http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441Broken insideheCopyright 2026 מור תדמור. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=9595907<div align="right" dir="rtl">מוזר לחזור לפה. קצת מצחין לראות איזה שם או שניים ברשימת שמות הבלוגים אצלי.האמת? תחילת השנה הייתה זוועתית; מלא מריבות עם ההורים, שני חברי פורום נהרגו בתאונת אופנוע בכבישי המוות בדרום וכמה חברים דקרו אותי בגב. נמחקו.אבל האמת? בזמן האחרון שאני די מאושר, למרות העובדה שההורים מתגרשים. יש לי את הבחורה שמחזקת אותי הכי שאפשר, שמצליחה לגרום לי לחייך כשעצוב, ומצליחה לשמר את השמחה ששרויה בי, גם בתקופות פחות נחמדות. אני אוהב.חזרתי לרכב על סוסים, אחרי שנים שלא רכבתי, וגם פה אני מוצא חופש ושקט. הזנחתי מעט את המוסיקה, אבל בזמן האחרון, לאור הסיפור עם ההורים, קיבלתי מוזה מטורפת לשירים חדשים, ואני מתחיל להקליט בקרוב, מקווה. אולי יצא מזה משהו בעתיד, למרות שאני לא בונה על קריירה מוסיקאלית.י"ב. השנה האחרונה במסגרת הלימודים הטרום-אקדמאיים. מתרגש ומבועת בו-זמנית. אין לי מושג איך אני מסיים את השנה הזאת כמו שצריך, אבל אני יודע שבסוף 2009, ב-13 לנובמבר, אני מתגייס לצה"ל, חלום שמתגשם. סוף סוף אוכל למצות את עצמי ולבדוק מה הגבולות שלי. אוכל לשרת קצת את המדינה המחורבנת והאהובה עליי. לא כולנו דור מזויין אחרי הכל.מוז</div>Fri, 18 Jul 2008 01:34:00 +0200mor_tadmor@hotmail.com (מור תדמור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=9595907http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=159441&blog=9595907http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=8492843<div align="right" dir="rtl">עבר שבוע. אני משתדל להתעסק בדברים אחרים, אולי לחזור לנגן קצת כמו פעם, שהייתי יושב שעות על גבי שעות עם כלי הנגינה בחדר האחרון, ומנגן כמה שבא לי, מבלי שאף אחד מפריע לי.לכל אחד, או לרוב האנשים לפחות, יש לאן לברוח כשהם מרגישים מאויימים, בודדים, עצובים, או סתם כשהם צריכים קצת שקט. פעם זה היה שק אגרוף, עכשיו זו הגיטרה. פשוט לשבת ולנגן. איכשהו, אני תמיד חוזר לאותה הנקודה הזאת שאני ננעל בתוך בועה קטנה כזאת, שאין נכנס ואין יוצא ממנה. אמא ואבא רבים על בסיס יומיומי כבר כמה שנים טובות, המצב בלימודים שלי אף פעם לא היה מזהיר, אבל למזלי אני לא מידרדר. סיגריה פה, סיגריה שם. קופסה פה, קופסה שם. לחזור קצת לרוץ; להגיע לים בריצה קלה ולחזור בהליכה מהירה עם נגן MP3 שמעביר את הזמן ומשתיק את הרעש של המכוניות ושאר הדברים המעצבנים שהורסים את המוזה באמצע האימון.חברים שהתרחקו. האחד עם החברה שלו, השני ישן רוב הזמן, והשאר? לא יודע. קשה להסביר. יש את האחד הזה שתמיד היה שם בשבילי, עוד מגן טרום חובה. עד היום הוא מלווה אותי כמעט בכל יום שאני עובר. "כשאתה שוכח, כן כן.. אתה מסכן".אני לבד בבית. המשפחה בטבריה. אני אמור להי</div>Fri, 25 Jan 2008 11:18:00 +0200mor_tadmor@hotmail.com (מור תדמור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=8492843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=159441&blog=8492843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=8445521<div align="right" dir="rtl">האמת שכתבתי עכשיו פוסט ממש ארוך, אבל כשבאתי להגדיל את החלון, לחצתי בטעות על ה-X, והכל נמחק. והלוואי והייתה לי עכשיו מוזה לכתוב הכל מחדש, ויש הרבה מה לשחזר אם אני רוצה לכתוב מחדש הכל עכשיו.קצת קשה לעזוב את הבלוג הזה, למרות שנטשתי למעט זמן. כתבתי פה במשך שלוש או ארבע שנים, ואני לא יכול שלא להגיד שאני מחובר קצת למקום הזה, גם אם הוא פרטי וגם אם הוא ציבורי וכל בן אדם יכול להיכנס לכאן.הייתה לי תקופה כ"כ יפה. רגעים מדהימים עם החברים שלי, טיול שנתי שחזרתי ממנו אתמול, טיולי אופנועים (למרות שבחודשים האחרונים הם נדירים בגלל שזה כבר חורף), שירים חדשים שיצרתי ועוד כל מיני חוויות מדהימות. החוויה הכי דומיננטית ומדהימה הייתה אותה בחורה מיוחדת, בעלת העיניים הירוקות. חודשיים וקצת היינו ביחד, וזה נגמר לפני 20 דקות. היא באה אליי הביתה, קצת מוקדם יותר מהשעה שקבענו, ולא הספקתי להתארגן כ"כ. פתחתי לה את הדלת כשאני לובש רק מכניים וגרביים, ואני רץ לחדר להתלבש בזמן שאני צועק לה כמו כל פעם שהיא באה אליי "תיכנסי, יש שתייה אם בא לך, תקחי". היא לא ענתה הפעם. בדר"כ היא צוחקת או עושה את ה-"נה" המפורסם שלה. חשבתי לעצמי</div>Fri, 18 Jan 2008 12:52:00 +0200mor_tadmor@hotmail.com (מור תדמור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=8445521http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=159441&blog=8445521http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7525974<div align="right" dir="rtl"> עבר זמן. שוב אני פה. אומרים שהיה טפטוף קל של גשם לפני יומיים בלילה, אבל אני כבר ישנתי. בבוקר היה ריח נקי וכיפי שיש תמיד אחרי הגשם. הסתיו הגיע, וזה די ברור. אחרי כל אירועי המוות שאירעו בזמן האחרון, אחרי כל הפרידות, כל הנאחס הזה שיש באוויר - אפשר להבין שכן, הסתיו הגיע. "זה כשהחלון מראה לי סתיו". המזג אוויר ממש נעים בערב, ואין כמו לצאת לטיול רגלי ולהאזין שירים טובים בנגן MP3 תוך כדי. ממש מרגיע. אנשים כועסים עליי. שואלים אותי למה אני לא שם בשבילם, למה אני חסר סבלנות בזמן האחרון ולמה אני זבל. אגואיסטים.האגואיסטיות הזאת פשוט שולטת בגזע האדם. בני האדם נולדו להיות אגואיסטים ואינטרסנטים. אני לא מוציא את עצמי מההכללה הזאת, כמובן. אני לאמלאך. ישנם אנשים בודדים שבאמת אכפת להם, שבאמת עושים משהו במקום לבחור להתעלם, שזו הבחירה הקלה ביותר שהרוב לוקחים כהחלטה. קל לקחת, אבל מה אם לתת? והנה באים העצבים. "איך אתה מעז להגיד שלא אכפת לי", הם אומרים. איך אני מעז? איפה הייתם עד עכשיו? שאלתם שאלה והלכתם. האנשים הכי קרובים - מאכזבים יותר מכולם. אבל התרגלתי. לא מרחם על עצמי, פשוט התחלתי להסתכל על ה</div>Wed, 26 Sep 2007 16:39:00 +0200mor_tadmor@hotmail.com (מור תדמור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7525974http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=159441&blog=7525974http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7415843<div align="right" dir="rtl"> מזג אוויר נעים, מרגיש כאילו החורף בפתח. עובר ליד הבית המוכר ומקווה שהכל בסדר איתה. קצת מתגעגע. אומרים שרבות הדרכים לאהוב, אבל שהכי טוב מרחוק. זה קצת קשה, במיוחד שקשה בלי אותו אדם שכמה שקשה איתו - זה די בלתי אפשרי בלעדיו. קשה לא להישבר. לשבת לבד בחדר שמסריח מסיגריות, לשכב לבד על המיטה ולשאול את עצמי "אבל לאן?". לשבת לבד, בין קירות שכאילו נסגרים עליי לאט לאט, מרגיש לבד. לבד, למרות כל החברים וכל השמחה שיש בבית הספר. לא יכול להגיד שאני לא חוזר בי, ובטח שלא כואב. די ביודעין שהיא קוראת את זה אני כותב פה, כי החלפתי מספר במקום השני, ככה שאין גישה אליו בשביל אותו אדם יחיד שמכיר אותי שידע איך להיכנס אליו. מקליט באולפן שירים שפעם אהבתי לנגן ולשיר, שהיום גורמים לי לרצות להסתגר בחדר לבד. מן בלבול כזה שקשה להסביר, כאב כזה מעצבן, כמו לחץ בחזה בעת התרגשות חזקה. כמעט עזבתי, כמעט הלכתי למקום הזה שאומרים שהוא נחמד, ושאין כמו ריצת בוקר עם מדי ב' של צה"ל ואחרי זה לירות על M16 ולהרגיש חזק. גם האופנועים כבר לא עושים לי כ"כ טוב כמו פעם. לעצור על הגשר הזה מעל פסי הרכבת ולתת גז עד סגירת סקאלה על ניוטר</div>Mon, 10 Sep 2007 19:11:00 +0200mor_tadmor@hotmail.com (מור תדמור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7415843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=159441&blog=7415843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7392781<div align="right" dir="rtl"> "וזכרוני השני, אם עינייך אינן מטעות אותי עוזב את הבית אל סיכוני הזמן וכששאלתי אותך, האם תהיי לי לעולמים? ענית 'תביט לירח, שם יש כבר אדם'. " " יש גשם בשמיים, אין ירח בינתיים וכשייצא נלך ביחד, עד שניעלם." אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר. אחח שלוימק'ה, הוא פשוט מדהים. שיגיע כבר החורף. I love her. </div>Fri, 07 Sep 2007 12:55:00 +0200mor_tadmor@hotmail.com (מור תדמור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7392781http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=159441&blog=7392781http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7316460<div align="right" dir="rtl">*מעדכן מהמחשב של אליאור*. בדיוק כשחשבתי שהכל נחמד, הכל השתבש. הריבים עם ההורים, הכסאחים, כל החרא הזה שנופל מהשמיים פתאום. אבא שלי לא מוכן לדבר איתי, הוא אמר שאני מזכיר לו את אחי הגדול, ושהוא נגעל ממני. אין אמון בין ההורים שלי לביני, וכל זה בגלל פאשלות שעשיתי בתקופת חטיבת הביניים. "אתה יודע מה? אני לא רוצה לדבר איתך יותר, לא רוצה לשמוע ממך, לא רוצה לראות אותך בכלל בבית הזה", ככה הוא אמר. אני כותב פה את כל זה, ביודעין שבטח זה נשמע דבילי הכל, כי כמו שכולם אומרים, דברים כאלה עוברים. אבל במשפחה שלי זה שונה. את אחי הגדול אבא שלי זרק מהבית כשהוא היה בגילי, והם לא היו בקשר עד לפני חצי שנה בערך, ואחי בן 33 היום. אני כ"כ מפחד מזה.. "אתה הולך לפנימיה צבאית. אתה לא תגור איתנו יותר", הם אמרו לי היום. לקחו לי את המחשב, לקחו את הגיטרות, לקחו את הכל, הטיחו לי את כל החרא שבי מול הפנים, כאילו אני בובה וזהו.. אני מאמין שהפעם זה רציני, ואם הפנימיה לא - אז לפחות הקטע של ניתוק הקשר בין ההורים שלי לביני. הם מסוגלים, והם עשו את זה בעבר, וזה יקרה גם הפעם.. קשה להפסיק עם הבכי פתאום, כאילו מישהו נפט</div>Mon, 27 Aug 2007 19:31:00 +0200mor_tadmor@hotmail.com (מור תדמור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7316460http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=159441&blog=7316460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7315935<div align="right" dir="rtl">"You are so beautifulTo meYou are so beautifulTo meCan't you seeYou're everything I hoped forYou're everything I needYou are so beautifulTo me " Joe Cocker. התגעגעתי להרגשה הזאת.</div>Mon, 27 Aug 2007 18:11:00 +0200mor_tadmor@hotmail.com (מור תדמור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7315935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=159441&blog=7315935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7290121<div align="right" dir="rtl">לא עדכנתי הרבה זמן. יום הולדת נחמדה הייתה לי, ב-15. אנשים הזמינו את עצמם אליי, אני הזמנתי חלק, וישבו איתי בערב בחצר על קצת שתיה ואוכל D: קיבלתי פלאפון חדש, סוני אריקסון Z610 i ואני ממש מבסוט ממנו. כנראה שזה סוג של תגמול על האורגן בן ה-21 שנים שאמא שלי ניפצה על הרצפה באמצע ויכוח סוער (ומטומטם) איתי. עבדתי קצת החופש, קצת בבניין, קייטרינג, "פנקל-כד" בקיסריה וקצת רחיצת מכוניות. מקווה שיהיה לי מספיק כסף בשביל כרטיס קול חדש, כרטיס זיכרון לפלאפון החדש ועוד כל מיני דברים שאני רוצה. רק חבל שאני מתאכזב כל פעם מחדש מהאנשים שיקרים לי יותר מכולם. זה בסדר, התרגלתי. אני לא אתן לזה לקרות יותר. שבת שלום.</div>Fri, 24 Aug 2007 15:39:00 +0200mor_tadmor@hotmail.com (מור תדמור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7290121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=159441&blog=7290121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7173274<div align="right" dir="rtl"> Momi,I think theCupid's dead. -_-' הכוכב נופל לא יוצא לי מהראש. היא לא יוצאת.. זה מוזר להרגיש ככה שוב אחרי כ"כ הרבה זמן. מוזר טוב, אבל בגללשהפעם זה בטוח לא יקרה, זה גם מוזררע. If she'd only knew. ג'חנון. </div>Fri, 10 Aug 2007 01:45:00 +0200mor_tadmor@hotmail.com (מור תדמור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=159441&blogcode=7173274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=159441&blog=7173274