http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170כי החיים זה כמו עקיצות יתוש- מתעלמים וזה עובר.heCopyright 2026 עוגת גבינה. =]. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=9860541<div align="right" dir="rtl">what do you do when a cow eats your BigMc??</div>Fri, 05 Sep 2008 19:46:00 +0200tom433@walla.co.il (עוגת גבינה. =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=9860541http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164170&blog=9860541http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=6859168<div align="right" dir="rtl">פוהו, פוחו, פורו, לא משנה איך תבטאו את זה- אני יכולה להגיד לכם שאני לא מצליחה לרקוד את זה. כבר שנתיים שאני כאן בארץ זו שהשמש טיפחה כמוהגיעה ממו חלציה, ולמסקנההגעתי שלושה ימים אחרי הנחיתה. פוהו זה לא הקטע שלי. אבל, כמובן, כמו כל גחמת טבע, מצאתי את עצמי רוקדת את זה בכל מקרה. ועכשיו, אפרט. פוהו זה מין ריקוד מסובך בריזילאי. האמת, זה לא באמת מסובך. יש צעד בסיסי וככל שאתה יודע לעשות דברים כמו סיבובים מיוחדים,ספליטים, נענועי ישבן מומרצים וכדומה, כך הרמה שלך עולה. תמיד הבטתי בקנאה בכל אותם יצורים שרוקדים פוהו במסיבה. אתם מבינים, פוהו זה ריקוד באמת יפה, כששני הרקדנים יודעים לרקוד. אבל אני? לרקוד? אממ... אולי נשב נדבר על זה על כוס קפה, אולי אח"כ נקפוץ לסרט ובסוף היום נלך הביתה לישון ונשכח מהעניין? כי באמת, לי אין קורדינציה בגרוש. אני כנראה אהרוג מישהו בדרך באיזו הנפת רגל מסוכנת. לא חבל? חיי אדם זה דבר יקר! אבל התירוצים האלה לא שיכנעו את חברתי החביבה, פרולה. היא החליטה שאני אלך לישעור פוהו ויהי מה. אז אחרי שיכנועים רבים,כמה הצעות מגונות, ויכול להיות שהתקיימו שם דברים לא חוקיים בה</div>Sun, 01 Jul 2007 07:35:00 +0200tom433@walla.co.il (עוגת גבינה. =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=6859168http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164170&blog=6859168http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=6741648<div align="right" dir="rtl">מהכל. מכולם. ככה זה כשהעולם שלך מתפוגג לך מול העיניים. הוא כלכך חשוב לי, אבל הוא לא מבין את זה. הוא אומר שאני דואגת לו יותר מידי. איך אני יכולה לא לדאוג כשאני יודעת שאני יכולה לאבד אותו לנצח? פשוט תאהב אותי ותשתוק.</div>Sat, 16 Jun 2007 06:47:00 +0200tom433@walla.co.il (עוגת גבינה. =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=6741648http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164170&blog=6741648http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=6067530<div align="right" dir="rtl">יש לי מן מנהג מגונה שכזה בקשר למתנות לימי הולדת. כל פעם שלמישהו קרוב יש יומולדת, אני חושבת וחושבת על מתנה. ובסוף אני עולה על אחלה מתנה. ואז מגיע איזה מכשול קטן, ואני מתייאשת. ואז אני פוגשת את האדם, ומספרת לו איזה רעיון גדול היה לי, אבל חבל שיש את המכשול. ואז הוא מתרגש ואומר עד כמה המתנה הזאת מעולה, ואני מקבלת מוטיבציה ומחליטה לעלות על המכשול ולעשות את המתנה בכל זאת. ובגלל זה אני לא יודעת לעשות הפתעות. כי אני טיפשה. קווין זה פשוט כלכך טוב. כלךכלךכלך. ו, כן, אותו הציון בהיסטוריה. רגע, זו רק אני או שאני לא התלמידה הכי טובה? אני ממש חשבתי שהלך לי טוב! טוב, נו, אני טיפשה, מיצינו. </div>Tue, 20 Mar 2007 19:52:00 +0200tom433@walla.co.il (עוגת גבינה. =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=6067530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164170&blog=6067530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=6021756<div align="right" dir="rtl">חהחה, נחשו מה? הציון שלי- 19. מתוך מאה. החיים סאקס.</div>Tue, 13 Mar 2007 19:18:00 +0200tom433@walla.co.il (עוגת גבינה. =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=6021756http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164170&blog=6021756http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=5950803<div align="right" dir="rtl">ובכן, דיי הרבה זמן שלא עדכנתי. והאמת היא- לימודים הם זבל. בדיוק. מה ששמעתם. לימודים זה הדבר הכי מעצבן שקיים. במיוחד שהולכים לבצפר באוטובוס שכל הזמן מאחר. אז מה מנע ממני להיות בקשר עם בערך כל העולם (ובהגדרה הזו אני לא מכלילה אנשים שאוכלים אורז ושעועית על בסיס יומי.)? היו לי מבחנים. ממש ממש קשים. ממש, אבל. היי, לפחות עכשיו אני יכולה לומר לעולם שאני יודעת את כל המדינות וערי הבירה של ברזיל! הוריי! אני ושושע חוזות את העתיד: "אם זה ימשיך ככה, בעוד חמש שנים כשילד יתבלבל בין יד ימין ליד שמאל, אמא שלו תגיד לו "נו, הימנית זזו שמחזיקים בה את הסיגריה".!" שושע, בתגובה,מגיעה למסקנה מרחיקת לכת: "תם. המשקפיים שלך שעירים." (כן, האמת היא שתמיד נתקע לי שיער במשמו של המשקפיים ובגלל שהשיער שליהוא כזה חלשלושי ומימישכזה אז הוא כל הזמן נתלש.. ) ... ... ... (נו, הייתם צריכים להיות שם.) אני כלכך עייפה, שזה כואב. אבל סופסוף זה עבר.. כלומר הלחץ של הכמה ימים לפני המבחן... אני עדיין אחזור כל יום אחרי שקיעה. אם בא לכם לדבר איתי, אתם מוזמנים, יום ראשון לא יהיה לי שווום דבר לעשות (ה</div>Sat, 03 Mar 2007 01:04:00 +0200tom433@walla.co.il (עוגת גבינה. =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=5950803http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164170&blog=5950803http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=5813187<div align="right" dir="rtl">אוקיי, זה סופי. אני ראיתי כל פרק שאי פעם שודר של גילמור גירלס. אני כלכך חסרת חיים! עאעא. ללמוד שוב. לקום כל בוקר לפני זריחה, להטרטר לשיעורים עם עיניים מזוגגות, ולאכול כפול 7 מהרגיל. לפחות השנה המורים שלי מגניבים. הגעתי למסקנה שבזמן החופש אני: 1. לא זוכרת את הפעם האחרונה שהורדתי שיער מהרגליים 2. לא זוכרת את הפעם האחרונה ששמתי מסיכת פנים 3. לא זוכרת את הפעם האחרונה שקמתי לפני השמש (לפעמים אחריה) 4. לא זוכרת את הפעם האחרונה בה חפפתי שיער 5. או הסתרקתי 6. לא יודעת מיהו פיתגורס 7. או סטאלין 8. או סקנדינביה 9. שוכחת את השפעות הגלובליזציה 10. קוראת ספרים שוב ושוב ושוב ושוב, אפילו שאני כבר משתעממת מהם לגמרי. 11. לא זוכרת איך נראה קלמר. ובכן, כל תופעות החופש האלה נעלמו כלא היו. אני תם החדשה והמשופרת- סקולסטייל! חסרת השפם! המ, בשבוע היחיד שבו אני לומדת אני כבר קורעת את התחת כדי לעקוב אחרי מה שקורה. אני לא מבינה איך מצפים ממני לעשות כלכך הרבה דברים- גם להיות תלמידה מצטיינת, גם גאון מוזיקלי, גם לנהל חיים חברתיים עשירים, גם להשיג חבר (אמא עוד יכולה לחשוב שאני לסבית), גם לשמו</div>Thu, 08 Feb 2007 19:59:00 +0200tom433@walla.co.il (עוגת גבינה. =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=5813187http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164170&blog=5813187http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=5750139<div align="right" dir="rtl"> אררר, השלמות. אהמ. אזהרה. אל תראו את הג'יימס בונד החדש. לא שווה את הטרחה או את הזמן. הוא זוועתי. תסריט נורא. אם יש רגע אחד טוב בסרט הוא כשג'יימס שלנו מוציא פלאש בפוקר. וזהו. השאר סתם מעפן. העדפתי את הקודם הרבה הרבה הרבה יותר. כלומר, איפה הקוליות? ומה קורה שם בסוף?? אוה, כן, הוא פורש. בגלל בחורה. כן ממש. ומה היה כל הקטע הזה של "לכולם יש סימן מזהה?" "כן, לכולם, חוץ ממך אוה אלילה יוונית שכמותך!" "אוה ג'יימס, בוא נברח לוונציה!" "אני כה בר מזל שיש לי אותך, מי היה מאמין שהתאהבתי במנהלת החשבונות שלי? אוה! הריגוש!" זוועות. בבקשה לזפזפ הלאה. לאח של פרולה תהיה בר מצוה בקרוב. קיבלנו את ההזמנה. פוסט הבא אני עושה לה בוק. למה? כי היא באה בקופסא. אוה, אלוהים. היא מן שלמות בזהב. אתם תראו. חשבתם פעם על איך חייזרים יראו את הפלנטה שלנו? כלומר, נגיד והם מסתכלים עלינו מבחוץ וזה. קצת מפחיד כשחושבים על זה. אני רואה אותם בספינת האם ממלמלים לעצמם "אם הם לא היו ממציאים את הליפה כבר מזמן היינו רוצחים את כולם" או משהו. עאאעאעא! עוד יומיים וחצי!!! זה כלכך לא הוגן! אני בכלל לא זוכרת כלום משנה</div>Mon, 29 Jan 2007 18:50:00 +0200tom433@walla.co.il (עוגת גבינה. =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=5750139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164170&blog=5750139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=5714899<div align="right" dir="rtl">*איש מוזר יושב על ספה ומולו גביע יוגורט מחייך חיוך הרבה יותר מידי גדול ממה שיכול להיות בריא* "זה טעים, זה קרמי זה פשוט מעולה! זה בריא כלכך וזה טוב לי, למעיים!" *המילה "מעיים" מצטיירת על הקיר מאחוריו באותיות יפות ועגולות כאלה עם קישוטים* "יוגורטון! [שמבדוי נגד פרסומות חסויות] היוגורט היחיד שעושה טוב, למעיים!" *המסך הופך לבן, והמוצר מופיע בתנוחה מחמיאה על המסך* *קריינית* "יוגורטון בעל ההשפעה הרפואית, מאושר ע"י כל רופאיי המעיים, עוזר למערכת העיכול ויפתור את כל בעיותכם!" *אותו שחקן לוקח כפית מלאה בחומר וורוד עם נקודות אדומות שנראה כמו ג'לי עם פריחה ואוכל אותו. הוא מנסה לעצור את הבעת הגועל בעזרת עוד אחד מהחיוכים המסנוורים שחושפים את כל סט השיניים שאלוהים נתן לו. את כולן.* "היוגורט למעיים. יוגורטון. כי הוא טוב לי, (אוקיי מי שמנחש מה בא עכשיו מקבל שלוש מליון יוגורטון, למעיים, חינם!) .... *חיוך ידעני* ..... למעיים!" פרסומת אמיתית. באמשלי. אני ואור פשוט ישבנו וצחקנו על הפרסומת הזאת שלושתלאפים שנה בערך. הייתי חייבת לשתף. </div>Wed, 24 Jan 2007 01:18:00 +0200tom433@walla.co.il (עוגת גבינה. =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=5714899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164170&blog=5714899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=5692833<div align="right" dir="rtl">וואלה, נחמד. חבל שהוא קרוב לסיום. המפ. ב-1 לפברואר אני חוזרת ללימודים כתלמידה בוגרה וממושמעת. והדבר היחיד שנותר לי לומר הוא... לא רוצה! אופ יא מעצבנים. זה כאילו נתנו לי טעימה מהחופש ואז לקחו אותו בחזרה והחזירו אותי לשעבוד הלימודים. בדיוק כמו חנות גלידה. בדיוק כשאתה מתחיל להינות מהטעם הקר הנמס בפה, הוא נגמר, וזהו. נוו מור. (לפחות עד הטעימה הבאה). אתמול ראינו את יהלומי דמים. סרט מעולה. כן, אומנם מזעזע שכזה, פוליטי, יש בו הרבה דם (נו באמת, למה ציפיתם?) אבל אני באמת מבינה למה הוא מועמד לאוסקר. כלומר, לאונרדו די קפריו עושה את המבטא שלו ממש מעולה (ומצחיק, אבל אמין), ואע"פ שאלי בהתחלה אמר ש"זה לא סרט אהבה אמריקאי טיפוסי" מאמא צדקה ובסוף זה כן היה הלבן השחור והבחורה. כמובן שהוא היה הרבה יותר טוב מכל סרט אמריקאי בחור-בחורה-ושחור. בכל מקרה- לכו תראו. סרט מעולה. מייד אחרי זה ראיתי בטלווזיה את הסרט "יומן נעורים" שלא יצא לי לראות עד היום, גם כן עם ליאונרדו די קפריו- הפעם בן 17 במקום בן 31. והפעם מסומם ולא מבריח שלוקח חיים בהינד עפעף. אבל על הסרט הזה אני לא צריכה לדבר, כול</div>Sat, 20 Jan 2007 17:18:00 +0200tom433@walla.co.il (עוגת גבינה. =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164170&blogcode=5692833http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164170&blog=5692833