http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076לצאת אל המדבר זה לצאת מעצמך. המיושב. המאורגן. המגובש. אל הבלבולים הגדולים התהו ובהו השטפונות סופות החול. ושם, בין ארץ ושמים. להתנפץ בין סלעים להשתלח מראש צוקים להתפרק איברים איברים. ובדרך חזרה הביתה לקבץ את כל פירורי התהו לאבן קטנה. יקרה. סגולית.heCopyright 2026 No!Far. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=14788095<div align="right" dir="rtl">(אבל מי סופר...) היי. הנה אני כאן, 6 שנים אחרי. 6 שנים בהם הבלוג נותר גלמוד ועזוב... ואני מודה, שמחשבתי לא נדדה אף לרגע לכיון הבלוג. החיים היו במישור אחר. היצירה הייתה אחרת.. אך לפני מס' חודשים נזכרתי בך- בלוג יקר, ביצירה הבוסרית שלי, במחשבותיי הכמוסות. וכמו כל זיכרון במשהו משמעותי שנשכח, זה היה קשור בחוט שנשזר בחיי. וכך הגעתי אליך, חלודה ולא מאמינה שעודני זוכרת את השם משתמש והסיסמא. (הראשונים בחייי!) אז מה נשתנה? הכל השתנה! בפעם האחרונה שכתבתי פה, זה היה בעקבות חווית דייטים כושלת, ובוא נודה באמת, לא היו הרבה דייטים. אבל בעיניים של בת 20, עיניים שרואות "מלפניי מאחורי או מצדיי" וחושבת שהוא הסופר. זה אכן כושל, ובהחלט קשה. מאז לא עבר הרבה זמן בו פגשתי אחד. את האחד. לא מה שדמיינתי, אלא מה שה' דמיין לי בגן עדן מקדם. החיבור היה מיידי, ולאחר 8 חודשים עמדנו תחת חופה וקידושין. (עליו ארחיב בפעם אחרת...) שנינו היינו סטודנטים. אני סטודנטית למחול, והוא להנדסה. בלוגי, תודה שזה מפתיע- מחול! זה לא שייחלת לי, עיתונאות? משפטים? תזונה? ואכן, לימודי המחול היו חוויה פנימית מטלטלת ומרתקת</div>Tue, 12 Apr 2016 12:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (No!Far)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=14788095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143076&blog=14788095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=11925637<div align="right" dir="rtl"> לא הכל צריך להאמר אני יודעת. לא הכל צריך להכתב. אני יודעת. ובכל זאת אני מרגישה שמשהו צריך להאמר, מוכרחלהיות מתועד.הרגישות האינסופית למצב העדין הזה. איך אני מתמודדת עם הציפייה שמישהו יסכים אתי, יסכים לי ואיך אני מתמודדת שהוא לא מסכים לי איזה רעש זה עושה לי בגוף, איזה רעידת אדמה לבטחון פנימה איך לשכנע את כל מהותי שזה לא כלום שהוא לא יודעדבר כשהוא אמר לא שמותר לו ומותר גם לי להעלב עד חצי עומק נשמתי ולא יותר מזה כי אחרת בעצמי אשתכנע ויהיה אחר, ובשבילו אני כבר קצת אחרת, מהססת, נזהרת, עוטה עלי שריון (שבינינו רק מכביד בנפילות) והחלק האהוב עלי, לשמוע עצות מצחיקות להרגיש שווה לשדר שאתה שווה להיות שווה ובפנים אני יודעת,מתחת לכעס והדמעות, הילדה יודעת, והיאמאוכזבת מהעולם שלא מסגל לעצמו מבט פנימי ועמוק ובמקום זה מנכס לכולםעצות נעלולים איך לעבור מסך, מציף אותנו תכניות מהפכים, איך הפנים הרועש והגועש שלךיראה כמו תה של אחר הצהריים. ואיך האיפוק יהפוך אותך לקשה להשגה ואיך מוכר בחנות פלאפליהפוךבקורות חיים למנהל שיווק מזון למה לא להיות אנחנו, כמה יופי יש בנו כמה אמת זה</div>Tue, 20 Jul 2010 10:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (No!Far)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=11925637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143076&blog=11925637http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=11250009<div align="right" dir="rtl">רגע לפני שנה חדשה כותרות חדשות הרגלים ישנים ושנים סוכר. כיסופים ישנים חדשים לאהבה ולבית אני עושה חשבון נפש מהיר על דפי טלפון צבעונים ומבקשת משנה חדשה לשנות הרגליה לשנות (להמשיך) רצונות גדולים וגעגועים אין סוף למקומי ותוהה על קנקני וקנקנו רגיש במידה? ומכיל את כולי? ואולי לא ואם תוותר ידי בחוץ האם יתעקש האם יהיהחסר? כשם שאני חסרה בכל נשימה עמוקה (לעיתים עם משאף) וכשאעבור מולך ומבטים יפגשו האם בכחש תשקע ותחפש את הגזרה? שנראה, אהוב שנתרגל מבט פנימי ועין טובה באמונה וסבלנות,יקר לי שנה טובה ומתוקה לנו שנה של השבת אבידות יקרות </div>Fri, 18 Sep 2009 03:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (No!Far)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=11250009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143076&blog=11250009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=11208264<div align="right" dir="rtl">כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן כַּמָּה עוֹטֶה גָּאוֹן מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבר אֶת הַחַיִּים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל טֵרוּף בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל רוּחָנִיּוּת בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל דִּמְיוֹן בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל חֵרוּת בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת. לוּ יָכלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת אֶת הַמִּמְסָד שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל. הַבְּרוֹשׁ שׁוֹתֵק, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּמְיוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לא תָּבִין הַשַּׁלְהֶבֶת לא תַּאֲמִין. (זלדה) אני נמצאת בצומת צומת שלמעשה כבר עברתי ואיש לא הזהיר אותי מפני השלכות גדולות על התמרור על הסיכון על הניידת שצפתה על הדוח הדוח שאקבל כאשר אעמוד בפני מי שאמר והיה עולם ואנסה להסביר איך זה קרה איך זה קרה שלא שמתי לב לתמרור .... ואניאענה בשפלות רוח שפשוט לאהרכבתי את המשקפיים אני אנמק שחשבתי שאצלי</div>Mon, 31 Aug 2009 22:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (No!Far)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=11208264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143076&blog=11208264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=10836935<div align="right" dir="rtl">לפני שנה בערך חברה יקרה שלחה מייל מרתק, על אנשים שעוברים בחייך "עושים הבדל" ונעלמים מחיינו. לא נעלמים. פשוט כבר לא נוכחים. ואני חשבתי על אותה חברה וחשבתי חזק חזק שהלואי שלי זה לא יקרה. ואנשים שטובים לנו, יהיו טובים לנו תמיד.לא? והיום זה באמת קצת אחרת ואני כבר לא נלחמת היום אני מבינה כמה אנשים עברו בחיי ועשו לי רעש גדול בלב והלב מתרחב והאנשים שסיימו את התפקיד בלב שלי עוברים ללב של אחרים והלב קצת עצוב (ולפעמים גם מסטול) והלב מתבלבל והמישהו הזה שעשה באלגן גדול בלב שלי ועכשיו הוא כבר לא כאן וברור לי וללב שהוא כבר בדרך ללב של אחרים והלב מתגעגע אבל הלב גם יודע שיהיה מישהו אחד שיעשה באלגן וישאר ברוך אתה ה' יוצר האדם</div>Sun, 10 May 2009 13:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (No!Far)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=10836935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143076&blog=10836935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=10291606<div align="right" dir="rtl">"בלילה ההוא כאשר ישבתי לבדי בחצר הדוממת והתבוננתי אל הכוכבים- החלטתי בליבי, כמעט נדרתי נדר- להקדיש ערב ערב רגע אחד, רגע אחד ומיוחד ליופי הזה הזורח. נדמה שאין לך דבר קל מזה. פשוט מזה, בכל זאת לא קיימתי את שבועתי לי. מדוע? " (זלדה) ........ כסלו תשס"ט שלום, אני בבית. בשקט המיוחל שעדין לא נמאס. עושה ולא עושה ועדין לא מתקשה עם הרעיון שאני (לא) עושה כלום. לא מייצרת דבר. לא משתלמת. וביום ד אני אחרת. אני חיה ורוקדת. אני יוצרת ושוב משתלמת. וחוזרת ב-17:00 לריק מחשבותיי ומעשיי. וטוב לי ונעים לי, ואפילו די שמח לי. נעים לי שאף אחד לא יתלוש אותי מהבית וישלח אותי לשם. וטוב לי בספק שאני נתונה לדברים גדולים ממני, לא-ל גיבור ונורא, שלא כ"כ עסוק בהרגליי ובשניים סוכר.. ושמח לי. כי יש בי איזה פינה אופטימית מוארת בתוכי, כמו פרוז'קטור גדול,בלב, בשרירים ובכל עצמותי שתאמרנה שיהיה בסדר אתי, נו.. יהיה בסדר. למה לדאוג? אני מתבדה שדברים שנראו נכונים לי נדחים ממני. ונזהרת מאדשלאליפול לביצת רחמים (שלוחשת לי שזה לא רע להיות רחמן גם על עצמך) ובקצב של 3 רבעים אני מבינה שאני מש</div>Sun, 14 Dec 2008 17:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (No!Far)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=10291606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143076&blog=10291606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=9867101<div align="right" dir="rtl">"ריבונו של עולם, אם נדבר גלויות לפעמים אין לי כח בעולמך להיות אנא מפניך אסתתר מה אטען, מה אצדק, מה אדבר? חנון ורחום הן לפניך גלוי כאן יהודי שעל חוט השערה הואתלוי נלחם בעצבות ביאוש המכרסם כתולעת השמחה נסתלקה ממני וגם הדעת קולות מהעבר לוחשים לי לעצור אבל אני מוסיף בחושך לחתור ושואל ומבקש, אייכה?" (שולי רנד) .......... אלול עכשיו. מוצא"ש. שניה לפני יום א'שאניעולה על אוטובוס לבירה, וממשיכה או מתחילה את החיים שהתחלתי שיצאתי מהבית בדיוק לפני שנה. ואני קצת פחות אוהבת את המוצא"ש הזה, לארוז בתיק את החיים, להזמין כרטיס לאוטובוס, לשלם עליו,להתעורראליובלב כבד. לכעוס על הנהג שלוקח אותי כ"כ רחוק מהבית. מכל מה שמוכר ומריח ומרגיש, לזרות ואילמות, ותחושות של התחלה. נכון. וזה בסדר, וזה יעבור.. אבל עוד כמה תחושות שזר לא יבין, שנסיעה של שעה מהבית לא מורגשת. שקפיצה בבית באמצע השבוע פותרת. הניתוק הזה בין הבית, החמימות וה-40 מעלות חום, החברים, הבית כנסת, הרחובות המוכרים, השום צורך לחפש חניה, והחדר הנעים,לבין כל העולם בחוץ והרעש, והתורים האינסופיים, ועוד אלפי בנות שנראות בדיוק כמוך, עם אות</div>Sun, 07 Sep 2008 02:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (No!Far)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=9867101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143076&blog=9867101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=9580633<div align="right" dir="rtl">שלום! סוף שנה.מדהים, הא? לפני שנה, הייתי בדיוק כאן, ילדונת הססנית, מלאת חששות, שאיכשהוא בטוחה שיש לה מספיק נסיון חיים להתמודד.. וזה בסדר שזה ככה. אם היו אומרים לי שאני הולכת להתמודד עם כל אלה, הייתי מוותרת מראש. או מאבדת את הראש.. או שותה לי תירוש.. גיליתי וחשפתידברים מדהימים בי, צמחתי מקשיים. וכל אלה נושמים בתוכי. הם שלי. תורה דילי היא. התורה שלי היא. ובעז"ה תחשף ותתעצם בי. ....ויהיה אחד. אחד, שיעזור לי לחשוף את אותה תורה. שנקנה אותה ביחד. שנחייה אותה ביחד. לפעמים אניממש מתקשהלהאמין, שיש אחד שם, שמחכה לי, שמרגיש חסר. ומחכה כבר שאסיים את המבוך בהצלחה. אחד..במיוחד בשבילי?. שומעים איזה שמחה הקב"ה מסדר לנו? למצוא את החצי מגן עדן מקדם, שיקל קצתעל העבודה הכי קשה. עבודה באמת קשה. כזאת שגורמת לי להתכנס במבוכה מהמחשבה שאני מוכנה מספיק לעבודה כזו.. להמשיך להתקדם, לרצות לרכוש עוד כלים.. ופתאם נראה לי שהתחושה הזאת לא תעבור לעולם. מי בכלל מוכן לעבודה כזאת?! אני אוכל להצליח לבנות בית? בית עם מלא תורה, מלא שמחה, מלא אהבה,מלא הקשבה ומלא בטחון.. ..... מחכה כבר.. </div>Tue, 15 Jul 2008 16:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (No!Far)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=9580633http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143076&blog=9580633http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=8870793<div align="right" dir="rtl"> השנה חויתי פורים,בפעם הראשונה בחיי. מדהים, הא? שנים שאני חוגגת פורים בהכרה, ולא מודעת כלל לעיצומו של יום. שנים שאני מתחפשת בפורים. מתחפשת בהמשך לכל השנה... השנה חגגתי פורים. התחפשתי ואמרתי בבטחון גמור שמה שאתם רואים בחוץ, הוא כלום ממה שיש בפנים. וטעמתי לכמה שעות משכרות מפרץ אמיתיות שבי. בפתיחות, בשמחה, באמונה.. התחושה היתה של שקט.. שקט ממחשבות טורדניות, שלווה מביקורת חיצונית, בטחון בטוב. ומתוך כך בא לשמחה גדולה. בטחתי בטוב שבי, למרות הילדה הקטנה שבי שגורמת לי לפעמים לחשוב שהקלקולים גדולים יותר. ובליל פורים, הרגשתי שלווה מאותה ילדה. אותה ילדה קטנונית, שלא נושאת באמונה, שלא מצפה לישועה. ובכלל, לא מעניינים אותה דברים גדולים. היא נורא אגואיסטית וגורמת לי לחשוב שכולי כזאת. בלילה הזה, היא נחה. והרגשתי אני. בטחון גמור בטוב שבי. שאיפה מהפסגות, ראיית המטרה לרגע, וכח לעמל כל השנה בעז"ה. הבעיה הגדולה אצלנו שאנחנו מאמינים שהקלקולים הם אנחנו. שוכחים לרגע שכל הקטנות חיצונית לנו. כי הנפש רחבה והנשמה אינסופית. ואנחנו כפשוטו, צלם אלוקים. וואו..חלק מאלוקות, מנצחיות. איזו שמחה הקדוש-ב</div>Mon, 24 Mar 2008 02:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (No!Far)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=8870793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143076&blog=8870793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=8256289<div align="right" dir="rtl">בסיעתא דשמיא "מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה, יפהאמר, בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה..רק הדומם הוא שלם. אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות ומלחמה פנימית תמיד בקרבו וכל עבודת האדם לאחד את הקרעים שבנפשו על ידי רעיון כללי שבגדלותו וברוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה".(הרא"יה זצ"ל) ...... שבוע טוב! חצי שנה שלא כתבתי כאן. וההרגשה של חברה רחוקה שחזרה מחו"ל, ולא שמרה על קשר.. כמה חיים נהיו לי. כמה עולם אני רואה. כמה אנשים. כמה קשיים עוברים עלי. כמה גדלתי. כמה צמיחה ושגרה מחודשת אני חווה. והקדוש-בורכו, איזה טוב אתה. מלך! אז, אני בת שירות בכפ"ס, בתיכון לבנות. ובערב אני מדרשיסטית בשומרון, לומדת תורה לשמה. צומחת מתורה, אוהבת אהבת נפש תורה. ואף על פי העומס הגדול ,תורה מ5 עד11, פלוס נצח, אני מאושרת. וזורחת מהפנים לחוץ, ושמחה. כ"כ שמחה. שמחה פנימית על החידוש, והרצון שגובר מיום ליום לצמיחה והתקדמות. וגם אם מבחוץ, קשה וכואב, ויש נסיונות גדולים מאדשהקדוש-בורכו מעמיד בפניי בבית. וקשה מאד. מתאמת ומתברר לי הדבר שכל דעביד רחמנא לטב לעביד. (אין דבר שהקב"ה</div>Sun, 23 Dec 2007 12:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (No!Far)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=143076&blogcode=8256289http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=143076&blog=8256289