http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861Please allow me to introduce myself I'm a girl of wealth and taste I've been around for long, long year Stolen many a man's soul and faithheCopyright 2026 GinJah. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861http://img500.imageshack.us/img500/1495/img00789lx.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14873148<div align="right" dir="rtl">אני מוצאת את זה כל כך מעניין, המושג הזה שנקרא ״העתיד״.העתיד הזה שאנחנו לא מפסיקים לתכנן, לדמיין ולנסות למצוא לו מקום ברור, כשבעצם הוא ישות נפרדת ואבסטרקטית, הרי מה שקורה קורה והשליטה שלנו בו היא חלקית למדי ורק בסוף מחברים את כל הנקודות לקו אחד רצוף. דברים ברורים הופכים לנוזליים, הסיפור שסיפרתי לעצמי מתחדש בכל רגע ומערכת האמונות שלי מבקשת להשתחרר ממה שידעתי בכדי ללמוד כמה דברים חדשים, וזו בדיוק הנקודה שבה החיים הופכים באמת להיות מרתקים. לתת לדברים לזרום והיום יום הופך למסע הרפתקני, בזרימה טבעית וחופשית,אני חולמת מהר יותר מקצב נשימותיי. בין גחמות של הרגע, בין נופים שונים ומשתנים, כבישים ארוכים, אנשים חדשים ואינסוף פילוסופיות מסע ועולם שונות. שם משהו נע וזז ומתעורר,הדלת פתוחה, גם דרכה עוד נעבור. </div>Tue, 14 Feb 2017 10:11:00 +0200loli_marina@hotmail.co.il (GinJah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14873148http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145861&blog=14873148http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14873143<div align="right" dir="rtl"> אני רוח שחיה בגוף של אדם, בגוף של אישה. לא תמיד יש לי פנים, אבל תמיד יש לי רגשות. אני משתנה מהר ממה שאני יכולה להבין ואני חולמת מהר מקצב נשימותיי. אך דבר אחד בוודאות הוא, שבין כל יום של בהירות ובין כל יום של בלבול -החיים חכמים, הם יודעים את הדרך, ומה ששלי פוגש אותי ומה ששלך פוגש אותך. &lt;3 </div>Tue, 14 Feb 2017 09:21:00 +0200loli_marina@hotmail.co.il (GinJah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14873143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145861&blog=14873143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14285965<div align="right" dir="rtl">בוקר מאוחר, יש שיגידו תחילת הצהריים. מתעוררת מהר ורצה לכתוב את הכל. זה היה לילה ארוך במיוחד.... הוא התחיל אחרי שעות של הסתובבות בחדר, מתן כבר מזמן נרדם ואני סיימתי לראות סרט ורק אז נכנסתי לחדר השינה... בחוץ ברקים ורעמים שמכים בחוזקה, חם לי קר לי באופן שיטתי. אני קמה לפתוח את החלון ואז מבינה שפתחתי מדי וחוזרת לסגור... אפשר לומר שהעברתי ככה איזה שעה- שעתיים ולגבי הזמן באופן מדוייק מי באמת יודע... ואז זה קורה.... אני נכנסת לעולם הזה... העולם הצלול של החלומות... אחח איזה יופי, יש תמיד את התחושה הזו של הכמה דקות שבהם אני צפה במין חלל ואז הם מגיעים.... יצורים אנאורגאניים או נשמות או ישויות או מה שזה לא יהיה ... מתחילים להציף אותי במילים, מנסים לשנות את האווירה של החלום, לשנות את התפאורה, המסביב משתנה והרגליים מתחברות לקרקע. אני צפה בתוך מנהרה של משמעויות בזמן שהעלילה מתקבעת. יש לי משימה. אנחנו מתחילים במסע במעבורת חלל, כשמסביבי עוד תלמידים, יצור מנוסה בצבע לבן נמוך קומה מסביר לנו כיצד ניתן לעבור בין העולמות, הוא מדבר על כוונה, הוא מדבר על להחזיק את המהות בראש וליצור את הדבר שאתה רו</div>Fri, 20 Feb 2015 13:37:00 +0200loli_marina@hotmail.co.il (GinJah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14285965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145861&blog=14285965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14280931<div align="right" dir="rtl">זה קורה מדי לילה, כל לילה משמעות שונה, האם זה חלומות נבואיים? או שמה מדובר בגירסא מעוותת במציאות נפרדת ודמיונית שמבטאת א כל הפחדים והתחושות העמוקות שלא מקבלים ביטוי ביומיום? הלילה הייתי בהגוורטס - או לפחות סוג של הוגוורטס וחצי יוהנה ז'בוטינסקי - התיכון שבו למדתי, היינו בסיור מודרך בטירה, כששאלתי את אחד המורים... יש לי תחושה שהחדרים כאן רדופים ברוחות רפאים, האם זה ייתכן ? והוא חייך וענה, לא לא כולם.... זה ממש רק חלק מהחדרים והם גם בכלל לא רוחות רפאים... הקטע בבית ספר המיוח דשלנו הוא שמורים טובים מעולם לא עוזבים, הם ממשיכים ללמד גם כשהם עוברים מהעולם והגוף שלהם ממשיך להשתנות, הנשמה נשארת וכוחות חזקים נוספים מצטרפים לשינוי שהם עוברים, אבל הידע נשאר - פשוט בצורה אחרת... האמת שזה הרגיע אותי... אבל אז נכנסו לחדר מפואר ובפנים היה קוף ענק שמן, שלבש מעיל בורדו מקטיפה משובחת עם עיטורי נחושת ומלמלות בידיים, הקוף היה נראה כמו קרפדה שמנה ומכוערת.... אבל היה שקט ולא עשה כמעט שום צליל... היו שם ציורים מדהימים חלקם פתוחים ותלויים על הקירות וחלקם היו מגולגלים בתוך קלפי עץ ישנים... הרשיתי לעצמי לפ</div>Tue, 10 Feb 2015 11:15:00 +0200loli_marina@hotmail.co.il (GinJah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14280931http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145861&blog=14280931http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14247046<div align="right" dir="rtl">זה יכול לקרות בכל רגע ולהגיע בכל שלב. התחושה הזו שעוטפת אותנו שנמצא כאן משהו גדול יותר, חזק יותר, אינסופי ועצום שמחכה רק לך, שדורש את תשומת הלב שלך, את היחס החם שמבקש טיפול ונקודת מבט נוספת. האפשרויות פרוסות לפניך ולעיתים הדרך הנכונה כרגע היא לשחרר את המוכר בכדי ליצור אפשרות לגדילה מחודשת מעוד רובד שלא נגלה לפני. זה נחשף לראשונה ברגע שיוצאים מאיזור הנוחות לאתגר הבא וזה דורש סבלנות, היציאה למסע מעיזה לקחת בחשבון את הגרוע מכל ומצליחה באתגר של השחרור מפחדים. ההכוונה כאן והיא כל הזמן איתך, הדרך מובילה למקפצות רוחניות, לעיתים נסתרות הן, אך קיימות. לעיתים יש להמתין בסבלנות בזמן שהרעיונות והחלומות מגבשים צורה והופכים למציאות. זה יכול לקרות בכל רגע ולהגיע בכל שלב.התחושה הזו שעוטפת אותנו שנמצא כאן משהו גדול יותר, חזק יותר, אינסופי ועצום שמחכה רק לך, שדורש את תשומת הלב שלך, את היחס החם שמבקש טיפול ונקודת מבט נוספת.האפשרויות פרוסות לפניך ולעיתים הדרך הנכונה כרגע היא לשחרר את המוכר בכדי ליצור אפשרות לגדילה מחודשת מעוד רובד שלא נגלה לפני.זה נחשף לראשונה ברגע שיוצאים מאיזור הנוחות לאתגר הבא וזה</div>Sun, 07 Dec 2014 12:32:00 +0200loli_marina@hotmail.co.il (GinJah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14247046http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145861&blog=14247046http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14206167<div align="right" dir="rtl">הכול התחיל בגיל 15 כשנחשפתי למסיבת טבע הראשונה שלי, המסיבה התקיימה במדבר, הגענו לשם בטרמפים. ריח של אבק חזק באוויר מהולך בריח של צ'אי, קטורת וזיעה קרה מחיבוקים של חברים חדשים,בתוך המסיבה הכול מלא באולטרה, פטריות גדולות ובדים זוהרים, כל החב'רה בהתרגשות כי עוד רגע טקסס פאגוט עולה וגם כנראה שהוא לא יירד ב8 שעות הקרובות.כך זה באמת היה , רקדתי וקיפצתי באופוריה מושלמת, הרגשתי יפה וחופשייה וגם שמצאתי את הבית שלי, המוזיקה שמדברת אלי, את החברים, כמובן בלי הרבה מושג מי נמצא מצדדיי או מלפניי...מאז אותה מסיבה כמעט כל סופש מצאתי את עצמי לפחות במסיבה אחת מהצפון ועד הדרום, בהרפתקאות מטורפות ומשונות,וכך עברו להם השנים גדלתי והתעצבתי בתוך תרבות של מסיבות טבע, אהבה חופשית ומוזיקה... אז למה בעצם אני כותבת את זה עכשיו ?אולי כי התבגרתי ? ואולי כי הבנתי דברים רבים מאז, אולי דברים השתנו... אבל בעיקר כי אני השתניתי.מאז המסיבה הראשונה שלי הייתי במאות מסיבות ופסטיבלים בארץ ובחול והמסקנה העיקרית היא שטראנס כבר לא עושה לי את זה, זה כמו שיר ישן שחרשתי עליו שיהיה נחמד בשבילי לשכוח ממנו לתקופה... מסיבות טראנס כבר לא</div>Fri, 26 Sep 2014 13:31:00 +0200loli_marina@hotmail.co.il (GinJah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14206167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145861&blog=14206167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14194214<div align="right" dir="rtl">התעוררתי עכשיו חלמתי בלילה שאני נמצאת בלונדון, אך הבית הוא הבית הישן של יהודה הסבא החורג שלי שנפטר , יצאתי לטיול ובדרך טיפלתי באנשים עם מחטים, המון מחטים וניסיתי להזיז אנרגיות והגיעו אלי עם תלונות גדולות, חזרתי לבית ואז אחי הקטן היה שם, וסבתא שלי ודודה וההורים ועוד כל מיני אנשים, השעה הייתה מאוחרת ואחי ישן בחדר. לפתע התחילה אזעקה וכול החלונות בבית הם מזכוכית והם בכל מקום... התחלתי לרוץ, כולם התחילו לרוץ, רק אחי הקטן נשאר בחדר וישן, אז רצתי אליו והרמתי אותו והחלתי לרוץ לכיוון המדרגות וגם שם הכול היה מלא בחלונות, ירדנו למטה למרתף של הבניין ושם היו מלא פסלים מכניים, בהתחלה זה היה נראה כמו פסטיבל עם תמרורים ודוכנים, הכול זז שם ונזכרתי שבתור ילדה ביקרתי שם בעבר, מין עולם של סטימפאנק שכזה, הילדות אכלו גלידה והיה שם בר, לא היה שם אדם אנושי אחד אך הכול זז ונע והיו הרבה דמויות של א שים רק שהםנראו מכניים לחלוטין, הם קצת תקפו אותנומכייון שאינם רגילים לאנשים ומתי שכן ביקרתי שם היה כשהייתי ילדה קטנה ממש, מהתקרה נפלו חתיכות ברזל ענקיות שהיו מחוברות לאותם דמויות של אנשים שהיו מחוברות אליה</div>Fri, 05 Sep 2014 13:02:00 +0200loli_marina@hotmail.co.il (GinJah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14194214http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145861&blog=14194214http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14190131<div align="right" dir="rtl">טיול עוצמתי הוא כמו פגישה אינטימית עם האני האמיתי שבי. אני יכולה להתבונן פנימה עמוק ולהבין את מה שאני לא רואה בדכ, אני יכולה לקבל את הצדדים שבי שבוחרים להיות פאסיביים ,נתונים לקבלה. אני כאן עכשיו במקום חדש אך מוכר הוא, ההתרגשות נעלמה, פתאום כל מה שאני יודעת זז הצידה כמפנה מקום לכלום, תדר רך ופשוט שדורש את הזמן שלו לחשוב, מנסה להרגע מחוויות אינטנסיביות ולוהטות, אני זורמת איתו. להיות בטיול זה בעצם פשוט להיות, כל דבר שקורה... הוא פשוט קורה... כל בחירה שאעשה תגרום לי להגיע למקום או הדבר הבא, וככה נוצרת שרשרת של חוויות, תדר גבוה, תדר שקט, אנשים שמחים, אנשים מופנמים, כולם למעשה מראות של 70 פנים וכולם חלק ממני. זוויות של שיקופים, רגע אחד אני בפסגת הגלגל בהתלהבות סוחפת וברגע השני אני מתכנסת ומצטנפת למעמקים, הכול חלק מהטיול, המסע, ההרפתקאה, וכל אלה הם שלבי לימוד של החיים . </div>Fri, 29 Aug 2014 16:09:00 +0200loli_marina@hotmail.co.il (GinJah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14190131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145861&blog=14190131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14163048<div align="right" dir="rtl">ימים של טירוף פוקדים את ישראל. ואיכשהו מצאתי את עצמי נמצאת בתקופה זו של חיי בלב ליבה של יפו מתגוררת באמצע שכונה מעורבת של יהודים וערבים שחיים יחדיו בשכנות רגועה... האמנם? בוקר יום חמישי, תוך כדי הקימה מהשינה חלפה בראשי מחשבה על כך שהיום הולך להיות יום שונה מהרגיל אפילו יום מטורף, התחלתי אותו מלפגוש את חברתי וסיבובים בעיר תוך כדי שמצטרפים אלינו חברים שבאים והולכים, החלטנו יחדיו שנלך לים, צעדנו בחזרה לכיוון יפו כשפתאום אנחנו שומעים בום - קראש וצעקה, מסתובבים לאחור ורואים כי מכונית שבה זוג רוסים מבוגר דרסו רוכב אופנייםשהתברר כנער ערבי, מיד רצנו אל הנער הפצוע להגיש לו עזרה ראשונה, השקנו אותו במים, ליפנו אותו והרגענו אותו, הוא נכנס לפאניקה ובכי ובקושי יכל להזיז את גופו, החזקתי לו חזק את הגב והתקשרנו לאמבולנס, תוך כדי כל הרחוב הפך להמולה מסביב, הנער שוכב בחוסר אונים ובהלה על הכביש ומסביבנו התגדשו כמויות של נערים וגברים אחרים, היינו הנשים היחידות השם - או ליתר דיוק, הנשים היהודיות היחידות שם בסיטואציה. הנער התעקש שנקרא לאמא שלו, וכשהיא הגיעה היא נכנסה לבהלה, היא צרחה וגירדה את הגרון כא</div>Sat, 19 Jul 2014 11:59:00 +0200loli_marina@hotmail.co.il (GinJah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14163048http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145861&blog=14163048http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14128080<div align="right" dir="rtl">Creativity is a great motivator because it makes people interested in what they are doing. Creativity gives hope that there can be a worthwhile idea. Creativity gives the possibility of some sort of achievement to everyone. Creativity makes life more fun and more interesting. The purpose of life is to live it, to taste experience to the utmost, to reach out eagerly and without fear for newer and richer experience Let everything happen to youBeauty and terrorJust keep goingNo feeling is final Don't exist.Live.Get out, explore.Thrive.Challenge authority. Challenge yourself.Evolve.Change forever.Become who you say you always will. Keep moving. Don't stop. Start the revolution. Become a freedom fighter. Become a superhero. Just because everyone doesn't know your name doesn't mean you dont matter.Are you happy? Have you ever been happy? What have you done today to matter? Did you exist or did you live? How did you thrive?Become a chameleon-fit in anywhere. Be a rockstar-stand out e</div>Mon, 02 Jun 2014 21:17:00 +0200loli_marina@hotmail.co.il (GinJah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145861&blogcode=14128080http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145861&blog=14128080