http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439live another day, climb a little higher, find another reason to stay...(:heCopyright 2026 sabres. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=13788839<div align="right" dir="rtl">טוב, זה מוזר, אני עדיין זוכרת את שם המשתמש והססמא,כנראה שאני עדייןמכירהאת עצמיקצת.מצחיק לראות איך הכתיבה שלי דומה-שונה, כאילו כלום לא השתנה, כשבעצם הכל השתנה.שמחתי לקרוא פה את התגובות שכתבו לי לפני שנים. נשמע שלאנשים באמת היה איכפת. חושבת שלא הערכתי את זה כמו שצריך.(ממש וידוי של לפני המוות, הא?)אצלי הכל בסדר.אני עכשיו מה שנקרא בנאדם בוגר.בוגר, אבל לא מת, לא תקוע, לא רדום, לא מבוית.לא כל אלה, חס וחלילה.את השבועה שלי אני קיימתי. אז כשנשבעתי לעצמי ליד הנדנדה בפארק לא להיות "אחת מהמבוגרים האלה". ואני לא. אפילו שאני משלמת שכר דירה.הקריאה בפוסטים פה נתנה לי קצת פרספקטיבה על כמה שאני נוטה להסתבך במחשבות ולהגזים, ולהפליגתוהה איך סבלתם אותי עם כל השטויות האלה (:ואולי דווקא בגלל השטויות (טוב, שם הבלוג הבטיח שטויות, אז ההבטחה מתקיימת)כל כך הרבה זמן עבר. מרגישה שכבר פתרתי את רוב השאלות שהעסיקו אותי אז, אפילו את הקשות המופשטות והפילוסופיות ביניהן, לפחות מצאתי תשובות ברמה מסוימת שמספקת אותי כרגע, או את הנתיב אל התשובות (לפעמים נתיב הוא התשובה, ולא נקודה סופית כלשהי).מסתכלת על התקופה הזאת ובאמת מאחלת</div>Wed, 22 May 2013 14:09:00 +0200nnaattaalliiee@walla.com (sabres)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=13788839http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145439&blog=13788839http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=11274758<div align="right" dir="rtl">נא לא להגיב לקטע. תודה. למה? סתם כי לא בא לי. גם לא אז הנה. כל החטאים בבת אחת, גם באינטרנט, גם כותבת, והחולצה שלי אפורה ולא לבנה.אני גם לא יוצאת להסתובב ברחוב, אולי אצא, אבל לא, אני מתה מעייפותזו התשישות של הבחילה כמו שמתעוררים ב8 בערב משינה של 5 שעותנרדמת מהר ורעיודעים, בשנת שירות כמו בצבא, עכשיו הבנתילאף אחד לא איכפת (מבחינה מערכתית) שאתה מבלה פרקי זמן שלמים בלי החיים שלךפשוט ככהמתעסק בלתפעל את המנגנון, מוציא את כל הכוח, אתה לא חשוב, חשוב שהמערכת תפעל, לא שואלים את דעתך, וגם ככה זה כל כך משעמם שאין בכלל על מה לגבש דעה. דעות על ניקיונות? או על העתקת טקסט ממקום למקום?ואז כל האנשים, התחביבים, המחשבות והזמן הולכים ישירות לתחת.מחליקים את זה, ממשיכים הלאה, העיקר שלא יהיו פשלות ושבן אדם לא יתמוטט ככה סתם. אז שידאג לעצמו. עדיף שגם לא יתבאס, זה מוריד מהריכוז. כשמישהו מבואס מעודדים אותו- כדי שימשיך לתפקד. האופציה שהוא ישאר מדוכדך למשך זמן ויהיה לא יעיל לא באה בחשבון. כשחוזרים הביתה אמורים "למלא את מלאי האנרגיות". הפגישות הנמהרות עם האנשים דומות לאדם רעב שמקבל ארוחה פעם בשלושה ימים ויש לו חמש ד</div>Sun, 27 Sep 2009 21:52:00 +0200nnaattaalliiee@walla.com (sabres)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=11274758http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145439&blog=11274758http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=11254283<div align="right" dir="rtl">עד מחר אביתר בנאי מילים: אביתר בנאי לחן: אביתר בנאי אסור לך לחשובכשאת כל כך עייפהצאי לטיול לאור זריחהרחוקה מהביתהשביל לחזור נמחקהולכת על חבל דקהלילות ארוכיםבלי לדעת למהבורחת ואין רודףעד מחרעוד מעטילד רץ אלייךמחבק אותךנקיף את הפארקרק להפסיק לחשובאנשים עייפים רצים ברחובהיינו פה כבר קודםבתפקיד הפוךהליכה מהירה, להתיש את הגוףעד מחרעוד מעטילד רץ אלייךמחבק אותךיש פירצה בגדרבין הגפנים, בין ענבי הכרםשועלים מחבלים, מיילליםונעלמים...ומה אם אני תמיד עייפה?תבניות של אנשים משנות אותיאולי בכאילו, רק בחיצוניותלך תדעהקול המעצבן בראש מחפש טלנובלותאבל איןאין?אומרת לעצמי שאחרי הסתכלות על כל דבר למשך זמןאני בסוף מחליטה שהוא לא טובכשאת עייפה, אסור לך לחשוב.מסתכלת על מקררים זרים בעיניים נוצצותהלוואי הלוואיאבל בעצם אני לא באמת רוצה את זהרוצה לרוץ, להתעייף, לחפש, להתאתגרשזה בעצם מה שאני עושהלא רוצה לישון מספיק, בדיוק כי אז מתחילי</div>Sat, 19 Sep 2009 19:23:00 +0200nnaattaalliiee@walla.com (sabres)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=11254283http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145439&blog=11254283http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=11230993<div align="right" dir="rtl">"איפה אני, איפה את? את שם, את בראש, את ברכבת תחתית, ואולי את בכלל לא אמיתית, והמצאתי שקר, ושאיכפת לך, מתי אני בא..."אני מכונת ציוריםמכונת פרסוםמכונת צביעהאני טובה בזהתקשטי לי, תציירי ליסבבה, אין בעיהצריך להביא חניכיםסחורה, סחורה חמה, גיוסיםלהיות שמחים ומנומסיםטלפונים להורים"שלום, אני הקומונרית..""שלום, אני ה..""שלום.."קומונרים הם לא בני אדם, הם קומונריםהמזכירות, המכונות שמתפעלות את המחנהאוי, זה נשמע רע.כיף פה, אבל לא מהסיבות הנכונות.אם לא הייתי אוהבת לציירהייתי כבר מתייאשתהזדמנות לקשקשוכולם מתלהביםזה אוטומטי. תבניתי. ציורים של גן חובה זה לא קשה. ילדים מחייכים, ידיים מתנופפות. כבר יש שיטה.ולפעמים כיף לדבר עם אנשיםאבל יש גבולותחצי ברוריםאני הכי גלויה איתםאבל הם לא באמת מכיריםאותי.הכי תומכים. אבל איך אפשר לתמוך בזר? זה מבחוץ.שומעים הרבה מוזיקה טובה.אני לא שומעת אותך.לא מוצאת תשובה.צמרמורת.אני כמוני, עם שיער קצת יותר ארוך. חוץ מזה לא יודעת מה השתנה, וגם אין זמן לחשוב.אין לי זמן לעצום עיניים ולראות את הזיקוקים שלי.כל הזמן להיות מסודרת ואחראית.לא מתאים לי. זאת אומרת, חצי.אסור לשאוג. אסור לעש</div>Thu, 10 Sep 2009 12:58:00 +0200nnaattaalliiee@walla.com (sabres)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=11230993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145439&blog=11230993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=11051030<div align="right" dir="rtl">מה הקשר בין זיהום, עוני ודיכאון שהולך ומשתלט על העולם? למה תמיד נדמה שמסתירים מאיתנו משהו ועושים לנו שטיפת מוח? האם זו ההתפתחות הצפויה מראש של העולם וכל האסונות הם בגלל החטא הקדמון, או שמישהו תכנן את זה? בואו לגלות בסרטון שמסביר בצורה בהירה מה בעצם קורה בעולם, ומה אפשר לעשות עם זה. http://www.storyofstuff.com/international/ זה אולי נשמע שאני משווקת משהו, אבל למעשה אין לי כל אינטרס חוץ מזה שזה נראה לי ממש ממש חשוב. ולמה כבר תופסים כל אמירה כפרסומת?</div>Sat, 11 Jul 2009 18:15:00 +0200nnaattaalliiee@walla.com (sabres)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=11051030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145439&blog=11051030http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=11048841<div align="right" dir="rtl">פעמונים בפסנתר מהבהבים כמו פנסי רחוב בעיניים רדומות מלאות בדמעות. וכולם נעים בשיר ידיים למעלה מצד לצד כשייצאו הם לא יכירו אבל עכשיו הם אחד. הנה, הם כבר לא זוכרים. ומחפשים רק את עצמם בת</div>Fri, 10 Jul 2009 23:13:00 +0200nnaattaalliiee@walla.com (sabres)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=11048841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145439&blog=11048841http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=10986924<div align="right" dir="rtl">מבול רונה קינן מילים: אלונה קמחי, יהלי סובול, רונה קינן ומאיה בקרלחן: רונה קינן "אם נשרוד את המבול הפעם,כל חיוך יהיה שונה, נגוע.אם אחזור על זה עוד ועוד ועודתשארי עשרים שנה או עד סוף היום.למדנו לחכות ולוותר ואיך להיזהר, מכל מילהוהכל יקפא פתאוםאם יהיה לנו רגע לעצור בפינת רחובלחבק ולעזובכאילו שאפשר בכלל לדעת להרפותלאהוב פחות.בחיוך פרוע עוד אבוא לגבות חובותלשבור חומות ולהאיר אותךלמרות שאין דבר שלם יותר מהכאב שמתנגןבשם אחרוהכל יקפא פתאוםאם יהיה לנו רגע לעצור בפינת רחובלחבק ולעזובכאילו שאפשר בכלל לדעת להרפותלאהוב פחות." * "חיבוק שלא נגמר ואז ברגע הואנגמר וכשהריק הזה חושף את פרצופו נדמה שכל מה שרציתי אף פעם לא יבוא" * "אני חותמת בלי רצון על תופס השחרור" * "אני לא אכנע (?) לרעיון הזה שאי אפשר כי אי אפשר ואי אפשר" * "איך אפשר לנשום? אין לנו (יותר) מקום" * "היא חושבת ש אם נדבר על זה אולי יקרה נס נס" * "היא לא רוצה ליפול נפילה חוזרת (כבר פעמיים) אל מה שנמס" * "כל הגשרים נשרפו מזמן רק אני לא ראיתי מרחוק עשן כל החייל</div>Sun, 21 Jun 2009 23:31:00 +0200nnaattaalliiee@walla.com (sabres)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=10986924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145439&blog=10986924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=10983016<div align="right" dir="rtl">ואני מרגישה שאני ממשיכה ללכת מאותו המקום בו נרדמתי זה לא נכון, כמובן אבל אני שוב הדבר העצלני שיושב בבית מול המחשב בשעה מאוחרת בלי סיבה אמיתית עם כאב ראש כותבת יותר מפוסט בחודש צופה בך מקליד לי תגובה יחידה תוהה "חיינו לאן" ומרגישה קצת כמו בחטיבה אחרי כל התהפוכות וההצהרות הדראסטיות אולי בעצם לא כל כך השתניתי רק שכחתי שהייתי ככה גם קודם "ככה" זה אומר הכל עוד מעט תתחיל שנת השירות אנשים מקסימים אבל עם פוטנציאל עצום לעייף אותי אנשיםאנשיםאנשים כלהזמן. כמה אפשר? אני מקווה שהעצלנות שלי לא תתעורר מהתרדמה שלה, כמוני הישיבה הזאת מול כיסא ורפרוף על מילים של שירים "זה חשוב" "עוד רגע" במשך ארבע שעות לא קורה כלום ואני משועממת עד כדי הירדמות פתאום בא לי לצאת לריצה, להיות ספורטיבית אבל במקום זה אני רק מרגישה בחילה ורצון להתקרבל בסדין קר לגמריי לבד ולחשוב מחשבה נכונה על משהו שיהיה לי כח לקום בשבילו ולא להיגרר לעצלנות במשך זמן ממושך. ידעתי שכל זה לא היה אמיתי זה היה טוב מדי, מעניין מדיי, כצפוי מהזיות. ועכשיו הקסם פג. אפילו אם אלך לאותו המקום, באותה השעה ביום באותם הבגדים ל</div>Sat, 20 Jun 2009 22:23:00 +0200nnaattaalliiee@walla.com (sabres)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=10983016http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145439&blog=10983016http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=10977288<div align="right" dir="rtl">"יש לי את זה, אני רוצה לרקוד, אבל אני לא יכול לזוז. הבסים? נמוכים! ארבעים הרץ... אני מרגיש אותם בבטן, וזה טוב! תגיד מה עם הווליום? פיצוץ! כמעט עפו לי האוזניים... שומעים אתכם עד סוף הרחוב. אני לא רוקד, אני לא רוקד כשעצוב. אני לא רוקד, אני לא רוקד כשעצוב. " אתמול בלילה תפסתי את עצמי רוקדת בהלוויה של עצמי. זו הרגשה סוריאליסטית. ניסיתי לצלם בראשי את האנשים בהבהובים של הדיסקו. רוקדים, צוחקים, ומה לעזאזל הם חושבים בזמן הזה? אי אפשר לחשוב ולרקוד בו זמנית. בשביל לחשוב צריך לעצור. אנחנו רגילים לשיכחה, לחסרונם של אנשים אחרים שמתעמעם עם הזמן. אנחנו טובים בלהחלים מזה. מוזר להיות במקומם. המילים של הטקס לא מרגשות. ואני רק הולכת, הולכת במסדרונות, ומעבירה אצבע על הקיר. עכשיו כל הקירות יוכלו לעבור בד"ן. ובין רגע כולם נהיים מגובשים, ואיכפת להם, כי הם מבינים שההצגה של הסתרת הרגשות שלהם כלפיי האנשים "שלא יצא לתפוס אותם לשיחה" נגמרת. ושעכשיו, אחרי הכתוביות, לא יהיה הרבה מה להוסיף, אז מאריכים את הכתוביות עוד ועוד, ועוד. להישאר ערה עד ארבע, כי לתומי חשבתי שככה המחר לא יבוא. ו</div>Fri, 19 Jun 2009 12:32:00 +0200nnaattaalliiee@walla.com (sabres)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=10977288http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145439&blog=10977288http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=10943185<div align="right" dir="rtl">האם כל השנים הן שקרים? אם כך, טוב שאלה לפחות מתוקים. הטעם משתהה על הלשון ונעלם. אני לא כל כך מיוחדת. הרבה אנשים מזכירים אותי ואני אותם. ובראש שלי אותם המשפטים הבנאליים. המקצועיות שלי היא פטפוט חסר פשר והתחביב שלי הוא בהיה באנשים כך שיחשבו שיש לי עיניים יפות וגם מוח. לא ברור איך זה משתמע. אני לא מציירת כל כך טוב. האנימציה שלי גרועה כי לא למדתי עדיין דבר וחצי דבר. השירים שלי כבר אינם, ואלה שיש הם בעובי משמעות של שלולית עכורה, שאמנם לא רואים את קרקעיתה אך היא עודנה שלולית. מימי לא עבדתי בעבודה רצינית. הוצאתי כלב לטיול פעם ופעם ניקיתי בית של זקנה. היא לא הייתה מרוצה ממני. אני מפונקת ובכיינית ברמות שקשה לתאר. תושיט לי יד לעזרה וידי תישבר. אני לא אשכח להאשים אותך בזה. הפחדים שלי אותנטיים. מונחים תחת זכוכית מגדלת, ואותם אני מהללת. אני לא יודעת לשבח, רק להעביר ביקורת. אני מדברת לרוב על עצמי. אני שוכחת לומר "שלום" ו"מה נשמע". אני דיי מבולגנת, פיזית ומחשבתית. אני עצלנית ברמה מסוכנת ואני מתקשה להתרכז בדבר מה למשך זמן. המקום הזה ומקומות ואנשים אחרים הרגילו אותי לתשבוחות, דבר רע מעין כ</div>Tue, 09 Jun 2009 16:17:00 +0200nnaattaalliiee@walla.com (sabres)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145439&blogcode=10943185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=145439&blog=10943185