
השנה חגגתי באירוע צנוע עם המשפוחה הכי קרובה ויום לאחר מכן בפאב חביב עם שתיים מחברותיי הטובות ביותר.
כנראה שבאתי עם אנרגיות חיוביות, כי בחור חמוד שלח לי דרינק עם פתק ממש מגניב, נמסתי :)

חבל רק שיומולדת זה משהו שנגמר ממש מהר, גם באותו יום, גם אחרי הסופ&quot;ש-עדיין מחכים עבודה ולימודים ממש כרגיל.
מזל שמתארחת אצלי חברה טובה ובלוגרית עבר, מבטיחה שלא יהיה משעמם!

בינתיים הגיע זמן לישון.
תעשו חיים, קוראיי היקרים.
נשתמע.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 22 Nov 2010 00:58:00 +0200</pubDate><author>enigma.cohen@gmail.com (אניגמה כהן)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=12170375</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=165673&amp;blog=12170375</comments></item><item><title>קאמבק</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=12108868</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;איזה שיט העריכה החדשה!!!!
כבר חצי שעה שאני שופכת על הנייר הוירטואלי פוסט מרגש עד דמעות והמניאק בשלב מסוים מחזיר אותי לדף הקודם!!! 
הצליח לעצבן אותי ה$^$%#%^#$%@$, בפייסבוק זה לא קורה, חפשו אותי שם!

אז אין קאמבק היום, אבל באמת חזרתי לארצנו הקטנטונת ביג טיים: לימודים, עבודה וכל תופעות הלוואי.
ולמתעניינים-חזרתי בגזרה סבירה לחלוטין, שני קילו יותר שכבר הספיקו לעלות על המטוס חזרה בגלל המקרר הריק.
מה הסוד שלי אתם שואלים? &quot;אני אכלתי-הוא השמין&quot; 

מניחה שאעדכן עוד מתישהו עד סוף השנה,
נשתמע :)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 18 Oct 2010 19:50:00 +0200</pubDate><author>enigma.cohen@gmail.com (אניגמה כהן)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=12108868</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=165673&amp;blog=12108868</comments></item><item><title>משימה בלתי אפשרית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=12014779</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הטיול הנחמד שלי מתחיל לאחר אירוע ומסתיים כשאני נוחתת ישירות לאירוע (המטוס ממש מנמיך בשבילי על גג האולם).אין לי ספק שאחזור לארץ בלי אגורה שחוקה ואאלץ ללבוש את השמלה המגניבה והצמודה שקניתי לאירוע הראשון.עכשיו.... מה הסיכוי שאחרי חודש גן עדן וג&apos;אנק אני עדיין אצליח להכנס אליה?שאלה חשובה, אך תשובה לנו אין.מה שכן, אולי העניין הזה עם השמלה זה דווקא סוגשל יעד ויגרום לי לחזור באותו משקל!קוראיי היקרים, אני לא חושבת שיצא לי לכתוב עוד פוסט עד שאטוס ובטח לא אחד מחו&quot;ל, אז בהזמדנות זו רציתי לאחל לכולכם שנה טובה וחג שמייח והרבה הרבה כיף.לוב יו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 01 Sep 2010 21:32:00 +0200</pubDate><author>enigma.cohen@gmail.com (אניגמה כהן)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=12014779</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=165673&amp;blog=12014779</comments></item><item><title>מה ג&apos;ימייל רוצים מהחיים שלי?!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=11930914</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היי קוראים יקרים, מקווה שעדיין יש כמה כאלה.רציתי לעדכן כמה המון, אבל באמת שכל פעם מחדש שכחתי על קיומו של הבלוג.בכל מקרה, הכותרת של הפוסט היא הנושא שהרתיח אותי בטירוף, אבל גרם לי לכתוב פוסט, אז להנהלת ג&apos;ימייל התודה.המניוקים האלה פשוט השביתו לי ת&apos;מייל! ממש לא מובן לי למה. גם את המייל הנוסף שלי הם השביתו פעם, אבל לפחות שם יכולתי לעשות משהו, פה הם פשוט השביתו בלי אפשרות חנינה, אלא אם כן בא לי לכתוב להם מייל מתחסד שמסביר שאני קדושה ואין סיבה להשבית את המייל. בתודה מראש, אניגמה כהן. אפשר להשתמש בשם הזה במייל רשמי לגוגל?בימים הקרובים נפתח מייל חדש ייעודי לבלוג, נסתדר.אבל אם כבר אני פה... על הדרך נתפנק בכמה עדכונים:סיימתי שנה א&apos;, די מזמן אפילו. עבר פאקינג חודש! סיימתי בקצת הצטיינות, תהיו גאים בי.הפכתי (כלומר חזרתי) להיות בליינית מהשורה, יוצא לי להגיע לפאב, מועדון וקפה באותו ערב ומדובר על לפחות 3 פעמים בשבוע!מה עוד, מה עוד? העבודה מרגיזה אותי רצח, תקופה ארוכה מדי בעבודה מהסוג הזה. מצד שני, אני גאה בי על דרך עבודתי ושמחה ללמד נציגים חדשים על סודות המקצוע.בא לי לעשות טיול שחרור, והאמת שיש משהו בת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 22 Jul 2010 20:52:00 +0200</pubDate><author>enigma.cohen@gmail.com (אניגמה כהן)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=11930914</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=165673&amp;blog=11930914</comments></item><item><title>פינקו אותי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=11765075</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ב2/5 התקשרתי לבנק לבדוק ככה מתוך סקרנות את פשר הזיכוי, עוד לא הופיע שם שום דבר. היום נכנסתי ואני רואה מת&quot;ש מיל.כמובן שישר חשבתי משהו שקשור לצבא, אבל המילואים שלי היו לפני שנה וכמה חודשים טובים, לא הגיוני!התקשרתי פעם נוספת לוודא מאיפה זה הגיע ומסתבר שיש בזה משהו. מת&quot;ש מילואים פינקו אותי ב150 ש&quot;ח.אני מקווה שזה סתם בתור מחווה ולא כי פתאום בא להם לקרוא לי חודש לפני תקופת מבחניםמתגעגעת ואלי אכתוב בקרוב פוסט קצת יותר נורמלי,א.כהן.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 06 May 2010 00:12:00 +0200</pubDate><author>enigma.cohen@gmail.com (אניגמה כהן)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=165673&amp;blogcode=11765075</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=165673&amp;blog=11765075</comments></item></channel></rss>