http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502החלטה פזיזה ביום קשה הובילה למעשים אלו. האחריות היא עליכם, כי אני לא מסתדרת איתה טוב. לא מבטיחה שום דבר מלבד הרבה רצון טוב ונסיון ליצירת בלוג שראוי לקריאה.heCopyright 2026 glory tori. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=14935437<div align="right" dir="rtl">בלוג יקר, ליווית אותי לאורך השנים. חבל לי שצריך להפרד, אבל האמת היא שנפרדנו לפני המון זמן. נעים לדעת שיש פיסת היסטוריה ממני שמלווה אותי לאורך השנים. נועה מן העבר, בטח תשמחי לדעת שנועה מהעתיד נשואה, לבת זוג מהממת, גרה איתה בבית מקסים והן מצפות לתינוק (מחר הן יגלו אם יש להן בן או בת). היא עובדת כיועצת בבית ספר ולמרות שיש המון דברים לא פשוטים, היא אוהבת את העבודה שלה. דברים מסתדרים כמו שהם צריכים להסתדר - לפעמים לוקח להם המון זמן עד שזה יקרה.... המון חיבוקים, הכל ישתפר. עד שתגלי שיש עוד המון חרא בעולם. תשמרי על עצמך. glory tori</div>Sun, 17 Dec 2017 14:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (glory tori)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=14935437http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157502&blog=14935437http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=11281576<div align="right" dir="rtl">מצחיק, היום שלנו. לא שזכרת. לא, זה באמת בסדר. בסה"כ עוד חודש. בקרוב כל חודש יראה כ"כ ארוך שנצטרך לנשום רק כדי לשרוד עוד כמה רגעים. זה בסדר, אל תבכה. אני לא יכולה להבטיח כלום, זה יכאב. אני אוהבת אותך. הלוואי ויכולתי לא לבכות כשאני אומרת את זה. אבל אני לא. אני מרגישה כאילו שאני צופה בתאונת שרשרת מטורפת ואני לא יכולה לעשות כלום. הרי אתה תעשה ואני אסיים את הכל. והאם באמת אפשר לסיים את הכל? כל כך הרבה שנים חיכינו לזה. אני לא זוכרת את עצמי כבר בלעדייך. ועכשיו פתאום, גוף חדש, פנים חדשות. לב חדש להכיל. עשיתי את זה בעבר, אני מניחה שנידונו לזה. אתה מאמין בגורל? בטח תגיד שלא, אבל בסתר ליבך תדע שכן. בכל פעם שאני רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך, שאתה הלב שלי, שאני תמיד תמיד אוהב אותך. ויכול להיות שאני אתחתן עם אלכס ונגור בבית יפה ונעשה את כל הילדים שאתה ואני חלמנו עליהם- ואתה תשאר בגדר זכרון. כ"כ חלמתי שזה יצא, כ"כ חלמתי שזה יסתדר. כ"כ קיוויתי. אז אתה נפרד ממני בסוף שיחה, ואני רוצה להגיד לך אהוב שלי לב שלי אתה עשית את העולם שלי קצת יותר טוב אני מצטערת אני אוהבת אותך קשה לי לדמ</div>Wed, 30 Sep 2009 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (glory tori)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=11281576http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157502&blog=11281576http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=10699705<div align="right" dir="rtl">1. אם ברצונך לבכות - עשה זאת בפרטיות ביתך. תבכה עד שתרגיש "שאין לך יותר מה לבכות". כך תוכל להאמין, לקוות, ואולי לבצע שלא תבכה מול הנפרד השני. אם בכל זאת תחוש צורך לבכות, תבקש מספר דקות עם עצמך, ותוציא את זה מהמערכת. אל תבכה מולו, הדבר יגרום לו למבוכה, להגיד דברים שלא התכוון, ובעיקר- לרחם עליכם. רחמים, זה משהו שאתם לא מעוניינים בו. 2. הכינו לעצמכם כוס מים. למה? מגוון סיבות. למקרה שתבכו ותצטרכו להרגע, שתהיו נסערים או שתצטרכו לבלוע כל מיני מרורים. מים יקלו על העיכול. עדיף לשתות הרבה מאשר להתייבש (מרוב בכי) או להתפרץ כי לא הייתה לכם הזדמנות להרגע. אל תגידו דברים שלא תוכלו לעמוד בהם, או דברים אכזריים כדי לפגוע, במיוחד לא שקריים. אתם לא תרצו להזכר בכך בעוד שנה ולהתחרט. תהיו בני אדם. נכון ששווה לשתות? 3. תחשבו על מה שאתם עומדים להגיד. לחשוב על מה שהצד השני יחשוב- מייגע ולא יעיל. לפחות שעמדתכם תהיה יציבה. אך הכינו לעצמכם עמדות קיצון. למקרה שהכל יסתדר ולמקרה הגרוע מכל- שהכל יתפרק. עדיף להיות מוכנים מראש. 4. תכינו ארגז. רצוי לאסוף את החפצים שמזכירים לכם את צד ב' כמה שיותר מהר. הדבר יק</div>Fri, 03 Apr 2009 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (glory tori)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=10699705http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157502&blog=10699705http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=9582541<div align="right" dir="rtl">#אני לא אתקשר אליו כשהוא הולך להרבה זמן. #אני לא אגיד לו לא ללכת. #אשתדל שהוא לא ישים לב כמה באמת אכפת לי. # תמיד כשאני נחמדה אליו, הוא פחות נחמד אליי. כשאני לא נחמדה אליו כל כך, הוא הרבה יותר נחמד אליי. מסקנה, אל תהיי נחמדה. הלב שלך יכול להשבר. #אני מפחדת להיות לבד בלילה ואני מדליקה את כל האורות, ועושה הרבה רעש. #אני לא זוכרת את כל מספרי החירום שכולם צריכים לדעת. משוגעת. </div>Tue, 15 Jul 2008 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (glory tori)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=9582541http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157502&blog=9582541http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=9349905<div align="right" dir="rtl">השעה 5 בבוקר ואנחנו נוסעים לרכבת. ממהרים, כרגיל. לא מסוגלים לקום בזמן. לא מסוגלים להרדם בזמן. אנחנו לא מצליחים לתכנן תוכניות, אבל ה-ללכת לאיבוד הזה, כל כך כיף איתך. אני יודעת שאני אהיה בסדר, כשאני איתך. כמו קסם. חשוך עדיין, אני לא התעוררתי באמת, נוסעים מהר כדי להספיק. אני עוברת ברמזור אדום, לא יכולה לפשל עוד יותר. לפחות שתספיק. והשיר הזה, מתנגן. אוי כן, מה שאתה עושה לי. דברים שאני לא אגיד לך, דברים שלעולם לא תגלה. על המשאלות שעפות ברוח יחד עם הריסים שלי, שאולי יקבלו קול יום אחד. זכרונות שלי יושבת, בים, ומדברת אליך בראש. פרידות, יותר מדי מהן.. הגעגוע הזה שלעולם לא גווע. אנחנו מדברים על השיר הזה, שאתה לא שמעת, ואני כבר הבנתי לפני כמה זמן (גם, בגעגועים רבים אליך). הכל כל כך לא אופטימי, וכנראה לא יקרה- כמו השיר הזה. ואיך אפשר לוותר על הקסם הזה שיש בינינו, על מה שאנחנו חולקים, על מה שאנחנו אומרים אחד לשני. הרי אתה הכותרת שאני רוצה שתהיה לי. אני רוצה להיות סיפור האהבה הזה. אני רוצה שתשחק את הדמות הראשית. הכל מחולק לי לפרקים בראש, והרשימה מתארכת. אני מפחדת שאני מתחילה להרגי</div>Wed, 11 Jun 2008 01:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (glory tori)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=9349905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157502&blog=9349905http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=9238893<div align="right" dir="rtl">מחשבות הרהוריות. אני שומעת שירים שלא שמעתי הרבה זמן, קצת שרופה (קצת..) אחרי יום של פסיכומטרי וטי מרקט. אין באמת סיבה לזה שאני כותבת, פרט לזה שאמרתי כבר ימים שזה מה שאני אעשה. אני לא יודעת איך זה יראה לי מחר, לא יודעת למה הבטחתי. אני מצליחה להזכר בדברים שהרגשתי פעם, איך שהייתי שם, לחזור לשם בראש שלי. זה מדהים, איך שזה ממקד את המחשבות שלי ומערפל אותן כאחד. המוח שלי רץ מהר מדי בשבילי, קשה לי לעקוב אחריו. או שהלב הוא זה שעוקף אותו. אני רוצה להיות מישהי אחרת, אבל בדרך אחרת ממש שאמרתי. כאילו נגלו אליי דברים, פתאום הבנתי אותם. הארות! כמו.... שאסור לי לאכול שטויות ואני צריכה לעשות ספורט כי זה בעצם מנקה את הפנימי שלי אני לא רוצה לשקר אני לא רוצה לקנא אני לא רוצה לא לסמוך חה! אני צריכה להיות מעשית, לא להגיד מה אני לא רוצה, אלא....איך אני איישם את זה? אני לא אוכל שטויות, אני אוכל מלא פירות וירקות ומים. אני צמאה, לא רק למים. אני אעשה ספורט, כבר נדרתי נדר לשבוע הקרוב. אני מנסה להיות בנאדם טוב, אני צריכה להשתחרר, לשחרר... אסור לי לעשן. ברצינות. תזכרי את מה שאת אומרת, זה</div>Fri, 23 May 2008 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (glory tori)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=9238893http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157502&blog=9238893http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=9102973<div align="right" dir="rtl">עברו שלוש שנים.. אני לא כותבת פה הרבה..אבל הנחתי שאם יש זמן טוב, זה עכשיו. חברה הציעה לבוא איתי מחר לבקר אותה, אבל אני חושבת שבהתחשב בנסיבות-זה לא רעיון טוב. אני מפחדת שזה יקרה שוב. שאלו אותי למה אני כל כך מתרחקת מאנשים, למה אני לא רוצה שיהיו לי הרבה חברים.. שאלה טובה. אני לא יכולה לקחת על עצמי את האחריות הזאת, התלות הזאת. אני גם גורמת לאנשים להיות התאבדותיים. אני לא יודעת מה אני אעשה אם זה יקרה שוב. החיים שלי מאוד מבולבלים כרגע..ואני לא יודעת מה לעשות ובמה לבחור ואני חושבת שאם אני אלחץ עוד קצת, אני אקיא. אני יודעת שהכי הכי חשוב עכשיו- זה להצליח בפסיכומטרי. אז למה אני לא מצליחה להושיב את עצמי וללמוד, ברציפות, יותר מחצי שעה? אני לא יודעת...ומאז שהאיום הזה- על התאבדות, יושב לי על הכתפיים ועל הלב, אני לא מצליחה לחשוב בהגיון. אז מה עושים? ניסיתי לתת לכדור החלטות להחליט בשבילי, אבל אני לא אוהבת את ההחלטות שלו:( הן מעליבות אותי. אז מה עכשיו? אני רוצה לישון ולקום בבוקר עם כל הפתרונות. </div>Wed, 30 Apr 2008 23:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (glory tori)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=9102973http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157502&blog=9102973http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=8339865<div align="right" dir="rtl">אני עושה לילה, אני חושבת שלא נשארו עוד הרבה. אני תכף משתחררת ואם חושבים על זה - הבלוג הזה ליווה אותי לאורך שירותי הצבאי. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כל כך אחרי הצבא, אני לא חושבת שהבלוג הוא המקום לדבר על זה. אני לא יודעת אם כדאי שאני אעבור לבאר שבע, או אסע לחו"ל, אלמד כלכלה או ריפוי בעיסוק. אלך לעבוד או ישר אתחיל ללמוד. אני לא יודעת וזה גדול עליי להחליט. מצחיק, זה אמור להיות יומן. נעמה... אני לא יודעת אם את עדיין קוראת פה, אני לא יודעת כלום עליך עכשיו. אני לא יודעת אם מישהי אחרת מחבקת אותך בלילה, ואם מישהי אחרת מנשקת אותך עכשיו. אני לא יודעת. אני צריכה לשחרר אותך, וזה מה שאני אעשה. חשבתי עליך הרבה לאחרונה, (בכלל, אני חושבת עליך הרבה..וכל דבר כמעט מזכיר לי אותך) הייתה לנו זוגיות מדהימה ומעבר לכך, הייתה בינינו חברות נהדרת. מבחינתי היא לא נגמרה ואני תמיד אהיה פה עבורך. למרות שלא הצטיינתי בזה בתקופת הפרידה שלנו. אם לא היה מעלינו הצל הענקי של אמא שלי ובעיקר- של הפחדים שלי, הקשר הזה יכול היה לפרוח עוד יותר, אני יודעת את זה. אבל זאת המציאות ואין מה לעשות איתה חוץ מלהמשי</div>Thu, 03 Jan 2008 01:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (glory tori)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=8339865http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157502&blog=8339865http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=7383983<div align="right" dir="rtl">הייתי רוצה לכתוב בלוג חדש,שיהיה יותרמכתבויותרירפא לי את הלב, ישחרר קצת מועקה. אני לא מוצאת נחמה באף אחד מתחומי החיים. גיליתי כמה דברים על עצמי. קשה לי לשחרר דברים קשה לי לשכוח אני מנסה להשתנות בתקופה הזאת, אתם לא כל כך יודעים את זה.. אני מנסה להיות בנאדם אחר, לאו דווקא טוב יותר. פשוט אחר. אולי באמת קצת יותר רע - שאני לא אתבייש להגיד לעצמי בלילה -כן, ויתרת גם על זה כי ריחמת על מישהו או כי רצית שיאהבו אותך. אולי קצת יותר צבועה, כי אין מקום לכנות בעולם הזה. ניסיתי להשתנות ובינתיים לא הצלחתי כ"כ. לבחור הזה יש יום הולדת היום, ואני יודעת שזה לא המקום לדבר על זה ובכלל הייתי רוצה להגיד לו הכל בעצמי, פנים אל פנים, או משהו כזה. הוא רצה שנהיה ביחד כבר די הרבה זמן, בפעם האחרונה שבאמת היינו ביחד היתה לפני 4 שנים. לא בטוחה איך, בכל פעם שאני ניצבת מולו, לא פיזית..אלא יותר, אישיותית- אם יש כזאת מילה, אני הופכת להיות אותה ילדה בת 15 שהייתה כל כך מאוהבת, שויתרה על דברים שרצתה, דברים שרצתה להתעקש (אפילו רצוי) ואני לא מצליחה להתנער מזה. מהערפול חושים והמועקה הכל כך כבדה הזאת ש</div>Wed, 05 Sep 2007 21:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (glory tori)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=7383983http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157502&blog=7383983http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=7146775<div align="right" dir="rtl">אומרים שלא אומרים נורא על..למשל, אוהבת אותך נורא. כי נורא זה רע. אבל אני אוהבת אותך נורא, ואת חסרה לי נורא. ונורא הפכה להיות המילה הפופולרית שלי היום. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, עם הפרידה הזאת. פרי-דה. ניתוק. אני לא מסוגלת לקלוט את זה. לא מסוגלת לקלוט שלא נשכב יותר,שלא נלך יותר לים ונחזיק ידיים, שלא נישן יותר ביחד. אין יותר. נורא. ובכל פעם שאני אומרת את זה, בורח לי אוויר, כאילו שעם הפרידה, הוא פשוט הולך איתו. יש אי שם מישהו חושב עליך מישהו רוצה אותך נורא אני לא יודעת איך אני אפסיק לרצות. איך מפסיקים את זה, איך מפסיקים לכמוה למשהו, לרצות אותו, לאהוב אותו. איך עושים את זה. יש אי שם מישהו חולם עליך מישהו אוהב אותך כל כך יש אי שם אנחנו מכירות כל כך הרבה זמן, איך מפסיקים להיות יחד, איך ממשיכים הלאה, איך שוכחים, איך מניחים לזה בצד. אז אל תבכי הלילה ראשך הניחי כאן כוכב נופל מאיר את לילך שואל לאן ומה תבקשי מלמעלה אם זה אותי אז הנה אני שלך מזמן שיר לך שר שיר עצוב סנטימנטלי שיר שלא משאיר אותך לבד שיר לך שר אז איך אפשר לוותר על הכל, בשבי</div>Mon, 06 Aug 2007 22:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (glory tori)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157502&blogcode=7146775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157502&blog=7146775