http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938No hidden catch, no strings attached, just free loveheCopyright 2019 TamTam. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/38/39/01/13938/misc/20555868.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=14155460<div align="right" dir="rtl">העלות של לגור במדינה הזו היא חוסר אונים. האויבים מסביבנו, האויבים בתוכינו, והאויבים הם אנחנו. בין אם מדובר על הערבים "שרוצים להרוג את כולנו", על הערבים "שמנסים לקחת לנו את הנשים", הפליטים החוקיים והלא חוקיים, החיילים בעלי "יד קלה על ההדק" או המשתמטים הפציפיסטים "האנוכיים" שחושבים אך ורק על עצמם.חוסר האונים נובע מחברות הביטוח שמזיינות אותנו, התספורות לאוליגרכים שמרוששות אותנו בעוד אנחנו משלמים 52 ש"ח חודשית על חוב של 50 אגורות לבנק. חוסר האונים נובע מהוט ויס, פלאפון אורנג' וסלקום, הטייקונים וחברות הענק, שנדמה כאילו כל מה שאכפת להם הוא מלשחק בנו כמו בבובות.חוסר האונים שלנו כעם נובע מהיותנו עם - מהגדרה עצמית בעייתית, מהגדרה בעייתית מאלו שמסתכלים עלינו מבחוץ. מהרבה מאוד הגדרות שאף אחד לא זקוק להן.חוסר האונים נובע מהחלוקה הלא הגיונית של מיסים בין המרכז לפריפריה, מהחלוקה הלא הגיונית של כספים לחרדים וערבים שלא עובדים, מהקושי של כל אדם (כולל הנ"ל) לקבל כספים מכל מערכת ממשלתית.חוסר האונים נובע מהצבא החזק והמוסרי בעולם, חוסר האונים נובע מהמשטרה.חוסר אונים שמתחיל בפחד תמידי לחייך, ממשיך בפחד תמיד</div>Tue, 08 Jul 2014 16:29:00 +0200yotamtam@gmail.com (TamTam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=14155460http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13938&blog=14155460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=14151563<div align="right" dir="rtl">יום חופש. התעוררתי היום בבוקר בשעה 10 - לא ב6:19 כמו בכל יום אחר, במטרה להגיע לעבודה עד 7. במקום להגיע לעבודה, מקום שאני נהנה להגיע אליו כל יום (אני לא מאמין שאני ממשיך להגיד את המילים האלה גם שנה ושלוש אחרי שהתחלתי במקום העבודה הנוכחי), לקחתי את הזמן והתעוררתי לאט לאט. צחצחתי שיניים, שתיתי איזה חצי ליטר מים, ואפילו עישנתי סיגריה אחת. המזגן אמנם דולק אבל האור עדיין לא. חבר מהעבודה התארס אתמול, בשעה טובה, לבת זוגו מזה שנים. אנשים מהסוג שאני אוהב - פשוטים, "נורמטיביים", וכאלה שאני תמיד אהנה לראות. חבר אחר מתקדם לתפקיד אחר, וחבר נוסף איבד את אורסולה, הסרטנית שהוא קנה לפני כמה ימים. זה גרם לי לחשוב על החברים של ההורים שלי, שמעולם לא באמת יכולתי להבין איך הם הכירו. "זאת X, חברה שלי שעבדתי איתה בY", הייתי שומע בעבר, ולא מבין איך קשר שכזה מחזיק. גם אם הן לא חברות טובות, הן המשיכו לאהוב אחת את השניה לאורך השנים. בעוד 20-30 שנה, כשאני אהיה (בתקווה) בגיל שאני אמשיך לעד לדמיין את ההורים שלי בו, אני רוצה שיהיו לי החברים הקרובים שלי, אבל אני רוצה גם שיהיו החברים שתמיד מאוד אהבו א</div>Thu, 03 Jul 2014 11:10:00 +0200yotamtam@gmail.com (TamTam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=14151563http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13938&blog=14151563http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=14101802<div align="right" dir="rtl">אתמול כתבתי פוסט ארוך. לקח לי שעה וחצי לכתוב אותו. היה בו הרבה על הכל. והוא נמחק. אני זוכר עכשיו למה ישראבלוג מת מבחינתי.</div>Fri, 02 May 2014 08:14:00 +0200yotamtam@gmail.com (TamTam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=14101802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13938&blog=14101802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13686492<div align="right" dir="rtl">אני מסתכל על חיי, בפשטות עד כמה שאני יכול - ורואה מולי רצף של אירועים, כל אחד קשור לשני, שבנו לבנה לבנה, והרבה מאוד טיח, את מי שאני היום. אני מסתכל אחורה ורואה בעיקר תקופות על רצף הזמן הבלתי נגמר הזה, ויכול לחלק את חיי על פי הן. אבל החיים שלנו הם קלאסטר של כל הדברים, ולא כל חלק לחוד. היום בבוקר קמתי ליום שמשי מאין כמוהו, שכבר המון זמן לא ראיתי, והוא הזכיר לי בדיוק איזה דברים אני אוהב - הרי זה לא דבר קל, לרוב אני מצליח להתגמש ולהשתלב בקלות. אבל היום יש שמש בחוץ. אני ממש אוהב לחייך. אני זוכר עד כמה אני אוהב לחייך, בעיקר כשאני מרגיש את התגובות מסביב. זה לא משנה אם זה חיוך עם הסמקה קלה על שהחמיאו לי או חיוך מרושע וזדוני, אני חושב שיש יותר מדי תקופות בחיים שלי שאני ויתרתי על לחייך - אני לא עצוב, אני פשוט מחייך מעט, ומביע רגשות מעט עוד יותר. וכמובן שבכל פעם כזו, הרגשות שיוצאים בעיקר הם הפחות נעימים. אני מתגעגע לחוף הים ולשמש, בערך כמו לפני שלוש שנים כשהייתי אי שם בצ'נדלר אריזונה, הפרבר המקסים שיש בו הכל למעט חוף הים הארץ ישראלי שאני אוהב כל כך. החוף שמשקף את החום שפולטת השמש שמצאת</div>Tue, 26 Feb 2013 10:42:00 +0200yotamtam@gmail.com (TamTam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13686492http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13938&blog=13686492http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13428131<div align="right" dir="rtl">היה לי יום הולדת לפני שלושה ימים. בניגוד לרוב השנים, דווקא בחגיגת 25 שנים לחיי, חצי יובל אם תרצו, לא ציפיתי ליותר מדי. ואם זאת, גיליתי שלא כגודל הציפיות כך גודל האכזבה. אני סתם מתבכיין, וזה, אבל בפועל הרגשתי שזו השנה הראשונה שיום ההולדת שלי היה עוד יום שחברים שלי הרגישו צורך "לציין", אבל אף אחד לא באמת חגג. חבר אחד (כן אתה יודע שעליך אני מדבר) שלפני שנתיים שכח לחלוטין מיום ההולדת שלי, ובשנה שעברה הוא החליט לטוס לחו"ל בדיוק כמה ימים לפני יום ההולדת שלי, החליט השנה שיותר חשוב לו לפגוש מישהי בראשון לציון מאשר לבוא לחגוג איתי. בחרתי לא לארגן לעצמי אי-איזה בילוי יוצא דופן, אבל מסתבר שקיבלתי יותר משציפיתי. סוף השבוע של יום ההולדת שלי היה כמעט רגיל לחלוטין. בשישי בערב המשפחה הגיעה לבית של אמא, לאחר מכן חזרתי הביתה עם באבושי בלווית שני חברים. למחרת אכלנו צהריים עם אמא, ואז הלכתי לשחק כדורגל. בערב יצאנו עם חברים לסרט. למעט סכום כסף שקיבלתי מהמשפחה (אמא, סבתא, ואח שלי), לא קיבלתי מתנות. הכסף הזה ילך לחשבונות ודברים כאלה, ואני מרגיש אכזבה מסוימת. לא קיבלתי מתנות, ולא קיבלתי כרטיס ברכה בודד. </div>Wed, 22 Aug 2012 00:53:00 +0200yotamtam@gmail.com (TamTam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13428131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13938&blog=13428131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13274020<div align="right" dir="rtl"> מעסה מוסמך בעיסוי שוודי, ואו-טו-טו בעוד מגוון עיסויים מגניבים. זה מוזר, אני לא זוכר את הפעם שהתחלתי משהו וגם סיימתי אותו. אני גאה בעצמי, באמת, ומרגיש שמצאתי משהו, שלפחות לשנים הבאות עלינו לטובה, יעשה אותי שמח, וקצת פחות עני. מקווה שאוכל לעשות טוב גם לאחרים סביבי, ושמח שהאופציה הזאת בכלל קיימת בתחום שבחרתי. לא פחות חשוב מזה: האתר שלי. הוא חדש ומגניב, ואני צריך עוד לעבוד עליו קצת, אבל סה"כ אני מבסוט. מי שרוצה עיסוי מוזמן לכתוב לי באתר, או אפילו פה בתגובות. אבל סוד: זול, אני לא. התחלה חדשה, מרעננת, ומעניינת. בהצלחה לי (:</div>Tue, 22 May 2012 00:30:00 +0200yotamtam@gmail.com (TamTam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13274020http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13938&blog=13274020http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13245245<div align="right" dir="rtl">הגיע הזמן. אוטוטו מקבל את תעודת המטפל המוסמך שלי, וזהו, לעבודה. לגשת לספא, להתחיל לקבוע תורים בבית, ליצור דף נחיתה בפייסבוק ולהתחיל לשווק את עצמי. התהליך יהיה פשוט שכן אם יבוא אליי מישהו אחד, הוא גם יחזור, אבל עד אותו רגע אני צריך לעבוד על להביא אנשים אליי. המטרה &gt; להיות עצמאי טהור, בלי לעבוד כשכיר בלבד. הזמן &gt; כמה שפחות, יותר טוב. מיום ליום אני רק חושב על כמה שיתכן שהטעות הזאת גדולה משחשבתי. יכול להיות שהדברים האלה היו קורים גם בלי קשר, אבל אני מרגיש מספיק רע ומספיק לא מועיל בתקופה הזאת כדי לדעת שכך או כך, הטעות הזאת גדולה מכדי לא ללמוד ממנה, וללמוד טוב. אני רוצה לחזור למעגל העבודה כי אני כבר מתחרפן בבית, אני שונא לשבת בבית ולא לעשות כלום, עם אינטרנט בלי אינטרנט, טלויזיה גם ככה לא מעניינת אותי, היום התמזל מזלי ומצאתי בן זוג ללכת איתו לים, אבל די, הגיע הזמן להפסיק, להחזיר את הפאסון, לעשות, למצוא את מקומי בחברה, בבית, בזוגיות, ולתפעל את עצמי. דברים קורים סביבנו, כל הזמן. צריך לראות אותם, ללמוד ולהעריך אותם. אני לא אדם חזק, אבל אני ללא ספק מתחזק מפעם לפעם, מלמידה ללמידה.</div>Fri, 04 May 2012 20:48:00 +0200yotamtam@gmail.com (TamTam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13245245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13938&blog=13245245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13234326<div align="right" dir="rtl">ושוב הספק הקטן מציץ לו מנבכי מוחי המעוות - האם אני עושה דברים נכונים? האם העבודה אליה אני שואף כרגע, היא היא הנכונה? והרי, חיים ומוות ביד המזל הם, כסף ותענוגות על אחת כמה וכמה. האם יש למה שאנו בוחרים לעשות, איך שאנחנו בוחרים לחיות, מה שאנחנו חושבים, אומרים, או מרגישים, יותר ממה שבאמת יש בהם? אני אישית מאמין לרוב שכן, אני מאמין שכל מילה שיוצאת מפינו היא הרי מילה חשובה ומשמעותית , לכל אחת משקל וכובד משלה, וכל אחת חזקה, חשובה, אימתנית יותר מאחרת. וכך גם המילים שאנו לא אומרים. כך גם מעשינו. לעיתים אדם בוחר בחירות, זוגיות, תעסוקתיות, חברתיות, משפחתיות, כלכליות, ואישיות - וכל בחירה כזו, עד כמה שהיא נדמית כברירת מחדל ו\או פשוטה, מלמדת אותנו דבר או שניים על האדם. או הרבה יותר. אבל הספק. אני כבר כמעט חודשיים בלי עבודה, למדתי את צורת העיסוי הראשונה (ועכשיו אני התחלתי את השניה ובקרוב את השלישית), תירגמתי ספר, ניקיתי סידרתי בישלתי כיבסתי ובעיקר הרגשתי כאילו אני לא עושה מספיק. כאילו אני בהחלט לא מספיק. ואני שואל את עצמי, האם הייתי צריך לגשת לנושא אחרת. אולי זהו עוד שיעור לעתיד, שיעור של</div>Sat, 28 Apr 2012 14:07:00 +0200yotamtam@gmail.com (TamTam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13234326http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13938&blog=13234326http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13232330<div align="right" dir="rtl">היום ישבתי וקראתי קצת בבלוג של פילו והפלא ופלא - פוף! ראיתי תגובה וזיהיתי לבד מי כתבה אותה BD כן כן אתם יודעים טוב מאוד מי זאת הייתה, הייתה זו גע-אל! האל נגע בה, או שמא זה היה פילו? XD ואז אמרתי לעצמי, עזוב אותך שטויות, אבל מצד שני שטויות זה השם האמצעי שלי BD או בעצם של פילו, שאת הבלוג שלו אני מחקה פה עכשיו לבקשתו (אל תשאלו מה מדינה עשתה בשבילכם... אה לא!! לחקות את פילו לא צרפתי אקראי שאת שמו אני אפילו לא זוכר!!) אז אתם רואים? נכון זה קל? למה כולם לא כותבים ככה? אני מניח שזה נובע מהסיבה הבאה: אם מישהו היה כותב כמו פילו זה אומר שהוא חושב כמו פילו ואם מישהו חושב כמו פילו (ושכוחות זולו גולו ישמרו עליו) זה אומר שהוא כנראה חי בבית של פילו, ואם הוא חי בבית של פילו זה אומר שהוא בולע הרבה שיערות של כלבים ובעלי חיים אחרים אקראיים שנמצאים שם, ובעצם, אולי זה פילו? XD כן כן עליתם עליי! מצאתי את הסיסמה של יותמי (כפרעליו שיזכה לחיים ארוכים עם אשתו המהממת שבסתר חשקתי בה כשהתחלנו לצאת אבל לעולם לא הייתי מוכן להגיד לו כי אני מפחד מהתגובות שלו לפעמים ואני אפילו לא בטוח למה כי הוא ממש מבין וממש עד</div>Fri, 27 Apr 2012 14:48:00 +0200yotamtam@gmail.com (TamTam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13232330http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13938&blog=13232330http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13179118<div align="right" dir="rtl">וכמו כל עונה, שנה, ותקופה - איתו גם התחלה חדשה הגיעה. הקורס (עיסוי שוודי, אצל אלפונס טרשל המהולל) עוד מעט נגמר. מיד אחריו כבר יש כיוון - קורס עיסוי רפואי. ובינתיים, להתחיל לעבוד כמטפל\מסאג'יסט, קראו לזה כרצונכם. באוזניים כרגע Vulture's Splendor. למה? אני לא יודע. אבל הבוקר שלי התחיל באופן מוצלח ביותר, עם ארוחת בוקר ובילוי נעים עם אשתי המקסימה, ובינתיים יש לי בוקר טוב. אני מנסה להביא את עצמי לתרגם (מתרגם ספר אנטומיה כפרויקט צידי), אבל בלא הצלחה. בינתיים עוד קצת התמהמהות. אני מרגיש שהכיוון נכון. אני מרגיש שאני עושה דברים נכונים. כיוון עם מתן כמו גם קבלה, עם כסף כמו גם הגשמה עצמית, עם אהבה וקבלה, והרבה אושר. קנינו אוטו. פג'ו 307, שנת 2005. מה שהכי מצחיק, הוא שלא משנה כמה אני אנסה לברוח מהמותג השטני הזה, ככה הוא ידבק אליי. אחרי ה306 האלמותית (שהתגלתה כ... מותית), הייתה לנו 107 מהעבודה של תמי, ואז פרטנר מהעבודה שלי, ולבסוף קנינו עוד פג'ו, 307. אבל מילא, האוטו הזה הוא בהחלט הטוב מהארבעה, פי כמה, הוא נח, נעים, מלא בחשמל ודיגיטליזציה בניגוד לקודמיו, ועושה עבודה טובה. רק לא ממש חסכני</div>Wed, 28 Mar 2012 14:05:00 +0200yotamtam@gmail.com (TamTam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13938&blogcode=13179118http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13938&blog=13179118