http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624הרבה עברתי במשעול והנחל טרם מת, השמש עדיין במרום ואני את סיפורי אספר כאן לעיתים רחוקות . האור מושך אותך למקומות שלא ציפית להגיע - אל תפחד להאבד בתוכו.heCopyright 2026 מאור ההוא. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=8180679<div align="right" dir="rtl">התגעגעתי לשדות האבנים והחול האלו, לקור, לחום, לצלילי החולות המלטפים את עניי, לשקט החי בתוכי ומסביבי, לאור הרך הנמרח על הסלע וצובע אותו בגוונים זורחים. התגעגעתי ליופי שבמוות והחיים שקופצים מאבן לאבן, לסיפורים שכל סלע מספר לי. למחול האש -כנערה רוקדת, היא נעה ואני לא מש ממנה. מתבונן בעניים מזוגגות בלי ניע, מחייך וחושב, כמה הייתי רוצה לראות את היהלום ולא את האבן שבתוכי. נכתב לאחר חזרה למדבר לכמה ימים... </div>Thu, 13 Dec 2007 10:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאור ההוא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=8180679http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13624&blog=8180679http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=7071028<div align="right" dir="rtl">את השיר אפשר לפרש בשני מובנים שונים לחלוטין... ללילה הזה אף אחד לא מפריע. אף אחד לא מדבר, כל אחד- הכי לבד שיש, הולך מנותק מהכל אבל- הכי מחובר. אל קול הרוח הנושבת בשערי, לקול האבנים הנשחקות תחת סוליות נעלי הכבדות, אל אגלי הזיעה הנוטפים אל נשימות ההרים והאדמה מתחתך, אל ריח הקור והטל באפך, חיוך הכוכבים. כאב הרגליים לא מפריע כי אתה מרגיש אותם סוף סוף, כבר הרבה זמן לא הרגשת אותם, את הנשימות שלך,העור שלך והשיערשלך נוגע אורות ומחשבות עמומים עוברים בראש מהר מידי כמו הדרך. אני פוחד למות, פוחד לחיות, אבל עכשיו כאן סוףסוף אני יכול, הכל, הרגשה של חופש בלי גבול מציפה אותי אני יכול לצרוח ולחייך חיוך של אושר. אחר כך אתה יכול לדבר אל החושך ולספור את הכוכבים ברקיע שמעליך. השקט שלו מצמיא אותך לחיות הוא לוחש אליך ואומר בוא שב עימי על חלוקי הנחל, נעצום עניים ונקשיב- </div>Sat, 28 Jul 2007 04:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאור ההוא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=7071028http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13624&blog=7071028http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6719909<div align="right" dir="rtl">המלחמה שלנו ממעמקים קראתיך אלי בתפילה עזה, ובערה נפשי כסנה. תימורי אור האירו את הבוקר, כי היום נצא למלחמה. ואלבש את מָדַי, את כובע הנחושת על ראשי, את השיריון לגופי ואחגור את חרבי מעל מָדַי ואצא ואומר כי לא אוכל ללכת באלה כי לא יועילו לי, והסרתי אותם. הלכתי אליך ערום, הפחד קרא לי ורעדה עברה בעצמותי, שלחת אלי ידיך ובטני געשה, קמתי אליך ולשלוח יד בחזרה והיא נטפה טיפות גיל, אצבעותי ליטפו את כפות המנעול שבליבך, פתחתי אותו. האור חמק מאגרופי כשדיברת, ברחת, הסתובבתי בעיר בשווקים וברחובות וביקשתי את זו שאהבה נפשי, ביקשתי אותה ולא מצאתי. וניגשת אלי, ואסוך, אליך נשאתי עניי לבקש בדממה דמעה נטפה וברינה שחטת אותה מעל פני באצבעות להב ליטפת אותן, ואני את דוק הדמעות בעניי אסחט ואעצמן, אתענג על כל רגע כל שניה ופי יתמלא בשחוק ועניי ברינה, ואקומה ואומר: "את נשקפתכשחר יפה,כלבנה ברה, כשמש האיומה." קול שופרות נשמע ברקע ותשמע תרועת המון גדולה ותיפול החומה ושנינו ניפגש, רעבים וחלשים אחרי חודשים של חרם ומצור, ודבר לא נותן דבר מלבדנו,ומלבד מכאובינו. גופך שלוו ע</div>Wed, 13 Jun 2007 08:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאור ההוא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6719909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13624&blog=6719909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6525720<div align="right" dir="rtl">משהו שכתבתי לפני חודשיים, לשם שינויי הוא חוויתי, סיפורי וברוח שונה ממה שאני כותב כאן בד"כ... מסעו של ש"ש כבר עברה שנה וחצי מאז וזה עדיין זכור לי כאחד הטיולים החווייתיים ביותר בחיי. בדרך כלל אומרים על דבר שהוא חווייתי לטובה אבל אני אקח את זה פשוט כחוויה בלתי נשכחת. בקיץ בכיתה יא' יצאתי לטיול שבמקור היה אמור להיות מהחרמון עד לירושלים בפחות מחודש. הטיול תוכנן בקפידה והיה אמור להיות עם 2 מחברי הטובים ביותר ,איתי ואדם. החלטנו לצאת אליו כבר חצי שנה לפני. לאחר הכנות וציפייה רבה הגיעו ימי הקיץ המלטפים ואכן כפי שתכננו יצאנו, ואז בצורה די שולית איתי הודיע יומיים לפני שהוריו הזמינו לו כרטיסים לטורקיה והוא יעזוב</div>Fri, 18 May 2007 12:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאור ההוא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6525720http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13624&blog=6525720http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6430766<div align="right" dir="rtl"> אפפוני חבלי מוות, ומצרי שאול מצאוני, צרה ויגון אמצע ובשמך אקרא, והכית בי בשוטים ועקרבים, ורצעת את שפתי במרצע והעברת חוט בחורים, קשרת את החוט. ואת האגרוף קמצתי ודם ניגר משפתי, ועניים סומות לי ואלך במרעול , בין החיטה המוריקה שאט אט מצהיבה עם בו הקיץ, שערות החיטה מזכירים לי את שיערך כשנגע בי, וליטפתיו. כעת אביט אחור בעורגה ורעדה, קולות איוושת העלים עם רוח המדבר הצורבת , ערֶבים. הרוח לוחשת לי את סיפורה. צרבת את עניי והפכתני לסומא, אמרת לי לעמוד בעניים עצומות כי את רוצה לתת לי דבר מה, שלפת את הברזל המולבן מתוך הכבשן בביטני הרמת אותו והסתכלת טוב טוב בשני העולמות הללו, אמרת שביימינו לא צריך אדמה אפשר לחיות גם אם יהיו רק מים בעולם, גם הירוק מיותר. התקרבת אלי ונשקת לכל אחת מעניי ,על אפפי, נשיקה רכה ומלאת חום אפפי ניתכו והפכתי סומא, זרקת לי מטבע ניגנתי לך שיר, כשסיימתי שביל לך ניתז מעינך, ריחמת עליי, אולי, אולי זה בכלל היה בגללו, שוב, אבל זה לא מובן, למה שתבכי בגללו? לא סובלים בגלל האנשים היקרים לנו. כעת אלך סומא בדרךבעוד הדבר היחיד שאשמע יהיה נש</div>Sat, 05 May 2007 17:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאור ההוא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6430766http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13624&blog=6430766http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6368111<div align="right" dir="rtl">אני לא יודע מאיפה להתחיל, מהמחשבה על מי אשם, מלחשוב על מה אני מתחרט ומה לא. אולי זו נקודה טובה להתחיל בה בעצם, יש כמה דברים שהייתי מתחרט עליהם. והמשמעותי ביתר הוא אם זוהר מפגעה מכל העניין, אני משאר שהיא יכולה להבין מרז את הדברים לא נכון ובקלות מאד להעלב, נגיד להבין שביום שני בערב לא רציתי לפגוש אותה, למעשה נורא רציתי לפגוש את רז כי היא לא ענתה , אבל בתכלס היה חבל שהם לא יכלו לבוא לשתות איתנו בירה , כאילו אחרישכבר הזמנו הם אמרו תפרט השולי שהן לא יכולות לצאת מהמדרחוב...:-/ והדבר בתכלס שבאמת לא הייתה יפה אבל גם הוא לא כזה בל יסולח ,שדיברתי איתה פעמיים כדי לדעת אם רז בדירה. אני לא יודע מה היא יודעת ומה לא אבל הייתי רוצה לבקש ממנה סליחה. אני לא מתחרט על זה שיצאתי עם רז אולי על איך שזוהר גילת את זה אבל זה היה ברור שזה יסתיים רע, כשמעלימים משהו הוא תמיד חוזר בצורה הרבה יותר מכעורת... כשחשבתי על כל העניין פתאום קלטתי שגם מה שרז סיפרה לי על השבוע שהיא לא ענתה לי לא היה מלא בפרטיו, היא לא הייתה חולה כל השבוע עד היום והיא החסירה פרט שולי למדיי לסיפור היא השלימה ,שכבה עםג'וני והחליטה לחזור אליו, ל</div>Fri, 27 Apr 2007 11:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאור ההוא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6368111http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13624&blog=6368111http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6344880<div align="right" dir="rtl">קטע 3: נכתב לאחר נשיקה,והוא נקטע באמצע כמו בחיים, נגעת פעם בנשמה של בן אדם? נגעת פעם בכנפיים של פרפר? נגעת פעם בעלי כותרת של כלנית? או בעצמך? עברה דקה,שעה,יום ואני לא מפסיק לחשוב עליך, ברק נגהּ עלה בענייך הכהות וביקש, ניסיתי להסתכל לתוכן בלי להסתנוור, אז עצמתי אותן, ראשי רכןמטה כראש הרקפת ונמשך קדימה- הנשימות שלך מרגיעות אותי, אנחנו נפגשים לראשונה, מרגישים כמו כנפי פרפר שנפגשים לאחר מעוף ארוך, נשאר על שפתי צבע ממך, אור גחליליות מאיר את ענינו וצבע כניפינו מתערבב. שפתיך כדבש מתוק ורך</div>Tue, 24 Apr 2007 03:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאור ההוא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6344880http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13624&blog=6344880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6341234<div align="right" dir="rtl"> קטע שני , מספר על חוויה ועליה יחד, מקווה שתבינו הדימויים כאן אומרים הרבה מעבר , גם על החששות,תהנו:) בלילה התעוררתי שמעתי את צעדיך ואת סגירת הדלת. שעל ועוד שעל במרעול, צעד ועוד צעד בשאול הכל בכדי לפגושך, ואז כמו רכבת ששברו לה את את הפסים אני נופל רציתי לבקש ממך מים אבל נתת הכל כבר, זוג עניך הנכאות בוהקות ובוהות בקיר, ניגשת אליו כל נגיעה הפילה את כל שכבת הצבע שנגעת בה. ואני עצמתי עניי וזכרתי את המגע הזה, שמעולם עוד לא חשתי כל שיערה ושיערה חיה באותו הרגע ואני התכסתי בבועה שיצרת רק בשבילי התחלתי לחיות בה, בועה שקופה עם לכלוך עליה שמקשה לראות לראות את השמיים בחוץ. השמיים בענייך , וצבע החיים בשפתיך, וכמה שאת יפה. מגע עורך כעלי כותרת, וקול שירתך כשירת החיטה עם הרוח, וכמה שאת טובה. מחשבותיך זורמות כמו המים המפכפכים בין חלוקי הנחל , ודמעותיך יפות כמו טיפות הגשם הראשון,כמה שאת ברה. בקרוב מאודאפרסם עוד 2 קטעים חדשים. </div>Mon, 23 Apr 2007 15:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאור ההוא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6341234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13624&blog=6341234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6331096<div align="right" dir="rtl">בכל התחלה יש המון רגשות סותרים, קצת מזכיר חלום, לי יש התחלה חדשה ואולי זה כבר סיום חדש ואני חושב שהגיע להעלות כמה מהדברים שהיא העלתה בי,אתחיל: בבואה נוגה חיה בתוך המים, רעדת ואני אהבתי את זה, שפתיך המלאות הכחילו וככול שרעדו יותר רציתי יותר לנשקן. ענייך האדימו וצבע השני הרך משך אותי ללטפם. נכנסנו למים ובבואתך נעלמה רק את נשארת קצת פחות יפה קצת יותר נמוכה ובנינו הייתה הרבה מבוכה, מבטים שבורים. עצמתי עניים וניגשתי עיוור אליך, המים החווירו את עורי, ואני בערתי מבפנים לחשתי לך שאני רוצה בך, ואמרת בקול אוהב לֶך לֶךָ ראיתי בחושך שביל של אש ואת הולכת בו, ניסיתי להתקרב אבל הרחקת אותי. הדפת אותי למיטה בחדר וישבת מעלי, רגליך לפתו את גופי בחוזקה, התנשפתי ,ואת צחקת, כשניסיתי להתקרב אליך דחפת אותי בחזרה וקירבת את פניך לביטני נשפת עליה אור מלטף שהעביר בי גל של חום בכל הגוף, לא יכול עוד וגם את לא, אז קמת ועזבת בקרוב אפרסם עוד 3 יצירות חדשות </div>Sun, 22 Apr 2007 13:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאור ההוא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=6331096http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13624&blog=6331096http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=5601158<div align="right" dir="rtl">חשבתי עליך הלילה, ראיתי את אדוותדמעותיך במים, ואוושת שיערך ברוח, קימוטי צחוקך באדמה, והאש השורפת שבמבטך. היום הבנתי כמה את חסרה לי, היום הבנתי שבלעדיך אני לא מרגיש דבר, היום הכאבתי לעצמי כדי לראות אם אני זוכר אותך, היום את לא תאובי לבוא לחכי, כי אם אליו ופלג מים יזרום ממך לתוכו, לא שוב צמרמורות מאחורי האוזנים שיעברו לכל הגוף, ולשכב לבד ולראות את ידך עלי ולא עלי. אני זוכר שאמרת לי בבוקר שפחדת לשים עלי את היד, שתקתי, הבטתי בריצפה ואז בך, הלכת, טעיתי שנתתי לך ללכת יקירתי, יקרת לי מרבות אחרות והיית מיוחדת וטובה אלי, אני שמח שאהבתי בך- אני זוכר את הלילה הראשון שלנו יחד, אמרת לי שאת לא מתנהגת כך עם זרים, נשקתי לשפתיך,ליטפתי את עניךוהתרגשתי מלגעת בך אחרי תקופה כל כך ארוכה שראיתי את הרגע בעיני רוחי, הרגע לא איכזב למעשה לא יכולתי שלא לנצור כל שניה במוחי, בתוכנו בכינו כי ידענו שלמחרת בבוקר הכל יהיה שונה, לא הרגשתי רגשות כאלו לאף אחת אמרתי לך , ואת הסכמת, עצמנו עניים ושמרנו את הרגע ועצרנו אותו. כל כך הרבה דמעות נשפכו בלילה מהיפים בחיי. אני זוכר שאמרתי לך שיש לך</div>Sat, 06 Jan 2007 02:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאור ההוא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13624&blogcode=5601158http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13624&blog=5601158