http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130I want to become the great person my puppies think I am.heCopyright 2026 ליקריש ירוק. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=10399542<div align="right" dir="rtl"> זהו. עברו ארבעה ימים ורשמית נמאס לי. ניסיתי הכול: לישון, להשלים שיעורים, לקחת סמים (המאושרים ע"י משרד הבריאות. חלילה שאובן באופן שגוי), לחשוב מחשבות חיוביות, אבל אף אחד מהדברים האלה לא גרם לי לדלוף פחות, ולא הביא את איברי הגוף השונים שלי לידי הבנה שאם הם רוצים תשומת לב, הדגשת נוכחותם בכאב, אינה הדרך האולטימטיבית להשיג אותה. כמה כבר אדם יכול לסבול שהייה במיטה וחוסר מעש? התשובה מן הסתם תהיה: זה משתנה ולא חייבים להעביר את היום בחוסר מעש. טוב, אני רוצה לראות אתכם עם אף נוזל והתעטשויות בתדירות של שתי דקות, ושיעולים (שמשתפרים קצת למען האמת, אבל עדיין אורבים מעבר לפינה בכל פעם שאני רוצה לצחוק. מה שגורם לי לא לרצות לצחוק, וכשאדם מגיע למצב שבו הוא עוצר את עצמו מלהיות שמח כדי שלא ימצא את הגרון שלו על השולחן לפניו בשנייה שאחר כך.. טוב.. תחליטו אתם אם כך זה אמור להיות..), מנסים לעשות שיעורי בית במתמטיקה או מוצאים תנוחה נוחה מספיק כדי לקרוא בה ספר למשך יותר מעשר דקות רצופות. נו טוב. יעבור בסופו של דבר. או שלא (בתקווה שכן). </div>Sat, 10 Jan 2009 07:31:00 +0200vered92@gmail.com (ליקריש ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=10399542http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=133130&blog=10399542http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=10234873<div align="right" dir="rtl">אם הייתי יכולה לבקש ממפלצת הספגטי המעופפת/אלוהים/החייזרים ששתלו את החיים על כדור הארץ, כל כוח שאני רוצה, הייתי מבקשת להיות בלתי נראית. הייתי רוצה לראות את העולם כמו שהוא כשהוא לא מתייחס אליי; כשהמוח שלי לא מרעיל אותו כדי שיהיה שלו ונוח לתפישה.כמה נפלא זה יכול להיות, וכמה מעורר ביטחון. לעולם שוב לא אצטרך לפחד מכל מילה שאני שומעת, כי אני אדע כמה היא באמת קיימת בעולם וכמה היא קיימת בתוך הראש שלי. זה מוזר להרהר בפומבי.שאלות (כי טוב לכתוב אותן, ועדיף להודות שהן שם במקום לנסות לפתור אותן בתשובות מגוחכות שהתודעה מפטמת את עצמה בהן):1. מה עושה ימים מיוחדים?2. איך מפיקים את המירב מבצפר ומצליחים ללמוד ולהתפתח בתקופת ההתבגרות?3. איך יודעים שאפשר לבטוח במישהו? או שאף פעם אי אפשר לדעת, וצריך להסתכן. הגיוני שצריך להסתכן. העולם מתברר להיות שונה מאוד מהתבניות הברורות שמחנכים אותנו עליהן (לא שהן דבר רע. צריך לחשוב קודם דרכן). (לא הצלחתי להתחמק מחצי תשובה מטופשת).4. איפה אנחנו חושבים? האם יש מין יקום נוסף, למחשבות שלנו? ובו מוקצה מקום לכל אחד? האם ככל שהמקום גדול יותר, האדם חושב בצורה מורכבת יותר, על דבר</div>Sun, 30 Nov 2008 16:30:00 +0200vered92@gmail.com (ליקריש ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=10234873http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=133130&blog=10234873http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=9840121<div align="right" dir="rtl">חלב סויה לא הולך טוב עם תפוח חתוך וקורנפלקס קרטוני. בבקשה אל תנסו את זה בעצמכם. תאמינו לי ותנו לזוועה למות איתי.אגב, מסתבר שקנייה של ציוד משרדי מסוגלת לשפר את מצב הרוח בצורה פלאית ממש. הו, מרקרים קטנים, הו עטים בצבעים של פירות ושקיעה. אני הולכת לצחצח את הלשון שלי עד שלא יהיה זכר לחלב סויה. כלומר, עד קץ הזמן. ואולי קצת אח"כ. זה פשוט מחריד. אני לא מסוגלת להסתכל על הצלחת עם השאריות של ה"חלב" וחתיכות הקורנפלקס הספוגות באותו גועל נפש צמחי. צלקת לכל החיים. תמיד חשבתי שאני רוצה אחת. מה לא הייתי נותנת בשביל לא להכיר את הטעם הזה?אני באמת צריכה להפסיק להתבכיין. צמרמורת. אני חייבת להפסיק לחשוב על הטעם הזה.לילה טוב אחרון (התנומה מסובכת יותר כאשר יש בצפר על הראש. ובתוכו. הבעיה היא בעיקר הבצפר שבתוכו. הוא חודר לכל מקום, פינה וקמט, כמו חול. פתאום אי אפשר לשמוע מוזיקה בשקט, או לקרוא בשביל הכיף, או לישון בלי משולשים שמנסים לאכול אותך..).סוף לחופש.</div>Sun, 31 Aug 2008 21:20:00 +0200vered92@gmail.com (ליקריש ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=9840121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=133130&blog=9840121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=9838278<div align="right" dir="rtl">ניסיתי בכל כוחי להתגעגע למקום ההוא: עשיתי שיעורי בית, נחתי, ראיתי חברים, ניסיתי להיזכר רק בכל הדברים הטובים, וזה כמעט עבד, עד שראיתי את מערכת השעות לשנה הבאה. אני חושבת שבית הספר מנסה בכוח להחזיר את הילדים למערכת במצב של דיכאון כדי להקל על המורים את מלאכתם.אני לא שמחה כרגע.אני אפילו שוקלת להתחיל לבכות עכשיו על השנה הבאה כדי שאני לא אצטרך להשלים פריקת אומללות בקיץ הבא. אל תנסו לעודד או להגיד שאני מגזימה, כי אני יודעת טוב מאוד שזה המקרה, אבל יקח לי זמן להשלים עם העובדה המציקה, שאני הולכת להזדקק לכל טיפה של מרץ וכוח רצון כדי לא להירדם ב3 שעות שבועיות של 'היסטוריה' (לבגרות), ולכל טיפה של שליטה עצמית כדי לא לעשות דברים מאוד רעים ולא חוקיים ליצור מחייך, מצמרר וצמרירי ב4 שעות נוספות של שני המקצועות המיותרים והמעניינים ביותר שבית הספר הורס בצורה גורפת בשביל כל תלמיד סקרן ומדמיין מספיק.אני חושבת שפתרון טוב למערכת החינוך יכלול מכונת שיבוט, וציד של קומץ המורים הטובים באמת. צריך לעשות פוסט דרכים לתיקון המערכת. או להפסיק להתבכיין וללכת להינות מסטיבן קינג כל עוד אפשר.יום חופש אחרון ונעים.</div>Sun, 31 Aug 2008 15:43:00 +0200vered92@gmail.com (ליקריש ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=9838278http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=133130&blog=9838278http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=9818233<div align="right" dir="rtl">איזה סגנון לבוש את לובשת בד"כ?אני לא חושבת שמותר לקרוא לזה סגנון. אם כל אדם שהיה מבין קצת באופנה היה רואה את הלבוש היום-יומי שלי הוא היה מתעלף רואה אותי עונה על השאלון הזה, ואז סוקל אותי באבנים בשם האופנה.כמה זמן את עומדת מול הארון כדי לבחור בגדים?למען האמת שלא הרבה. בדרך כלל אני מתכננת בראשמה אני רוצה ללבוש לפני הארון. הבעיה מתחילה כשאני מגלה שאחד הפריטים שתכננתי בכביסה, או נזרק לפני שנתיים.איזה פריט לבוש את הכי אוהבת?יש לי מכנס-בוקסר בצבע כחול נייבי, בלי כפתורים ועם חוט. זה פריט הלבוד הכי נוח שיש לי. אני מניחה שהוא גם האהוב עליי.כמה זמן וכסף את משקיעה בהופעתך?לא הרבה. בדרך כלל. לפעמים אני משקיעה רק כדי לראות אם אני יכולה להיראות נורמלי.האם את מוסיפה ללבוש שלך פריטים כגון: צעיפים, עגילים, שרשראות וכו’?אני אוהבת צעיפים. יש בערך שרשרת וחצי שאני באמת עונדת, ואני רוצה לציין שאני יודעת לסרוג צעיפים.כל כמה זמן את קונה בגדים חדשים?כשהישנים מתחילים להיגמר.האם סגנון הלבוש שלך מושפע מלבושם של אנשים אחרים?אני לא רוצה לקשר את הבגדים שלי לאף אחד. אני מפחדת שייכעסו עליי.האם את מתלבשת לפי צו האופנה,</div>Wed, 27 Aug 2008 22:09:00 +0200vered92@gmail.com (ליקריש ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=9818233http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=133130&blog=9818233http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=9816844<div align="right" dir="rtl">כבר כתבתי פוסט מרגש על חידוש עדכון הבלוג, אבל האינטרנט לא עבד, והוא נמחק. הוא היה די מוצלח לטעמי, קטע שאולי היה מעניין לקריאה, על איך אסור לתת לזכרונות לחמוק, וצריך לשמור על קשר עם חוויות שעברת וכל מה שקשור בהן, בין אם מדובר בחברים או בהתעניינות בנושא מסוים, ואני מתנגדת להמציא אותו מחדש, אז לא יהיה פוסט חזרה נורמלי לבלוג הזה, וזה לא משנה במיוחד, כי כל ההתנצלויות וההתפלספויות שהוא כלל היו מיועדות בעיקר בשבילי. התפרסמה היום כתבה בעיתון על ילדה (רוז) שנרצחה ע"י אביה החורג/סבה הביולוגי, והושלכה לנחל הירקון. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3588427,00.html הכתבה הזאת פשוט זעזעה אותי. קיוויתי שאני אף פעם לא אצטמרר כל כך ממשהו שהוא לא ספר של סטיבן קינג, או סרט/ספר אימה אחר (או שיחות על חייזרים עם המורה לפיסיקה אחרי החשכה). זה נורא להרגיש חלחלה זהה מיצירי דימיון פרועים ומבעיתים ומכתבה בעיתון על משהו שקרה בעולם האמיתי. אני לא אוהבת לחשוב שהעולם שלנו הוא באמת מקום מפחיד ולא בטוח. זה לא משאיר שום מקום שקט לברוח אליו; הדימיון שלי יוצר דברים מפחידים יותר כשחשוך מספיק, והע</div>Wed, 27 Aug 2008 17:36:00 +0200vered92@gmail.com (ליקריש ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=9816844http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=133130&blog=9816844http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=8169603<div align="right" dir="rtl">נמאס לי מהשביתה המטומטמת הזאת! המוח שלי נמס לאט לאט.יותר מדי אגו. פחות מדי אוזניים. יותר מדי תלמידים שהופכים לעדר כבשים בידי המורים שלהם. לא רוצה לחזור ללמוד עם אנשים שרואים אותי בתור כבשה.תיקון קל: רן ארז צריך לעבור שיעורי מנהיגות. להחליט (ולחתום!) על הסכם מטומטם שלא מקיים את מטרות המאבק זה דבר אחד, אבל לא לעשות את זה בלב שלם, ולא לעמוד מאחוריו גם כשמוטחת בך ביקורת זו הוכחה שמישהו צריך להחליף את המורה שלנו להתעמלות.</div>Tue, 11 Dec 2007 23:40:00 +0200vered92@gmail.com (ליקריש ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=8169603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=133130&blog=8169603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=8153371<div align="right" dir="rtl">נסו לחשוב על המוח בתור תשבץ ארבע מימדי. זה עובד.</div>Mon, 10 Dec 2007 09:02:00 +0200vered92@gmail.com (ליקריש ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=8153371http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=133130&blog=8153371http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=8153368<div align="right" dir="rtl">ירדתי בריצה לבמה ולזירות. ידעתי שאם אני אאט את הקצב יהיה מקום למחשבות שלי, ולפחד. לא רציתי להיות שם. פשוט לא רציתי להיות שם! רציתי לברוח למקום רחוק, אבל אני לא יכולה לוותר! לא עכשיו! אחריי שהם הצליחו.. מאמן הלביש אותי במגן גוף. לא אהבתי להסתכל לו בעיניים. התביישתי בפחד שלי, עד כמה שרציתי לחלוק אותו. 'תילחמי חזק' אחרון, ועליתי לזירה. השופט מסמן להתחיל. קידה הדדית. <span style="font-family: Taho</div>Mon, 10 Dec 2007 09:02:00 +0200vered92@gmail.com (ליקריש ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=8153368http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=133130&blog=8153368http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=7937578<div align="right" dir="rtl">אם כולם מדברים על כיבוש לא צודק והחזרת שטחים ומחסומים, אני משבחת את צה"ל במרץ, ומסבירה את ההיסטוריה שעלולה לחזור על עצמה;אם כולם מבקשים לזרוק את הערבים לים, אני מסבירה על הזכות הבלתי-ניתנת לערעור לקיום של מדינה פלסטינית;אם כולם יגנו את הטלווזיה ואת תכניה הגסים, אני אזכיר להם את ערוץ 8, ואת האפשרויות שפותחת הטלווזיה להיחשף לתכנים מרתקים מרחבי העולם;אם כולם יגידו בננות, אני אגיד תפוחים טובים גם הם;וככה זה ממשיך.עם כל דבר שיש לו צד שני, או שאין לו צד שני והוא סתם נשמע חד מדי, ואז אני ממציאה לו צד שני.אני לא בטוחה למה עדיין, אבל אני עובדת על זה. על התשובה זאת-אומרת. אני לא חושבת שאי-פעם אוכל להפסיק "להטריד" ו"לחפור" כפי שאנשים מתעקשים להעליב אותי. ראוי לציין שחיפוש התשובה אינו קל במיוחד. אני לא באמת יודעת איפה לחפש; וכך אני מגיעה לפיקים של נרוטו, ולספרי לימוד ושיעורי-בית, חברים, כתיבה (שהיא בעצם ניסיון לדקור את התת-מודע עד שישמיע אמת כלשהי), הורים, אלוהים, ספרים ואפילו הכלב שלי. אני רק מקווה שזה לא מתוך ניסיון למשוך תשומת-לב. אני לא רוצה להאמין שאני שטחית עד כדי כך.- "האו האו!"אני הולכת. א</div>Fri, 16 Nov 2007 21:05:00 +0200vered92@gmail.com (ליקריש ירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=133130&blogcode=7937578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=133130&blog=7937578