http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595heCopyright 2026 עופיונית החול. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=13003602<div align="right" dir="rtl">אפשר לומר שאני מאושרת. כן, למרות שאני לא מסופקת תמידית. למרות עשרת הקילואים שנשארו מהלידה. למרות שהפוסט הקודם נקטע וגם הרבה ספלי קפה חמים ומזמינים נותרים מלאים וקרים אחרי שהסופגניה שלי מחליטה להתעורר. כמה כיף בלי סודות, בלי הרעבה עצמית, בלי בתי חולים וילד כחוש שפולט בלי סוף כמו שהיה לפני 9 שנים עם מיכאל שלי. הנה היא בוכה..המשך יבוא</div>Wed, 18 Jan 2012 08:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (עופיונית החול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=13003602http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132595&blog=13003602http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=12967482<div align="right" dir="rtl">לפני עשרה ימים ואחרי הריון כייפי ורגוע בו חשבתי שזה לא באמת עומד לקרות, היא יצאה לאויר העולם. יום וחצי של צירים בהם תרגלתי את כל מה שלמדתי ביוגה, נשמתי, הכנסתי את עצמי לטרנס והייתי שם, בכאב שהלך וגבר בן הזוג המדהים שלי היה חוויה מתקנת למה שידעתי לפני 9 שנים. הוא חווה איתי, תמך פיזית ונפשית, עיסה נגע, דרש מהסביבה ,עודד ואף עזר לילד בלידה הטבעית שפינטזתי עליה אך לא חשבתי שאוכל להתמודד עם מצב כזה. ברגע האמת כשזעקתי לאפידורל גילי שלי כבר כמעט יצאה החוצה. </div>Fri, 30 Dec 2011 21:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (עופיונית החול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=12967482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132595&blog=12967482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=12816217<div align="right" dir="rtl">אחרי שעברתי בלוג ושכחתי את הססמה..האם זה התת מודע? האם אנחנו לא באמת יכולים להתנתק מהעבר שלנו ולהתחיל דף/פוסט/בלוג חדש ונקי לחלוטין?-איזו שאלה בנאלית, אולי אני מגזימה בכל הסמליות הזאת, אך מכיוון שאני כבר בחודש שביעי, מלאת הורמונים כרימון אז מותר לי. ההריון עובר בנחמדות עד כה. למעט איזה סרט של סקירה מאוחרת (מח א-סימטרי בגדר הנורמה שבינתיים נשאר באותם מימדים כך שהכל אמור להיות בסדר). אני לא עובדת, למרות שכבר מדגדג לי לחזור לשוק העבודה. אנחנו גם לחוצים על זה כלכלית. למרות שאני משתדלת להנות מזה שאפשר לישון שנ"צ, לבלוע ספרים, לגדל את הילד שלי בכל החופשים האלה בכיף וברוגע, ללמוד לבשל ולאפות..השעמום קצת מתסכל. והחלטה שכשהילדה תהיה בת חצי שנה אתחיל לחפש עבודה. ובינתיים החלטתי לשדרג את האנגלית שלי בחדשיים הללו שנשארו לי. למרות שהיא טובה מהאנגלית של הישראלי הממוצע אני מרגישה שעדין יש לאן לשאוף ומרגישה שעוד אשתמש בזה בעתיד..אינטואיציות נשיות. אז הנה חזרתי. גוגו שמנמנה. 13 קילו יותר שהצטברו בציצי ובבטן. עוגות דבש עם סומסום בתנור לקראת אירוח חברות של אחר צהריים בדירה החדשה שלנו. לפעמים א</div>Wed, 19 Oct 2011 12:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (עופיונית החול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=12816217http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132595&blog=12816217http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=12430407<div align="right" dir="rtl">פיפי על המקל הלבן. שני פסים ורודים. אני בהריון??? אני!!!! דווקא נחמד</div>Fri, 15 Apr 2011 17:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (עופיונית החול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=12430407http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132595&blog=12430407http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=12404590<div align="right" dir="rtl">פתאום אתמול חשתי געגוע. לעולם הדייטים,לריגושים ואף למים המתוקים שלגמתי בצמא והקאתי לפני שנים. ניסיתי להבין למה. אני חיה חיי רווחה, משפצת בית בלב תל אביב, יש לי גבר הורס, חתיך,חכם,תומך,איש שיחה, טוב במיטה ועשיר. אז מה זה הגעגוע הזה שמזדחל? ואולי יש לזה קשר לקושי שאני חווה בעסק בחודש-חדשיים האחרונים אחרי תקופת היי שהלקוחות זרמו והתקשורת חיבקה? אולי כשקצת קשה ופחות זוהר קשה לי להיות שם,להתמודד ואני רצה לריגוש הבא?</div>Sat, 02 Apr 2011 14:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (עופיונית החול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=12404590http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132595&blog=12404590http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=12221941<div align="right" dir="rtl">אתמול ישבתי על עדן האמבטיה. הוא עדיין צריך אותי באזור כשהוא מתארגן למקלחת. המים זורמים כדי שיתחממו קצת לפני שיכנס לסבן את גופו החלק והמתוק אחרי משחק כדורגל. "אמא יש לי סוד עם אבא" הוא אומר. ואני חוככת. סוד עם אבא אומר שזה לא סוד לאמא? הוא רוצה לגלות לי. למרות שאף אחד לא בבית מסמן לי הברנש בן השמונה להתכופף. לוחש על אזני-אני מאוהב. מאוהב בילדה בכיתה א. לא יודע את שמה.יודע שהיא משחקת מחבואים עם חברותיה. יש לה פנים יפות.היא שחרחורת.החיוך שלה, הוא מספר לי, מוכר לו. הוא אינו יודע מאין. אני חושב עליה כל כך הרבה.הוא אומר לי ביסורים. תהנה מזה.אני מחייכת. זה כיף שיש משהו כה מרגש. באהבה צריך סבלנות. אני אומרת לו משתאה. האם אני הדוברת? הלב שלי מתרחב מהילד הזה. גם כשיש לי בן זוג אהוב.כמעט מושלם, אין מה להשוות לאהבת אם לבנה. ואיך אוכל לאהוב שניים? עוד ילד? שלשום הפסקתי לקחת גלולות. לאחר שדחיתי מחודש לחודש.כך חצי שנה. הגיע העת, או שלא. אך לעולם לא אהיה לגמרי מוכנה.</div>Mon, 20 Dec 2010 13:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (עופיונית החול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=12221941http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132595&blog=12221941http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=11633122<div align="right" dir="rtl">בעוד שבוע וחצי אני עוזבת את הדירה הזאת אני ומיכאל שלי, הוא ובנו ושני חתוליו שבשלב ראשון (אני מקווה גם שאחרון) יהיו על הגג. מקומהגבוהה נשקיף על גגות תל אביב, חיי הקודמים ינופפו לי לשלוםמהצד השני של הכיכר. מ-130 מ"ר של לבד, אמרתי לו, למיכאל יהיה חדר, גם למיכאל שלך אבל לא לכל אחד מאיתנו. יהיה לנו חדר רק של שנינו, וסלון ענק ומטבח לרקוח בו ומקלחת להישטף בה וגג לצפות ממנו. איך זה יהיה? בפורים ברחנו מהמסיבות לצימר מפנק בצפון. "מגיע לך שאציע לך נישואין כמו שצריך" אמר בהתרגשות ושלף טבעת. עכשיו אני מוקפת ערימות.ארגזים,ספרים,דפים, תכניות של הדירה שתכננתי עם האקס לבית שגרנו בו,בגדים,זכרונות,חששות. וידיעה שאני הולכת לקשר הזה ממקום בוגר, מפוכח, של בחירה אמיתית ואהבה עמוקה, כזאת של גיל שמתחילים בו כבר כמה קמטים מסביב לחיוך. </div>Sun, 07 Mar 2010 12:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (עופיונית החול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=11633122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132595&blog=11633122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=11581174<div align="right" dir="rtl">מחקתי אותה.כותרת המשנה "החיים נתנו לי הכל.אבל עוד לא מצאתי את האהבה הגדולה" כבר לא רלוונטית. מצאתי אותו מאחורי הבית שלי. וזה היה שווה. בעוד פחות מחדשיים אפרד מהבית הזה שהיה בית הרווקות שלי.עברתי בו בדידות גדולה ויחד עם זה התפתחתי ולמדתי לחיות עם עצמי.דירה חדשה,מרווחת עם גג ענק מחכה לנו.גם העתיד.</div>Wed, 10 Feb 2010 14:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (עופיונית החול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=11581174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132595&blog=11581174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=11491285<div align="right" dir="rtl">פוסט של עמיתה וירטואלית פה של סיכום שנה עשה לי חשק גם לאחד משלי. שנת 2009 נפתחה אצלי בפול אדרנלין- פרוייקטים ענקיים בעבודה,אחד בינלאומי+ סיום תואר שני אינטנסיבי והחלטה שהשנה אמצא בן זוג.דיי לרווקים הצעירים ונעבור לגרושים פלוס המסוגלים. להחלטה יש כח. אני חושבת שהשנה גיליתי את זה. אני מדברת על החלטות מהסוג העמוק,אלה שאינן מס שפתיים אלא שמבינים את רוב ההשלכות שלהן, שמוכנים לוותר בשבילן על הרבה אבק כוכבים, נוחות והמנעות מכדי להיות באמת במקום שאנו רוצים להיותבו. ומה קורה אז?- אהממ. כשמשיגים את הדבר עצמו מגיעות התמודדויות שמלכתחילה בגללן העדפנו לצאת עם קטינים עם ג'ל בשיער שלא מסוגלים לקשר אמיתי. ובכן. השנה רציתי באמת והסכמתי לפנות לי זמן, מקום,אנרגיות ולהגמל מהוורקהוליות המאוסה שהיתה מרפדת אותי בתפנוקים עד שהיה קשה להרגיש שמשהו בכלל חסר. השנה הרגשתי קצת כמו יוצאת הודו. מחפשת את דרכי אחרי עשור של הצלחה בקריירה. נמאס לי, רציתי חיים. סיימתי תואר שני בהצטיינות וכל אלה לא מילאו אותי. רציתי בית. מצאתי אותו השנה. מרגע שהחלטתי היה אחד ויומיים אחרי שנגמר איתו עוד אחד שדרכו הכרתי את האחד הא</div>Wed, 30 Dec 2009 14:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (עופיונית החול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=11491285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132595&blog=11491285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=11349893<div align="right" dir="rtl">הוא מפחד והיא מפחדת הוא משתבלל והיא מתקרנפת הוא מרגיש שהיא בולעת היא דווקא בפוזיציה של תולעת היא חוזרת להיות ילדה קטנה בחור שחור אין שם אף אפשרות לבחור גם לו אין שום יכולת תמרון אמא שלו הרי תמנון היא לא תוכל לשאת יותר נטישה והוא עוד לא למד לחבק אישה</SPA</div>Wed, 28 Oct 2009 14:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (עופיונית החול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132595&blogcode=11349893http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132595&blog=11349893