http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981heCopyright 2026 Remilia Scarlet. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/81/29/14/142981/misc/10735867.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=11676258<div align="right" dir="rtl">הייתי שמחה לכתוב לך מכתב, מתישהו,אם היה לי מושג מה אני רוצה להגיד.וזה לא שלא ניסיתי.יש המון דברים שהייתי רוצה לספר לךלמשל, זה שהתחלתי ללכת לפיתוח קול ולעשות עם עצמי משהואו המיקרופון החדש שישפר את ההקלטות בכל-כך הרבהאו, ההתנהגות הדפוקה של אנשים מסביב, שלא חושבים פעמיים לפני שהם הורסים לעצמם את החיים עם שטויות של גיל ההתבגרותשאני מתגעגעת לכתיבה שלך (לא דווקא של הדברים ההם.)וסתם שלפעמים אני חושבת עלייך ולא יודעת כל כך מה לעשות עם זה.אבל.. היה טוב וטוב שהיה.אני לא יודעת אם יש לנו כל כך על מה לדבר עכשיו, או אם יש יותר מדי רצון.(הלוואי שהייתי כמוה שיודעת לפתח שיחת חולין גם כשדברים הם לא כמו פעם)היה ריב אידיוטי, זה נכון. אבל מאחוריו היו כל כך הרבה מתחים שרק חיכו להתפוצץ כבר.ואולי אין להם פיתרון אמיתי.שתינו הספקנו להשתנות המון בשנה הזאת. או שאולי הבעיה האמיתית היא שבמה שמפריע לצד השני לא השתנינו בכלל.זה כבר לא באמת משנה, נכון?אבל הייתי צריכה לכתוב את זה. גם אם תקראי את זה וגם אם לא (זה לא כל כך קריטי בסך הכל, אני בטוחה שזה לא משהו שיזיז ממש אחרי שנה)אני מודה לך על כל הזמן יחד, גם אם זה נגמר אי</div>Sat, 27 Mar 2010 14:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Remilia Scarlet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=11676258http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142981&blog=11676258http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=11672349<div align="right" dir="rtl">אבל כרגיל, רצונות לחוד ומציאות לחוד.וכשאני עושה ספירת מלאי ומגלה שקיבלתי 219 תרגילים במתמטיקה, דו"ח מעבדה מורחב, פרזנטציה (אבוי) באנגלית, מיקוד בצרפתית, ש"ב בלשון ועבודה בהסטוריה, אני לא בטוחה שאפילו יהיה לי זמן לכל זה גם בלי האנימה.כמובן, זה לא מה שיגרום לי לדלג על הגרוק. או על לונה פארק אלוהים-יודע-מתי.האמת שגרמת לי להיזכר בפרק של רמזור.וזה לא סימן כזה טוב, אגב. כי זאת חרא סדרה. והיא אפילו לא מצחיקה.אין יותר מדי חדש, עם כמה שזה הזוי.או שאולי חרישות מאסיביות (ו.. טוב.. נו.. אה.. קצת נאופטס) דופקות את המוח וגורמות לו לשכוח המון אירועים חשובים.ואם כבר לשכוח, יש משהו מערער בלדעת שיש לך שני חורים גדולים בזיכרוןלדעת שקיימים שני אירועים מכוננים בחיים שלך, ואתה זוכר מהם רק תמונה כללית ומטושטשת, שאולי היא בכלל המצאה שלך שנועדה להדחיק את המציאות.אני לא חסידה גדולה של ההיפנוטים המפגרים שאמורים לגרום לך להיזכר בטראומות, אז אני מכבה את האופציה הזאת. אני אפילו לא יודעת אם אלה טראומות בכלל.איזה בולשיט, לעזאזל. הלוואי והייתי זוכרת וזהו.</div>Thu, 25 Mar 2010 17:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Remilia Scarlet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=11672349http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142981&blog=11672349http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=11660317<div align="right" dir="rtl">אני רוצה אנימו. ואני רוצה זמן לאנימו.ולמי אכפת מי קורא פה או לא OTL אני רוצה אנימווווו. אפילו אם זה יהיה קרימי מאמי או אקיקאן.ואני רוצה לחזור לימים (יום) היפים (יפה) שכתבתי דעות על דברים, ולא רק איזה פוסט רגשי של "בא לי למות. ביי."ועכשיו יש חופש פסח (שאמנם בכלל לא מרגיש כמו אחד, אבל בכל זאת זה 17 ימים שצריך לנצל. או אולי קצת פחות.)אז אני פשוט אלך לעשות את כל העבודות שצריך בעולם, אלך להשלמות המטומטמות ולשאר המקומות (דנה! &#9829;)ואז אתעצל ואראה אנימו במשך כל היום.אולי אני אפילו אחזור לבלוגלי!!סג.אחלה עידכון אחרי שנה וחודש של היעלמות.מצד שני הייתי צריכה לכתוב את זה איפשהו. ומסיבה הזויה כלשהי זה נראה לי בדיוק המקום.</div>Sat, 20 Mar 2010 13:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Remilia Scarlet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=11660317http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142981&blog=11660317http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=10502229<div align="right" dir="rtl">בפלייליסט: Bonnie Pink - Masquerade כנראה שאת צודקת, ואני לא יודעת להעריך אנשים ועוד הרבה דברים אחרים, כמו שצריך. עם יחס כזה לאנשים, שלפעמים לא מגיע להם. אבל את יודעת? יכול להיות שאני אקשיב לך, סוף סוף. אל תתפסי אותי במילה, כי אם יקרה משהו זה לא יהיה בשבילך, אלא למען עצמי. הרבה מחשבות מבולגנות שאני כבר ממזמן לא יודעת איך לסדר. שווה לשבת על זה איזה סוף שבוע ולהחליט לאן אני מתקדמת מפה, אתה צריך לחיות, ולא להיתקע בחרדות. כי, אם תמשיך ככה- מה בעצם שווים כל החיים שלך? פעם אחת אני צריכה לחשוב טוב ולהתעלם מכל מה שחושבים מסביב. להגיד את מה שאני חושבת, ולא מה שאני אמורה לחשוב. אז ילכלכו עלי, אולי יפיצו שמועות יכול להיות גם יגידו דברים לא נעימים, כי עושה להם נעים לראות את מה שאני עושה כשגיאה, או רגע של רוע. אז שיגידו. ולמי זה משנה מה יגידו? אני האחרונה שצריך להיות אכפת לה. אני לא חושבת שאני אגיד יותר מזה. אחרי הכל אני צריכה את השקט שלי עם עצמי ולעשות את ההחלטות שלי. אבל אי אפשר שלא להסכים עם זה שהמצב, כמו שהוא עכשיו- בפירוש לא יכול להמשיך ככה. אז זהו, כ</div>Fri, 06 Feb 2009 08:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Remilia Scarlet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=10502229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142981&blog=10502229http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=10324748<div align="right" dir="rtl">בהרבה א-ה-בהה~ניקושנ.ב. הפוסט הזה נחסם לתגובות, תגיבו על הפוסט הקודם של גול. אתם יכולים גם לומר משהו על העיצוב.</div>Tue, 23 Dec 2008 13:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Remilia Scarlet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=10324748http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142981&blog=10324748http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=10314186<div align="right" dir="rtl">אף אחד שלא חווה את הרגע הזה, של תזמון גרוע, לא יבין את התחושה שלי עכשיו. זה לא חייב להיות בנושא של הקלטות, שירה ועניינים כאלה. זה יכול להיות גם סיפור שאתה כותב, או חפירה ארוכה לבן אדם שצריך לשמוע את מה שיש לך להגיד, אפילו ציור בפיינטר או בפוטושופ. בשניה אחת אתה מגלה שכאן, במימד הממוחשב הזה, אף אחד לא מתייחס ל'כמה זמן השקעת', 'כמה חשבת בשביל הניסוח\הקו\הטון הנכון והמתאים'. הכל יכול להימחק לך בשניה, בשניה אחת של מחשב שנתקע, או תוכנה אחת ש"ביצעה פעולה לא חוקית" (אחותכם ביצעה פעולה לא חוקית. מה זה פה, משטרה?) וכל השניות, הדקות, השעות -לפעמים גם הימים והשבועות- נעלמים כהרף עין, בלי הודעה מוקדמת. קורה גם להרבה בלוגרים פה, חוויתי את זה מספיק. קל להגיד "תכתוב\תצייר\תקליט מחדש". לבצע קצת פחות, בעיקר אחרי שהיית מרוצה מהעניין במאה אחוז. לא חשבת שיכול לצאת לך טוב יותר. אז הנה, כבר לא ייצא לך טוב יותר. אולי לא ייצא בכלל. מסקנה לעתיד- לא להיות מחוברת למסנג'ר בזמן הקלטות, כשכל הודעה מהבהבת יכולה לתקוע לך את הגרוטאה. (זה עצוב, כי הגרוטאה הזאת לא כל כך ישנה, בת פחות משנה אפילו. וכבר</div>Sat, 20 Dec 2008 18:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Remilia Scarlet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=10314186http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142981&blog=10314186http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=10294968<div align="right" dir="rtl">הוצאתם לי את החשק לדבר, או להגיד מה איתי. כי נראה שזה בכלל לא מעניין אתכם. אין מה להתפלא אח"כ כשקורים לי כל כך הרבה דברים בחיים ואתם לא יודעים כלום, עם הגישה הזאת. אני אוהבת שאנשים רוצים להקשיב לי, אין לי כוונה להיות מעמסה ואף אחד לא הולך לעשות לי טובה בזה שהוא יקשיב למה שיש לי להגיד. מילה אחת על זה שאני מתחמקת? קדימה. נראה אתכם. אתם עושים את זה הרבה יותר (טוב) ממני. אין לי בעיה להחזיר באותה הצורה. כששמע טאקטו את רחש הישיבה במושב שמאחוריו, דיפדף אל העמוד העשירי בספר אשר אחז בידו קודם לכן. לאותו עמוד הייתה דבוקה מראה קטנה, והוא הביט דרכה בעודו מרים את הספר מעט.מדובר היה בנערה.לא היה בה חן מיוחד שמשך את עיניו; עם זאת, המשיך לסקור אותה במבטו.תווי פניה היו עדינים, מסוג הבנות שלעולם לא תוכל לנחש את גילן ולדייק.בעיניה החומות היה מבט ריק. לו היה מתפלסף, היה טוען כי לא ריקני הוא- אלא מהורהר.גם לו הייתה שמה לב לעיניו הנעוצות בה, כך הניח, לא הייתה מתייחסת לעניין בכבדות ראש. חוט מחשבתה לא נקטע בגלל זוטות שכאלו, קבע לעצמו.היא יכלה להיות הטיפוס שלו. קצת פחות חוסר אפאתיות, הרבה יו</div>Mon, 15 Dec 2008 16:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Remilia Scarlet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=10294968http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142981&blog=10294968http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=10033434<div align="right" dir="rtl">והימים פשוט עוברים להם, בלי ששום דבר באמת ישתנה. מצב מוזר שכזה. אולי פרט למקרה מסוים ש.. פשוט נהיה טוב יותר מרגע לרגע. אבל בסה"כ הכל רגיל. זה לא משהו רע,אגב. הרבה יותר זמן לאנימו ושטויות מסביב, חופש שבו אני לא באמת עושה משהו כל יום- ועדיין מרגישה שאני מנצלת אותו מעולה. הלוואי וכולם יהיו ככה ג: פיציק: "תפוח עם תפוח..." גל: "טוב נו זה ברור, זה כמו תבת נוח." פלכסר: "תפוח עם תפוחה." ניקול באמצע שיעור מתמטיקה: "הלכתי לקנות קולה, רוצה משהו?" פיציק: "הלו" סגל: "מי זה." פיציק: "לכל אחד יש 10 דקות לפתור את התרגיל הזה" גל: "ולך יש 10 דקות להפסיק לחלום." עצוב ככל שזה יישמע, אלו יהיו מילותיו האחרונות של איציק בבלוג הזה. אני עברתי ללמוד מתמטיקה 5 יח"ל לא מואץ או 4 (עוד לא ידוע, מי יודע מה צופן בחובו העתיד) עם ציפוש, בתקווה שזכרתי אותה טיפה יותר גרועה ממה שהיא הייתה באמת. ניקוש טוענת שאין לה כוח לרשום ציטוטים כשאני לא פה(&#9829;), אז אלא אם לבחורצ'יק תהיה הברקה שאי אפשר לפספס, ניפרד בשלב זה (כידידים, בטח שידידים. פיציק ואני זה כמו צילי וגילי. זתומרת שדה וגורביץ'.) </div>Tue, 14 Oct 2008 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Remilia Scarlet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=10033434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142981&blog=10033434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=9999305<div align="right" dir="rtl">"למקום הזה סגגגג." מה שנכון, נכון. אבל בקטנה ג: מתוך מחברת פיזיקה: "תיאור הניסוי- לקחנו מראה ש... סג לא יודעת." עפרה: "גם בפרסומות מצרפים שתי מילים- שוניל, שוקו ווניל= תפוזינה, שזה...?" גורביץ': "תפוז וזינה?" הפלאפון של מתן רוטט ברעש עפרה ניגשת לרשום את ההפרעה. מתן: "באמא שלי זה רטט, תתקשרי אלי שניה! באמא שלי!" ניקול: "צריך מתישהו לוודא עם אמא שלו אם היא עומדת מאחורי כל הבטחה שלו." ישי מרשים את המורה ללשון: "תראי! מחברת שלוש נושאים!" מתן: "המורה קראתי את הספר שלך." עפרה: "ה417 עמודים?" מתן: "414" עפרה: "כל כולו?" מתן: "לא כל כולו, רוב רובו." פיציק: "מה אתה מציע אלון?" גל: "אני לא יודעת מה מציע אלון אבל אני מציעה שתפרוש בשיא." פיציק: "החותך X..." ניקול: "אחותך איכס." ניקול נותנת לגל פליק בראש וכולם מסתכלים ושותקים. גיא: "פלכסר מה עשית!??!" ניקול: "אכל לך את המוח." פיציק: "בבית יש שאלות שחלקן" גל: "בבית יש שאלות שאת חלקן לא נצליח לפתור ואת חלקן לא נפתור בכלל." ניקוש: "מה זה החרא הזה." גל: "המורה שלך לפיזיקה." ניקוש: "קנאית!" גל: "ק</div>Tue, 07 Oct 2008 15:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Remilia Scarlet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=9999305http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142981&blog=9999305http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=9868688<div align="right" dir="rtl">וואו, מוזר לכתוב פה שוב פתאום. אולי נעשה מזה נורמה? (ואולי לא) כבר לא הכי טיפוס של בלוגים. יותר בכיוון של לכתוב שורה וחצי ולהסתפק בזה. טוב, רע. לא יודעת ממש מה זה. וזה גם לא כל כך משנה, בעצם ג: (העיקר אני מציקה לאנשים אחרי שהם לא מעדכנים יומיים XD) חזרה לשנת הלימודים וכו'. שני תלמידים שהלכו ושישה שבאו. אני חייבת להודות שאני לא הכי מאושרת בעולם מהמתכונת הנוכחית- (תלמיד אחד שחזר מן המתים וישוב לשםבטרם עת, חמישה טבעיסטים שקצת מנדים את עצמם ומתעלמים מנסיונות לדבר איתם.) אבל זה לא כל כך משנה, אני מניחה שלא חייבים להיות חברים של כולם (חוצמזה נהייתי מה זה חרשנית, לא רוצה להרוס לעצמי ) לאור העובדה שעירוני ד' עדיין עושה עלינו קופה בתירוץ של "הם מחוננים מגיע להם העשרות", הכיתה עדיין באותה מתכונת. משמע בלי שיבוצים ושטויות בסגנון. אבל כן עם.. אה.. שלושה מקצועות מיותרים חדשים! שזה אושר לא נורמלי, למקרה שהכוונה לא הובנה עד עכשיו. במקרה ויש לכם ולו את הספק הקל ביותר, הוא יימחק לכם בהרף עין- -כימיה שזה.. טוב, כולם לומדים. מותר עדיין לקטר, אחרי שהמורה שלנו ניסתה לפוצץ א</div>Sun, 07 Sep 2008 17:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Remilia Scarlet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142981&blogcode=9868688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142981&blog=9868688