http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579heCopyright 2026 קרן אור. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=4962813<div align="right" dir="rtl">מחקתי את הפוסט הקודם כי כנראה שהוא לא היה במקוםכנראה שזה לא היה שווה את זה.כי הגעתי לשיא השפל וירקו לי בפרצוף [תקראו לי דרמטית!]יש גבול למה שאני מסוגלת לסבוליש גבול למה שאני מסוגלת לקבל ולהבין מבן אדם אחדבן אדם אחד שהיה חשוב לי, בן אדם אחד שישאר בעברכי הוא הוכיח לי שזה המקום שלו.אני ממשיכה הלאה.....בידיוק כמו שכולכם אמרתם לי לעשות.תאחלו לי בהצלחה, אני בטח אהיה זקוקה לזה.מישהו לרוץ איתו/דניאל סלומון"עכשיו תורי, עכשיו תורי לאהובעכשיו אני, גם לי מגיעשיהיה, מישהו כאן קרוביחבק וירגיע...אחד אחדאת השדים במלחמה הזאתאחד אחדאת הפצעים שלא נותנים לחיותמישהו להיות איתו ביחד לא לחודמישהו להיות איתו ללכת לאיבודמישהו לרוץ איתו איתו בגשם החזקשבתוכי תמיד יורדולא נפסקעכשיו תורי, עכשיו תורי לא לכאובעכשיו אני, גם לי מגיעמישהו, שלא ייתן לעזובהוא יילחם וינצח...אחד אחדאת הקרבות במלחמה שביהוא יחבר את החלומות השבורים שלימישהו להיות איתו ביחד לא לחודמישהו להיות איתו ללכת לאיבודמישהו לרוץ איתו בגשם החזקשבתוכי תמיד יורד ולא נפסקעכשיו תורי עכשיו תורי לאהובעכשיו אני.. גם לי מגיע....."בן אדם שאהבתי....</div>Sun, 01 Oct 2006 00:42:00 +0200tot_15@walla.co.il (קרן אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=4962813http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15579&blog=4962813http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=4920089<div align="right" dir="rtl">שבמקומי /קרן פלס"היא מחליטה להישאר היום לישון איתך בחדרהגיע אור ראשוןפושטת מכנסיים ותולה חולצה שלה על אדן החלוןהיא תישאר היום לישוןהיא תישאר היום לישוןיש לה תלתלים שחורים לא ארוכיםאולי קצרים והם נופלים על הסדיןפתאום היא מתרגשת תשמע אותה לוחשתאולי היא מתבשיית להרגיש אל תהיה כזה אדישאני זוכרת מעצמיתגיד לי מיעוטפת את כתפיך במקומינשטפת מעיניך במקומיזאת שלקחה לאת הפינה שלי בךמתחת לשמיכה שלך,מתחת לשמיכה שבמקומי.שומרת את פחדייך לעצמהשותה את שתיקותייךשנקמה את חסרוני בלב שלךשלי ושלך.מי זאת שלקה סיכוי שעוד נאהבשבמקומי עכשיו.אתמול הלכתם חבוקיםכל הרחוב מתרגלים עכשיו ביחד לאהובבין לחי לעיניים ליטפו כפות רגליםאולי היית רגעמאושרוזהנעים שזה אפשראני זוכרת מעצמיתגיד לי מיעוטפת את כתפיך במקומינשטפת מעיניך במקומיזאת שלקחה לאת הפינה שלי בךמתחת לשמיכה שלך,מתחת לשמיכה שבמקומי.שומרת את פחדייך לעצמהשותה את שתיקותייךשנקמה את חסרוני בלב שלךשלי ושלך.מי זאת שלקה סיכוי שעוד נאהבשבמקומי עכשיו.ומי רועה את זאביך במקומירופאה לכאביך במקומיזאת שלקחה את הפינה שלי בךמתחת לשמיכה שלךמתחת לשמיכה שלנומי מוחקת לי אותנו מליבךכל</div>Sun, 24 Sep 2006 19:44:00 +0200tot_15@walla.co.il (קרן אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=4920089http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15579&blog=4920089http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=4780759<div align="right" dir="rtl">המחברת שלי כבר מלאה, ואני מחכה לרגע שזה יהיה מספיק נכון להעביר את הדברים לפה.אני מתגעגעת.[הפוסט הזה יהיה ערוך מחדש בהקדם האפשרי]מחר.....כיתה י"ב.....בהצלחה?!בא לי לבכות.</div>Sat, 02 Sep 2006 19:40:00 +0200tot_15@walla.co.il (קרן אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=4780759http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15579&blog=4780759http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=4521150<div align="right" dir="rtl">"את לא תפגעי באף אחד רק תפגעי יותר אם תמשיכי ככהואת גם פוגעת בעצמך, ולך זה לא אכפת כל עוד אחרים לא נפגעים, אבל לי אכפת כשאת נפגעת, וכשאת נפגעת אני נפגע. את רוצה לפגוע בי?" כשהמילים האלו הופיעו על המסך, דמעות זלגו על פני, דמעות שהטעם שלהם היה מתוק, לעומת הדמעות שזלגו על אותה לחי כמה דקות קודם.חשתי צורך לחבק ולא לעזוב, חשתי צורך להסביר לך שאתה החבר הכי טוב שלי. "ובעיקר, בעיקר איך הייתי שורדת אם לא היית כאן." התקופה האחרונה לא קלה, היא אומנם לא רעה בכלל, כי אני כבר לא כל כך לבד.ויש לצידי אדם מדהים.אבל המעבר החד והלאפשוט הזההשאיר אותי במצב לא קל להתמודדות. אני מרגישה במצב לא מציאותי, אני מרגישה לא מאוזנת, אני מרגישה שאני על סף התמוטטות.ציפתי שאני אתגבר על השיגעון המוזר שלי,שאני אתגבר על הדחף בלשחק את הילדה המטפלת/הפסיכולוגית/הנאיבית/הטיפשה. אבל חשבתי, וחשבתי כנראה קצת יותר מידי. אני מודה שקשה לי, אני מודה שאני בוכה קצת יותר ממה שאני צריכה [ואולי הרבה]אני מודה שאני מדחיקה, [!!!] ואני בורחת מהאמת הפשוטה. אני מודה שאני לא הוגנת כלפי האנשים שסובבים אותי.אני מודה שאני לא מצליחה</div>Mon, 31 Jul 2006 23:10:00 +0200tot_15@walla.co.il (קרן אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=4521150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15579&blog=4521150http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=4106696<div align="right" dir="rtl">חורים חורים בתוכיחורים בתוך ליביחורים בכל מקום אפילו פה.פוסט הולם בהחלט יגיע בקרוב אחרי כמה חודשים של שתיקה.רק שאני אמצא את הזמן לנשום.שיהיה במשך שבוע טוב לכולם, והצלחה בבגרויות/מתכונות-קרן אור-שלא שכחה את המקום הזה. פרח שלי... איך תמיד אני אוהבת לסבך את המצב שלי איך תמיד אני רוצה משהו שאין ביכולתי להשיג אותו, ולעומת זאת יש משהו שהוא לא פחות טוב,ואולי דווקא יותר טוב והוא ממש מתחת לאף שלי, ואני נותנת לו לחלוף, [אולי צודקים שאומרים שמ שקשה להשיג רוצים יותר] ויודעת שאני אתחרט וישלי קצת מחשבות על לאחוז בזה בכל הכוח, אבל זה רק בראש, והידיים-בתוך הכיסים.אז אני רק מעיפה מבט וחוזרת לרצות מה שלא יהיה בכוחי להשיג, ואולי עדיף שאני לא אשיג.והמטרות מתחלפות והגעגועים לאותם דברים שחלפו רק גובר.אני כל כך צריכה כוחות בידיים אני כל כך צריכה לאחוז במשהו ולא לשחרר.אסור לי לשחק ברגשות. אני צריכה להיזהר. אני צריכה לקחת את עצמי בידיים, הדרך ארוכה אבל כבר התחלתי, בסופו של דבר אני יודעת שאני אמצא את עצמי במקום בו חלמתי שאני אהיה.אני אעשה שהחלום זה יתגשם, אני חייבת את זה לעצמי ובגדול.ושזה יקרה</div>Mon, 05 Jun 2006 17:59:00 +0200tot_15@walla.co.il (קרן אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=4106696http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15579&blog=4106696http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=3514788<div align="right" dir="rtl">" מה שלומך? איך את מרגישה?האם את עדיין רק שלי?לפעמים אני פוחד קצת, לאבד אותך פתאום.איך אני משתדל תמיד למלא לך כל משאלה,שלא יהיה לך ריק בלב.בשבילך, בשבילך...יהיה לנו קשה, אך גם מזה נצאאת לא תהיי לבד לעולםבשבילך, בשבילך...ניפול אל התהום, אבל בסוף היום אנוח בחיקךמצטער שפגעתי בך,גם הים טיפה אכזר.גם שם קר, את יודעתאני עוד לומד להיות מישהו טוב,או רק לפחות לא לפגוע בך עמוק,שלא תלכי רחוק-רחוקבשבילך, בשבילך..יהיה לנו קשה, אך גם מזה נצאאת לא תהיי לבד לעולםבשבילך, בשבילך...ניפול אל התהום,אבל בסוף היום אנוח בחיקךצד אל צדהפרחים שבך בין כל הקוצים שבימנסים לגדול ביחד, מחפשים מקום שקט. " אני מצטער על הכל, ואני אוהב אותך, ואת יודעת. אם רק הייתי מוצא את המילים, לפחות הייתי מוצא משהו הגון להגיד לך, משהו שיצדיק את המעשים שלי. אבל איבדתי קצת את הכיוון, ואת לא מתארת לעצמך כמה שאני שונא את עצמי על זה. אני מקווה שתסלחי לי, שאולי תנסי להבין את מה שאני מזמן לא מבין. אני אוהב אותך. את יודעת מי . משום מה, באמת לא בא לי על הפוסט הזה, אם לא הייתה בי עוד טיפת רגש זה גם היה נמחק, אבל לא נורא</div>Wed, 08 Mar 2006 10:30:00 +0200tot_15@walla.co.il (קרן אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=3514788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15579&blog=3514788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=3064320<div align="right" dir="rtl">חזרתי הביתה ברגל, בזמן שבחוץ ירד גשם הקור לא הפריע לי, הרוח לא עצרה בעדי הגשם לא הרתיע אותי, חיפשתי את עצמי. הטיפות הקטנות נפלו עלי בכבדות, והשאירו עלי כתמים והרחוב היה אפוף במין חניקות רומנטית כזאת היהחשוך אך האורות בבתים האירו את הרחוב בצורה מעומעמת ודווקא אהבתי את זה. הריח של הגשם כיסה את כל העיר, נשמתי את הריח אל תוך הריאות שלי נשמתי כל חלקיק נקי וטהור וכשנשפתי כל הזוהמה שבתוכי צפה על האוויר הנקי המשכתי לפסוע מפלסת את דרכי מבין השלוליות וכשהרמתי את פני לעבר הרחוב הייתי לבד. איש לא היה ברחוב, לגמרי לבד, אפילו ראיתי את האופק שכל כך ניסיתי לראות כבר שנים. והרחוב היה שקט כאילו שהרגע הזה תוכנן, כאילו הדממה הזאת קראה לי לתוכה. לרגע עצרתי במקום עצמתי את עייני, עין אחר עין, ונתתי לרוח לנשוב על פני. ולא היה אכפת לי מהקור,רציתי רק להרגיש שוב חופשיה. שוב אני. להניח מאחורי את הזיכרון והכאב, ולאפשר לעצמי לנשום קצת. לקחתי נשימה עמוקה , ולא נשפתי בחזרה אגרתי את האוויר בתוכי ולרגע הרגשתי מרחפת, או ריקה במילים אחרות. והעלים נשרו מן העצים בצורה מהירה, ובאיזשהו מובן גם אני נשרתי אחי</div>Fri, 23 Dec 2005 11:41:00 +0200tot_15@walla.co.il (קרן אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=3064320http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15579&blog=3064320http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=3059816<div align="right" dir="rtl">כנראה שזה כל הקסם... החלטתי לשבת ולכתוב פוסט היום, בעקבות ההתפתויות שהיו ביום שבת, רציתי לכתוב, אבל הרגשתי שמחובתי לעצור את המילים שלי רגע בצד ולאפשר לאהבה שלי לצאת קצת החוצה, לאפשר לתודה שלי לצאת החוצה....לאפשר להם לשמוע שאני אוהבת אותם.כבר המון זמן שלא כתבתי והקדשתי למישהו פוסט, הפעם החלטתי להתמקד בשני אנשים שמאוד מיוחדים לי... ליאור אהובתי, אומנם בהתחלה לא ידענו מה בדיוק טיב היחסים בינינו, לא היינו מדברת הרבה. לא ידעתי אם אנחנו חברות או פשוט סתם מכרות שרואות אחת את השנייה מידי פהאבל בחודשים האחרונים אני יותר מרגישה אותך, כליאור שלי, ואני כל כך שמחה שהזמן עושה לנו רק טוב יחד.בתקופה האחרונה שנינו התמודדנו עם דיי הרבה בעיות, ובכל זאת בכל זמן, ידענו למצוא אחת את השנייה.את הבנאדם היחיד שהשאיר אותי שפויה בכל הזמן הזה, אני כל כך אוהבת את השיחות איתך, אלה שיחות אמיתיות, לצערי מעטים הם האנשים שאני מסוגלת לדבר איתם בכזאת פתיחות כמו שזה קורה איתך, את נותנת לי להרגיש אמיתית, להרגיש שאני באמת יכולה לסמוך עליך.שהתקשרת אלי לפני כמה ימים ואמרת [אני לא כותבת במילים מדויקות] "דאגתי לך, אז הכל בסד</div>Thu, 22 Dec 2005 16:24:00 +0200tot_15@walla.co.il (קרן אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=3059816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15579&blog=3059816http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=2957156<div align="right" dir="rtl">עוד לפני שהספקתי לפקוח את העיניים ולהתעורר אל היום החדש שכבר הפציע, הקור המקפיא חדר תחת חולצתי ומילא אותיבצמרמורת שעירה אותי בן רגע וזאת הפעם הראשונה שלא אהבתי את האוויר הקר והצלול שמנקה את הריאות המלוכלכות בבוקר. הקור הזה היה שונה הוא היה עצום מידי עבורי, גדול מידי, משתלט על כל הגוף... מערער את איזון החום שבגופי מפחיד...מפקיא... עוצר נשימה. עייני הציצו דרך התריסים שהיו פתוחים למחצה מביטות בפס הים הכחול והסוער שבצבץ לו באופק וקרא לי אליו. כל כך רציתי לעזוב הכל וללכת אחרי הלב, אחרי רגש אחרי הרצון הרגעי שסחף אותי ואת מחשבתי וגרם לי לשכוח שכבר מאוחר! וצריך ללכת לבית הספר לפני שאאחר, למרות שבאותו בוקר האיחור לא היה זה שהפריע לי. אלא השליטה ברגשותי היא זאת שהטריפה את דעתי. האם אני צריכה לבחור אחר מה שהלב אומר לי או אחר מה שמנחה אותי תמיד. אך למרות רצון העז לעשות משהו שונה, לשבור את השגרה, להתחיל את היום בחיוךף ולתת לעצמי ללכתאחרי הרצונות שלי, אחריהחופש, לקחתי את התיק ועשיתי את דרכי לבית ספר. וכמו הקור, כל האפור בחוץ היה עצוב מידי עבורי כבר לא כל כך יפה, כבר לא כל כך</div>Sun, 04 Dec 2005 18:13:00 +0200tot_15@walla.co.il (קרן אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=2957156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15579&blog=2957156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=2779065<div align="right" dir="rtl">"זוכר את נובמבר עננים עננים בעיניי אלא לא היו חייך ולא ממש חיי יום ועוד יום ועוד יום בלעדייך ובלעדיי כבר לא היה לנו לא איך ולא היה מתי זוכר את החדר בלונים בלונים בתקרה כמעט והתפוצצנו מאהבה קרה תראה זה סוף הסרט כבר לא זוכרת התחלה אני עוזבת אותך אותך" נובמבר כבר פה...והאמת אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות... אני יודעת שרק צריך לעצום עיניים לחייך ולחכות שהרוח תעיף אותי למקום טוב יותר... אני עוד מחכה....אולי אפילו מצפה. בינתיים זה רק הגשם ששוטף את כל מה שבתוכי, ואולי זה דווקא מה שגורם לי להרגיש ריקה כל כך...קרה כל כך...מרוחקת כל כך. הפנים מועדות קדימה, הרגשות נשארו מאחור, חודש חדש, רק שיעבור עלינו לטובה. אז בערב כמו כל ישראבלוג ואחותו גם אני קיבלתי שרביט ממנה [חחחח זה היה לפני חודש, אבל מי סופר?] אז כעיקרון אני צריכה לספר על עצמי 3 דברים....שרובכם לא יודע....שיהיה 1. האמת סיפור מוזר, אממממ נולדתי בגיל 7 חודשים במקום 9 [לקשיי הבנה שבכם נולדתי פג -זה אשכרה שם שרומז עד כמה אנחנו פגומים חחח] טוב זאת לא הייתה הנקודה אלא מה שבאמת מעניין בכל הסיפור הזה, זה שנולדתי עם שתי שיינים!! [מי מפות</div>Thu, 03 Nov 2005 19:15:00 +0200tot_15@walla.co.il (קרן אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15579&blogcode=2779065http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=15579&blog=2779065