http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=151159לא אמרו לי שאני כשרון מבוזבז, אבל בליווי טפיחה קלה על השכם, ציינו ש"לא נורא, את שנונה." תנו לי לנסות להאבק בעולם עם כמה יציאות ציניות וסרקסטיות להחריד. בבקשה. heCopyright 2026 פרת לילה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=151159http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=151159&blogcode=2477900<div align="right" dir="rtl">~ פרת לילה בקאמבק מטורף.~ חודש אחד הצלחתי להחזיק מעמד בלי לזיין את המוח בבלוג הזה. אפילו מחקתי אותו, לצורך הרשמיות, ההחלטיות, והסופיות שבעניין. מזל שיש פה גם כפתור שחזור. זה מדהים איך אני מתיישבת לכתוב דווקא כשהעומס אוחז בעורף שלי כמו נמר בצוואר של זברה תמימה וזקנה שאין לה כוח לרוץ. (ושמישהו יעיז להגיד שלא ראיתי נשיונל ג'יאוגרפיק כשהייתי קטנה.) מה היה לנו בזמן האחרון.. אה. רצף אירועים מביך ומחשיד גרם לי להרגיש קצת שווה יותר מבדרך כלל, ואני מקווה שבעיניכם אני עדיין פרה, ככה אולי לא תצפו לשום דבר ולא תתאכזבו לגלות שאני בעצם כוסית- על. ( בערך. דוגמנית 60-90-60. שזה אומר מאותגרת באיזור החזה, נטולת ישבן, ובעלת בטן שלכדה לתוכה את כל השומנים של השנייםהנ"ל.) אני לא אפרט כי גם ככה אני מרגישה שאני מתעסקת בזה יותר מדי, אבל אם פעם בחיים רסיסים של בטחון עצמי מוצאים דרכם אליי- הרי שצריך לנצור אותם לנצח, ומובן שהתלהבות מותרת במקרה הזה. **************************************** נתקלתי באוטובוס במישהו אחד שהיה עם אח שלי בכיתה לפני שנתיים, והחלטתי שיכול להיות די סימפטי מצ</div>Thu, 15 Sep 2005 01:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרת לילה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=151159&blogcode=2477900http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=151159&blog=2477900http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=151159&blogcode=2269739<div align="right" dir="rtl">* מזכירה לעצמי להכניס כותרת, אחר כך זה מתבזבז.* בשבוע האחרון העברתי את הימים בדירה של סבתא במרכז תל אביב.( היא כמובן שוהה בחופשה אי שם מעבר לאוקיינוס.) דירת רווקים ריקה, וזה באמת לא כל כך משנה באיזה גיל הרווק המקורי המצוי בה, היא דבר מושלם לפרה שאוהבת את העיר הגדולה, שבאופן כללי זו אחת ההגדרות שלי. יש: המון אוכל טעים " למקרה שיבואו חברים.." תחנת רכבת במרחק דקת הליכה מהבית. כיכר המדינה אם מוציאים את הראש מהחלון. בית מאובזר בשלל דברים טובים, כולל מזגן, טלפון, טלוויזיה ואינטרנט ( ואפילו אייסיקיו, שגם לסבתא שלי יש בו חשבון, שלא תגידו שהיא לא מגניבה.) קצת כסף. חברים תל אביב. מוזיקה ודיאט קולה ללא הגבלה של כמות או זמן. אין: הרבה כסף. הגבלה כלשהי למספר חברים שיבואו. הוראות בסיסיות שהתקבלו עם הבית: * לא לעשן אלכוהול. * לא לשתות סמים ( יופי אימא יצאת שנונה!) * " תאכילי את החתולה." ( אני לא רוצה להרוס את סוף הסרט, אבל תזכרו את הפרט הזה בבקשה.) * לא לקפוץ על הספות. * " אנחנו לא ביישוב הקטן שלנו, אז אל תפתחי לזרים את הדלת."- ( כי כשאנחנו ביישוב אני פשוט מ</div>Thu, 11 Aug 2005 21:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרת לילה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=151159&blogcode=2269739http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=151159&blog=2269739http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=151159&blogcode=2247107<div align="right" dir="rtl"> התלבטתי הרבה אם לכתוב את הפוסט הזה כאן או בבלוג השני, ואני חושבת שזה יכול להיות דווקא די מגניב לפרסם את זה דווקא פה, כי אף אחד מהמפגש לא יודע על קיומו של הבלוג הזה. הגעתי לעזריאלי, עם פיטר, שיר-שוקו ורוקו, והתלבטתי קצת עם עצמי אם עדיף להיות מאוד חברותית או לנסות למצוא פה ושם אנשים שאני מכירה. כאן אני חייבת להגיד תודה לאדם הראשון שחסך ממני את ההתלבטות, ואני אפילו לא זוכרת מי זה היה. " שלום, מי את?" " אני..האא.." * תוהה אם כדאי ללכת על השם האמיתי ולחסוך תאונות או לבחור אחד מהשמות היפים שלי. * " אני לילה ( הכנס כאן שם אמיתי), מי אתה?" " אני *** ( מצטערת, זכרון לא משהו.)" * נותן לי חיבוק גדול* היי, אני מרגישה רצויה במצבים שכאלו. ואם לא רצויה, אז לפחות הרגשתי טוב לרגע שמישהו לא מוכר הרגיש צורך לחבק אותי. כמובן, שמי שלא תהיה, ההרגשה הטובה שעשית לי,שלוותה בחיוך גדול שנמרח על פניי התמוססה באותה הדקה, ברגע שראיתי אותך מחבק עוד מישהי לא מוכרת, ואחרייה עוד אחד, ועוד אחת, ושוב.. " ממש מיוחדת" מלמלתי לעצמי והלכתי לחבק עוד הרבה אנשים אחרים ולגרום להם להרגיש מיוחדים לשנייה או</div>Sun, 07 Aug 2005 22:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרת לילה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=151159&blogcode=2247107http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=151159&blog=2247107http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=151159&blogcode=2234178<div align="right" dir="rtl">כי זה הכרחי. שלום לכל מי שכנראה ממש בטעות נפל הנה, וכנראה ממש מהר יברח החוצה. נעימאוד, לילה, בת 15. במסגרת היותי בת עשרה ממוצעת (לפעמים), יצא לי לעבור לא מעט שלבים בחיפוש המתיש ההוא שכולם מדברים עליו, אחריי האדם התמהוני ההוא, איך קוראים לזה...אה, חיפוש עצמי. במשך נדידה ממושכת בין דכאונות, דילמות, הפרעותאכילה, הפרעות שינה, חרדות ופוביות מכל דבר שזז בערך ( ואם הוא לא זז, אז אל חשש, אני כבר אדאג להזיז אותו.) נתקלתי באישה שלימים נראתה לי מטורפת, אבל בדיעבד פשוט בחרתי להתעלם משלט ה"פסיכיאטרית" שהיה מוצמד לה לדלת. בקיצור, ההיא אמרה לי משפט שאיכשהו פלש לי לתת מודע ובאותם רגעים בכלל לא הקשבתי לה. " לילה, מותק, את חייבת ללמוד להתמודד עם עצמך." ( תשמיטו את המותק חבר'ה, אני מנסה ליצור כאן דמות נחמדה.) באותם ימים זה עבר לי ליד האוזן. אתם יודעים, לא ממש הייתי שם. אז היא אמרה. היא גם אמרה שאני אנורקסית ושאני צריכה להתחיל לקחת פרוזאק ושאני אתעשת כי יאשפזו אותי. ( ניצחתי יקירתי, אשפוז לא היה ולא נברא.) הייתי עסוקה בלהקיא, לבכות כמה אני שמנה, להתרחק מכולם ולברוח אל מוז</div>Sat, 06 Aug 2005 01:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרת לילה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=151159&blogcode=2234178http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=151159&blog=2234178