http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1)heCopyright 2019 ישי רוזנבאום. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361http://f.nanafiles.co.il/upload/122005/IsraBlog/13361/misc/4392635.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=12284325<div align="right" dir="rtl">יש מידת-מה של סמליות בעובדה,שפרשת גלנט והקרקעותמתפוצצת במקביל לפילוג בסיעת העבודה, שאולי מביא את המפלגה הזאת לסוף דרכה. התפוררותו של השמאל החברתי הציוני בישראל (מ-56 מנדטים בבחירות 92' ועד ל-16 בבחירות האחרונות) עולה בקנה אחד עם התבהמותה והתחזרותה של החברה הישראלית, כפי שהן באות לידי ביטוי בטירה המגלומנית של הרמטכ"ל המיועד. בלי להיכנס לשאלה אם גלנט אשם או לא בהשתלטות לא-חוקית על קרקעות, מספיק להעיף מבט בבית המופרך שלו, כדי להבין שמישהו פה איבד את חוש המידה (וגם את חוש הטעם הטוב, אם כבר מדברים). אם גלנט אכן עבר את העבירות המיוחסות לו, הוא כמובן לא יכול להתמנות לרמטכ"ל (ואם זה המצב, יש גם מקום לתהות אם הוא ראוי בכלל לדרגות האלוף שלו), אבל גם בלי לעסוק בסוגיית הקרקעות, אני כבר יכול לומר שהוא אינו ממין האנשים שהייתי רוצה לראות בהנהגת המדינה. הגרגרנות, החזירות, התאוותנות - כפי שהן משתקפות ב"מצודת יואב" - אינן מן התכונות שהייתי רוצה לראות בקרב האנשים שאמורים להיות אמונים על בטחוני (הכלכלי או הפיזי). ולמרבה הצער, הוא לא היחיד. מאין נחתה עלינו החבורה הנהנתנית הזאת, שבעשורים האחרונים מתיימרת</div>Sun, 23 Jan 2011 17:31:00 +0200ishai_r@yahoo.com (ישי רוזנבאום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=12284325http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13361&blog=12284325http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=12196150<div align="right" dir="rtl">בערך מאז מלחמת לבנון השנייה נותק הקשר שלי עם האקטואליה הישראלית. נסיבות חיים לצד מיאוס כללי, שלחו אותי לחופשה ארוכה מהצריכה הבלתי-פוסקת של חדשות. אני בקושי קורא עיתונים (למעט ספורטמסיבות ידועות, והצצות ספורדיות למוספי סוף השבוע), כמעט לא גולש לאתרי חדשות, לא רואה חדשות בטלויזיה (או טלויזיה בכלל), לא שומע תוכניות מלל ברדיו. פרשות גדולות חולפות מעל לראשי. גם כשאני כבר נחשף לאקטואליה כזאת או אחרת, אני תמיד האחרון לדעת. זו אולי הסיבה העיקרית בעטיה הבלוג הזה כמעט לא מתעדכן. אבל השריפה הגדולה בכרמל הצליחה לטלטל אפילו אותי מאדישותי. לא רק בשל ההיקף שלה והמחיר הכבד שהיא גבתה, אלא בגלל שמיד הדהדו בראשי המילים "ידענו ושתקנו". הרי אף אחד פה לא הופתע מכך שמערך הכיבוי בישראל הוא קטן מדי, מיושן מדי ולא יעיל. כולנו קראנו בשנים האחרונות על שביתות ועיצומים של כבאים. לא במקרה הוצאתי מהבוידעם בבלוג הספורט שלי את "פרשת הביובית"- גם אז די התעלמנו מהעובדה שהפרשה המגוחכת הזאת התחילה במחאה של כבאים.ולא חסרים פה תחומים שמטופלים (או לא מטופלים) באותה מידה של הזנחה פושעת: מערכת הבריאות, עמידה בתקני רעידות אדמ</div>Mon, 06 Dec 2010 14:50:00 +0200ishai_r@yahoo.com (ישי רוזנבאום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=12196150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13361&blog=12196150http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11773987<div align="right" dir="rtl">אני לא כל כך קורא עיתונים, או צורך חדשות בכלל. זו הסיבה העיקרית לכך שהבלוג הזה כמעט לא מתעדכן. אתמול בבוקר, ברגע של חולשה, קניתי עיתון. ידעתי שבסוף אמצא בו משהו שיעצבן אותי במיוחד. אז הנה זה: הצעת חוק חדשה מבקשת לאסור על בדיחות עדתיות ועל אמירה בפומבי של קללות וביטויים הפוגעים בקבוצות אוכלוסיה שונות. הצעת החוק, אגב, מדברת רק על קבוצות עדתיות/גזעיות - עדיין אפשר יהיה להמשיך להעליב מתנחלים, קיבוצניקים, שמאלנים, תושבי פריפריה, עשירים, עניים, הומואים וכו'. וזו כבר בדיחה ממש לא מצחיקה.יש מעט מאוד חוקים שיכולים להרגיז אותי יותר מכאלה שפוגעים בחופש הביטוי. מבין כל החירויות האזרחיות, חופש הביטוי הוא לדעתי החיוני ביותר לדמוקרטיה. לא במקרה זהו התיקון הראשון בחוקה האמריקנית. מחופש הביטוי נגזרים באופן טבעי חופש הדת, חופש העיתונות, ההתארגנות, החופש לבקר את הממשלה וכו'. ובלי היסודות האלה אין דמוקרטיה.אבל נראה שישנם חברי כנסת (במקרה הזה מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי, יוזם החוק), שמרגישים מדי פעם תשוקה עזה לסכור את פינו. והכי נורא שזה נעשה בשם איזו "נאורות" מזויפת. וכאילו שאיסור על בדיחות גזעניות הוא מה</div>Mon, 10 May 2010 06:02:00 +0200ishai_r@yahoo.com (ישי רוזנבאום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11773987http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13361&blog=11773987http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11684924<div align="right" dir="rtl">כשהייתי בתיכון, קראתי את "Cemetery World" - ספרו של קליפורד ד. סימאק (שמו של הספר במהדורתו העברית נשמע מרשים יותר: "העולם שהיה לבית עלמין").הספר אינו מהחשובים (או הטובים) מבין ספריו שלסימאק, אבל הוא הותיר עלי בזמנו רושם עצום. עלילת הספר מתרחשת כ-10,000 שנה קדימה בעתיד (למי שטרם שמע על ק.ד. סימאק, אנו עוסקים בסוגת המדע הבדיוני), כאשר לאחר אלפי שנים של מלחמות איומות, נטשו בני האדם את כדור הארץ ועברו להתיישב בעולמות אחרים. אף אחד כבר לא מבקר יותר בכדור הארץ, ובני האדם רק שולחים לשם את מתיהם כדי לקבור אותם. כתוצאה מכך, עולמנו הוא למעשה בית עלמין אחד עצום, עם חלקות קברים המשתרעות על פני ארצות שלמות.עלילת הספר לא חשובה. מה שהותיר עלי רושם זו התפאורה של העולם שהיה לבית עלמין. כנער, אני זוכר שחילחלה אלי לראשונה ההבנה כי קיימת בעייתיותקשה בטקס הקבורה המסורתי: מתישהו פשוט ייגמר לנו המקום! בני האדם בספרו של סימאק מצאו פתרון מצוין לעניין הזה: שטחיו העצומים של כדור הארץ הנטוש מאפשרים להדחיק את הבעייה לכמה מאות-אלפי או מיליוני שנים, ו/או עד שיימצא כוכב נטוש אחר. כמי שעדיין דחוסים פה על הכוכב הזה, לנ</div>Wed, 31 Mar 2010 00:19:00 +0200ishai_r@yahoo.com (ישי רוזנבאום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11684924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13361&blog=11684924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11570434<div align="right" dir="rtl">אני כותב את הפוסט הזה כאן ולא ב"סוספורט", הבלוג הספורטיבי שלי, כי הקשר בין הנושא לבין ספורט הוא משני ביותר. אבל אתם יכולים לראות בו גם סוג של קידום מכירות לבלוג ההוא. אם אתם בענייני ספורט, אתם מוזמנים לבקר. מוסף הספורט של ידיעות אחרונות חשף אתמול את פרשת "פנאן טורס" - עוד שלד מבאיש מתוך ארון השלדים העצום (מה ארון? האנגר!) של מנהל מכבי ת"א לשעבר מוני פנאן ז"ל. לא מדובר על פרשה בסדר הגודל של "הבנק של פנאן" (האיש, מסתבר, היה פשוט תאגיד ענק: בנק, חברת נסיעות... מה עוד יתגלה שם?), והיא גם לא קשורה אליה ישירות (למעט כמובן מעורבותו לכאורה של פנאן). אבל אריה מליניאק, באותה כתבה בידיעות אחרונות, רומז שמציאת האנשים שנהנו לכאורה משירותיו הטובים של "פנאן טורס", עשויה להוות קצה חוט בחקירה שמנהלות רשויות המס בעניין ה"בנק".אני מוצא קשר אחר בין הדברים. מכל מה שנחשף (ובוודאי עוד ייחשף) אודות פעילותו המפוקפקת (לכאורה) והעניפה של מר פנאן, עולה בעקביות צחנה קשה של תאוות בצע חסרת בושה ונהנתנות נטולת מעצורים. מרגיזים אותי כל אותם אנשים שמרוויחים מיליונים ושיכלו לגלגל את כספיהם באפיקים סולידיים ול</div>Fri, 05 Feb 2010 12:21:00 +0200ishai_r@yahoo.com (ישי רוזנבאום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11570434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13361&blog=11570434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11400972<div align="right" dir="rtl">אני מזמין את מנויי היקרים, וגם את הגולשים המזדמנים, לבקר ב"סוספורט" - הבלוג הספורטיבי החדש שלי. הבלוג החדש יעסוק אך ורק בספורט, ואולי יאפשר לי גם לכתוב פה יותר, ועל הכל. חוץ מספורט כמובן.נתראה.</div>Thu, 19 Nov 2009 22:36:00 +0200ishai_r@yahoo.com (ישי רוזנבאום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11400972http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13361&blog=11400972http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11164597<div align="right" dir="rtl">אפתח באנקדוטה: במארס 95', במסגרת מוקדמות אליפות אירופה בכדורגל, שיחקה נבחרת ישראל נגד צרפת באיצטדיון רמת גן. הסתיים ב-0:0 למי שמתעניין. כמה ימים לאחר המשחק נפלתי במקרה על שידור חוזר שלו ביורוספורט. בפתיחת השידור בירך השדר האנגלי את הצופים ב"ברוכים הבאים לאיצטדיון רמת גן בירושלים". משעשע. אפשר ללעוג לבורותו של השדר (שבכלל לא היה באיצטדיון והעביר את השידור מאולפן בלונדון), אבל לא כדאי. בסך הכל ההנחה שלו היתה סבירה: נבחרות לאומיות משחקות בדרך כלל בעיר הבירה, לא?ואכן, מה שעולה מהסיפור הקטן הזה, הוא שישראל היא אולי אחת הנבחרות היחידות בעולם שאינה משחקת בעיר הבירה, ואפילו לא ב"בירה השנייה" שלה (כלומר תל אביב, במקרה שלנו). אבל מה שאף יותר עצוב הוא העובדה שיש רק איצטדיון אחד בישראל שיכול לארח משחקים בינלאומיים בקנה מידה גדול, וגם הוא עלוב, מכוער, לא-ביתי ואף מביך (בהתחשב בעובדה שהוא מארח נבחרות וקבוצות מחו"ל על אנשיהן ואוהדיהן, ואמור לשמש חלון ראווה לכדורגל המקומי). וכמובן שלישראל אין גם את הפריבילגיה לארח כל משחק באיצטדיון אחר, כפי שנעשה במדינות מסוימות, מתוך מטרה להביא את הנבחרת לכל חלקי המד</div>Mon, 17 Aug 2009 18:40:00 +0200ishai_r@yahoo.com (ישי רוזנבאום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11164597http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13361&blog=11164597http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11119096<div align="right" dir="rtl">לא יודע אם זה קשור לרצח אמש בתל אביב, אבל היום קיבלתי מחבר מקבץ גזרי עיתונות עם פסקי הלכה "משעשעים". בחרתי להציג פה כמה דוגמיות, למרות שבאף אחד מהם אין התייחסות להומואים (את הכותרת על בניזרי אני הוספתי, אחרי שנזכרתי בפוסט ישן שכתבתי בנושא).מה ששמשותף לכל הפסיקות האלה, כמו גם לאלפי ציטוטים של אנשי ציבור דתיים, רבנים ואחרים, הוא השנאה. שנאת זרים, שנאת גויים, שנאת נשים, שנאת הומואים. שנאת חינם.הש"סניקים מגלגלים היום את עיניהם לשמיים ודוחים כל קשר בין ההתבטאויות שלהם לרצח. יכול להיות שבאמת מן הראוי להמתין לתוצאות חקירת המשטרה ולראות האם אכן מדובר ב"פיגוע שנאה". אבל גם אם לא מדובר על פיגוע שכזה, הרי שהשנאה קיימת ומפעפעת, כמו גם הלגיטימציה לרצח מהסוג הזה.הפיגוע אתמול הוא ה"רצח רבין" של הקהילה הגאה. נכון, הארץ לא נשטפה בהפגנות אלימות נגד הומואים (אם כי הפגנות אלימות בכלל של חרדים אינן מחזה נדיר פה). אבל מגזרים שלמים בישראל שטופים בהומופוביה קשה ונגועים בבורות ובשנאה.נכון, החיבור בין התבטאויות ש"סניקיות כאלה ואחרות לבין הרצח הוא לא מהסוג שמעמידים עליו לדין בגין הסתה. לצערי הן עדיין לגיטימיות ב</div>Sun, 02 Aug 2009 15:05:00 +0200ishai_r@yahoo.com (ישי רוזנבאום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11119096http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13361&blog=11119096http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11088862<div align="right" dir="rtl">או: תרומת השקשוקה לשלום במזרח התיכוןמדור האוכל של Ynet יצא לפני כמה ימים בקביעה מרחיקת לכת, לפיה השקשוקה כובשת אט-אט את תואר המאכל הלאומי, ודוחקת משם את הפלאפל. בעבר כבר נתתי את דעתי לסוגייה החשובה הזאת, והכתרתי את החומוס (בצורתו המתנגבת) כמאכל הלאומי, כולל נימוקים משכנעים ביותר (אותי הם שכנעו, בכל אופן).אלא שקביעתה של הכתבת שרית סרדס-טרוטינו תפסה אותי מהנהן קצת בהסכמה. בשנים האחרונות הפכתי לחובב שקשוקות פנאטי לא פחות משאני חובב חומוס פנאטי (ויש שיחליפו את ה"פנאטי" ב"פלצן", אבל אין לי בעיה עם זה), ואימצתי את האדומה הזאת כאחת ממנות הדגל של המטבח הפרטי. כך שאם אעשה מאמץ, אוכל גם למצוא טיעונים מוצלחים לטובת השקשוקה, ואף אעשה זאת בשמחה.מבחינה סימבולית, יתכן והחומוס מתאים בעיניי יותר לתואר המאכל הלאומי (תקראו מה שכתבתי בזמנו ותבינו), אבל הקונצנזוס המתגבר סביב השקשוקה הופך אותה בהחלט למועמדת רצינית לתואר.מעניין שכמו החומוס, גם שקשוקה היא מזן המאכלים המתנגב. אבל שלא כמו החומוס, היא הרבה יותר נגישה: הרי יותר פשוט ומהיר להכין שקשוקה בבית, מאשר חומוס (או פלאפל, לצורך העניין). ובנוסף, היא גם יותר</div>Thu, 23 Jul 2009 16:15:00 +0200ishai_r@yahoo.com (ישי רוזנבאום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=11088862http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13361&blog=11088862http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=10967003<div align="right" dir="rtl">מיוחד לשבוע הספר!</div>Tue, 16 Jun 2009 13:08:00 +0200ishai_r@yahoo.com (ישי רוזנבאום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=13361&blogcode=10967003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=13361&blog=10967003