http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262Blackbird singing in the dead of night. Take these broken wings and learn to fly. All your life, You were only waiting for this moment to arise.heCopyright 2026 one Blackbird. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262http://img148.imageshack.us/img148/1330/12fc.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=11965610<div align="right" dir="rtl">אני לא מבינה מה אתה רוצה מהחיים שלי. אתה יודע שאני רוצה אותך. כי אמרתי לך את זה. ואני יודעת שאתה רוצה אותי. כי אמרת את זה לחברה טובה שלך. וסיכוי טוב שאתה יודע שאני יודעת שאתה רוצה אותי, כי אתה יודע שאותה חברה טובה היא גם חברה טובה שלי. אז למה לעזאזל אתה לא עושה כלום? לא אומר כלום? אתה משחק איתי, למרות שזה מה שאתה הכי לא רוצה לעשות. ואתה פוגע בי, כי כל מה שאני עושה זה רק לחשוב עליך, עלינו, על מה יהיה אם יהיה בכלל משהו. ונמאס לי מהתחושה הזו, מהקשרים שיש לי בבטן כשאני חושבת עליך, מהזמן המבוזבז שהולך לי בכל יום על נדודי המחשבות האלו. ואתה מחייך, ושולח לי סמסים, ונפגש איתי, ומתנהג אלי כאילו שאני מיוחדת בעיניך. כאילו אני כן שווה משהו. אדיוט אחד! אוף! כל מה שאני רוצה זה פשוט שתבוא ותתפוס אותי ותנשק אותי. או אתה יודע מה, אפילו לא את זה; שתיגע בי קצת אחרת. שתלחש לי באוזן משהו. שתחבק אותי כמו גבר שמחבק את הבחורה שלו. שתגיד לי מה אתה חושב עלי, מה אתה רוצה שיקרה בינינו. שתזמין אותי לדייט נורמלי אחד! על בירה, על כוס קפה, מבחינתי גם על מי ברז. שתעשה משהו, איזשהו צעד אקטיבי. אני צריכה</div>Sun, 08 Aug 2010 22:15:00 +0200inbalhod10@walla.co.il (one Blackbird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=11965610http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143262&blog=11965610http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=11834198<div align="right" dir="rtl">אודליה (הפסיכופטית) סיפרה לי שהיא קראה את רוב הבלוג שלי, ונהנתה, ועוד הוסיפה להבטיח שאם אחזור לכתוב כאן היא תהפך לקוראת מס' 1 שלי ותקים לי מזבח וכדומה... כמובן שלא יכולתי לסרב להצעה הזו, ועל כן - הנה אני, חוזרת ובגדול. תראו, אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שכתבתי כאן. אני גם לא מוצאת טעם בלבדוק את העובדה הזו, שכן מי מכם שכבר נכנס לבלוג הזה בטעות או לא בטעות, כנראה לא מכיר אותי ולכן הרקע וההיסטוריה שלי הם לא רלוונטיים בעליל. אבל אני דווקא אוהבת את זה. אני אוהבת שאתם לא מכירים אותי, שאתם יכולים לדמיין אותי כאיזו פצצה בלונדינית תל-אביבית שלומדת פילוסופיה - כלכלה באוניברסיטת בן-גוריון. טוב אולי אתם לא יכולים לדמיין אותי ככה, במיוחד לאור הכותרת האינדיקטיבית של הקטע - כן כן, אני חייבת להודות - אני נגדת. אני אמנם לא נגדת מהסוג הנורא מכל - זאת אומרת, אני לא: מסריחה, בהמה, בחיל חימוש, בת 32, נשואה מגיל 18, מורטת שיערות מהשפםגבותזקןתחת, מכוערת, מטומטמת, מפחדת מהאזרחות, חסרת כישורים חברתיים, חושבת שאני יודעת לשיר למרות שאני הזייפנית הגדולה בהיסטוריה, מעריצה שרופה של משה / קובי / חיים /</div>Sun, 06 Jun 2010 23:16:00 +0200inbalhod10@walla.co.il (one Blackbird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=11834198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143262&blog=11834198http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=10456684<div align="right" dir="rtl">וזה מאוד פשוט. אני חייבת להוציא את זה מהמערכת שלי ולהגיד לכל מי שירצה לשמוע, או לקרוא, או סתם ישתעמם ויחליט להיכנס לבלוג הזה מאיזושהי סיבה. כן, מבחינה פוליטית אני שמאלנית. אני אגיד את זה מראש, אודה ואתוודה. מצטערת. אבל מה שאני הולכת להגיד לא קשור לזה, אלא קשור להיותי בת אדם. מישהי שאוהבת לחיות, ומעדיפה שיהיו עוד אנשים שיחיו איתה במקום שכולם ימותו והיא תישאר לבד על העולם הזה, אבל שהוא יהיה כולו שלה. זה לא משנה בכלל מה הם עשו לנו, או אנחנו עשינו להם, או מי עשה קודם מה, איך ולמה. זה לא משנה מה עלול לקרות, מה ההורים לימדו אתכם מאז שנולדתם או מה ההורים שלהם ומערכת החינוך שלהם שותלת להם בראש. אני רוצה שנדבר שנייה תכלס, על עובדות. לא מהסוג שאתם רק חושבים שאתם יודעים, וגם לא מהסוג שאני חושבת שאני יודעת (למרות שאני אף פעם לא טוענת שמשהו הוא עובדה לפני שאני מבררת, אבל מאחר וזה בלוג והאמינות שלי נתונה בספק, אמנע מעובדות כאלו). אני רוצה שנדבר על מה שנקרא "עובדות החיים". 1. רוב האנשים על הפלנטה הזו אוהבים לחיות (ומי שלא אוהב, עושה עם זה משהו) 2. רוב האנשים על הפלנטה הזו רוצים לחיות בשקט</div>Sun, 25 Jan 2009 01:41:00 +0200inbalhod10@walla.co.il (one Blackbird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=10456684http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143262&blog=10456684http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=10121334<div align="right" dir="rtl">דברים שהתחלתי לעשות: 1. לרוץ כל יום שני (לא כל monday, כל יום שני) 2. להיות *טיפה* יותר בטוחה בעצמי ובאיך שאני נראית. זה חשוב, יו נואו. דברים שהפסקתי לעשות: 1. לאכול שוקולד (כן כן, זה אפשרי. זה קשה ברמות שלא יתאורו, במיוחד כשסוגרים שבת וכל הבנות עושות פונדו שוקולד בחדר, אבלזה אפשרי.) ולמה אתם שואלים? למען האמת לא מסיבות בריאותיות, פשוט כי קלטתי שאני הייתי מכורה לזה, ולא אהבתי את העובדה שמשהו חום שולט בחיים שלי. זה הגיע למצב שמישהו היה מוציא שוקולד בקצה השני של הבסיס והייתי רצה לשם באמוק. 2. לשתות קולה על שלל מוצריה (גם בגלל התמכרות, וגם כי זה הורס את הקיבה. הוכח מדעית. וגם את השיניים, שאת זה בטח כל אחד ששותה קולה יכול להבין בעצמו) 3. חדש!!!! (החל מאתמול)- להשתכר. עכשיו, יש כאלו ביניכם שישאלו את עצמכם: "למה לעזאזל שמישהו יגזול מעצמו את ההנאה הצרופה הזאת?!?!" או: "כן בטח, אין סיכוי שהיא תעמוד בזה, במיוחד כי היא לא אמרה שהיא תפסיק לשתות אלכוהול אלא רק להשתכר". אז לכל אותם אנשים, תנו לי להסביר- באחד האמשים נגררתי לדיון מוסרי עם אחותי על חשיש. כן כן, אותו סם קל ולכאורה בלתי מזיק,</div>Sun, 02 Nov 2008 00:43:00 +0200inbalhod10@walla.co.il (one Blackbird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=10121334http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143262&blog=10121334http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=9246103<div align="right" dir="rtl">-&gt; מה יהיה עם החיבה הבלתי מוסברת הזאת שלי לבני מזל אריה? צירוף מקרים מטורף או שמא רמז משמים? -&gt; ממה מורכבת קולה בכלל שאין בה קלוריות? -&gt; מה יהיה עם חוסר הרצון שלי להתחיל ולרזות סוף סוף, אבל מצד שני הרצון שלי להיות רזה? -&gt; מה יהיה באירוויזיון? האם בועז מעודה ינצח? חח :) -&gt; מה יהיה עם הצבא? האם אני אשאר בבסיס? או אעבור למפקדה לעשות יומיות במקום לסגור כל שבוע שני? והאם אני ארצה לחתום קצונה? ואיזה סבב אני אבחור לסגור? ומה יהיה בוגרלן של עוד בחירות קשות בנושא? -&gt; האם כל הדברים שאני רוצה לארוז ידחסו לתיק הקטן שאני רוצה לקחת מחר? -&gt; האם אני אמצא בגד ים שיראה עלי טוב? -&gt; מה הכלבה שלי חושבת ברגעים אלו ממש? -&gt; אומרים שבצבא כולן מוצאות חבר... האם אני אהיה היוצאת מן הכלל? -&gt; ובאותו עניין... אומרים שיש מכסה לכל סיר... אז אולי אני בעצם מחבת? -&gt; תוך כמה זמן אני אצליח ללמוד לדבר תאילנדית שוטף? -&gt; אם כלל גברי העולם ידרגו את המראה שלי מ- 1 עד 10 בכנות מוחלטת... כמה הם יתנו לי? -&gt; ואם האופי שלי משוכלל, כמה אז אני אהיה שווה? -&gt; איך זה להיות לא דובר ע</div>Sat, 24 May 2008 22:55:00 +0200inbalhod10@walla.co.il (one Blackbird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=9246103http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143262&blog=9246103http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=9113962<div align="right" dir="rtl">הקטע האחרון שכתבתי כאן היה לפני חודש וחצי, ואם אני אהיה לשנייה כנה איתכם לחלוטין- אני באמת לא זוכרת על מה כתבתי אותו. אבל כנראה זה עזר לי, כי עכשיו, למרות שהמצב שלי לא השתפר בצורה דרסטית, אני מרגישה די טוב :) ונזכרתי למה אהבתי לכתוב פה- כי אני פשוט אוהבת אותכם! אני אוהבת לשמוע סימני חיים מאנשים שאני מכירה או לא מכירה, לשמוע מה אתם חושבים (כי הביקורת שלי על עצמי אף פעם לא מספיקה) ובכלליות את הקשר האינטרנטי המעוות הזה שכל כך הרבה סטודנטים מנסים לעשות עליו את התזה שלהם. אגב, אני סיימתי את הקורס. עברתי טירונות. שבוע רגילה וביום ראשון מגיעה לבסיס החדש, להדרכות המשך. תהיו מלכים! אל תהיו קורבנות! :)</div>Fri, 02 May 2008 20:49:00 +0200inbalhod10@walla.co.il (one Blackbird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=9113962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143262&blog=9113962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=8855422<div align="right" dir="rtl">הפסקתי, הצלחתי כמעט 4 חודשים להיות מאושרת ומסופקת עד כדי כך שאני לא אצטרך את הבלוג הזה, ואני לא אצטרך אותכם לעידוד. נמאס לי להתבכיין. מתי יהיה לי טוב וזהו?</div>Fri, 21 Mar 2008 21:10:00 +0200inbalhod10@walla.co.il (one Blackbird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=8855422http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143262&blog=8855422http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=8200312<div align="right" dir="rtl">לקחתי את האורגן המאובק, שכבר שנים לא יצא מהכוך הקטן שלו, שם ישב בשקט 6 שנים בלי יחס, לצידו של הפסנתר הידוע שלי. עכשיו צהריים, ואסור להרעיש לשכנים... אז אין ברירה. חיברתי בחדר, סגרתי את הדלת, והתיישבתי על המיטה. דו מהדהד. אין ספק שהצליל לא נקי ומרגש כמו הפסנתר. אין ספק שכשאני מנגנת על הפסנתר הכל נשמע טוב יותר. אין ספק שבעצם אנשים לא מתלהבים ממני- הם מתלהבים מהצליל שהפסנתר האהוב שלי מפיק. חוברת שירים של הביטלס נפתחת בעמוד רנדומלי. מנגנת כמה שירים ומתאכזבת מעצמי. זה לא אותו הדבר. ואז, נשכבת על המיטה. עוצמת עיניים ומדמיינת לעצמי שבעצם רוחו של מוצארט או איזה מלחין ידוע מהעבר נכנסה בי. או אפילו איזו אום כולתום קטנה שכזו. ולרגע- לרגע אני מאמינה לסיפור שלי. מסתכלת על הידיים שלי, ומחליטה לתת להם לנגן. לא למוח, לא לחינוך המוזיקלי, ואפילו לא ללב. רק לידיים, בנתיים. שני תווים בודדים באוקטבה הגבוהה. בלי אפקטים מיוחדים, בלי תוספות- שני תווים. אני מפתיעה את עצמי ומנגנת, וזה אפילו לא נשמע רע. יוצאות כמה מנגינות בדרך שאני מצטערת שעוד 5 שניות אני אשכח אותן. ושני התווים גדלים למנגינה. לניגון חי</div>Sat, 15 Dec 2007 16:29:00 +0200inbalhod10@walla.co.il (one Blackbird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=8200312http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143262&blog=8200312http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=8132085<div align="right" dir="rtl">ביני לבין אחותי התאומה יש אפס תקשורת. זה לא מחוסר סימפטיה אחת לשנייה או משהו (לפחות זו לא הסיבה העיקרית), זה פשוט נובע משני גורמים: 1. עצלנות שלי ושלה לפנות אחת לשנייה- לה יש מחשב בחדר, לי יש מחשב בדיוק מעברו השני של הקיר, בסלון. אנחנו מעדיפות לדוגמא לדבר אחת עם השנייה דרך המסנג'ר, פשוט כי אנחנו מתעצלות לקום ולדבר זו עם זו. 2. שתינו בצבא וגם ככה אין זמן לנשום. המצב הזה שנוצר ביננו מביא לסיטואציות מאוד מצחיקות הקשורות ביציאות עם החברים המשותפים שלנו בסופי שבוע. אנקדוטה מלפני מספר דקות הקשורה לעניין- רונה אמרה לי שכולם יוצאים לסטלה ב-10, ולהפיץ לכולם. אני רציתי להודיע לאיילת על העניין והנה ציטוט השיחה ביננו (מזיכרון הבלאי שלי): אני: "איילת, את באה היום או לא?" איילת: "ענבל, אני אירגנתי את זה..."משעשע ביותר. ואם כבר מדברים על אחותי התאומה, שכחתי כבר כמה התלהבות יש סביב תאומים. הרבה זמן לא פגשתי אנשים חדשים, או לפחות דיברתי איתם מספיק זמן כדי להזכיר את אחותי, ועכשיו בקורס פתאום יש מלא אנשים שכן יוצא לי לדבר איתם ועוד לא שמעו על זה שאני תאומה. צחקתי על זה עם כמה בנות מהקורס שכל</div>Fri, 07 Dec 2007 20:50:00 +0200inbalhod10@walla.co.il (one Blackbird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=8132085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143262&blog=8132085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=8077796<div align="right" dir="rtl">מתגעגעת לחייתיות שלו לריח האלכוהול הכבד שאין לטעות בו, לאיך שהוא תפס אותי ובכוח נישק בפה, בצוואר, באזניים, בחזה. ואני אוהבת שאני לא זוכרת איך קוראים לו- אם בכלל ידעתי מתישהו. הנשיקות היו רק ערך מוסף העיקר היה החיבוקים, איך שהוא מחץ אותי והעביר על גופי ידיים כאילו רוצה להכניס אותי לכיס של המעיל, ולשמור שם מי יודע עד מתי. ואיך שהוא ידע לרקוד, כיאה לארגנטינאי אורגינלי הניחוח הזה של חו"ל, למרות שהוא בעצם ישראלי האווירה הזאת של בדידות, למרות שזה היה במרכז הרחבה במועדון תל אביבי מפוצץ. למרות ששתיתי כאילו שאין מחר, ולמרות שזה היה לפני שבועיים, אני עוד זוכרת איך שהוא פידח ושר לי שירים בספרדית, וזוכרת שהוא ניסה למשוך אותי החוצה בכוח ורון התחיל לצעוק עליו להוריד את הידיים :) יש זכרונות שלעולם נזכור- וחלק מהם גם באמת היו משמעותיים. עד לחמשוש הבא- שבוע טוב!</div>Sun, 02 Dec 2007 00:23:00 +0200inbalhod10@walla.co.il (one Blackbird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143262&blogcode=8077796http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143262&blog=8077796