http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071עוף מיוחד! לא בהכרח מוזר... וחוץ מזה, נורמליות זה פאסה.heCopyright 2026 הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=11216904<div align="right" dir="rtl"> אני שונאת להיותשמנה! בא לי לחזור אחורה בריצת אמוק, עד הקצה. </div>Fri, 04 Sep 2009 14:45:00 +0200lilush45@walla.co.il (הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=11216904http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=147071&blog=11216904http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=11076523<div align="right" dir="rtl">החלטתי שלא אכפת לי! פשוט ככה. מה צריך לעניין אותי חוץ מעצמי? למה לי לתת לאנשים עם אפים נפוחים ומעופפים, שבטוחים שהתחת שלהם הוא מקור זריחתה של השמש או המקום בו מוטמן הזהב שבקצה הקשת בענן, לתמרן ולכוון את התנהלות חיי בעקיפין? יש לי אידיאלים משלי, ויש לי דעות משלי, ואני עומדת על שלי, הדבר היחיד שמשלים ומביא לידי מימוש את השלשה הזו הוא להפסיק להירתע ולהתכופף למטה, ולתת לאידיוטים האלה להרגיש גבוהים יותר... ו(תנו לי לצטט את התינוק של במבה)ל"פתח, פתח ביטחון". אני שונאת את זה, שאני יודעת שיש לי הכל, ולפעמים אני מתנהגת כאילו חסר לי משהו שלכולם יש, כשבעצם כל מה שחסר לי זה להתגבר על המודעות העצמית מרקיעת השחקים שלי, שיש לי פשוט יותר מידי ממנה... (ויש כאלה, שהיה לי העונג לספק את הנדרש להם בדחיפות, ולהעניק להם את הכמויות העודפות.)</div>Sun, 19 Jul 2009 18:04:00 +0200lilush45@walla.co.il (הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=11076523http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=147071&blog=11076523http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=10974850<div align="right" dir="rtl">הם משוגעים על כל הראש. כל אחד עם הגחמות האישיות שלו חוטף קריזה בלי התרעה מוקדמת, ומדביק בה את כולם. אח"כ אמא שלי בוכה על זה שהמשפחה הזו "מתפרקת"... ... המצב לא באמת כ-ז-ה גרוע, אני באה מבית טוב, אין על זה ויכוח. אבל מאז ומתמיד כולם כאן סבלו מרגישות ועצבנות שלוקות בחוסר פרופורציות קטלני למדי, ובזמן האחרון נשמעות כאן יותר ויותר צעקות וטריקות דלת, שהיו יכולות להימנע אם כל אחד היה סופר עד 10 לפני שהוא פותח את הפה. אני לא מאשימה רק אותם, גם אני כבר מזמן הפסקתי לספור... אבל רק בגלל ש-לי אסור בשום אופן לצעוק! כי אני "כבר התבגרתי", לי "כבר אין ה"א", לי "אין סיבה להתעצבן", ל</div>Thu, 18 Jun 2009 18:02:00 +0200lilush45@walla.co.il (הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=10974850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=147071&blog=10974850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=10966141<div align="right" dir="rtl">כמה טוב שזה עומד להיגמר. תיכון. חממת הגידול והבנייה האולטימטיבית לנחיתות, הערכה, דימוי ופערים עצמיים בקרב בני נוער בתקופת המורטוריום המעורערת של חייהם. בהכללה מגובשת ומוסכמת, שלושת השנים האחרונות היו איומות, אבל אם להתמקד ברגעי החסד, קרו גם דברים לא רעים כל כך. טובים אם להגזים. כרגע, אני ממש לא עצובה שזה נגמר, להפך- אני מאושרת להיפטר מהסביבה הזו, מדברים שחשיבותם יצאה מגדר פרופורציות, מהאינפנטיליות, וכמעט מכל האנשים שליוו אותי ביד לוחצת, חיבוק חונק ומבטים מתנשאים לאורך הזמן הזה וגרמו לי להגיע למסקנה המוטעית לחלוטין, שהם מתעלים עליי. כל התקופה הזו היא כל כך חלולה, ריקנית, ובכל זאת, בעקבות זאת!, מלמדת. ניסיתי, עשיתי, תהיתי, טעיתי, התפוצצתי, התרסקתי, השתגעתי...ונורמלית כבר אף פעם לא אהיה, אבל אני בטוחה שאחרי הלמידה באינספור השגיאות (שלבטח עוד יחזרו על עצמן פעם או פעמיים), אני אמצא את הדרך להפוך את הטירוף לנעים יותר. <P class=Mso</div>Tue, 16 Jun 2009 00:18:00 +0200lilush45@walla.co.il (הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=10966141http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=147071&blog=10966141http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=10328928<div align="right" dir="rtl">בני אדם ניזונים וצוברים את כוחם לרוב ממקורות אנרגיה אכילים. כדי לאסוף את אותם הכוחות, אני סועדת עד מעבר לשובע- רגשות, תחושות והרגלים קיצוניים, המכילים הרבה יותר קלוריות מהכמות המומלצת בכל תפריט דיאטה באשר הוא. אין זה פלא, וגם לא מאפיין התנהגותי יוצא דופן. כבר שנים שאני מסתייגת מלהפגין דמיון למין האנושי. אך שלא תיווצר אי הבנה, אינני עושה זאת מתוקף התנשאות, חלילה וחס! אלא על מנת להוכיח, ובשם הגשמה עצמית, כי ניתן לחרוג ולנסוק מעלה מעל קיר הזכוכית שהציב לנו גרמי השמיים. הדאייה אינה קלה לי כלל וכלל, ובמיוחד בתקופה האחרונה, בה התרחבו ממדי לממדי נורמליות יתרה.<</div>Wed, 24 Dec 2008 12:12:00 +0200lilush45@walla.co.il (הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=10328928http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=147071&blog=10328928http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=10024149<div align="right" dir="rtl">יש קיום אמיתי מסוג כלשהו ביקום ה...פיקטיבי הזה? איך מבדילים בין מציאות ל...(הלוואי והכל היה רק)חלום? לא משנה כמה אני אגדל, אתבגר, אתחשל, אתרחב או אצטמצם... תמיד אשאר נאיבית מידי. זה "מה זה" דפוק לחשוב שהכל יכול להיות מציאותי,והכל טוב,והעולם מתנהל בצורה הרמונית ומושלמת,ואף אחד לא פועל מתוך כוונה רעה - נכון? יופי,אז נכון...אני? אני דפוקה! ומוטב כך, מאשר להתפגר סופית. להיות דפוקה, ולשרוד-לגסוס עם זה. לא לחיות, אבל לפחות לא למות. למחוק ראיות- פרצוף יפה, וכאילו כלום לא קרה. <P class=MsoNormal dir=rtl style="M</div>Sun, 12 Oct 2008 23:14:00 +0200lilush45@walla.co.il (הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=10024149http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=147071&blog=10024149http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=9755614<div align="right" dir="rtl"> אני מרגישה צורך לכתוב כדי להעיד על קיומי, אף על פי הסקפטיות בנידון. *אתה כותב משמע אתה קיים?* החודשיים האחרונים היו...הזויים,וזה גם טוב וגם רע. אני בספק אם באמת הכל קרה(למרות שהכל קרה,אין ספק). ושוב, אני לא מצטערת על כלום,לכל דבר שקורה יש סיבה. כל דבר שקורה מוביל לדבר אחר-דברים קורים כי הם צריכים לקרות. <S</div>Sat, 16 Aug 2008 11:48:00 +0200lilush45@walla.co.il (הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=9755614http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=147071&blog=9755614http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=9416553<div align="right" dir="rtl"> צל כבד, ירח מתאבד עד שלא נלמד למצוא את סוף המעגל, לא נוכל לאהוב את האמת כוכב כבוי, ירח מת בשתיקה סטירה בלחי הסדוקה. אותו פזמון חוזר חלילה.שום דבר לא חדש, אבל כלום לא כרגיל. <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN:</div>Sat, 21 Jun 2008 18:53:00 +0200lilush45@walla.co.il (הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=9416553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=147071&blog=9416553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=9340540<div align="right" dir="rtl">יום יבוא ואהיה יפה גם בעיניי לא אצטרך מגע,ולא כל סוג שלקסם, אדע שאני זו אני תמיד. ביום הזה אתה תבוא אליי, כי תדע גם אתה, ותוכל להביט,ולא מעבר. כי אהיה שלי,ורק שלי, ורק בשבילי. לא אצטרך יד,וגם לא גב, אדע שרגליי יציבות. הדרך מולי תתפרס, ולא אחפש קיצורים, <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 9p</div>Mon, 09 Jun 2008 19:39:00 +0200lilush45@walla.co.il (הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=9340540http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=147071&blog=9340540http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=9242166<div align="right" dir="rtl">לדבר. רק לדבר. זה מה שאני צריכה עכשיו...אם עוד יש לי זכות. העיקר ש"יהיה בסדר". כולם משתמשים בקלישאה הזאת,אז פעם אחת...לא יקרה כלום אם אני לא אחרוג, ואולי יצא מזה משהו טוב. במחשבה שנייה- ייתכן ואני,בניגוד למה</div>Sat, 24 May 2008 14:40:00 +0200lilush45@walla.co.il (הַבַּת שֶׁל רוֹטְשִׁילְד&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=147071&blogcode=9242166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=147071&blog=9242166