http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230heCopyright 2019 אורן פרסיקו. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7391963<div align="right" dir="rtl">שלושת מדורי הסאטירה של עיתוני סוף השבוע מופיעים כל אחד בחלק אחר של העיתון. המוסף לשבת, המוסף השבועי, ומוסף הבידור. אל תתנו לפרט זה לבלבל אתכם. אין קשר ברור בין המסגרת לתוכן, כפי שאין הבדל מהותי בין המדורים. המדור של "ידיעות אחרונות", “מבקרי המדינה" הוא שמו המבטיח, קיבל את תת-הכותרת "המדור הסאטירי"; "אפעס", ב"הארץ", מוגדר כמדור של “הומור וסאטירה א-פוליטיקלי קורקט”, ואילו המדור של “מעריב”, "JUNKIES", כולו בן חודש ימים, חסר הגדרה ברורה, אך ניתן להבין משמו כי תכניו אמורים להיות חתרניים. בין אם הם מבטיחים סאטירה באופן רשמי, ובין אם לאו, בחינת המדורים של השבוע האחרון מגלה כי בציר שבין הומור חלבי לנשכני יש כוונה ברורה להיצמד לקצה הבטוח.הידיעה הראשית במדור "מבקרי המדינה" היא דוגמה להומור תיכוניסטי טיפוסי, גם בשל רמתה וגם בשל תחום עיסוקה – ליד תמונה של כיתת לימוד פגועת קסאם בשדרות מופיעות שלל קלישאות מורתיות שהותאמו למצב החדש (“האזעקה היא בשבילי", למשל). הלעג מכוון למורה, לא לממשלה שהזניחה אותה. מלבד זאת צוחקים במדור על הפרשנויות של אלי ישי לקשקושים של הרב עובדיה יוסף, על הזהות המגדרית של דנה א</div>Fri, 07 Sep 2007 11:03:00 +0200orenpersico@gmail.com (אורן פרסיקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7391963http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=149230&blog=7391963http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7344933<div align="right" dir="rtl">ביוני האחרון פרסם ג'ק שייפר, עורך ומבקר תקשורת במגזין המקוון "סלייט", מאמר התוקף את עיתונות איכות הסביבה. לטענתו, העיתונות הירוקה אינה אלא גלגול חדש של העיתונות הצהובה: "לעתים קרובות סנסציונית כקודמתה הצהובה, העיתונות הירוקה נוטה לפנות לרגשותינו, לנצל את פחדינו ולעודד את יהירותנו. היא מעדיפה אג'נדה פוליטית על פני החיפוש אחר אמת עיתונאית, והגרסה הדמגוגית ביותר שלה אינה מוכנה לסבול ביקורת ומוקיעה כל מי שמטיל בה ספק כאילו היה אויב האנושות".שייפר מתייחס כמובן לעיתונות הירוקה בארה"ב, אשר זוכה בשנה האחרונה לפריחה חסרת תקדים, אבל המונח "עיתונות ירוקה" הולך ותופס נפח גם בישראל. החודש השיק אתר ynet ערוץ תוכן שכולו ירוק, ובכך השלים פערים מול מיזמים תקשורתיים אחרים ביניהם הערוץ הוותיק "ירוק נושך" של אתר NRG, פרויקט "הכדור ואתם" של עיתון הארץ, וסדר היום הירוק שאימץ לעצמו ערוץ 10. בחינת הגרסה הישראלית של העיתונות הירוקה מגלה כי קטלוגה כעיתונות צהובה בתחפושת מתאים רק חלקית.כן, אפשר למצוא גם בעיתונות הירוקה שלנו כתבות הפונות לרגשותינו ומנצלות את פחדינו, כתבות סנסציוניות המעדיפות אג'נדה פוליטית על פנ</div>Fri, 31 Aug 2007 12:24:00 +0200orenpersico@gmail.com (אורן פרסיקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7344933http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=149230&blog=7344933http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7289089<div align="right" dir="rtl">בראיון שהעניקה לעלון המופץ בבתי כנסת, קבעה עורכת ערוץ היהדות של אתר NRG כי קהל היעד של הערוץ “כולל בתוכו את כל סקלת הציבור הדתי". במבט ראשון הגדרה זו עושה רושם פלורליסטי, בפועל היא מדירה יותר יהודים מאשר היא מכלילה וכמעט שמעלה את הדרישה להחליף את שם הערוץ ל-"NRG דת". אלא שגם שם זה אינו הולם, שכן ערוץ "NRG יהדות" מתעלם מ(ערבים) נוצרים ו(ערבים) מוסלמים עוד יותר מ(יהודים) חילונים. כך שנותרנו עם ההבנה שהמילה "יהדות" אינה אלא שם קוד, וכעת עלינו לנסות לגלות את המשמעות העומדת מאחוריו.הנה רמז ראשון – תחת הכותרת "וייס", הציג השבוע ערוץ "NRG יהדות" סקר שכלל את אפשרויות הבחירה הבאות: "דניאלה", "פרופ' הלל" ו"הרב ישראל”. דניאלה וייס ניצחה בהפרש ניכר, אך משמעותית מכך העובדה שמחברי הסקר הזמינו את ה&#8203;גולשים למקם את עצמם על ציר אידאולוגי מוגבל, המתחיל ברב הראשי של צה"ל לשעבר, שהודיע כי הוא מתחרט על תרומתו לנסיגה מעזה, עובר דרך הפרופ' מאוניברסיטת בר אילן, שאיחל מוות ושכול למח"ט שפינה מתנחלים מחברון, ומסתיים בראש מועצת קדומים, שצמצום פעולותיה מעוררות המחלוקת למען ארץ ישראל השלמה לכדי משפט אחד יעשה ל</div>Fri, 24 Aug 2007 14:24:00 +0200orenpersico@gmail.com (אורן פרסיקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7289089http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=149230&blog=7289089http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7231948<div align="right" dir="rtl">עונת התאנים בעיצומה, וזאת יכול ללמוד כל מי שקרא בסוף השבוע האחרון את מדורי הבישול של מוספי "מעריב" ו"הארץ". שרי אנסקי הציעה ב"מעריב" מתכון ל"גלידת תאנים”, ואילו ב"הארץ" נתן אייל שני מתכון ל"תאנים מזוגגות ביין ושוקולד". ההבדלים בין שני המתכונים, ושני המדורים, מתגלים כבר למן רשימת המצרכים. אצל אנסקי מתבקשים הקוראים להצטייד בתאנים "סגולות או שחורות”, אצל שני בתאנים "ירוקות בשלות, פקועות עור אך עדיין מוצקות”; אצל אנסקי נדרשים “250 גרם שמנת מתוקה”, אצל שני “1 גביע שמנת מתוקה 38%”. ציון אחוזי השומן של השמנת המתוקה אינו מקרי. בלעדיו עלולים קוראי המדור להתבלבל עם שמנות מתוקות בהן השתמש שני במתכונים קודמים (32% שומן, 42%, ופעם אחת “28% לפחות”). קיים הבדל משמעותי גם באורכי הטקסט של המתכונים: גלידת תאנים ב-134 מילים, תאנים מזוגגות ב-394 מילים.ניתן היה לייחס את שלל ההבדלים הללו לשוני שבין הכנת גלידת תאנים והכנת תאנים מזוגגות, כלומר לצרכים האובייקטיביים של כל מתכון, אלמלא העובדה שנמצא הבדלים דומים כשנשווה כל מדור אחר של שני לאלו של עמיתיו. גם כששני הכין צ'יפס המתכון כלל כמעט ארבע מאות מילים (ויומיי</div>Fri, 17 Aug 2007 12:08:00 +0200orenpersico@gmail.com (אורן פרסיקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7231948http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=149230&blog=7231948http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7174274<div align="right" dir="rtl">אחד היתרונות הגדולים של סביבה דיגיטלית על פני העולם האמיתי הוא שהרבה יותר נוח לשנות ולהתאים אותה לצרכינו. קחו, כדוגמה, את פרסומי החוצות המציפים את שדה הראייה שלנו. המחשבה כי בכל רגע שאחד מאיתנו לא מביט על פרסומת מישהו מפסיד כסף הפכה הצדקה לכך שכמעט כל שטח פנוי היה לשלט פרסום צעקני. צידי הדרכים, כלי רכב ציבוריים, וקירות של בניינים שלמים. רבים מהשלטים המפלצתיים אסורים לפי חוק, אך זה אינו נאכף. לאחרונה אף החל ח"כ מרציאנו לפעול לשינוי החוק כדי להכשירם. באתרי התוכן הישראלים המצב לא טוב יותר. הגולשים נחשפים למידה עצומה של פרסומות, שרק הולכות ומדרדרות בסגנונן. בשבועות האחרונים הן הגיעו לשפלים חדשים: באנרים ובהם אנשים פושטים ידם ומתחננים להקלקה, ומודעות הכוללות סימן X מזויף, שמפעיל את הפרסומת במקום להעלים אותה (בכל תעשייה שאינה מבוססת על שקרים ומניפולציות הדבר היה נחשב להונאה). בשני המקרים יש אלטרנטיבה. בסאו פאולו, ברזיל, כבר למעלה מחצי שנה שאחד עשר מיליון תושבי העיר אינם נתקלים בפרסומות. לא בצידי הדרכים, לא על דפנות אוטובוסים וגם לא על קירות רבי קומות. ראש העירייה, ז'ילברטו קאסב, החליט לחסל א</div>Fri, 10 Aug 2007 10:35:00 +0200orenpersico@gmail.com (אורן פרסיקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7174274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=149230&blog=7174274http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7119448<div align="right" dir="rtl">האתר החדש והמשופר של צבא ההגנה לישראל עלה לרשת בשבוע שעבר, ואם עד לרגע זה לא ידעתם שלצה"ל היה אתר ישן, אתם מתחילים להבין עד כמה נחוץ החדש. זהו אתר המזמין כניסה על בסיס יומיומי, ומציע מגוון ערוצי תוכן, כתבות וידיעות מתחלפות, כשלצדם מדריכים ומאגרי מידע קבועים, ממש כמו אתרי החדשות הגדולים. באופן מעט מפתיע, האתר לא מחולק לשלושה חלקים, כי אם לכעשרה חלקים שונים, כשכל אחד מהם מחולק לתתי-חלקים, המחולקים אף הם חלוקות פנימיות. יש היררכיה באתר צה"ל, והיא ברורה ורשמית וגלויה לעין, כראוי.לפי כתובת האתר (dover.idf.il/IDF) ניתן היה לחשוב כי בראש ההיררכיה עומד דובר צה"ל והצבא הישראלי כולו אינו אלא תת-מחלקה שלו. אם לשפוט על פי התכנים המתפרסמים באתר, דווקא יש הגיון בתפיסה זו. כפי שניתן היה לצפות, מדובר באתר תעמולה מובהק בו החדשות והכתבות מגויסות, המידע השלילי מוצנע או מועלם, והשירות לגולש נדחק למקום השני בחשיבותו כדי לפנות מקום לשירות שהאתר מבקש להעניק לצה"ל עצמו.בעת הביקור באתר קישטה אותו ממעל תמונה גדולה של חיילת יפה וחייכנית. הכתבה הראשית עסקה ביהודיה אמריקאית החולמת לשרת בשריון ותחתיה הופיעה כתבה על</div>Fri, 03 Aug 2007 13:50:00 +0200orenpersico@gmail.com (אורן פרסיקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7119448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=149230&blog=7119448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7065928<div align="right" dir="rtl">לפני כחודש גילו קוראי "ידיעות אחרונות" כי כפולת עמודי הדעות של העיתון הועתקה מהדפים הראשונים של המוסף היומי אל הדפים האחרונים של עמודי החדשות. היה זה מהלך דרמטי, לפחות אם לוקחים ברצינות מונחים מקובלים כגון "הרגלי קריאה קבועים" ו"הפרדת דעות אישיות מהחדשות", אך המהלך לא לווה בהודעת הסבר. נראה כי פשוט כך יהיה מעתה, ועד לאי-הודעה חדשה.ניתן היה לתת קרדיט לעורכי העיתון ולהניח כי הצמדת הדעות לחדשות באה לסמן לקורא שאין אמת אובייקטיבית בתקשורת, שדעת יחיד ממילא מסתננת לטקסטים המופיעים בעמודי החדשות ועל כן עליו לקרוא אותם בזהירות רבה, אבל כיוון שמדובר בצהובון ממוסחר ומיליטריסטי, הצועק בקול גדול את דעת הקונצנזוס גם ברגעים בהם קיים צורך חיוני בעיתונות ביקורתית, הגיוני הרבה יותר להניח כי מעבר עמודי הדעות הונע מטעמים מסחריים ולא עיתונאיים.מכל מקום, המעבר ממסגר מחדש את המוסף היומי ועמודי החדשות בעיתון הנפוץ במדינה. לא עוד חלק ראשי המיועד לכותרות וידיעות אינפורמטיביות, לעומת מוסף המאפשר הרחבה והעמקה בענייני היום, אלא מודל המבדיל בין עמודים "רציניים" (חדשות ודעות על החדשות) לבין עמודים רציניים פחות (כתב</div>Fri, 27 Jul 2007 15:44:00 +0200orenpersico@gmail.com (אורן פרסיקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7065928http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=149230&blog=7065928http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7009096<div align="right" dir="rtl">שמעון אדף, משורר וסופר, ועד לפני כשנתיים עורך הפרוזה העברית בהוצאת "כתר”, העניק לאחרונה ראיון לעיתון "העיר" בו קבל על תעשיית הספרות הישראלית. לדבריו, כעורך בהוצאת "כתר" היה לו מאוד לא נעים להיווכח כי מערך הייצור והביקורת של הספרות הישראלית הוא "רשת פוליטית וצינית", ההופכת את הספר למוצר צריכה לכל דבר ועניין. מוספי הספרות בעיתונות הישראלית, לפי אדף, שותפים מלאים לבעיה, שכן הם "מתפקדים כביטאון של קליקה” ו"קשורים לאינטרסים פרטיים ולא לאיכות היצירה”.נקודת המבט דרכה בוחר אדף לראות את יצרני ומבקרי תעשיית הספרות הישראלית מעט נאיבית. ראשית, מפני שמוזר לחשוב כי במציאות הכלכלית של ימינו יש עוד מקום להיות מופתע ממידת המסחור של איזושהי תעשייה. שנית, משום התפקיד שאדף מניח שיש למוספי הספרות בעיתונות הישראלית. לגישתו, תפקודם הלקוי של מוספי הספרות פוגעת בשוחרי הספרות, או כפי שהוא מנסח זאת: "מעגל רוכשי הספרים התמים, שקורא את הביקורת הטובה וקונה את הספר ולא מבין שיד רוחצת יד".מעניין לשים לב לשפה בה משתמש אדף לתיאור הנפגעים. הוא מדבר על “מעגל רוכשי הספרים", ש"קונה את הספר", ולא על "מעגל קוראי הספרים" ש"ק</div>Fri, 20 Jul 2007 10:42:00 +0200orenpersico@gmail.com (אורן פרסיקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=7009096http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=149230&blog=7009096http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=6956683<div align="right" dir="rtl">בעמודי החדשות של עיתון "הארץ" פורסמה בשבוע שעבר ידיעה קצרה תחת הכותרת "ביקור פצועים". שבעים וחמש מילים ליוו תמונה נאה של רה"מ הלוחץ את ידו של פצוע בבית חולים, כשברקע קצין צה"ל. השלושה צולמו כשחיוכים על פניהם, וגם מהטקסט שלצד התמונה ניתן היה לשאוב עידוד: החייל שידו נלחצת סיפר לרה"מ כי הצליח להגיע בכוחות עצמו לרכב הפינוי, על אף פציעתו.הקרדיט לידיעה ניתן לכתב "הארץ", ואילו הקרדיט לתמונה ניתן לצלם לשכת העיתונות הממשלתית. פרט אחרון זה הנו רב-משמעות, כיוון שהוא מרמז לנו כי לפנינו לא ידיעה חדשותית של ממש, אלא אירוע שבוים לצורכי תעמולה. במקרה זה, נראה כי תעלול התעמולה נוצר כדי למתן את הביקורת שספג רה"מ על היעדרו מטקס האזכרה לחללי מלחמת לבנון השנייה. ביקור הפצועים של רה"מ נערך יום אחד בלבד לאחר היעדרו מהטקס.בדיקה זריזה באתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה מגלה כי אכן מדובר בידיעת תעמולה. יום קודם לפרסום הידיעה בעיתון שחררה לשכת רה"מ הודעה באותו הנושא ממש, עם אותה התמונה בדיוק וטקסט דומה ביותר. השוואה בין הודעת הלשכה לכתבה הסופית מגלה כי הכתב שינה את המילה "היום" ל"אתמול", השמיט את הקטעים התועמלניים</div>Fri, 13 Jul 2007 14:54:00 +0200orenpersico@gmail.com (אורן פרסיקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=6956683http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=149230&blog=6956683http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=6901347<div align="right" dir="rtl">מיתוס ה"סלבריטאי", כפי שניסח זאת לאחרונה השחקן הצעיר ג'וזף גורדון-לוויט, אינו סתם בידור שטחי, אלא חלק מהותי ועצמתי מתנועה גדולה הנעה סביב תאבת-בצע, אדישות והיררכיה, ואשר גוררת את כולנו מטה-מטה למקום נמוך, מפחיד וככל הנראה חלש יותר מאי פעם. גורודון-לוויט הגיע למסקנה זו לאחר שצלמי פפרצי התנפלו עליו ברחוב, אבל לא צריך להיות קרבן של תעשיית הסלבריטאות כדי להסכים עימו. עמוק בפנים יודעים גם צרכני ויוצרי הרכילות שהבחנה זו נכונה, אף כי מעטים יודו בכך.רמז להבנה כי רוע הוא המחולל את תעשיית הסלבריטאות אפשר למצוא בטון הבולט בתכניות ובמדורים המוקדשים לידוענים. זהו טון של צחוק עצמי, מודעות מופגנת לחוסר החשיבות של התחום. המסקרים את התחום שולחים ללא הרף סימנים לכך שלשונם תחובה עמוק בלחי משום שזהו עלה התאנה האפקטיבי ביותר שלהם: אנחנו לא לוקחים את עצמנו ברצינות, ולכן אי אפשר להעביר ביקורת על תפקידנו בהרס החברה האנושית.לשניים מהאתרים הפופולריים בישראל, ynet ו-NRG, ערוצי תוכן מושקעים המוקדשים לרכילות סלבריטאים. הגולש בדפי הבית של האתרים ימצא את הערוצים הללו בקלות, שכן הודות לעובדה שבתקופתנו התעניינות בתחום</div>Fri, 06 Jul 2007 13:16:00 +0200orenpersico@gmail.com (אורן פרסיקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=149230&blogcode=6901347http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=149230&blog=6901347