http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688heCopyright 2026 A.M. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=10149037<div align="right" dir="rtl"> כולם עומדים,אף אחד לא מעיז לשבת,כמו צפירה ארוכה.. וכולם מדברים אף אחד לא שותק.. הדלגים"שלום עכשיו"משנת 1995,לא חידשו..עדיין אותה דרישה.. וכלום לא קורה(כן?) ושם למעלה,איפה שהוא היה.. צנוע ומופנם.. הם שרים.. מספידים.. גם אחרי 13 שנים.. השירים נוגעים.. העיינים אדומות..כי זה כואב..באמת. וההוא.. החבר הטוב ביותר,זה שגם היה צריך להיות איתו עכשיו..עומד,זועק "שלום.. שלום.." וגם ההוא.. וההיא.. "שלום שלום" ואני לא מבינה,עדיין.. איך אפשר? מחגיגות שלום,לרצח? אבל ככה זה פה,לא? אנחנו כבר לא מופתעים משום דבר. אפילו השדרן בטלווזיה היה חייב להוסיף משהו על נינט.. התספורת החדשה. ובסוף,בסוף היא שוב באה.. הרוח.. הבלונידית ההיא..שעד היום קשה לה..כי היום האחרון שלו תמיד יהיה הרוח לפנים שלה.. לקול הענק שלה. והיא שרה,תמיד את אותו השיר.. וצועקת.. צועקת בקול הכי גדול!! לפני 13 שנים,גם הקהל צעק איתה.. בקול ענק.. אבל לאט לאט.. הקול נחלש.. מדמה לנו אותנו.. לאט לאט.. אנחנו נחלשים.. והנה כבר מהדורת חדשות.. והם כבר מספרים על הקרב שהיה בעזה.. מה אתה אומר על זה,כבודו? אה? מה אתה אומר על זה ששום דבר</div>Sat, 08 Nov 2008 22:06:00 +0200advam4@nana.co.il (A.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=10149037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=140688&blog=10149037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=9286635<div align="right" dir="rtl">"ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב..." אני תמיד ידעתי שהיום הזה יגיע..שיהיה לי טוב,שהאהבה תמלא את כולי,שיהיה לי לאן לברוח.. שיהיה מי שישמור עליי,שיהיה לי מישהו קרוב. זה נכון,אושר לא מגיע כל כך מהר..אבל האהבה יכולה למלא אותך בצורה שאי אפשר להאמין. סוף סוף יודעת איך זה להרגיש,יודעת. ועדיין האושר רחוק,רק שאני לידה והולכת לאיבוד זה נראה מושלם. שרק העיינים שלה ושלי.. רק המגע שלה ושלי,בי.. רק אני והיא. לקחת את הנשימה הזאת בלי כאב,סוף סוף סלי שום כאב. לחייך,חיוך אמיתי.. ולדעת.. לדעת.. שאת שלי(חרוז מחייב...) אז האושר פה,לפעמים קצת רחוק..אבל בלב,פה פה. תודה. </div>Sat, 31 May 2008 22:09:00 +0200advam4@nana.co.il (A.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=9286635http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=140688&blog=9286635http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8666884<div align="right" dir="rtl">זה אפילו קצת מוכר... הפנים של האנשים,הריח של המקום,המוזיקה ברקע.... אני לוקחת נשימה עמוקה לפני שאני נכנסת חיוך קטן,משקר. אני תמיד חשבתי שכל העניים מחפשות אותי מטעות אותי,משקרות.. עברתי את זה. אני כבר יכולה לנשום בחופשיות לשחרר כפתור להכנס בלחש צעקות,ורעש.. כל כך הרבה רעש,בריא,מרפא... הרעש שמשכיח את הצרות שלך, חבורה של שתויים... מצחקקים... על העבר והווה.. ועל ההיא שבפינה. מצאתי את עצמי... לרגע אני משתחררת מהשיחה ומיישרת מבט מוצאת זוג עיינים מולי,וחיוך.. העיינים מדברות החיוך משקר, אני מחזירה בשקר שקט משלי.. זה לא חשוב,זה לא מה שישנה לי אני מגדילה רגעים חסרי חשיבות אולי זה מה שמניע אותי אולי זה מה שאני יודעת לעשות אולי אין לי רגעים גדולים אולי כבר את כולם עברתי.. "חלומות גדוליםרגעים דליםזה לא אומר כלום בשביליממש כמו לשבתמאסר עולםעל רצח שלא קרה מעולםלא מוצא מיליםכוכב סרטים אילמיםהלוואי והייתי יכוללנהוג קצת אחרתמשטרת המחשבותחייבת לעשות חיפוש בראשי...." אני כבר לא מצליחה לחבר משפט הגיוני, ואין לי את השקט שאני כל כך צריכה עוד אוויר,בבקשה. </div>Tue, 19 Feb 2008 19:31:00 +0200advam4@nana.co.il (A.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8666884http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=140688&blog=8666884http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8549606<div align="right" dir="rtl">כשלא חיפשתי מצאתי במקום רחוק מהעיין, מכתבים,פתקים,מילים מבולבולת,מילות פרידה.. כמעט בכל מילה מסתתרת הסיסמא,הקוד הסודי "אל תשתני... תהיי מי שאת.." אתם.. אתם לא אלה שביקשתם/התחננתם לשינוי שלי? לשינוי בי? "שקט.. שקט.." המילים שלכם. אולי פחדתם להגיד את האמת,להגיד. פחדנים. ואני,אני במשך הזמן כבר הבנתי,וחיכתי.. חיכיתי.. חיוך ניצחון. ססימאות שמלוות אותי מילים שירים סמלים שלי. מסמלים אותי יותר מהכל הם אני יותר מאשר אני לי ככה יודעים שאני פה יודעים שאני קיימת הם לפני.. ואני שכמעט תמיד רציתי את הפשוטת למרות שקשה שלא שקטים ושלא מאמינים רוצה להיפרד מהסמלים שלי,שאני. או שאולי.. רק רוצה שהם יעמדו מאחורי.. הם כבר לא. כבר.. אולי המילים? "כל החיים עוד לפניהדגלים שלי דהוסיסמאות שהתעייפולא מאוחר מידימתחשק לי נוראמהפכה קטנה..." ואולי רק... </div>Fri, 01 Feb 2008 21:46:00 +0200advam4@nana.co.il (A.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8549606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=140688&blog=8549606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8528177<div align="right" dir="rtl">זה הגיע.. הרגע הזה... אני שונה,נושמת אחרת, המילה הגיעה.. שמעתי אותה,ידעתי אותה,קראתי אותה.. לקח הרבה זמן,כמובן.. הציניות שעדיין לא נמחקה. המילה הזאת.. גרמה לי לצמצם את העיינים, תנועות לא רצויות.. בשביל לשמוע.. "זה באמת?.." והגוף שלי כבר בתנוחה אחרת.. אבל עדיין שומרת על עצמי. והמילים הן הכי פשוטות זה הכוח שלך להשתמש בפשטות ולכבוש את הכל את כולם. ובחוץ.. בחוץ "רק רוח ורוח...." </div>Tue, 29 Jan 2008 21:59:00 +0200advam4@nana.co.il (A.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8528177http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=140688&blog=8528177http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8512497<div align="right" dir="rtl">עוד מעט שהכל יעלם או רק יתפזר באוויר אני אלך רחוק רחוק למקום שאני מרגישה הכי קרוב. אני אלך,להרגיש את האנשים עוברים לידי לא להיות לבד לא להיות, רק להרגיש,לדעת. ואז יהיה רגע,אחד,קטן של געגוע ואולי המחשבה שאני לא אהיה אני הולכת רחוק רחוק תהרוג אותי מבפנים והדמעות יהרגו את המילים שאסור לי להוציא. ואז יהיה מבט,אחד לפחות שיעיר אותי יעלה לי חיוך ויגרום לי להסמיק ללב להתרחב ולגוף לזוז באי נוחות כמו שאני אוהבת כמו שאני יודעת כמו שאני. העיינים הספק מחייכות ספק בוכות שמחפשות אותי ימצאו, המבט שלך ושלי.. וכבר אין דרך חזרה הפעם, הפעם הולכים רחוק רחוק עד הסוף כי עוד מעט כבר לא יהיה לחיות את ההווה בלי להתחשב בעבר ובלי לחשוב על העתיד לחיות. </div>Sun, 27 Jan 2008 19:56:00 +0200advam4@nana.co.il (A.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8512497http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=140688&blog=8512497http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8497300<div align="right" dir="rtl">אני נושמת עמוק אני כבר לא מאמינה במילים שלי לא מאמינה הן כבר לא מצליחות לרפא אותי,להחזיק אותי. אולי זה בגלל שהתחלתי לפחד,הפחד הגיע לקצות האצבעות שלי אולי אני לא.. אולי. אני מנסה למצוא את עצמי,אני כבר רחוקה ממני,ורחוקה בכלל וכבר לא כאן ממזמן חוזרת או הולכת.. זאת הייתה יכולה להיות התחלה של דבר נפלא המציאות צחקה לי בפנים "האהבה תנצח הכל.." הרי זה המשפט שלי,האמונה שלי והנה.. הנה באה המציאות וצוחקת עליי מצחיק אותך? ואת קובעת ואת יודעת את.. כן את. ולי.. לי לא הייתה מילה בדבר אני כבר רגילה הרגל רע.. אבל הרגל זה הרגל אז נשמתי עמוק והמשכתי.. אני לא יודעת אף פעם לא ידעתי אבל עכשיו אני אפילו לא יודעת מה אני לא יודעת שאני לא יודעת המילים שלי כבר לא אומרת כלום ריקות אווויר ריק מה אני מנסה להגיד? ממה אני מפחדת? מהמילים שלי עצמי? ממני? מהמציאות? מבט אחד.</div>Fri, 25 Jan 2008 19:58:00 +0200advam4@nana.co.il (A.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8497300http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=140688&blog=8497300http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8233126<div align="right" dir="rtl"> גרמת לי לחשוב, אני באמת מתרחקת מהמקום הזה,שלא נוח לי בו,שלא טוב לי בו, תמיד ידעתי לקום ולעזוב, לברוח אל המקום הזה, הדרך הקלה. אני לא במקום נוח,אני מנסה את עצמי זה מפריע לי אפילו המוזיקה שמתנגנת בחדר והמוזיקה שמתנגנת בליבי,שמנגן ליבי,שלי,בשבילי. קשה לי להתרכז כככה אני לא מצליחה, כמו שלעולם לא אשתמש במילים לא לי,לא שלי כמו שלעולם לא אדע איך זה להרגיש כמו אז כמו שבעבר לא ידעתי איך אני ארגיש ומה עכשיו? להשתמש במקום הזה? להשתמש במקום שלא נוח לי? אני יודעת,כבר לא מרגישה המוח לא הלב הראש לא הרגש. -זה מפחיד אותי כבר,אז ברחתי למקום שלי- לרגע לא היה לי אוויר אני כבר מתחילה להתגעגע לרגע שרציתי וברחתי ממנו כמו אש ביום קר אני התקרבתי אבל לא יותר מידי,לא רציתי לקבל כוויה,אני כבר יודעת שזה כואב. אני חושבת אני כבר לא מרגישה אני חשובת שאני כבר לא מרגישה שאני חושבת שאני מרגישה. הרגש והמוח רבים וזה קשה, אני נוטה להסכים עם המוח,הוא יודע מה נכון ואני.. אני כבר לא מאבדת שליטה אפילו האדם החכם,יודע הכל אמר. אני לא מאבדת שליטה איפה המילה איפה ה</div>Wed, 19 Dec 2007 23:44:00 +0200advam4@nana.co.il (A.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=8233126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=140688&blog=8233126http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=7664696<div align="right" dir="rtl">פתאום הרגשתי כבר בדרך התחלתי להרגיש "זה החיים שלי..." מילמלתי לעצמי זאת הדרך שלי עכשיו,זה מה שאני. כשהגעתי,אחרי שירדתי ונסעתי ושוב ירדתי,ראיתי מרחוק את האישה שכבר הכרתי מהפעם ההיא.. "שלום" "שלום" הנימוס שכל כך מאפיין את המקום. 27..זה המקום.. עולים במדרגות,אני והיא,נכנסים "שששלווםםם" האישה שיודעת הכל ולא יודעת יחד עם זה כלום קיבלה את פנינו,איתה הייתה עוד אישה-ילדה, תחילה חשבתי שהיא בת גילי אבל מאוחר יותר גילתי שהיא המבוגר ביותר כמעט,31. התיישבתי,במקום המוקר..מהפעם הראשונה, 4 אנשים בחדר ופתאום נכנסים עוד 3, שני גברים ואישה חייכנית משהו עם פני ליצן התיישבה לידי. אחרי שעה שלמה של נסיון לתקן את הנזק הבלתי מוסבר שנגרם בציוד... התחלנו. הכרנו,כמובן אני-אני אני-אני אני-אני כל אחד מצא את הדרך שלו לומר את שלו, בבישנות,בביטחון,במילים קצרות או ארוכות. הרוסי הגדול בחר המילים ארוכות,יש לו משהו מעצבן בדיבור,התנשאות,לא אהבתי את זה. הערבי-ישאלי-נוצרי חייך,התחיל עם המנחה,תפס לי כבר את המקום של הליצן,הרי הכל בא ממקום של חוסר בטיחון עצמי או יתר...תלוי איך מסתכלים ע</div>Sat, 13 Oct 2007 23:36:00 +0200advam4@nana.co.il (A.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=7664696http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=140688&blog=7664696http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=7601922<div align="right" dir="rtl">כמה שהייתי רוצה עכשיו להיות. כשהבנתי שהמקום שלי הוא לא שלי כשהבנתי שזה לא בשבילי שהבנתי שאני זאת לא אני... זה הרג אותי,בתוכי. לפעמים אני מאחלת למותי,עדיין. לפעמים אני מקווה שאני אתעורר לבוקר אחר למקום אחר למקום שלי.. כהבנתי שלפעמים צריך לעשות. אני שומעת סיפורים על אנשים מוכרים עלייכם, ואתם פתאום כל כך שונים רק השמות המוכרים, זה אתם. ואיך אתם מורידים אנשים מקטינים אותם ואני לפעמים כל כך גאה שאני אני,ואתם זה אתם,ואני אף פעם לא אהיה כי זה לא רצונכם,זה מחייב. ולפעמים בא לי לשבור הכל,לצעוק,להיות אני,אני שלי ואז אני נזכרת במילים האלה וזה הורג אותי לפעמים אני מאחלת למותי. חם לי,הדם שלי זורם במהירות והלב.. אוי הלב שלי. ואתם רק יודעים להגיד "תירגעי,זה יעבור" כי זה קל,זה הכי קל ואחרי הכל,אני שואלת את עצמי מי אתם? מי? כמה שחסר לי כמה. כואב לי. </div>Fri, 05 Oct 2007 19:38:00 +0200advam4@nana.co.il (A.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=140688&blogcode=7601922http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=140688&blog=7601922