http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543היי זה הבלוג שלי... ילדה די ממוצעת, חיים די מוזרים... אבל בכל זאת רוב הזמן מאושרת (:heCopyright 2026 AD‡..X. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543http://f.nanafiles.co.il/upload/92005/IsraBlog/138543/misc/3652005.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=9145562<div align="right" dir="rtl">והנה חזרתי. כי תמיד שרע חוזרים. מהיום והלאה אני יתומה בעולם.</div>Thu, 08 May 2008 12:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (AD‡..X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=9145562http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=138543&blog=9145562http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=7029863<div align="right" dir="rtl">הורידי את התורן, נכבשת. יום קיצי שכזה, חום אימיים בחוץ ופתיתי שלג במשרד. אני לא יכולה לסבול את זה יותר, כל המצב הזה עושה אותי חולה. וגם דיי נמאס לי לסחוב כל הזמן סוודר באמצע הקיץ. אה כן, התחלתי לעבוד. עבודה משרדית כזאת פשוטה, לא משהו יותר מידי רציני. מספיק בשביל שאוכל לקרוא בשקט ולחלום את האמת הלא מציאותית שלי. והכסף לא רע. תשמעו, אצל כל אחד מגיע היום שבו ההורים אומרים דיי. נכנסתי לאוטובוס השני אחרי שפספסתי את הראשון. נטיפי זיעה בכל מקום מחכים כבר לשבת על המושב ולשמוע קצת מוזיקה טובה. וזה אכן היה כך. עד שעמד לידי סבא דתי שנותר ללא מקום ועמד. ואני עם העקרונות שלי הייתי חייבת לקום. אז קמתי. הוא התעקש שלא אבל אותי אי אפשר לשכנע בקלות ולבסוף נצחתי גם במלחמה הזאת. הוא ישב. לבסוף כשהוא קם, הזקן החביב והחייכן, הוא נתן לי את המקום וברך אותי להצלחה. לא אושר לא עושר לא בריאות. הצלחה. הצלחה כבר יש לי (טפו טפו טפו חמסה חמסה) ודווקא את השאר לא.איך ידעת. שבוע הבא לאחיין שלי יש יומולדת שנה. מוזר, לא ממש שמתי לב שהוא גדל. האמת שדיי לא יחסתי לו כזה חשיבות. אני נרקיסיסטית, קצת קשה להפסיק להסתכל</div>Sun, 22 Jul 2007 23:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (AD‡..X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=7029863http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=138543&blog=7029863http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=6959254<div align="right" dir="rtl">דפי אלכס ליזי שי שירצי עדי ק. ליקי יואב הראל טל שיר א. ספיר אלון רוית נעם </div>Fri, 13 Jul 2007 20:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (AD‡..X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=6959254http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=138543&blog=6959254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=6878989<div align="right" dir="rtl">שנה ראשונה היא השנה הכי קשה. את חי מבחינה פיזית אבל אתה מת מבחינה נפשית. את זומבי. וכמה שתנסה להכחיש לא תוכל להמנע. אתה חי בתוך בועה של אדישות וחוסר מודע לסביבה. השוק. ואז יום אחד, אתה מוצא את עצמך קלוע בין 4 קירות בתוך חלל האמבטיה, ואתה בוכה. בוכה כמו שלא בכית בחיים. בוכה עד שהעיניים שלך מתייבשות עד כאב. אתה נולד אל תוך הרגש מחדש. ואז הקלה.שחרור מהלחץ הנורא שסבלת שנה שלמה. זה נגמר. הוא מת. שנה שניה היא קשה לא פחות מהראשונה. אתה מתחיל להפתח, מתחיל לזחול. מתחיל להבין. מחפש אחרתשובות, איפה הוא? לאן הוא התגלגל? האם יש המשך. איך זה קרה? זה לא הגיוני. הוא פה, הוא תכף יפתח את הדלת ויגיד לי כמה הוא אוהב אותי. אין מצב שהוא לא שם יותר. תשאר בלב שלי, תשאר. אני לא מאמינה לכם. אני פשוט לא. הוא פה, אני בטוחה שהוא פה. שנה שלישית עוד מעט, מי יודע מה יהיה. מקווה לטוב. מקווה להשלים. אם זה בכלל אפשרי. אני אוהבת אותך מאוד. ואני לעולם לא אפסיק, אני אזכור אותך לנצח. מבטיחה. מה שאמיתי לעולם לא מת. אבא אומר שהשנה באזכרה לא יהיו הרבה אנשים כי זה שנה שניה. "שנה ראשונה באים הרבה, שנים שניה באים</div>Tue, 03 Jul 2007 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (AD‡..X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=6878989http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=138543&blog=6878989http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=6215347<div align="right" dir="rtl">מילים רבות היו רוצות לצאת מפי היו רוצות לעבור אותי, את מחשבתי מילות לבם של נאכזב, אהבתי אלייך תמה יקירי. תווי פנייך היפים לא עזרו לך דיי הקודש שעוטף אותך מרחיק ענייך מלאות צמאון לתשוקה, עד כמה באמת את ילדה טובה? נרוץ אל המרחקים, נקשיב לאביב, הוא קורא לנו, אוהבים. טיפת בכי זולגת על לחיה אתה לא שלה.</div>Sat, 07 Apr 2007 02:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (AD‡..X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=6215347http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=138543&blog=6215347http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=6011623<div align="right" dir="rtl">לו רק ידעת.. לו רק רצית..</div>Mon, 12 Mar 2007 00:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (AD‡..X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=6011623http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=138543&blog=6011623http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=5927940<div align="right" dir="rtl">16 שנים ימלאו לי בעוד מספר דקות, ואני עדיין שואלת את אמא, למה? בכל מקרה..לא הרבה השתנה מאז שנה שעברה. אפשר לומר שאני דיי אדם יציב לאחרונה. רק חבל שהסביבה משתנה כל כך מהר. דיי נפתחתי, ואפשר לומר שאני אדישה לדברים. אולי בגלל שלמדתי סוף סוף להעריך את הדברים החשובים בחיים- הדברים המובנים מאליו. אני עדיין ילדה שטותית למדיי, מתבגרת רגילה, שאולי עברה עוד שלב קטן במדרגות אל הבגרות. יהי וסוף סוף חיי האהבה שלי יפרחו. יהי ואצליח להוציא ממני את כל מה שחבוי שם. יהי ואהיה אני ורק אני:). ורק אוחל לאחל לעצמי ולכל מקורביכרגיל אבל חשוב מאוד, אושר ובריאות. עברו עליי הרבה דברים בחיים, אבל את תכונת המולד שלי, שמחת חיים, ספק אם מישהו יוכל לקחת. כי אני אוהבת את החיים. גם אם הם לא זורחים כמו של אחרים. אני רק בת 16 ואוכל לכתוב ספר שלם על חיי. לא כל הדפים יהיו יפים, אפילו רובם. אבל נימת הכותב תמיד תהיה אופטימית אולי מחכה לעוד חויות, ללמוד. שאולי שכשאהיה בת 100 בעזרת השם אוכל לספר הכל, לכולם, אוכל לחלוק את סיפור חיי, בתקווה שיהיה מרתק עם מוסר השכל, בתקווה שיזכרו אותו לנצח. אני רוצה להיות משהו,</div>Mon, 26 Feb 2007 23:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (AD‡..X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=5927940http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=138543&blog=5927940http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=5761232<div align="right" dir="rtl">-אני לעולם לא אסלח לך על זה שתדעי לך- -על מי את עובדת..כשפתאום החלנות הפתחו לפנייך את תרוצי אליה כמו גור מפוחד- -יש עוד תקווה שלא- -יא רייט, פשוט תודי בזה כבר, את פתטית- -לא- </div>Wed, 31 Jan 2007 17:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (AD‡..X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=5761232http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=138543&blog=5761232http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=5646937<div align="right" dir="rtl">פצעי דקירה בלב גורמים בדרך כלל טמפונדה לבבית: קרע של שריר הלב. הסערה כבר חלפה. כך הוחלט על פי שנינו. עכשיו המתח המצמרר שורר באוויר תגובת המתים. ציניות של כאב נוזלת מפיך היד שלי מהססת להגיב. אין דרך חזרה. הבושה משתקפת בצללי,לא ניסיתי לפגוע. את תמיד הורסת הכל הא? כי הפוגע היחידי זאת את. זה דיי הורס את כל הפילוסופיה שלך לגבייך, כנראה שאת באמת בורה. כולם פוגעים בך? או שמה זאת רק את? </div>Sat, 13 Jan 2007 13:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (AD‡..X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=5646937http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=138543&blog=5646937http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=5626835<div align="right" dir="rtl">מזה אולי יותר משנה שלא הרגשתי את המגע הזה, קשה לי לבטא את התענוג של חלקיק שניה שבכלל לא נחשבים אצל אחרים שגרמו לי להרגיש את הטעם המר והטוב יחדיו באותה החלקיק שניה. התגעגעתי אל זה מאוד. עכשיו נותר בי הצימאון לעוד. ועוד ועוד ועוד. תחושת היובש מרפה את כל חלקי גופי. היובש שהשרת בי. קקה זה עוד מילה עדינה לתפיסה שהבנתי פתאום. ופתאום, כבר לא בא לי להיות יותר שפוטה של החלומות שלך, פתאום בא לי להיות לבדי. בלעדייך. אין לי כל עוד תענוג בזה, ריחרוחי הכלב עוד יצוצו . נמאס לי להשאר איתך מתוך הפחד. פחד ללבד. אומץ זה מה שאני צריכה ואומץ אני אשיג גם אם אצטרך להכאיב לך בדרך. אף פעם לא התחייבתי לא לפגוע בך. השאלה היא, עוד כמה זמן נותר לי עד שאפול לחלום הבא שלך. קור עוטף את גופי, אני כבר לא מרגישה דבר, רק את ההשפלה. עדי. </div>Tue, 09 Jan 2007 22:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (AD‡..X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=138543&blogcode=5626835http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=138543&blog=5626835