http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945אני רוב הזמן מישהי אחרת ואת אניטה אני לא ממש מכירה וגם לא רוצה להכיר heCopyright 2026 amitita. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=7647864<div align="right" dir="rtl"></div>Thu, 11 Oct 2007 23:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (amitita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=7647864http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132945&blog=7647864http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=7644136<div align="right" dir="rtl">אאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההתקבלתי!!!!אני לא מאמינה התקשרו אליי עכשיו מהחברה שהייתי אצלהם בראיון עבודה הבוקרולמרות כל מה שקרה ה ת ק ב ל ת י ! ! !איזה כייף אני מתחילה ביום ב'אאהה אאהה אמרתי לכם שקורות חיים לא משקפים שום דבר!!!למרות כל מה שכתבתי במבדק אמינות והכלהיא התרשמה ממני לטובה והיא אמרה לי שהיא לא מאמינה שהקורות חיים משקפים אותיאני כל כך שמחהאיזה בחורה חכמהאני ממש מתרשמת ממנההיא פשוט סמכה כל השכל הישרוהיא צודקת לגמרי הם לא יתאכזבו ממניאז שיהיה לי בהצלחהואני ישמח אם מישהו יאחל לי בהצלחה גםועד שמישהו יאחל לי בהצלחה אז אני רוצה להכיר לכם את עידן מתיאס מטלון, מגן יבנה, ולאחל לו בהצלחה על זה שהצליח להכלל בבלוג שלי. בהצלחה! </div>Thu, 11 Oct 2007 16:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (amitita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=7644136http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132945&blog=7644136http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=7642652<div align="right" dir="rtl">כמו שאמרתי פסיכולוגיה זה אשפה צרופה כל השטויות האלה שקראתי רק סיבכו לי את החיים יותר אני כבר לא יודעת מה נכון ומה לא נכון.אני חוזרת עכשיו ממבחנים שעשיתי אחרי ראיון עבודה בחברה גדולה בארץלמרות שאני מתנגדת לרעיון הזה בכל זאת עברתי את המבחן. הם ביקשו את כל האמת הם גם קיבלו אותה (טוב כמעט את כל האמת) אז שאלו אם אני מתנגדת לשימוש בסמים קלים עניתי שלא, שאלו אם גנבתי פעם עניתי שכן, ואם שתיתי לשוכרה ואם ואם ואם... אז גם כתבתי שניסיתי סמים הרבה יותר קשים וכל מיני שטויות והכל סתם סתם כי התחשק לי.איזה דפוקה אני ומה עוד חשבתי שהם יקחו אותי ברצינות לעבודה, מה עבר לי בראש.אז אמרתי לעצמי אני יחפש עבודה בתור מוכרת בפיצוציה בתחנת דלק וגם שם ביקשו קורות חיים!!! לעזאזל איתכם אין לי קורות חיים אבל בשביל שיהיו לי אני צריכה להתחיל לעבוד לא?!והדבר שאני הכי מפחדת ממנו זה למלצר וכנראה שזה מה שאני צריכה לעשות ואני לא רוצה.אז מה אני צריכה לוותר על העקרונות שלי ולהכין קורות חיים?! מכל כיוון אני יוצאת מפסידה.כשיהיה לי עסק משלי אני יראיין את האנשים פרונטלי ויסמוך על השיפוט הטוב שלי וכל אחד יקבל צ'אנס שווה!</div>Thu, 11 Oct 2007 13:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (amitita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=7642652http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132945&blog=7642652http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=7637445<div align="right" dir="rtl">אני לא מאמינה באסטרולוגיה ואני לא מאמינה בפסיכולוגיה אני לא חושבת שצריכים לבקש ממך תעודת יושר בראיון עבודה ואני גם לא חושבת שקורות חיים משקפים מי אתה באמת אני גם לא חושבת שזה משהו שאני צריכה להגיד כי בשביל להגיד דבר כזה ולא לצאת מטומטם צריך לעשות קודם שיעורי בית וזה עוד משהו שלא עשיתי אבל מכיוון שזה הבלוג שלי, זה בסדר. אולי מגיל 13 יש לי הפרעות אכילה. אני לא בטוחה איך זה התחיל, למרות שלא חסרות סיבות. לא אהבתי את איך שאני נראית והייתי עסוקה רק בזה וזה התחיל להשפיע על כל דבר בחיים שלי בהתחלה הייתי מבריזה משיעורים מסויימים בביה"ס אחר כך כבר לא הייתי מגיעה. אחרי שנשרתי מהלימודים גם לא יצאתי לעבוד ובצבא אותו סיפור הייתי כל כך ביישנית וחסרת ביטחון או קודם כל חסרת ביטחון ואז ביישנית התביישתי אפילו לצאת מהבית שלא לדבר על גברים, חשבתי שבחיים לא יהיה לי חבר ושאף גבר לא יאהב אותי באמת והכל בגלל כמה קילוגרמים מיותרים לא חשבתי שאני ראויה לחיות בגלל שלא הייתי רזה כל יום שעובר המצב שלי רק התדרדר בסופו של דבר יצאתי מזה ועשיתי כמעט כל מה שרציתי והעניין עכשיו הרבה פחות גרוע אבל בשבי</div>Wed, 10 Oct 2007 18:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (amitita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=7637445http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132945&blog=7637445http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=7619944<div align="right" dir="rtl">שנתיים וקצת אחרי... אני לא בולימית!!! ואיך החלמתי זה הכי מצחיק, אבל זה קשה לאללה, את באמת צריכה להאמין שאת יפה ושיש לך הרבה מה להציע מעבר למראה. הכרתי מישהו שבאמת אהב אותי ואמר לי שגם עם עוד 100 קילו הוא בחיים לא יפסיק לאהוב אותי. והתחלתי לאכול מסודר שזה אומר 3 ארוחות ביום לפחות, אכלתי דבר ראשון על הבוקר גם כשלא הייתי רעבה. וגם עם המתוקים לא הפסקתי (כי אחרת הייתי נשברת שוב בפעם המיליון) ומשלוש חפיסות שוקולד בארוחה (בזמנים שלא הייתי ב"דיאטה") ירדתי לחפיסה אחת! הפסקתי לקחת את הכדורים ממש מזמן... (רק בפעם הראשונה עם עזרו) עשיתי רשימה של דברים שאהבתי לעשות כשלא שקעתי בדיכאונות כמו ללכת לים (גם ביום כי אור השמש עוזר לצאת מהדיכאון, וגם בערבים...) עשיתי ספורט זה עושה מצב רוח מעולה! קראתי ספרים וראיתי סרטים וגם שממש אבל ממש לא היה לי חשק הכרחתי את עצמי להתמסר לכמה מן הפעילויות הללו וזה פשוט עבד! קראתי ש-8 שנים לוקח להתגבר על הפרעות אכילה אז נשארו לי עוד 7 והיום אני בת 24 שוקלת בדיוק כמו ששקלתי בגיל 22, 55 קילו ואני אפילו לא מתעסקת עם המשקל בכלל וחשוב לי לציין שגם היום יש לי בולמו</div>Sun, 07 Oct 2007 23:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (amitita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=7619944http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132945&blog=7619944http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=3490252<div align="right" dir="rtl">נפגשתי עם הפסיכיאטר בפעם השניה. אחרי שבפעם הראשונה סיפרתי לו את מצבי, את צורת המחשבה שלי על אוכל ודימוי עצמי.. ואחרי שהוא הבין שאני לא יכולה להמשיך לחיות ככה. הוא רשם לי כדורים ואמר לי שמהיום חיי ישתנו. מה שהיה בלתי נכון לחלוטין! אז חיי באמת השתנו לטובה אבל בדברים אחרים בכלל שלא ממש הזיזו לי, אז אני לא נכנסת לדיכאונות, ואני לא מתעצבנת מכלום ואני ממש עובדת משרה מלאה מה שלא היה אף פעם אני אפילו מתקשרת הבייתה לפעמים, לא מתעצבנת מזה שהכלב ליכלך לי את כל הבית, ילדה טובה כזאת.. אבל כן אבל.. אני ממשיכה עם ההתעסקות הזאת עם האוכל ואני יודעת שזה לא טוב, ודווקא בעניין הזה לא קורה ממש שום דבר. ממש התאכזבתי, דיברתי עם הפסיכיאטר על עניין האוכל ושאין שיפור, הוא אמר שזה לוקח יותר משבועיים שלושה כמו שכתוב על התווית של התרופה.. "הרגלים לא כל כך קל לשנות" זה מה שהוא אמר. גם בעזרת תרופות זה עדיין לוקח זמן. טוב אז החלטתי שאני ממשיכה להיות אופטימית אני נכנסת לחודש השני ורק מחזיקה אצבעות ומקווה לטוב. אה כן הוא גם הגדיל לי את המינון ממש הגדיל אני חושבת. ואם יש מישהי שפנתה ליעוץ ומטופלת בתרופות.. שתכתוב לי מש</div>Fri, 03 Mar 2006 20:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (amitita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=3490252http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132945&blog=3490252http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=3361245<div align="right" dir="rtl">וואו איזה מפגרת אני אחרי 8 חודשים שלא נכנסתי לבלוג שבכלל חשבתי שכבר לא קיים נכנסתי אחרי שקיבלתי לאימייל שלי בקשה להיצטרף לאיזו טבעת ואם מישהו מבקש ממני להיצטרף אז למה לא ושוב אני בעולם הזה של הבלוגים... ומה יש לי לספר אחרי 8 חודשים קודם כל אני רואה כמה מסכנה הייתי ממש כך והיום אני אחרי שבועיים של טיפול בכדורים ממש כך. לפני שבועיים הייתי ביוזמתי בפגישה אצל פסיכיאטר במסגרת קופת החולים, כל הנסיעה אליו חשבתי מה אני הולכת לספר איך אני גורמת לו להבין כמה קשה ועצוב לי. מה אני יגיד לו שיש לי הפרעת אכילה זה מה שמקשה עליי את החיים, הוא בטח יקרע עליי מצחוק ולא יקח אותי ברצינות, טוב הגעתי סיפרתי ובאמת לא נראה כאילו הוא הולך לעזור לי ואז לקראת סיום המפגש אמרתי לו, אתה לא יכול לתת לי ללכת ככה מפה אני הולכת לסופר לאכול... לא הייתי צריכה להמשיך כבר זלגו לי דמעות והוא רשם לי כדורים הראשון לטיפול בדיכאון השני לשיחרור מבוקר זה כנראה לבולמוסי אכילה והשלישי s.o.s ככה הרופא קרא לו "בזה תשתמשי במקרה הצורך" אז אני שבועיים לוקחת את הכדורים, יש חדשות טובות ויש פחות, אז קודם כל אני כבר לא בדיכאון אני כן זוללת</div>Fri, 10 Feb 2006 20:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (amitita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=3361245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132945&blog=3361245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=1973627<div align="right" dir="rtl">בוקר טוב היום אני מתכוונת לאכול 2 חצאי פרוסה מרוחה בגבינה עם חצי כוס חלב. חצי פרוסה ראשונה יחד עם חצי כוס חלב כשאחזור מהים חצי פרוסה שניה עם עוד חצי כוס חלב בסביבות 10או 12 בלילה אני עדיין לא בטוחה. והמון המון מים... זה בריא.</div>Wed, 22 Jun 2005 12:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (amitita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=1973627http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132945&blog=1973627http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=1972197<div align="right" dir="rtl">אני כל כך עסוקה בשטויות של עצמי וחשבתי שכבר עברו מלא ימים מאז התחלתי לכתוב מאז שאמרתי שיש לי חודש לרזות ובעצם אני במקום טוב נשארו לי 23 ימים ואני חושבת שאני כן יעשה את זה אני לא שואפת ל-46 אלא ל-49 העיקר שיהיה מתחת ל-50 אני לא יודעת איך הגעתי למצב הזה שאני עוברת את ה-50 פעם כשהייתי רואה 51 הייתי במשברון קטן אז הייתי אוכלת כמו בהמה כן אבסורד ואז הייתי צמה 4 ימים מתעמלת כמו שרק אני יודעת ודואגת למתוח טוב טוב את השרירים שלא יתנפחו חלילה שותה המון המון מים לוקחת ויטמינים תוספי תזונהמורחת את המייק אפ כמו שצריך והכי חשוב זה קצת סומק ורוד ואני נראית נפלא. היום הבנתי שהכדורים לאיעזרו לי הם יקלו אולי בספק אבל שום דבר לא יגמול אותי מבולמוסי האכילה רק אני יכולהלעזור לעצמי ואני יעשה את זה השאלה מתי.</div>Wed, 22 Jun 2005 01:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (amitita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=1972197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132945&blog=1972197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=1954540<div align="right" dir="rtl">אם תעברי בבוקר שטוף שמש ופרח על סלע מונח דעי ילדתי כי הייתי שם אמש עם גיטרה ולב נאנח ...</div>Sun, 19 Jun 2005 01:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (amitita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132945&blogcode=1954540http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132945&blog=1954540