http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518...מישהו לרוץ איתו בגשם החזק, שבתוכי תמיד יורד ולא נפסק.heCopyright 2026 .RiTa. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/18/25/15/152518/misc/21241668.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12647059<div align="right" dir="rtl">כל פעם מחדש לפני שאת טסה, אני נוסעת או בכל דרך שדרכינו נפרדות ליום יומיים אנחנו רבות. "מה את רוצה שאני אכין לאכול?" "אל תסעי, תשארי." "מי נוסע למה נוסעים מי מה מו" ותמיד אותן תשובות חוזרות על עצמן, "אל תכיני אני אסתדר." "אני נוסעת" "את לא מכירה גם ככה, אז מה זה מעניין אותך" כמה פעמים כבר אפשר לעבור על אותו סרט. אותו סרט טוב, או שבעצם סרט מצחיק. שבסופו אני שולחת סמס לאחי ואומרת "שוב רבנו (: " כמה הסיפור הזה ישן אבל אפעם את לא למדה ממנו. תמיד אותו סיפור. אותה הרגשה לפני שאת נוסעת. תסעי. עדיף לי להיות פה לבד. בלי לראות אותך. לבכות לך כבר, קחי אותי לקניות, אני פאקינג לא אותה מידה בבגדים מלפני שנתיים. החזה גדל, המכנסים התכווצו, החולצות השתנו. הנעלים נשחקו. נו אין לי כוח. רק לעצמך את דואגת תהני עם לב שלם.</div>Wed, 27 Jul 2011 19:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (.RiTa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12647059http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=152518&blog=12647059http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12505394<div align="right" dir="rtl">אי אפשר להסביר את זה במילים אחרות, זה המילים. מחיקה של חלק מהחמש שנים האחרונות. אני יכולה תמיד לזכור את זה לטובה, אבל גם לקחת את כל השנים האלה, ולחשוב אחרת, שהן לא קימות בשבילי, לא מאותן חלקים שהיא היתה חלק מהן. למחוק את היום הולדת הקודם שלי, את היום הולדת שלפני. למחוק רגעים משותפים. כי ככה עכשיו כנראה זה חלק מהנורמה, למחוק אנשים מהחיים. לא מתאים לך להיות חבר שלי עכשיו, אז לא מתאים לי שתהיה חלק מהחיים שלי, אני אמחק אותך, ככה שאני לא אזכור מי אתה. רגשות אשם מעורבבים בתוך געגוע לאותם רגעים. לא ברור אם זה געגוע לבן אדם או לרגעים. מוזר לי לחשוב שעכשיו, אחרי ששני הצדדים נפגעו ככה סוגרים הכול. הקלפים שנפתחו, נפתחו בכאילו, עשו לנו טובה שהם משתפים אותנו במה שקורה. הדיבור שהיה באותו רגע, הוא רק בשביל לסמן וי, לא בתור בן אדם שאכפת, אלא בתור אחד שצריך</div>Sat, 21 May 2011 15:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (.RiTa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12505394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=152518&blog=12505394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12462447<div align="right" dir="rtl">עבר מלא זמן מאז שעידכנתי פה. אני לא מרגישה פספוס, כי אני מעדכנת בעוד מקום, שנותן לי להרגיש הרבה יותר בנוח. כי שם לא מכירים אותי, לא יודעים מי אני. עבר הרבה מאז. סיפרתי לחברות דברים שלא הייתי מאמינה שאני אספר להן. החלטתי לצאת בעבודה שהפתיעה חלק מהאנשים הקרובים ששמעו עליה.. אח שלי גילה עוד דברים עלי, שלא היו נחוצים. עוד מערכת יחסים של חודש-לא משהו מוצלח, אבל נהנתי. הצלחתי להרגיש משוחררת ליד חברות להרגיש שיש לי חברות אמת. שהן ילכו איתי ..בטוב וברע. יש אנשים שאשכרה אכפת להם ממני עכשיו, אני לא ארגיש בודדה אם הם פה. דואגים רוצים שיהיה לי רק טוב. כל החופש החלטתי לעשות אותו הנאה אחת גדולה. משהו שאני אזכור לכל החיים ככה. החופש האחרון בכיתה י"ב. החופש הכי נהדר שיכול היה להיות לי. ניצלתי את כל מה שרציתי, איך שרציתי. היתי במסיבות, בבוםבמלה, בכנרת בתל אביב. לילות לבנים. אני רוצה להמשיך בהנאה הזאת, לתמיד. Slow how You wanted it to be I'm over my head, out of her head she sang Chorus- And I wonder When I sing along with you If everything could ever feel t</div>Sat, 30 Apr 2011 15:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (.RiTa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12462447http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=152518&blog=12462447http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12342169<div align="right" dir="rtl">אני לא מאמינה שאני אגיע לנקודה שבה אני אגיד, שכל מה שהיה..היה. שהגיע הזמן להמשיך הלאה, לא להתקע עליו. הוא לא היה שווה את כל הדקות או שעות שהיתי חושבת עליו. ואז מה עם הוא היה חלק נורא משמעותי ממני..ואז מה אם הוא יכל להקסים אותי? אני צריכה משהו שישאר, ולא יעלם..והוא לא היה הדבר המושלם. יותר הייתי עצובה מאשר להיות שמחה. חשבתי על מה לא עשיתי בסדר כל הזמן, מאשר לחשוב כמה שהיה לי טוב איתו. ולא מתאים לי. היה לי את השבוע הכי כיפי שאפשר שיהיה. מזה שביום ראשון הצלחתי למצוא את עצמי בתוך טרמפ שמוביל אותי למקום שאני לא מכירה ושנסעתי באוטובוס שעבר דרך שכונות מגעילות..לזה שביום שני היתי יחפה בבית ספר ובשלישי היה לי את יום המא"ה של הצבא-והיה לי נורא נחמד. וברביעי היה סתם יום זורם ואפילו הצלחתי להשלים שעות שינה ובחמישי..בכלל היה לי טוב. הלוואי שכל שבוע ככה יהיה. אני מאושרת עכשיו כמו שאני מהחלטות שאני עושה ובמיוחד עם מי שאני. </div>Fri, 25 Feb 2011 21:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (.RiTa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12342169http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=152518&blog=12342169http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12328392<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה כ"כ חסרת יכולת, חסר כל אמצעי שיכול היות. עצובה בכל הלב, כל הלב נהרס. אני רוצה לצאת לצעוק החוצה, אבל אי אפשר. רע לי. אני לא מבינה מה עובר עלי. אני לא רוצה להבין. הכול מתמוטט לי בין האצבעות. באמת שרציתי שיהיה לי טוב, שאני אחייך כל הזמן. וזה קרה, למשך תקופה מסווימת אפשר לומר תקופה קצרה. ומאז אני נשברת. עוד ועוד, לא מצליחה להתאושש. אני כ"כ עסוקה בלאהוב אותו, מאשר לאהוב את עצמי. לאוהב את מי שהייתי במקום לאהוב את עצמי עכשיו. כל תמונות פרופיל בפייסבוק היא ישנה, מזכירה לי כמה תמימה וחמודה הייתי. לא הייתי עושה שטויות, לא הייתי זורעת מלח על פצעים פתוחים של אנשים. לא רציתי אותו. רציתי אנשים תמימים, עם חיוך תמים וטוב. לא מעשנים בקושי שותים וכאלה..שיודעים פשוט לצחוק בחיים. אני מאבדת את עצמי, מאבדת את מי שהייתי. אני רוצה לנסוע רחוק, כמה שיותר רחוק נמאס לי מהתקופה הזאת כ"כ רע לי שאני כבר לא יכולה לשפר כלום אני רק רוצה חברות קרובות, שיבינו אותי אבל כולן עסוקות אין לאף אחד זמן בשבילי. אני לא רוצה לאוהב ככה. אני לא אוהבת אף אחת מהן.כולן עכשיו מזויפות א</div>Thu, 17 Feb 2011 23:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (.RiTa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12328392http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=152518&blog=12328392http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12304441<div align="right" dir="rtl">נמאס לי להעמיד פנים שהכול איתי בסדר, שאני לא רוצה יותר לאהוב. שמספיק נפגעתי ולא כואב לי יותר. שאני יכולה להמשיך הלאה בחיים, אבל אני לא. למה להרבה אנשים זה כ"כ פשוט להתנשק אם מישהו ואז לשכוח את זה. להיות במקום שהם התנשקו ולא להיזכר בכל הפרטים הקטנים האלה פתאום. כאילו לא היו קיימים. אתמול במסיבת הפתעה של ברק, ראיתי את כל המקום הזה. ושוב, אותו. כאילו פאק עבר מלא זמן. ואני נזכרת במה שהיה?!? הוא נכנס לבית של ברק, היה כולו ביישן..~גיחוח~ כמו תמיד. הסתכל על האנשים, בקושי מכיר אותם. אני המשכתי בשלי, המשכתי לעשן את הנרגילה המסריחה הזאת. לקחתי את עצמי בידיים והלכתי להגיד לו שלום. הסתכלתי מסביב. פאקינג לפני חצי שנה התנשקנו בבית הזה. בבית התמים הזה. הכול התחיל לצוף. התנשקנו וקמו לשתות מים מהמקרר. ישבנו והסתכלנו אחד על השני לא התאים לי פאקינג שהייתה דביקי ורגיש כלפי. אני הייתי ביצ' בדיוק כמו שהוא התייחס אליו עד לפני שבועיים. אני פגעתי בך, בדיוק כמו שהוא פגע בי עכשיו. הכול התחיל לצוף. הסתכלתי בחדר של ברק. ישבנו המשכתי לבהות בחדר, ראיתי את החדר ליד. איפה שהתנשקנו. למה</div>Fri, 04 Feb 2011 12:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (.RiTa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12304441http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=152518&blog=12304441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12302999<div align="right" dir="rtl">אני יכולה להיות הבן אדם הכי אכפתי שיש, הכי אוהב ודואג אבל יש גבול. אני יכולה לעזור בכל מה שרק תבקשי רק תחזירי לי את אותו היחס. תפסיקי להיות ככה. קרת חום ואהבה. אני לא סובלת להרגיש ככה, בודדה בבית. אני רוצה לצאת להנות אבל מצד שני גם לדאוג לך. אני רוצה לדאוג ושתייחסי אלי כמו שאני צריכה שתתיחסי. לא כמו אל..סתם אחת. אני הבת שלך, כן אמא הבת היחידה. יש לך בן ובת. שפאקינג אכפת להם ממך, לעומתך, הם דואגים. אחד מבקש מהצבא להשתחרר בשביל להיות איתך ולשאול מה עם המצב הבריאותי שלך. היא מבקשת ממך לעזור לך. אבל את יודעת רק לנפנף. להעיף אנשים רחוק מאיפה שהם רוצים להיות. תודה רבה לך אנחנו מעריכים את זה תמיד. אוהבים אותך וכנראה שזה לא הדדי. נמאס מזה כבר. תשתני. או שבעצם את לא יכולה. את לא יכולה להשתנות. </div>Thu, 03 Feb 2011 16:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (.RiTa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12302999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=152518&blog=12302999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12292915<div align="right" dir="rtl">אני שונאת שאני מרגישה כ"כ בודדה ושאין לי אף אחד שאכפת לו ממני. מרגישה שבדידות חונקת אותי לא נותנת לי לנשום. אני רוצה לצאת, להתשחרר אבל אין לאן. אין עם מי. אני רוצה להנות. פאקינג להנות. אבל אין איפה, אין עם מי. אין לאן. הכול שקט מידי. כרגיל יום שישי בערב. שנאה אחת גדולה.</div>Fri, 28 Jan 2011 19:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (.RiTa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12292915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=152518&blog=12292915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12221334<div align="right" dir="rtl">אחרי העלייה הקשה, הגיע הזמן לנוח להנות מכל מה שאני רואה לא להתאמץ יותר מידי שיהיה לי טוב. רק להתאמץ בלימודים, להתאמץ בלשלוט באכילה שלי להתאמץ בלהיות חברה טובה אחות טובה בת טובה. פשוט להיות טובה. לא להתאמץ לעבור את הדיכאון שהיה לי. להסתכל לאחור ולהגיד, טוב שעברתי את זה כי ככה זה בחיים, קשה אבל..צריך להתמודד עם זה(: שיהיה שבוע מקסים!</div>Sun, 19 Dec 2010 22:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (.RiTa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12221334http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=152518&blog=12221334http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12205646<div align="right" dir="rtl">האמא הזאת שאני רבה איתה לפחות פעם בשבועיים. האמא הזאת שלא נותנת לי לעשות כל מה שאני רוצה. האמא שלא מחבבת כמה חברות כי הן עשו או עושות ככה או ככה.. האמא הזאת שאני חייה איתה.. במשך 17 שנה היא ה-אמא ש לימדה אותי במשך השנים להיות חזקה ולא להישבר היא האמא שנילחמה ימים ולילות שאני ועידו נהיה איתה ביחד. היא האמא שלא עזבה לרגע את העבודה והלימודים שהינו קטנים בשביל שיהיה לנו מה לאכול. היא האמא שהזמינה את אמא שלה ואחותה שישמרו עלינו מחו"ל בשביל שאנחנו נהיה. היא האמא ששלחה אותי כל שנה במשך כל החופש הגדול לסבא וסבתא בשביל שתהיה לנו משפחה. היא זאת שנלחמה עלינו שנהיה איתה. אז שלשום נפגשתי עם הבן אדם שנקרא סבא-מצד אבא. נסיתי להרגיש שייכת אליו. אבל לא יודעת. לא מתאים לי להיות שייכת אליו. ביום שישי חזרתי מלילה אצל ידיד. עברתי דרך דוכן של פרחים. היתה לי חצי דקה להגיע לאוטובוס. אחרת אני אאחר אליו-וזה גורר לאחר לעבודה. עצרתי קניתי את הזר שהיה הכי יפה, שילמתי ורצתי לאוטובוס. רשמתי לאמא. "לאמא שתהיה לך שבת שלום! את לא מבינה כמה אני מעריכה ואוהבת אותך.. הייתי מדהימה ונשארת מדהימה. </div>Sat, 11 Dec 2010 11:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (.RiTa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=152518&blogcode=12205646http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=152518&blog=12205646