http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686FInd a pin and pick it up, and all day long you will have a pin.heCopyright 2026 הכל תפוס. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11451231<div align="right" dir="rtl">אחרי שבועות רבים של שיקום נפשי והסברים רבים על הדברים שלהם מותר להאמין כשאנשים אומרים לכם אותם (בסגנון: בואי אלי הביתה ונדבר), אני גאה להכריז, אני אחלה.הלימודים הולכים מצויין ואני מתנדנדת ללא הפסק ממצב של אופוריה קופצנית למצב של אדישות שטוחה (שזה כמובן הרבה יותר טוב מלעבור ממצב של אופוריה קופצנית למצב של "דיכאון תהומי עמוק, אין טעם לחיי" וכו').דובר קוסשווילי אמר שהוא גאה בנו , אז מה עוד אנחנו צריכים?אז נכון, תקופת העבודות שנחתה עלינו שוב מאיימת למוטט את שפיותי, אבל לזה כבר התרגלתי. ואני יודעת שאם כל פעם שהייתי אומרת שאני עומדת להשתגע הייתי משתגעת החיים היו מעניינים הרבה יותר, ומועתקים מקן הקוקייה.אבא היום החליט למסור מסר לבנותיו הצעירות ושלח את כולנו לסיור חלונות ראווה בדיזינגוף עם אמא וסבתא.הווה אומר: חלונות ראווה על גבי (או לצידי) חלונות ראווה של שמלות כלה.אבא אופטימי.אבל דבר טוב יצא מכל זה, מצאתי שמלת כלה לעצמי, לנישואים השניים, השלישיים ושמלת שושבינה וורודה לחתונה של אחותי. אז אני בעצם מסודרת ואין לי יותר מה לדאוג מהבחינה הזו. סגור ובדוק. יופי.חוץ מהעובדה שאחותי בת 15 ועכשיו נכנס ל</div>Sat, 12 Dec 2009 22:33:00 +0200enkesher@gmail.com (הכל תפוס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11451231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14686&blog=11451231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11378964<div align="right" dir="rtl">אם שלשום היה שונה אפילו רק במקצת, נראה לי שהייתי מוצאת את עצמי שוכבת עם מישהו שפגשתי פעם ראשונה באותו יום.למזלי, אני מתעשתת מהר (וחווה אפקט פאניקה גופני קשה במיוחד), אז כלום לא קרה.חוץ מזה שאמא שלי שולחת אותי לפסיכולוג. היא לא אוהבת התקפי פאניקה. היא רוצה בנות זורמות. כפרה על אמא שלי.היומיים שלאחר מכן היו זוועתיים למדי ומלאים בשאלות של "מה לא עשיתי בסדר?"אבל אתם יודעים מה? הייתי בסדר גמור (הערב אחת על "בסדר גמור" ואני אשתגע, אז בבקשה, לא). כולם היו בסדר גמור.ועכשיו, יומיים אחרי, אחרי שגיליתי שאני אפילו לא זוכרת את פניו של הבחור היקר, אני חושבת שיצאתי מזה לחלוטין ואני יכולה להמשיך בחיי. אולי בקרוב אני גם אפסיק להשתמש בנמרוד (כפרה עליו, נראה לי שהוא החדש שלי) בתור מגן אנושי מפני אותו בחור, שמסתבר שלומד איתי באותו בניין.כמה דברים שטוב לגלות:1. כשמישהו מציע לך לבוא אליו הביתה לדבר ולשתות בירה. הוא לא באמת מתכוון לדבר. אבל כן לשתות בירה, מסתבר.2. הבדל של חמש שנים בין בחור לבחורה לא מפריע לבחור כשהוא מנסה להשכיב את הבחורה (תמיד טוב ללמוד דברים חדשים)3. זה בסדר גמור לומר למישהו להתקדם לאט. זה</div>Mon, 09 Nov 2009 21:26:00 +0200enkesher@gmail.com (הכל תפוס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11378964http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14686&blog=11378964http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11305861<div align="right" dir="rtl">אפשר לכתוב את השבועות האחרונים בשתי דרכים. בקיצור סלקטיבי או במתיחה עד אינסוף. אם הייתי כותבת בקיצור זה היה משהו כמו: שבת, שיער אדום, אייקון, ספרים, ג'ינג'ים, כדורים, מלנכוליה, גזירת ספרים. אבל בעצם זה די פחות כיף (הו, שימו לב למשפט השגוי תחבירי באופן כה מדהים!). השתעממתי בשבת, אז קניתי צבע אדום וצבעתי את השיער שוב. יכולות להיות שתי סיבות עיקריות למה עשיתי את זה (אני תמיד יכולה להשלות את עצמי ולומר שאני אוהבת את הצבע, או שהתשעממתי, אבל החלטתי לנסות להיות כנה עם עצמי) 1. מתחילה אוניברסיטה ובא לי להתחיל את בית הספר הזה כמו את הקודם. הווה אומר: שיער אדום. אני לא יודעת למה, אבל זה כיף. 2. כל פעם שמשהו מעצבן אותי (ע"ע המין הזכרי הספציפי שהוא הפעם גם במקרה ג'ינג'י) אני עושה משהו עם השיער, הוא כבר מספיק קצר. אז הפתרון היה צבע או קרחת. בקרוב חורף. אז צבע. ואז הגיע אייקון, בו החלטתי להפסיק להיות בחורה נקבתית פתטית (ספויילר: חה!), יכול להיות שהצליח לי קצת יותר, הרי, אנשים חיפשו אותי שם ולא להפך. וחוץ מזה, לבשתי מחוך שחור שנתן לי כמה וכמה הנחות על כל מני דברים וגרר הרבה מבטים. (כן, אני קצ</div>Fri, 09 Oct 2009 17:34:00 +0200enkesher@gmail.com (הכל תפוס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11305861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14686&blog=11305861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11257139<div align="right" dir="rtl">אז נכון, יש את סשה, אבל אני מניחה שהיא בסדר. וחוץ מזה, הנה סוף כל סוף הגיע הזמן בו אני צריכה למלא את ההתחייבויות שלי לעצמי. כשכל השטות הזו עם הג'ינג'י רק התחילה הבטחתי לעצמי שאני אקח את מה שהוא יסכים לתת, ואם זה שיחת טלפון מדי פעם בפעם ומדי פעם לראות אותו או לדעת שהוא שם, זה בסדר ביותר מבחינתי. עכשיו הוא בשוויץ, ומשום מה יש לי תחושה נוראית שחור המנוחה שאני נמצאת בו כרגע קשור באופן עקיף לעובדה שאני לא יכולה להתקשר אליו ולבקש עזרה עם הלחץ המטורף של מעבר דירה. כן, אני עוברת דירה עם חברות. זה מוקדם מדי, אין לי כסף וזה והדירה היא באמצע שום מקום אבל קרובה לתל אביב. אבל היא יפה. מדהימה. ומהרגע הראשון הרגשתי שאנחנו קשורות אחת לשניה בקשרים בל ינתקו (אבל זה גם מה שחשבתי על הג'ינג'י, כך שזה לא נתון שאי אפשר להתווכח איתו). אז אני עוברת דירה. שבוע הבא. אני לא יודעת איך אני אסתדר, או מה אני אעשה כשאני אצטרך למצוא עבודה ולהתחיל את החיים שלי, אבל אני מניחה שאני פשוט אנסה ונראה. הרי זה לא כאילו לא אכזבתי אנשים מעולם, והשותפות יודעות שאולי אני אאלץ לאכזב אותן ולחזור לנתניה (לעבוד ולכסות על ההפסדים</div>Sun, 20 Sep 2009 19:59:00 +0200enkesher@gmail.com (הכל תפוס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11257139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14686&blog=11257139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11239870<div align="right" dir="rtl">יפה, ומוכשרת וגאונה לחלוטין.ומצד שני אני.ובדיוק כשהתחילו לרדת הדמעות, הגיע היורה לנתניה.</div>Sun, 13 Sep 2009 20:59:00 +0200enkesher@gmail.com (הכל תפוס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11239870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14686&blog=11239870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11227041<div align="right" dir="rtl">סיימתי עכשיו לאכול עוגת שוקולד במילוי נמס של גנאש מרשמלו כתום ושוקולד לבן. עוגות כאלה הן מה שמסוגל להפוך לי את היום לטוב יותר (חוץ מהכדורים, אותם שכחתי לקחת שוב). אחרי שוקולד נמס זורם בוורידים, כל דבר נראה טוב יותר, או אם לא טוב יותר, אז מטושטש יותר (75%, זה טוב). היום המבצעי המיוחד שלנו בצבא כלל היום לראות סטארגייט, לקנות בסביבות ה-16 ספרים בספריית בית אריאלה, חמישה פרקים של המפץ הגדול ומרתון DXBALL. לפעמים מציפה אותי ההרגשה שאני עושה דבר חשוב בצבא, תפקידי הוא מהתפקידים המדהימים האלה שתורמים כה רבות לארצנו הקטנה והלא מוגנת (פוסט זה הופסק לרגע כדי לצוד יתוש מסוג "נמר אסייתי שחור" שמציק לי כבר יומיים ועוקץ אותי במקומות אותם אני מדרגת מ"אפשר להציג בחברה" עד "המקום הזה קיים בכלל?") (ליתוש שלום. המנייק). לנתניה פלש לא מזמן זן חדש של יתושים, אשר לא שמע על העובדה הפשוטה שיתושים לא עוקצים אותי. כולי מכוסה סימנים אדומים בגדלים שונים המסווגים כנראה לפי מידת הרעב של היתושה הארורה. שימו לב אליה, הרגליים השחורות והזמזום המעצבן הכניסו את משפחתי היקרה למצבי כוננות שלא נראו עוד בביתנו. הכלב</div>Tue, 08 Sep 2009 17:26:00 +0200enkesher@gmail.com (הכל תפוס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11227041http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14686&blog=11227041http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11212671<div align="right" dir="rtl">כואב כואב. אבל כמו שאמרתי תמיד (ולכן הכריזו עלי כאדם אופטימי חסר תקנה): אסור לצפות או לקוות לשום דבר. אם קיווית למשהו- הוא לא יקרה. העולםלא נועד כדי שיהיה לך טוב, הוא נועד ללמד שיעור. ואת שלי הבנתי. לא, אף אחד לא יוכל לשכנע אותי שהעובדה שהוא הפסיק לדבר איתי היא לא אשמתי, היא כן אשמתי, הוא באמת היה טוב מדי בשבילי (ואת זה אני אומרת בראש צלול ודי שמח אחרי חשיבה מרובה). נראה מה יקרה עכשיו. אחותי הקטנה (כפרה עליה) החליטה להקל על חיי והוציאה את Watchman ואת קפטן בלאד מהחדר (כי יש ספרים שאני ממש לא צריכה לידי בתקופה כזו, אולי אני גם צריכה לסלק את אשתו של הנוסע בזמן, אבל אם אני אמשיך לחשוב ככה אני אצטרך לגרש את כל ספרי הטרי פראצ'ט שלי מהמדף, ובלעדיהם אני לא חייה, אז אולי כדאי שלא). אתמול בערב נפגשתי עם מפיק פסטיבל אייקון ואיזה במאי, ואנחנו עומדים לצלם סרט פרסומת לפסטיבל. עכשיו אני צריכה אנשים עם רעיונות ואנשים שיסכימו להופיע. זה עומד להיות מיוחד. הם אנשים שיודעים מה הם עושים. אני פשוט אדם עם המון רעיונות, אז נראה מה יקרה. חוץ מזה אני קצת חולה וקצת היה לי חום אתמול, אבלאני מניחה שזה מו</div>Wed, 02 Sep 2009 18:34:00 +0200enkesher@gmail.com (הכל תפוס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11212671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14686&blog=11212671http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11192007<div align="right" dir="rtl">זה פעם ראשונה שזה קורה לי, ואני לא יודעת מה נפל עלי. הלכתי לקנות חזיות עם אמא. משום מה בזמן האחרון אני מתחילה לשים לב למה שאני לובשת מתחת לבגדים שלי. שזה מוזר כשלעצמו, כי האדם היחיד שעשוי לראות את זה הוא טל או ישראל וגם זה רק אם הם יפרצו לחדר בלי לדפוק על הדלת. לפני בערך עשרה חודשים גיליתי משהו מופלא. יש לי חזה, ויש לו יתרונות. 1. חולצות נראות טוב עליו 2. הוא מסיח את דעתם של אנשים מדברים שאני אומרת 3. הוא באמת בסדר גמור. כמו כן, לאחרונה החלטתי שאני גם צריכה מכנסיים חדשים. לא רק בגלל הצבא הנגמר עלינו לטובה (עוד שעה של סריגה וצפייה בטלוויזיה, אני אמות), אלא בעיקר בגלל שכל המכנסיים שלי נופלים ממני (הו, יתרונותיה של ההשראה ויתרונו של הרצון להרשים אנשים!) וזו הפעם הראשונה שאינ שוקלת לקנות חגורה. ועל זה אומר לעצמי: כל הכבוד, את אדם צנוע אך מלא כשרון, תעוזה ומרץ. בשביל לבדוק את עצמי היום (אחרי שהטילו ספק ביכולות הקריאה המהירה שלי) החלטתי לקרוא ספר שלם של זלאזני בקצב של 100 עמודים בשעה. הוכחתי את עצמי, עכשיו כל מי שלא מאמין לי שעברתי על כל "בשורות טובות" ב20 דקות יכול לקפוץ לי, ואפ</div>Wed, 26 Aug 2009 20:37:00 +0200enkesher@gmail.com (הכל תפוס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11192007http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14686&blog=11192007http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11176473<div align="right" dir="rtl">או, איך הפכתי מביצ'ית קשוחה לבחורה בחורתית להפליא. אני יכולה כמובן להתחיל בהודאה כואבת במיוחד: אף פעם לא הייתי ביצ'ית קשוחה. נראה לי שאני יכולה בהחלט להגדיר את עצמי כ"ביצ'ית קשוחה וונאבי". זאת אומרת, זה כיף להגיד שלא אכפת לי מאנשים אחרים ואני דואגת רק לעצמי, אבל זה לא באמת נכון, עובדה, הגדירו אותי בתור "דוב אכפת לי קטן" (כינוי משפיל כשלעצמו, כי לא אכפת לי מהרבה דברים). באופן כללי, אין לי הרבה על מה לכתוב לאחרונה. זאת אומרת, יש לי המון דברים לכתוב עליהם, אני אוהבת לדבר הרבה, אני גם אוהבת לכתוב (גם אם לא עושה את זה בכישרון גדול או עם סימני פיסוק), אבל בזמן האחרון חיי סובבים סביב חיפה. פעם יכולתי לכתוב על דברים שראיתי, דברים שעשיתי ודברים שחשבתי, אבל בגלל הקיץ הארור הזה הנושאים שלי מצטמצמים ל: 1. הו, כמה חם 2. חיפה. כן, מסתבר שאני עומדת להיות בחיפה די הרבה. הו, חיפה חיפה. אם זו לא העיר השנואה עלי ביותר בכל הארץ, זה רק בגלל שעוד לא ממש הייתי בכל הארץ. ובעוד קפיצותי לחיפה מתחילו להיראות כעומדות לקרות באופן תכוף למדי, אני יושבת ותוהה לעצמי אם ברגע שמגיעים לגיל 20 משתחרר משהו במוח ש</div>Fri, 21 Aug 2009 17:52:00 +0200enkesher@gmail.com (הכל תפוס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11176473http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14686&blog=11176473http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11170720<div align="right" dir="rtl">1.שוקולד או וניל?שוקולד גורם לי להרגיש כמו אחרי סמים+משמיןוניל טעים+משמין.נראה לי שאני אלך על הסמים החוקיים, תודה.2.מחשב או טלויזיה?ספר. אולי אפילו שניים.או יותר טוב, ספר+מחשב/טלוויזיה3.חברות או חבר?כמה שיותר אנשים, כך טוב יותר (חבר! חה!)4.חופש או ביה&quot;ס?בי&quot;ס. מי ייתן ויבוא מהר, אמן.5.רוק או מזרחית?מטאל כבר בפול ווליום שגורם לערסים להתרחק ממני כמה שיותר מהר, תודה.6.ערסים או אימו?גיקים ג'ינג'ים.7.עיניים ירוקות או עיניים כחולות?חומות. יוחזר הכבוד לאדם הפשוט!8.בלונדיני או ג’ינג’י?אני שונאת ג'ינג'ים.9.ישראבלוג או הבלוג של תפוז?למצוא חיים.10.בנים או בנות?בנות זה רע.בות מרוחות בחומוס בחיפה זה הכי רע.</div>Wed, 19 Aug 2009 19:34:00 +0200enkesher@gmail.com (הכל תפוס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14686&blogcode=11170720http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14686&blog=11170720