http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731לטיפשים קל יותר.. heCopyright 2026 ortalin . All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731 http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=11373174<div align="right" dir="rtl"> נדמה לי שנחמד לי לכתוב שוב בבלוג... השבוע הזה היה עומסן ממש... קרירן, כייפן, וזה וזה.. היו לימודים, חלק משעממים וחלק מעניינים מינוס, ואני תוהה מתי הכל הופך למעניין? ואם זה קורה בכלל? העיקר כשהתקשרתי אליה היא אומרת לי : "אני לא לומדת בכלל, כל השיעורים כיפיים כאלה..." יופי, באמת מעודד!!! איכשהוא תמיד יוצא שאני רוצה שהיא תסבול אם אני סובלת, איזה חברה מגעילה אני, אני לא מאחלת לכם אותי!!! אם משעמם לי בשיעורים אז שגם לה ישעמם מה זאת אומרת.............. אני צריכה לעבוד על עצמי, בקיצור. אז ביום רביעי נסענו להופעה בתל אביב, כנראה שיש דברים שלא השתנו ואולי כבר לא ישתנו..... תמיד זה יעשה לי את זה, יגיע לי איכשהוא עמוק ללב. טה טה נה נה טה נה נה נה.... "... אין לאן ללכת..." אחרי נסיעה מהנה, ומשעשעת מעט עם השתלבויות (או שנקרא לזה השתלבויות לקויות) ימינה בתנועה, הגענו לזאפה, חנינו בחניון בתשלום, ואז גילינו שיש חניון בחינם מתחת לזאפה (אבל כמובן שאף אחד לא יטרח לספר לנו את זה בזמן) הושיבו אותנו ב"צידי הבמה", רק שמהצד אמורים לראות צד, לא? אני ראיתי רק תחת. טוסיקים אם תרצו, ברבים! חבר'</div>Sat, 07 Nov 2009 14:37:00 +0200ortalinush@walla.co.il (ortalin )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=11373174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15731&blog=11373174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=11357780<div align="right" dir="rtl">שכבתי במיטה וקראתי מאמר על הנצרות בימי הביניים השחורים... מה... כאילו מה גרם לי להיזכר בבלוג הזה שלא קראתי ולא הייתי בו כבר כמה שנים?? הנחתי את המאמר בצד, התקפלתי עם השמיכה (ככה זה בימים הראשונים של החורף) וחשבתי לעצמי "מממ אניסה"כ שבועיים סטודנטית, וכבר נמאס לי מהמאמרים האלו? זה בטח לא סימן טוב..." ואז פשוט נזכרתי בבלוג הזה... נזכרתי כמה נהניתי לכתוב בו, כמה אהבתי להכנס לפה. תהיתי מה יקרה אם אני ארשום את שם הבלוג בגוגל, תהיתי אם הוא עדיין קיים בכלל. והנה הוא עדיין פה... ומה שעוד יותר הדהים אותי זה הפוסט האחרון שכתבתי פה. "החיים שבריריים, מאוד" וכמה שזה עדיין נכון. דפדפתי בכמה פוסטים וראיתי פוסט שכתבתי על חלום שהיה לי, שאני אחרי השחרור מהצבא, ואחרי הטיול, שאני עם שיער ארוך, והחדר שלי כתום...... ואני מאושרת. ונדמה לי שזה דומה להיום, החלום הזה... נדמה לי. איך מסכמים כמה שנים בפוסט אחד?? אני לא חושבת שזה בכלל אפשרי, או רצוי. רק בא לי להיות מרוחה על הצד הנכון של הלחם. ואם אפשר שבממרח יהיו פצפוצים, כמו פעם.... אבל אני אפילו לא זוכרת איך קראו לממרח פצפוצים של פעם.. וזה</div>Sat, 31 Oct 2009 17:58:00 +0200ortalinush@walla.co.il (ortalin )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=11357780http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15731&blog=11357780http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=3440793<div align="right" dir="rtl">החיים שבריריים. מאוד.</div>Thu, 23 Feb 2006 20:33:00 +0200ortalinush@walla.co.il (ortalin )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=3440793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15731&blog=3440793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=3161207<div align="right" dir="rtl">סופשבוע מוזר עבר עליי בינתיים, ואולי החודש שעבר היה מוזר... שמעתי אדם שבעיני הוא חכם נושא נאום בטקס פטור שהיה לי ביחידה לחיילי המילואים ובנאום הוא אמר... החיים מחולקים לתעודות, וכל תעודה מציינת תקופה מסויימת... תעודת הלידה- מסמנת את תחילת הילדות. תעודת העליה לתיכון- מסמלת את סיומה של הילדות. תעודת הבגרות- מסיימת מסגרת אחת ומכניסה לאחרת- צבא. תעודת התואר מהאוניברסיטה- מסמלת את תחילתם האמיתית של החיים. ואז אתה מתחתן ומקים משפחה, ומקבל את תעודת הפטור מהמילואים. וזהאומר שאפילו הצבא כבר לא צריך אותך... ואז אתה קולט שאתה בן 40, והרבה מאחורייך. ועד התעודה הבאה- תעודת אזרח קשיש &lt;אם ככה קוראים לזה&gt; ואחריה התעודה הסופית. ואלו בעצם החיים. ויש כאלה שקיבלו רק תעודה אחת, כאלה שרק 3, כאלה שלא קיבלו אפחת. כי לא הספיקו, כי לא רצו, כי לא זכו. כאלה שמתו לפני שיכלו. כאלה שוויתרו. כאלה שהחליטו שזה לא מתאים להם. אז בעצם תאורית התעודות היא מאוד ספציפית לאנשים האלה שבעצם הכל הולך להם... ותכלס, כיום... כמה כאלה כבר יש? אתמול פגשתי חברה שלא ראיתי זמן רב, וגם אם ראיתי לא באמת ראיתי</div>Sat, 07 Jan 2006 20:23:00 +0200ortalinush@walla.co.il (ortalin )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=3161207http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15731&blog=3161207http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=3079103<div align="right" dir="rtl">כבר כמעט סוף דצמבר ועוד לא עשיתי אפילו פוסט אחד בחודש זה! הזוי מעטה... אז אני אשלים עכשיו... אממממ זה היה חודש הזוי ומהיר במיוחד... עשיתי שבת בבסיס- השבת האחרונה שאני יעשה בו- ולא כי אני משתחררת או לא עושה תורנויות יותר, אלא פשוט בגלל שעברנו בסיס... כן כן היום עברנו ממחנה ורד האלוהי למחנה מנדלר שבצומת פלוגות ליד קרית גת. גם זה חרא לי מבחינת זה שעכשיו אני אצטרך לנסוע כל בוקר וערב באוטובוסים, ויותר חרא זה פתאום מסדרים ורס"ר וצבא אמיתי. מחנה ורד היה פשוט שכונה! פשוט לא בסיס צבאי, זה היה שם כוך כזה קטן ונידח, ממש כמו בית קטן. אני אתגעגע אלייך מחנה ורד!!!!!!!!!!!! בכלל אני הכי אתגעגע לחדר שלי שם, אוף! בפלוגות יש חדר אחד לכל התורנים, אפילו לא טיפת פרטיות. מה נעשה עם השמיכות והדברים שלנו?? גררר לא כיף.. היום העברנו הכל- המשרד החדש נראה בדיוק כמו הישן... חחח לא שינינו כלום זה מצחיק... יהיה טוב!!! השבת עברה די בסדר, הייתי עם בנות נחמדות ובאמת שעבר מהר... מה גם שארזתי את המשרד והיה לי הרבה מה לעשות... בקיצור אני רוצה להשתחרר... טוב? טוב!</div>Sun, 25 Dec 2005 18:33:00 +0200ortalinush@walla.co.il (ortalin )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=3079103http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15731&blog=3079103http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=2927517<div align="right" dir="rtl">הסיפור על ש' (השם המלא שמור במערכת) ש' לא עצרה בתמרור עצור, לא רק שלא עצרה גם טסה ואפילו לא נתנת זכות קדימה רגילה. לא רק שלא עצרה ולא נתנת אפילו זכות קדימה רגילה, גם נכנסה בפניה שמאלה- לנתיב הנגדי- כאילו הכביש הוא חד סטרי- והוא לא. לא רק שנכנסה לנתיב הנגדי, גם עמדה שם ניידת. לא רק שעמדה שם ניידת, השוטר בתוכה גם סימן לש' תנועה יד של "מה נסגר איתך?" לא רק שהשוטר סימן לה תנועה יד, הוא גם לא עצר אותה. לא רק שהוא לא עצר אותה- גם ניצל לה הרישיון. לא רק שניצל לה הרישיון, גם במובן מסוים אולי ניצלו לנו החיים. וש' יש לה קסם! היא מצחיקה ואני אוהבת אותה, והיא חברה מוי טובה... וכל זה בשביל חתולה, שבכלל לא הייתה במשרד. (זה נשמע משפט ממש מוזר למי שלא מכיר את הסיפור המלא!) לוב יו!</div>Tue, 29 Nov 2005 19:02:00 +0200ortalinush@walla.co.il (ortalin )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=2927517http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15731&blog=2927517http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=2903925<div align="right" dir="rtl">"והיו אלה חיים טובים הרי חיינו אותם בטירוף!" סתם תזכורת לחלום הזוי שהיה לי, בו אני חופשיה המון, ועם שיער ארוך מאוד... ולא מזמן היו לי חלומות שאני כבר אחרי צבא, ואחרי הטיול, והחדר שלי כתום. כאילו מן חלומות על העתיד... וזה מוזר, העתיד נראה דווקא טוב. השבוע הזה עבר ממש מהר, ובבטלה. פשוט הרבה בטלה. לפעמים שבועות כאלה הם כ"כ כיפים... "ועכשיו זה הזמן לדעת כבר מהצפוי לנו מהשמייםהאם את יודעת למה התכוונהזאת שאמרה שהחוכמה היא כמו מיםונדמה שנהיינו, בלית ברירהיותר ויותר קרוביםאנחנו כמו זוג לאורך שדרהפשוט הולכים והולכים.ולאור הדברים הפשוטים באמתאנחנו חיים את חיינולמשל בלי הסברים רק לקבל ולתתזה לא קל אבל מה יש עוד ביננו?אני נזכר לפעמים בילדות שהיתהלפני זמן המחשב וההי-טקעל פסי הרכבת מחכה לקטרוכשהוא בא אני צועק.כן היו אלה חיים טוביםכמו שאומרים האופטימיםולפעמים חיים מוזרים כך אומרים -המיסטיקנים הסינים.ואולי אלה חיים גדולים הרי חיינו אותם בטירוףתסתכלי עלי ותראיקצת שמח קצת עצוב.וכשאני שוב לובשת שמלה לבנהאתה שואל מה קרה לך ולנוהרי פעם לבשת את אותה השמלהבנובמבר כשהתחתנוכן ברור לי שאת רוצה לפעמיםל</div>Fri, 25 Nov 2005 17:11:00 +0200ortalinush@walla.co.il (ortalin )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=2903925http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15731&blog=2903925http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=2851294<div align="right" dir="rtl">נכון שכל חייל בצה"ל מייחל לגימלים? אז הפעם אני לא! אני כ"כ חולה שבא לי לקפוץ מהחלון... וואי כמה גימלים זה לקפוץ מהחלון פייייי... חח.. בקיצור אני רוצה להיות בריאה ולא להיות בגימלים. טוב? טוב. יש לי גוש מוגלה בגרון.. פשוטו כמשמעו. פשוט גוש סטייק. זה כזה מגעיל. והעלינו סוגיה, מה קורה עם המוגלה אחרי שזה נעלם? מה כאילו... אני אוכלת אותה?? מיי גוד. הכדורים הסטייק מתחילים להשפיע איכשהוא. ואני ישנה כ"כ הרבה. כמו דב. אני לא מאמינה שאני הולכת לאכול מוגלה... איכככ... :( מה עדיף לאכול מוגלה או חננה? נראה לי שחננה. אבל זה תלוי אם זה חננה נוזלית או מוצקה. חננה נוזלית נראה לי שווה בגועל למוגלה. חננה מוצקה זה יותר נורמלי. בטוח כולם אכלו חננה בחייהם! במשחק "נבר" מי שאומר "אף פעם לא אכלתי חננה" מפיל את כולם. כי כולם אכלו. ובטוח הוא גם משקר, בטוח הוא גם אכל והוא לא זוכר או שהוא מכחיש. עוד מעט אחותי נועם תתחיל לאכול חננה. איככ.. ואז אני תמיד אזכר שבלעתי מוגלה. מי שיגיד ב"נבר" "אף פעם לא בלעתי מוגלה" יפיל רק אותי. רק אני אכלתי מוגלה. איככ יצאתי גועל. זה פוסט שלירון צריך לקרוא. :</div>Wed, 16 Nov 2005 10:55:00 +0200ortalinush@walla.co.il (ortalin )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=2851294http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15731&blog=2851294http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=2822075<div align="right" dir="rtl">"שנינו נוסעים באוטובוס אני יודעת שזה לאריאל...... ....שר לי עם הרדיו שיר מיזוגים מזגי אותי עכשיו מזגי עד שיכאב שהשמש לא תזרחחחחח אה אה אה את האחת ויחידה מיזוגתי המופלאה ואני ממזג אותך... אה אה אה..." אנחנו נוסעים לאריאל! השבוע היה שבוע די הזוי, נובמבר הולך להיות קקי כזה, אני יודעת. הייתה הופעה באוניברסיטה יום שלישי של היהודים והיה ממש כיף... היא גם קצת מוזר כי הסטודנטים האלה שיהיו בריאים, הם ישנים בעמידה בהופעה של היהודים. באמת הלימודים דופקים את המוח! זו בטח המחשבה הזו שלהם שהם לומדים מרצון, ועוד משלמים על זה מלא כסף שיכול ללכת על בילויים סקס וסמים... אני מקווה שאני לא אתחרפן מהמחשבה הזו גם בעתיד! הגיעה לי מישהי חדשה למשרד! קוראים לא ג'ני והיא בלאט, אבל פנימאי חמודה כזו.. זה רק ממחיש לי יותר שאורלי משתחררת! לא רוצהההההההההההה אורלי אל תשתחררי נו בבקשהההההההההה קשה לי לדמיין את עצמי עם ג'ני בסבבה כמו שאני עם אורלי, אבל אולי זה יבוא עם הזמן.. שיהיה סופשבוע נעים.. </div>Fri, 11 Nov 2005 12:25:00 +0200ortalinush@walla.co.il (ortalin )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=2822075http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15731&blog=2822075http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=2784601<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני חושבת על השאלה שהרבה שואלים את עצמם ואת הסובבים אותם- האם אני מאושרת? תמיד יוצא לי לחשוב שיכול להיות יותר טוב- יכולתי להיות עם המון כסף אילולא הצבא, יכולתי להיות חופשיה אילולא הצבא, יכלו להיות לי סבתות אילולא העולם הזה. ויוצא לחשוב שיכל להיות רע יותר- יכל להיות רע אם הייתי בבסיס סגור, יכל להיות נורא אם לא הייתה לי את האהבה שלי עכשיו.אם לא היו לי את החברים שלי והמשפחה שלי. יוצא לחשוב מה סבתא שלי עשתה רע שהגיע לה סרטן בגיל 52? מה נועם עשתה שלא מגיע לה שיהיו לה סבתות שיפנקו אותה. איך עובד העולם הזה? אני מאמינה או לא מאמינה? במי אני מאמינה או לא מאמינה? במה? אני מערבבת את עצמי עם שאלות שאין להן תשובות. את העבר אי אפשר לשנות ורק אפשר להביט הלאה. הייתי אצל סבא שלי השבוע, היחיד שנשאר, וכ"כ התרגשתי, כ"כ הרבה זמן לא הייתי בבית הזה- בית כה בודד. ונזכרתי בסבתא שלי ודמיינתי אותה משחקת עם נועם שישבה ברצפה ושחקה בצעצועים שנשארו בבית הזה עוד מהתקופה שגרנו שם לפני 9 שנים. זכרתי כל צעצוע שהיה בארגז הזה. היה שם צעצוע אחד, נשר שכשהיינו מניחים אותו על האצבע או על קצה השולחן הוא היה מתנ</div>Fri, 04 Nov 2005 17:21:00 +0200ortalinush@walla.co.il (ortalin )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15731&blogcode=2784601http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15731&blog=2784601