http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027לא כל בלוג צריך תיאור.heCopyright 2019 ארז הוכמן. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027http://f.nanafiles.co.il/upload/92005/IsraBlog/164027/misc/3546707.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=12990620<div align="right" dir="rtl">אשקר אם אגיד שהכל היה מושלם. לא היה מושלם. גם לא אמור להיות מושלם, מי שמחפש מושלם דינו להיות מאוכזב, אין מושלם בחיים. אבל היה טוב, באמת שהיה טוב.היו לנו ריבים פה ושם, יותר וויכוחים מאשר ריבים, זה נשאר בגדר הוויכוח כל עוד אף אחד לא נעלב, רק כשנעלבים זה ריב. וויכוח מנהלים עם הפה והמוח, ריב מנהלים עם הלב והביצים. זה בדיוק ההבדל.היא אהבה שהבית נקי, שהכל מסודר טיפ-טופ, אני לא אהבתי את ההרגשה שאני חי במוזיאון, "בית מבולגן זה בית שחיים בו" אמרתי לה, קצת בלאגן בא לי בטוב, שיחכו הכלים בכיור מצדי, כל זמן שהם לא מחכים על השולחן בסלון. דיברנו על כמו מבוגרים וסגרנו עסקה, היא טיפלה בכלים במהלך השבוע ואני ניקיתי את הבית נקיון יסודי בימי שישי. הייתי שם מוזיקה חזקה ושוטף את הבית תוך כדי ריקוד, לשנינו היה טוב ככה.אני אהבתי שהיא מביאה לי את האוכל לשולחן, היא שנאה לפנות את הצלחות לכיור אחרי האוכל, דיברנו על זה כמו מבוגרים, סגרנו עסקה, היא תמיד מביאה את האוכל ואני תמיד מפנה את השולחן, כל אחד מרגיש כמו מלך בתורו. לשנינו היה טוב ככה.הייתה נכונות לבוא לקראת, היה רצון להשלים, זה הדבר הראשון שאיבדנו. בסטנד א</div>Thu, 12 Jan 2012 03:15:00 +0200erez.hochman@gmail.com (ארז הוכמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=12990620http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164027&blog=12990620http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=12953716<div align="right" dir="rtl">נכנסים לרדיו, מוקדם יחסית. אני ופופה (העונה גם לשם מיטל) "תזכרי" אני אומר לה "שוב לא נחזור על טעויות עבר, אם מישהו שואל אני בנדוד שלך". בפעם שעברה מישהו שאל עליי וכשהיא אמרה לו שאני ידיד הוא החליט אוטומטית שאני רוצה לזיין אותה. מת על אנשים כאלה, תמיד תוהה אם אין להם ידידות או שהם פשוט מתים לזיין את כל הידידות שלהם. ככה או ככה אני מרחם עליהם.את פופה אני מכיר כבר יותר מעשור, בנידודים תהיה דרך טובה לתאר את מערכת היחסים שיש לנו היום.אני לוקח אותנו פנימה לעמוד ליד הדיג'יי, נקודה בולטת, פה יתחילו עם פופה על בטוח. לא שיש לה בעיות בד"כ, לאף אחת אין בעיות ברדיו, המקום מלא באמני פיתוי מתחילים. לא מבין את אמני הפיתוי האלה, אם הייתי מעביר אני קורס לאמנות הפיתוי היו בו שני שיעורים בני 15 דקות, בראשון היינו מתאמנים על "סליחה, את יכולה לעזור לי ? אני מחפש את המלצרית ואין להם מדים ואין לי מושג איך היא נראית". בשני היינו מתאמנים על לדחוף אותה (ממש בעדינות) ואז מייד לבקש סליחה ולהתלונן על הצפיפות. אולי הייתי גם מוסיף שיעור שלישי של שעה על איך לזהות אם זורמים איתך או לא. פופה ואני מתרווחים, מזמינים שתייה</div>Sat, 24 Dec 2011 05:13:00 +0200erez.hochman@gmail.com (ארז הוכמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=12953716http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164027&blog=12953716http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=12949393<div align="right" dir="rtl">עובר עליי משהו, כנראה, זה קשור כנראה ללבד שלי. אף פעם לא גרתי לגמרי לבד. בשיא הרצינות, כשעזבתי את ההורים בפעם הראשונה זה היה עם בחורה, בפעם השנייה עם חבר, בפעם השלישית עם ידידה, הבנתי את זה רק כשחתמתי על החוזה, מילאתי את הצ'קים ופתאום הבנתי שזאת פעם ראשונה שאין אף אחד לידי. זה מוזר לגור לבד, שונה. אם אני לא אסדר את הסלון אף אחד לא יסדר אותו, ואני לא מדבר על בלאגן, אני מדבר על לתלות תמונות, להחליט איפה השולחן יהיה, איפה הספה תהיה. בפעמים הקודמות שעברתי הייתי הגבר בבית, החלטתי רק איפה הטלוויזיה ואיפה הסראונד. החתולים איתי, שניהם, סימבה לא רצתה אותם כשהיא עברה, תמיד הם היו יותר שלי, היא לא בנאדם של חתולים אחרי הכל מסתבר. היא כן בנאדם של מיקסר ולפטופ, שניהם עברו איתה דירה כשהיא עזבה את הבית. יש בזה משהו מאד מנחם, בלבד הזה. כשאין לי כוח לעולם אני לא צריך להתמודד איתו, הדלת סגורה, העולם בחוץ ואני בפנים. ופה שקט. אפשר להשתגע מהשקט לפעמים. עובר עליי משהו, לפחות נדמה לי, אני לא ישן טוב, אני לא אוכל טוב, משהו עזב ביחד עם סימבה את הדירה ואת הנישואים, נדמה לי שזאת האמונה שלי שיש לכ</div>Thu, 22 Dec 2011 00:07:00 +0200erez.hochman@gmail.com (ארז הוכמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=12949393http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164027&blog=12949393http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=11333572<div align="right" dir="rtl">אז למה אני כל הזמן חושב עליך ?זה יהיה כל כך נורא אם ננסה להיות בקשר קצת ?</div>Wed, 21 Oct 2009 01:13:00 +0200erez.hochman@gmail.com (ארז הוכמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=11333572http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164027&blog=11333572http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=11212006<div align="right" dir="rtl">בבית קפה/מסעדה של תיירים שנקראת Panorama בכיכר אתרים יושבת בחורה בשם מירב איתן ושרה, קצת לקהל והרבה לעצמה. יש לה קלידנית שמלווה אותה וביחד הן נותנות קאברים, הרבה ג'אז, קצת בלוז, קצת דברים אחרים.הקול שלה מאוד נעים לי אבל אני לא שופט טוב של הדברים האלה, אז קשה לי להגיד שהיא זמרת טובה. אבל בתוך כל הטראנס והבסים שתל אביב כל כך אוהבת מירב יוצרת פינה קטנה של עדינות שנמשכת שעתיים ואז כאילו נשארת מרחפת באוויר אל תוך הלילה. היא לא מפרסמת, המסעדה לא ממש פופולרית וגם כיכר אתרים לא. רוב הקהל שלה זה תיירים שבאים היום והולכים מחר, אבל זה לא מפריע לה, היא באה ויוצרת את הבועה שלה ונהנית מהשירה יותר משהיא נהנית ממחיאות הכפיים, ואם מביטים טוב בפנים שלה אפשר לראות את המסיכה האנושית שכולנו לובשים מחליקה לה ונעלמת בחלק מהשירים, כשהם נוגעים בה באמת.היא מופיעה כל חמישי וכל מוצ"ש, משמונה בערב ועד עשר. השבוע במקרה אני לא אהיה כי יש לי טיול מטעם העבודה אבל אני מתכנן להתחיל לבוא לשם בקביעות כשאחזור.מומלץ.</div>Wed, 02 Sep 2009 14:58:00 +0200erez.hochman@gmail.com (ארז הוכמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=11212006http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164027&blog=11212006http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=11208844<div align="right" dir="rtl">אני עוזב את הדירה שלי ועובר לדירה אחרת באותו רחוב, סך הכל מעבר של משהו כמו מאה מטר, מאה חמישים מקסימום. אבל בגלל ריבוי החנויות באיזור (והעצלנות האדירה שלי, שאין שתשווה לה) זה גורם לי לשנות סדרי חיים, פתאום יש מכולת אחרת שהיא הכי קרובה, פיצוציה אחרת שהיא מתחת לבית, קצב אחר שהוא יותר קרוב ואפילו חנות לחיות אחרת. מכבסה אני לא מחליף בכל זאת, הם גרמו לי להרגיש שבשבילם אני יותר מסתם לקוח אז בשבילי הם יותר מסתם חנות.בכל מקרה, הדירה הנוכחית היא פשרה גדולה לכל מי שייקח אותה, אהבתי להגיד עליה שהיא דירה מחורבנת בשכונה מדהימה ולולא השכונה כנראה שלא הייתי גר בה. והיא מחורבנת בעיקר בגלל בעל הבית.בעל הבית הוא יהודון מהסוג שגורם לך לתהות אם להיטלר היה בעל בית יהודי ואם הייתי צריך לנחש הייתי מעריך שהוא השקיע בדירה משהו כמו 900 שקל בחמשת השנים האחרונות במצטבר. כשעברתי אל הדירה חגג בעל הבית את ההצפה שהיכתה בדירה שמעלינו ומימנה לו את שיפוץ התקרה וכשהערתי באוזניו שהעובדה שהרצפה בחדר השינה שוקעת לאיטה הוא פתר את זה בהסבר ש"ככה זה בדירות שלא ניבנו על בטון". בקצרה, טיפוס שהיה מסוגל להיות נבל נהדר של בכמעט כל</div>Tue, 01 Sep 2009 12:07:00 +0200erez.hochman@gmail.com (ארז הוכמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=11208844http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164027&blog=11208844http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=10422741<div align="right" dir="rtl">(או: מה שהממשלה לא רוצה שתדעו על הקסאם) נתחיל בעצם הטענה שאפשר איכשהוא למנוע מהחמאס לייצר קסאמים. למי שמבין קצת בחומרי נפץ קל מאוד להבין שמדובר בשקר מגוחך. למי שלא יודע, הקסאם הוא צינור מתכת שצד אחד שלו מתפוצץ כדי להניע את הצד השני במסלול בליסטי, הדלק שלו מורכב מסוכר ומבטריות 4A, אני מסוגל להרכיב קסאם מדוייק יחסית מעמוד של רמזור וקנייה של 40 ש"ח בפיצוציה. הקסאם המשודרג משתמש בחומר נפץ שמורכב מדשן כימי ולימון, במקרה הכי גרוע אפשר לייצר משהו דומה מדלק מעורבב עם קלקר או בעזרת פריאון נוזלי (הגז שמשתמשים בו במזגני הרכב הישנים). חומרי הגלם של הקסאם כל כך זולים שאם מישהו אומר לכם שיש דרך צבאית להפסיק את ייצור הקסאם הוא שקרן או בור. הקסאם הממוצע אינו מכיל חומר נפץ וזאת מהסיבה הפשוטה שחומר הנפץ הנ"ל היה מפוצץ את הטיל עם שיגורו ב 90% מהמקרים, נכון שלפעמים נדמה כאילו הקסאם מתפוצץ כשהוא פוגע במטרה אבל מדובר בהדף אנרגיה שהתנועה המהירה שלו יוצרת ולא בפיצוץ. אם יצא לכם לראות בטלוויזיה מקומות שנפגעו קל מאוד לראות שהאיזור סביב מקום הפגיעה אינו מפויח ואפילו איזור הפגיעה עצמו אינו שחור ברוב המקרים. וכשא</div>Fri, 16 Jan 2009 14:18:00 +0200erez.hochman@gmail.com (ארז הוכמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=10422741http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164027&blog=10422741http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=10377985<div align="right" dir="rtl">מול עזריאלי, צמוד ל"קריית הממשלה" הענקית יש שלט ענק שבו כתוב "מה עשית בשבילו היום ?" עם הלוגו של גלעד שליט. עברתי שם, הבטתי בו, והאמת ? עשה לי חשק. חשק מעורב בתחושת אשמה, אחרי הכל, באמת לא עשיתי בשבילו הרבה בימים האחרונים. אממה, אני לא כ"כ בטוח מה אני יכול לעשות בשבילו. לכן, אתם קוראיי, מתבקשים לעזור לי להכריע בסוגייה, כרגע אני מתלבט בין האופציות הבאות: א. לסרוג לו משהו. ב. לאפות לו עוגה. ג. לצרוב לו אוסף של פריק פולק ד. להקליט לו את העונה השלישית של דקסטר ביס מקס. (למרות שאם יש לכם רעיון אחר טוב, אשמח לשמוע אותו)</div>Sun, 04 Jan 2009 10:42:00 +0200erez.hochman@gmail.com (ארז הוכמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=10377985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164027&blog=10377985http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=10266253<div align="right" dir="rtl">זה שאף עיתון עוד לא קרא לרשת הבטחון המוצעת לחוסכים "הרשת החברתית". לא נשמע מתבקש ?(פוסט אמיתי קרוב, די להציק לי במייל)</div>Mon, 08 Dec 2008 10:02:00 +0200erez.hochman@gmail.com (ארז הוכמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=10266253http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164027&blog=10266253http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=9986495<div align="right" dir="rtl">מצד אחד, אני מאוד רוצה לבקש סליחה. אני מאמין מאוד בבקשת סליחה בימים הנוראים, זאת הזדמנות אדירה לנקות את האווירה ולבקר מחדש, עם ראש רגוע, בכל מיני ריבים קטנים או גדולים במהלך השנה, אני יודע שפגעתי בה ואני יודע שהכאבתי וזה לא בסדר, ומגיעה שם סליחה, והייתי שמח מאוד לנסות לבקש אותה. מהצד השני, אני לא מסוגל פשוט להרים את הטלפון ולהתקשר, לא בגלל שטויות כמו כבוד או משו כזה, פשוט כי אני לא יודע אם זה יבוא לה בטוב. כי סליחה, כמו כנות, צריכה תמיד לצאת מכוונה טובה ולהגיע אל מקום טוב, ואם השיחה איתי ובקשת הסליחה שלי תעשה רע או תבלגן, אסור לי לבקש אותה. אז מה דעתכם ? להמר ולבקש או להגיד "עדיף שלא" ? נא לנמק. אה, ועוד משו, מאחר ואנו בתקופה הזו של השנה שבה כל מוסף סופ"ש וחג מלאים בראיונות מעמיקים עם אישים חשובים, החלטתי שגם אני רוצה כזה, כל קורא מוזמן לשלוח למייל שלי (שם בצד) שאלה ומתוכן אני ארכיב ראיוןשעליו אענה בפוסט חג, תהנו. </div>Sat, 04 Oct 2008 21:59:00 +0200erez.hochman@gmail.com (ארז הוכמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=164027&blogcode=9986495http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=164027&blog=9986495