http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836על קו ירושלים תל-אביבheCopyright 2026 מיתס. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5618543<div align="right" dir="rtl">טעם לחיים. מתלוננים סביב שחיים שלמים אנו רצים, במעגל שוטה, במרדף אחר אלוהים מדומים. כסף. כוח. כיבוש. אהבה. הכרה. כבוד. הצלחה. אני אינני רץ מזה זמן רב אולם מעולם לא חדלתי מליטול חלק פעיל במרדף. מקסם שווא. עייפתי מעבודתי. עם תחושת האכזבה מכך שלא עמדתי בציפיותיי מעצמי עת נכנסתי למקום העבודה בו אני מועסק ב-17 החודשים האחרונים אתמודד ממילא. לעת עתה תשו כוחותיי. פועל מכוח האינרציה ומהרהר במקצוע שבחרתילעתידי. תנודות הלב. לפעמים אני חש כאילו ליבי הוא מכונת תהודה, כל טלטלה שהוא סופג מועצמת על-ידו עשרות מונים. ובכלל, כאב נפשי לובש מימדים פיזיים מוגזמים בחיי. אני מרגיש יותר מאשר אני חי. אולם אינו חורג משביכולתי להכיל. פריצת דרך. בפרץ של ביטחון עצמי שמפציע כתמיד מדי זמן מה במרחבי חיי ולאחרונה תופש נתח גדול יותר, העצמתי את האושר האדיר שהיה מנת חלקי בשנה האחרונה. אני מסכם שנה עמוסה. שנפתחה בבור עצום ומסתיימת... עם הראש מציץ מעל פני ה<</div>Mon, 08 Jan 2007 18:17:00 +0200tiptip@safe-mail.net (מיתס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5618543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142836&blog=5618543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5307100<div align="right" dir="rtl">בשבת סגרנו עשרה חודשים יחד. קצת קשה לקלוט את המספר הזה. לפני עשרה לא הייתי מאמין שהיום אהיה בקשר אינטנסיבי ועמוק, מחובר כולי לבחורה חדשה. לא שיערתי באף אחת משיחותיי הארוכות עם עצמי שאני אהיה זה שמעלה דיבורים על חתונה. מעולם לא העליתי על דעתי שמחשבות על לעשות ילדים יהיו מה שמחרמן אותי. בשבת סגרנו עשרה חודשים יחד. קצת קשה להאמין למספר הזה. לפני ארבעה חודשים לא הייתי מאמין שנהיה ביחד אפילו לעוד יום אחד. מתוך כל הכעסים שהטחתי, כל הדמעות שהזלתי, כל השיחות עם כל מי שרק הסכים לשמוע, נאחזתי בתקווה שבסוף זה יצליח ויסתדר, לא היה לי מושג איךזה אמור לקרות. לפעמים אני תוהה איך זה קרה וממשיך לקרות מדי יום? התשובה האינסטינקטיבית שלי לעצמי היא שלא ניתן להסביר מהי אהבה אבל אהבה יכולה להסביר הכל, כולל את זה. בשבת סגרנו עשרה חודשים ביחד. ביום העשירי שלנו ביחד הרגשתי בפעם הראשונה שזה זה. היום בבוקר אמא שלי התקשרה להודיע לי על מועד האזכרה לסבא שלי. נזכרתי לפתע, באותו יום. היא הגיעה אליי לדירה לבושה בחצאית וחולצת וי עם שרוולים קצרים. נראתה כמו נערת בית-ספר בלי תיק. חפה מאיפור, במהירות מרגישה כמו בבית, ח</div>Mon, 20 Nov 2006 21:14:00 +0200tiptip@safe-mail.net (מיתס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5307100http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142836&blog=5307100http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5220481<div align="right" dir="rtl">15:07 משרה נתחי טונה טרייה בחומץ; קוצץ חצי פלפל אדום, חצי גזר, שתי שיני שום, פטרוזיליה וכוסברה דק-דק; פורס עגבנייה אחת אדמדמה לקוביות קטנטנות; חצי פלפל חריף יבש ("שאטה") חתוך גס; זורק את הכל למחבת משומנת (היטב!) על חום נמוך; מוסיף מלח, פלפל ומעט פפריקה מתוקה; <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 12pt; FONT-FAMILY: 'A</div>Mon, 06 Nov 2006 20:45:00 +0200tiptip@safe-mail.net (מיתס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5220481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142836&blog=5220481http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5175121<div align="right" dir="rtl">דלת מסתובבת גדולה (אם לא הייתי עובר לתל אביב) "בר אני בנהיגה, בדרך הביתה, נדבר כשאגיע?" [קול צפצפני מהצד השני] "הפתעה? אני כבר לא מספיק לך יותר?". כל העיר הזאת בשיפוצים, נמאס כבר מהפקקים בקרן היסוד. נמאס מהטלפונים של אמא שלי, שלא מסוגלת להסכים עם אמא של בר אפילו על הצבע המזדיין שיהיה על המפיות שעל השולחנות. נמאס שכל השמלות שהיא מודדת לא מוצאות חן בעיניה. הבטחתי לא להגיד לה כלום על הדיאטה, אז אני שותק. אבל אני לא יכול לשקר כשהיא שואלת אם זה מושלם עליה? מזל שגיסתה חסרת הטאקט הורידה אותה מהשמלה הצמודה עם התחרה. אפשר לסמן עוד יום בטבלה. ייאוש. 30 חדרים, 4 חדרי שירותים, 3 חדרי ישיבות, מטבח לגדוד, ספרייה משפטית בגודל הבית שלי וכל זה בשביל שני אנשים. מתמחה ומנהלת חשבונות. מה חשבתי כשהתנדבתי להיות "חוד החנית של הסניף הירושלמי"?? כל היום ממלא מש"כים, כמו שליח – לטאבו וחזרה. למיסוי מקרקעין וחזרה. ובשביל מה? כדי שהיא תוכל להגשים את עצמה. היא כבר הסכימה לעבור לתל אביב, אבל אני בעקשנות שלי, חייב להראות לה שגם אני מסוגל לוותר בשבילה. אז נשארנו בי-ם. "היי ביץ' מה קורה?" [קול פרחה-צפונית בצד השני]</div>Mon, 30 Oct 2006 20:29:00 +0200tiptip@safe-mail.net (מיתס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5175121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142836&blog=5175121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5138561<div align="right" dir="rtl">ברקים ורעמים מפלחים את הלילה. ריח של גשם טרי מכסה את השדרה. השקט מופר רק על ידי ההולכים והשבים מבית הקפה השכונתי. שיחה מחממת לב מאהובתי הקרובה-רחוקה לפני שאני מתיישב על הבאר. לוגם פיינט של גינס, מביטמהחלון אל העיר, שלי? אולי בפעם הראשונה... אחרי שהחשבון שולם הבארמנית מפתה להישאר, עם רוג'ר ווטרס ששר על הצד האפל של הירח, אחריו עולים ג'ים מוריסון והדלתות בתזמון מושלם למזג האוויר עם Riders on the Storm</SPA</div>Wed, 25 Oct 2006 01:47:00 +0200tiptip@safe-mail.net (מיתס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5138561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142836&blog=5138561http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5124650<div align="right" dir="rtl">לילה יורד. צועד בין דוכני אוכל לדוכני בגדים. לראשונה בשבוע שלי כאן מרגיש שאני מוקף ביותר מקומיים מאשר תיירים. געגוע לעברית תוקף אותי ונעלם כלעומת שבא כאשר בחור מקומי חביב ומחויך (או: חובב כסף וצבוע) שואל אותי "מהעניינים?". מחפש פינה מוכרת, תוהה למה בחרתי להישאר לישון כאן לבד? למה לבד? ולמה כאן? ואיך בכלל אצליח לישון? מתרחק מהדוכנים, תחושה של בדידות מתעצמת, וברגע האמת רגליי בוגדות בי: כאילו כדי להקל את השתלטותה של התחושה עליי הן גוררות אותי הרחק מהאנשים אל רחוב מרוקן מבני אדם. ממשיך ללכת ברחוב הלא-מוכר, כלבים מוזנחים עוקבים אחרי במבטם, נובחים בקול חלוש בהתקרבי ובהתרחקי. סירנה של נביחות יללניות. אורות ניאון, כיתוב לועזי, בל-בוי, אני נכנס בשערי המלון, פקידות מחויכות שמזכירות את אותו מקומי צבוע וחובב כסף, מצביעות על שלושה מסכים דקים, לשאלתי. והנני עדיין תוהה אימתי הרשת הפכה מקלט לבדידותי? וזה יקר. ומיותר ; "אני מתגעגעת ועצובה" ; "את חסרה למה את לא פה יותר" ; זה לא עובר, זה לא עוזר, זה לא פותר. מאבד שוב את דרכי, חוכך בדעתי לנטוש את העיירה שאת פניי לא קיבלה. אי אפשר, אוטובוס ראשון ייצא עם</div>Sun, 22 Oct 2006 20:13:00 +0200tiptip@safe-mail.net (מיתס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5124650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142836&blog=5124650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5091795<div align="right" dir="rtl">צועד. בעיר שבעל כורחי כבר מוכרת לי, מבלי משים למדתי לחבב אותה. שקט לא אופייני ממלא את הרחובות, אפלולית של שעות ערב מוקדמות מתחילה להשתלט, האוויר ספק עומד ספק מלטף. צועד. מחשבות של אושר ממלאות את ראשי, התהיות אליהן התרגלתי נפקדות. להתפנק. קרמבו מוקה בשני שקלים, מקלף את העטיפה באיטיות, משתעשע במחשבה ליישר את עטיפת נייר הכסף הצבעונית כמו שהייתי ילד, פח אשפה מרובע אפור נקרה בדרכי וקוטע את השעשוע באיבו. נוגס בציפוי השוקולד הדקיק, טועם מהקציפה האוורירית, חש במתיקות בגרוני. להתפנק. מחשבות על אהובתי ממלאות את לבי, החששות אליהם התרגלתי נפקדים. להתעטף. משרך רגליי בשדרה מוארת, ממוסס את שארית הביסקוויט בחיכי, קוטף פרח לבנבן שקורץ לעברי. חלקיקי תמונות, שברירי הבזקים מהחודש האחרון בחיי, מתחלפים אל מול עיניי. געגוע למקומות רחוקים וכמיהה למחוזות מוכרים. מרגיש את החורף שוב מתקרב ורוצה רק לשוב להתעטף. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 12pt; FONT-FAMILY: David; mso-ansi-</div>Tue, 17 Oct 2006 19:19:00 +0200tiptip@safe-mail.net (מיתס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=5091795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142836&blog=5091795http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=4859609<div align="right" dir="rtl">בפוסט הלפני אחרון ניסיתי לספר לעצמי קצת על עצמי. אני מכיר את כל הדמויות באותו סיפור, ותמיד הנחתי שאני מכיר את הגיבור הראשי הכי טוב! או לכל הפחות אני מכיר אותו יותר טוב מאשר כל הדמויות האחרות בסיפור מכירות אותו.אולם, כטבען של הנחות לא מבוססות, עד שלא הוכחו כדבעי אין להסתמך עליהן וגם אז הסתמכות על שהוכח לעולם תהיה מוטלת בספק, שהרי בעתיד הקרוב או הרחוק תגיע דמות חדשה או ישנה ותוכיח אחרת... מכאן נגזרות שתי מסקנות מתבקשות מאליהן: (1)עליי להוכיח שאני מכיר את הגיבור של הסיפור שלי הכי טוב או לפחות יותר טוב מאשר הדמויות האחרות מכירות אותו. (2) כדי שההוכחה שלי תהיה תקפה עליי למצוא דרך שאחרים יוכלו להפריך אותה. <P class=MsoNormal dir=rtl styl</div>Fri, 15 Sep 2006 15:19:00 +0200tiptip@safe-mail.net (מיתס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=4859609http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142836&blog=4859609http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=4848239<div align="right" dir="rtl">גילוי (נאות) מיותר: פוסט זה נכתב ממקום העבודה שלי (ככל הפוסטים בחודשיים האחרונים...) הדיכאון שפשה במחוזותיי בימים האחרונים מתחיל להתפוגג, אמנם לא מהסיבות הנכונות, אבל מי אני שאתנגד לתחושת העליצות שמבקשת להשתלט על יישותי? כשרע לי, אני הופך בלתי-נסבל כלפי עצמי והסביבה הקרובה אליי.[1] כשטוב לי אני חוזר להיות ציני ולקטול את כל האחרים, בייחוד אלו שרע להם, בשנינות יתרה (כך אומרים). כשחושבים על זה אני פשוט בלתי נסבל. תמיד. נראה לי שאתחיל את הפוסט הזה מחדש.... הדיכאון שפשה במחוזותיי בימים האחרונים התפוגג לחלוטין, ומשחלף את מקומו תפש משב רוח מרענן. תמיד מדהים אותי כיצד הגוף מגיב לשינויים במצב הנפש. דימוי של מטוטלת או מאזניים שהוסר משקל כבד מצדם האחד, ממחיש זאת בצורה הטובה ביו</div>Wed, 13 Sep 2006 15:43:00 +0200tiptip@safe-mail.net (מיתס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=4848239http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142836&blog=4848239http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=4843575<div align="right" dir="rtl">מאז שחזרתי או בעצם התחלתי לכתוב כאן, ראיתי בישרא מפלט, מקום שאנשים בורחים אליו מחיים אמיתיים מסוימים בד"כ כשרע, פעמים גם כשממש ממש טוב. פעם אחר פעם מצאתי עצמי כמה, גם אני, קצת לברוח, לתת דרור לפחדיי, למחשבותי, להרהורי, לכעסיי, לפנימיותי במערומיה. לקח לי בערך 3 חודשים לפרסם פוסט ראשון שלא היה מורכב מחלקיקי מחשבות, שברירי רעיונות השזורים בצורה פסאודו-לירית הנהירה רק לי. אולי רק לי. אפילו הקוראת הוותיקה והמסורה ביותר שלי תהתה לא פעם מה לעזאזל אני מנסה לומר. במרוצת החודשים האחרונים פרסמתי כמה פוסטים שנחצבו מתוכי, אבל עדיין איני מרגיש שהצלחתי להיפתח ולהיחשף ברמה שחיפשתי ובאופן שרציתי. עדיין מרגיש מאוד עצור. התמכרתי לישרא, אני מבלה כאן שעתיים ביום בממוצע, הפכתי לזונת צומי ורייטינג (גם אם כושלת...) ומדי פעם נחשפתי לפכים מסוימים מפנימיותם של הבלוגרים אצלם ביקרתי. עדיין, אני נתקל בקושי עצום להגיב לפוסטים שנגעו בי – כותב ומוחק ובד"כ לא משאיר זכר לביקורי – ובקושי עצום עוד יותר לכתוב באופן שהייתי רוצה. היום, יותר מדויק, עכשיו החלטתי לנסות ולכתוב בלי עריכה, בלי צנזורה מאוחרת (ממילא אני מצנזר את ע</div>Tue, 12 Sep 2006 20:25:00 +0200tiptip@safe-mail.net (מיתס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=142836&blogcode=4843575http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=142836&blog=4843575