<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>מודעות עצמית בערבון מוגבל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 yarinr. All Rights Reserved.</copyright><image><title>מודעות עצמית בערבון מוגבל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/62005/IsraBlog/136604/misc/2715253.GIF</url></image><item><title>השביל הזה מתחיל כאן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=7318964</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מתחיל חיים חדשים. התנסות חדשה. אתגרים חדשים. אהבה חדשה למה שאני עושה בחיי.
ובזה גם מסתיים רשמית הפרק שלי כאן.
היומן הזה ליווה אותי בתקופה הכי יפה בחיי. אני שומר עליו קרוב ללב, ועובר הלאה.

יומקסים.







השביל הזה מתחיל כאןבין סניף בנק למעיןלא סלול, לא תמיד מסומןהשביל הזה מתחיל כאן.חוצה את העירעולה על ההרממשיך על היםממשיך גם מחרחותך באויר, בין הבתיםיוצא אל האור, אל חיים חדשים.לך עליו, עלה עליו עכשיולך עליו, עלה עליו עכשיומלאכי ציפורים מעליךמלווים את צעדיךמרחוק נדלק אוראל תסטה כדי שתוכל לחזור.השיר הזה מתחיל כאןכחול על הדף הלבןלא גמור, לא תמיד מכווןהשיר הזה מתחיל כאן.חוצה את העירעולה על ההרממשיך על היםממשיך גם מחרחותך באויר, בין אנשיםיוצא אל האור, אל חיים חדשים
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 28 Aug 2007 00:37:00 +0200</pubDate><author>yarinr@netvision.net.il (yarinr)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=7318964</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=136604&amp;blog=7318964</comments></item><item><title>מכתב הביתה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=6874040</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה לא אותו העמק
זה לא אותו הנוף
אתם אינכם, ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט

אך החיטה צומחת שוב.

שלישי, 21 במרץ 2007

לא חשבתי שאצטרך להתחיל לכתוב לעצמי כל כך מוקדם מכתב פרידה. לעצמי, אני אומר, כי זה בעיקר לעצמי. אל תיעלבו. זה לא שאני מגלומן כזה שרוצה להיפרד מעצמו ולא מאף אחד אחר, אלא זה הבלבול הגדול שבי, שאומר לי שוב ושוב, שלא ממש ברור לי ממי או ממה אני נפרד פה. מהגו&quot;ב? בכל זאת, הרי אלו לא האנשים שאיתם ביליתי את רוב שנותיי בקן. מהמבנה? לא מספיק משמעותי. מהחניכים? מהקומונרים? מהערבים? מהפעולות? מהקבוצה??? לא ברור כל כך ממה אני רוצה להיפרד. שום דבר כשלעצמו, הוא לא מספיק חזק. לא מספיק ממצה.
&lt;P class=MsoNormal dir=rt&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 02 Jul 2007 22:53:00 +0200</pubDate><author>yarinr@netvision.net.il (yarinr)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=6874040</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=136604&amp;blog=6874040</comments></item><item><title>קיבוץ</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=6644979</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אלוהים אדירים, איזה דיכאון.
ראיתי עכשיו סרט על קיבוץ חולתה, או לפחות על מה שנשאר מקיבוץ חולתה. וזה אחד הסרטים היותר קשים שראיתי. לא בגלל סצינות מוות או קרביים נשפכים, אלא בגלל ההמחשה של כל מה שאני מאמין בו - שנזרק לגל האשפתות כאילו כלום, וכל אותם רעיונות מדהימים שאני מחשיב אותם מתווי דרכי, הופכים לעוד פיסת היסטוריה בדברי הימים של החברה הישראלית.
פרדסן שעבד שלושים שנה באותו מקצוע - מפוטר. חדר האוכל הופך למחסן שולחנות. המכבסה נסגרה. הרפת נסגרה והפרות מוצאות מהקיבוץ במשאיות לרפת רווחית יותר. הלול. מחסן הבגדים. החגים. הפרדס. הגד&quot;ש. מחסן האופניים. סידור הרכב.
הכל חוסל.
ולקיבוצניקים? יש בעיקר המון כעס, והמון עצב בתוכם. כעס על הלינה המשותפת, ועל הכסף שנעלם להם בין האצבעות, ועל הרכושנות ועל צרות העין ועל הקיבוץ שבגד בהם, ועל הרעיון שהלך והתפורר להם בין הידיים עד שלא היה כבר מה להציל, כי אף אחד כברלא רצה בזה. ועצב, המון עצב.
אני לא רוצה שככה ייגמר רעיון חיי. אני אעדיף למות ולא לראות את כל מה שאני מאמין בו מתפורר לי בין האצבעות. עד טיפת כוחי האחרונה.

ועודקצת פלצנות אחרונה. בהלוויה שלי, ש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 03 Jun 2007 00:37:00 +0200</pubDate><author>yarinr@netvision.net.il (yarinr)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=6644979</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=136604&amp;blog=6644979</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=6301661</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היום אולי נדחה את בוא הלילה 
ולא נשאף לאור כוכב 
הן לי ולך יש כל אשר נשאלה 
מבלי מילים נדע זאת, כי נאהב 
 
היום אולי נדחה את קץ דרכינו 
ולא נזכור כי סוף לכל 
את המשעול, שבו דורכות רגלינו 
משני קצותיו הגשם לא יבול 
 
שותקים נאהב כי לי ולך 
די בלי מילים שהן לאלה 
אשר אינם יודעים לומר אחרת 
כמה יפה פורח הלילך. 
 
היום אולי נדחה בוא העצבת 
אם יד ביד באור נלך 
כי רוח כפור וחשכה נושבת 
רק במקום בו לא שמעו את שמך 
 
היום אולי נדחה בוא השלכת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 18 Apr 2007 13:11:00 +0200</pubDate><author>yarinr@netvision.net.il (yarinr)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=6301661</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=136604&amp;blog=6301661</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=6220696</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;העמק הקסום, עמק נחל אורן, חמישי בבוקר. אחרון החניכים מגיע לעמק ואנחנו מתארגנים לתמונת טיול. מתחיל לטפטף, אז אני מסתכל קצת מסביבי לנסות למצוא איזה מישהו אחראי להודיע לו, אולי לקבל קצת הכוונה לגבי מה עושים. פתאום קלטתי. אני אחראי. אנחנו אחראים. לחמש מאות איש. אמאל&apos;ה...

היה ממש טוב. באמת ממש טוב. פתאום ממש בא לי י&quot;ג.





האילנות כל כך כבדים,כופף הפרי את הבדים,זו השעה המרגיעה,בה נרדמים הילדים.אל הבקעה מן הגלעדטלה שחור ורך ירד,כבשה פועה בוכה בדיר -זה בנה הקט אשר אבד.ישוב טלה אל חיק האם,ישכב בדיר וירדםוהכבשה תישק אותווהיא תקרא אותו בשם.נסתר הליל בין הבדיםוהנביא הגלעדייורד דומם אל הבקעהלחזות בשנת הילדים.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 07 Apr 2007 22:02:00 +0200</pubDate><author>yarinr@netvision.net.il (yarinr)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=6220696</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=136604&amp;blog=6220696</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=6030614</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;YOU ARE SO BEAUTIFUL TO MECAN&apos;T YOU SEEYOUR EVERYTHING I HOPED FORYOUR EVERYTHING I NEEDYOU ARE SO BEAUTIFUL TO MESUCH JOY AND HAPPINESS YOU BRINGLIKE A DREAMA GUIDING LIGHT THAT SHINES IN THE NIGHT HEAVENS GIFT TO MEYOU ARE SO BEAUTIFUL TO ME&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 14 Mar 2007 23:42:00 +0200</pubDate><author>yarinr@netvision.net.il (yarinr)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=6030614</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=136604&amp;blog=6030614</comments></item><item><title>שולחן לחמישה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=5758452</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני לא יודע למה אמרתי להםשטוב לי.הרי לא טוב לי. זה ברור לי כבר די הרבה זמן. לא טוב לי איתם בדיוק ברמה שטוב לי איתם. זה אבסורד, אבל זה נכון. ככל שאני מרגיש שכיף לי איתם יותרושהם החברים הכי טובים שלי, ככה גוברת ההרגשה המחורבנת בכל פעם שהם דואגים להזכיר לי שזה לא ממש הדדי.
אני לא רוצה להישמע אומלל. אני הרי ממש לא אומלל. יש לי חברים יותר טובים ממה שלרוב האנשים יש. אני פשוט עוד לא יודע מיהם בדיוק.





קבוצות המשך - ההתמודדות הזאת, גם כלפי פנים הקבוצה(כפ&quot;ס) וגם כלפי חוץ(השאר...), היא משהו שצריך להיעשות, כי אחרת אין לזה עתיד ממשי. אני מרגיש שאנחנו כן נאבקים על זה מההתחלה, ועובדה שרובנו עוד מנסים. אבל יש משהו בגישה של כל אחד מהפרטים וכל אחת מהקבוצות-אם בקבוצה, שצריך שינוי עמוק ויסודי. חייבים להתחיל מההתחלה, ולנסות. כי אם לא, אז יש הרגשה, מוצדקת או לא, שהשנים האחרונות מסתיימות באקורדים מאוד צורמים. זו גם ההרגשה שלי לגבי מי שכבר החליט(תום, לדוגמה), ומי שהחליט ולא אומר את זה(עדיפ). נראה לי שחבל היא המילה שתתאר את ההרגשה שלי הכי טוב, לגבי כל אחד שלא ימשיך בתהליך.





פנטגון - אותו ס&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 30 Jan 2007 23:37:00 +0200</pubDate><author>yarinr@netvision.net.il (yarinr)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=5758452</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=136604&amp;blog=5758452</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=5551540</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שוברים לי את הלב. כל פעם מחדש.

כנראה שזה לא ממש הדדי.

זה מציק לי כל יום מחדש. כל פעם שאני רואה אותם. כל ערב.
להשלים עם זה? אני מקווה שהם יבינו לבד. אולי. יום אחד.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 29 Dec 2006 22:37:00 +0200</pubDate><author>yarinr@netvision.net.il (yarinr)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=5551540</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=136604&amp;blog=5551540</comments></item><item><title>PARSHANUT</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=5439066</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היא תביט אלי טובה וחכמהכמו בבן השב הביתה מן הדרךתחבק אותי אליה בנשימה חמהאמא אדמה.היא תגיד - &quot;אתה עייף מן המסעאל תפחד אני חובשת את פצעיך&quot;היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמהאמא אדמההיא תביט אותי אלי טובה וחכמההיא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחתתחבק אותי אליה בנשימה חמהאמא אדמה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 12 Dec 2006 22:39:00 +0200</pubDate><author>yarinr@netvision.net.il (yarinr)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=5439066</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=136604&amp;blog=5439066</comments></item><item><title>תשובות לשאלון השבועי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=5325600</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ערוך רשימה של 10 אנשים שעולים לך כרגע בראש:
1. עמרי2. ברצ&apos;ה3. לינור4. גל5. עדיף6. מורעמית7. צולית8. עופר9. ליקי10. נורית
מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברת עם מס’ 7?היום בקן. היה חביב :-)מהי התכונה שאתה הכי אוהב במס’ 10?שהיא מצליחה להיות כנה ומקסימה בבת אחת, ולא נמאס לי מזה. היא פשוט מתוקה.האם היית יוצא עם מס’ 6?רק למפעל הפיס ;-)מתי הכרת את מס’ 4?אני חושב שזה היה רק כשהיא באה לשוה&quot;צ בכיתה ח&apos;... לפני זה לא ממש שמתי לב אליה... פרחה.מה אתה יודע על משפחתו של מס’ 5?סבתא עשירה, הורים ימנים שמקבלים הכל בחינם מחברת החשמל, הממ... מה עוד? אה, הם כולם היו דוגמני-על פעם.מה היית עושה אם לא היית מכיר את מס’ 1?באמת שאני לא יודע... אני חייב לו חלק גדול מהשנים האחרונות שלי כמו שהן היו... מעניין אם הוא יודע את זה...האם אתה חושב שמס’ 3 ומס’ 9 היו מסתדרים בתור זוג?האמת שכן! זוג לסביות מושלם ;-)לאיזה בי&quot;ס הולך / הלך מס’ 8?הוא רשום לכצה, אבל אם הוא הולך לשם? פעם בשנה בערך...איך היית מתאר את מס’ 2?אהבת חיי, ללא ספק.האם היית שוקל לפתח מערכת יחסים עם מס’ 10?אין דבר כזה &apos;אין דבר כזה&apos;. יומקסים!


&amp;lt;SPAN class=&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 23 Nov 2006 23:52:00 +0200</pubDate><author>yarinr@netvision.net.il (yarinr)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=136604&amp;blogcode=5325600</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=136604&amp;blog=5325600</comments></item></channel></rss>