http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500סייג לחכמה- כתיבהheCopyright 2026 מיספיט. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=14257049<div align="right" dir="rtl">איך השתכללנו..כותבת דרך הפון</div>Fri, 26 Dec 2014 01:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיספיט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=14257049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132500&blog=14257049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13944253<div align="right" dir="rtl">לא משנה כמה אני אדבר על זה או כמה אני אכתוב על זה לא משנה כמה אני אחשוב על זה או כמה אני אחלום על זה. לא משנה כמה פעמים אסתכל על זה זה לא יעבור עד ש... כבר יומיים בלתי פוסקים של דיבורים, עם כל מי שמוכן לשמוע. אני יושבת על קצה הכסא..רק שמישהו יזכיר משהו שקשור... ואז פשוט שופכת הכל החוצה בלי שום הקשר. כי הבטן שלי מתפוצצת. המוח שלי עשוי קיטור. הלב שלי מלא בלבה מותכת שמחכה להתפרץ. כל תקוותי היא לא להתאזכב. הבטחתי לעצמי להפסיק לצפות. זה בלתי נשלט...אבל אני חייבת. בקיצור, עכשיו גם אתם יודעים. אני מפחידה את עצמי אבל לא שולטת בזה. מתי נהייתי כזאת בחורה?</div>Mon, 21 Oct 2013 02:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיספיט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13944253http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132500&blog=13944253http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13917387<div align="right" dir="rtl"> there times when you feel the world has changed. that you no longer fit in, that you have to alter your self for the circumstances. In such times you forget who you are, you get ruther confused. you tend to blame yourself of every thing that's going wrong. </div>Sun, 22 Sep 2013 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיספיט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13917387http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132500&blog=13917387http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13901570<div align="right" dir="rtl">יש לנו נטייה כזאת, לזלזל במה שרצינו כילדים. התבגרנו, והבנו איך העולם מתנהל..אז אין מקום לחלומות ילדות, אומר ההיגיון. פוס. אני לוקחת פסק זמן. שואלת את עצמי, מה הדר הילדה הייתה רוצה שתעשי עכשיו? עזבי שיקולים של כסף. משכורת מינימום תמיד תוכלי להשיג. איזה כישורים את היית רוצה לפתח? אני רוצה לכתוב, בעיקר. לתפור, ללמוד, לנגן. ובאמת לשלב את הכל כעסק עצמאי שיכניס לי כסף מדברים שאני אוהבת לעשות. איזה כיף שהכל בא ביחד עם השנה החדשה. שתהיה לנו שנה טובה, ולא רק זה, אלא שנה של הגשמה אמיתית. כזאת שבאה אחרי פסק זמן שבו אנחנו לוקחים את החיים בידיים. בלי לפחד, בלי לחשוב "מה יקרה אם..." פשוט להקשיב ללב ולעשות את מה שאנחנו רואים לנכון. שנדע לשלב את תשוקות הילדות עם חוכמת החיים ונעוף עם זה לאן שרק נרצה. </div>Sat, 07 Sep 2013 00:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיספיט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13901570http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132500&blog=13901570http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13701365<div align="right" dir="rtl">איזה שונה זה חיים של זוג. כשעירום זה דבר לגיטימי לגמרי ולניקיון יש סטנדרטים חדשים. כשצ'יטוס הופך לארוחת בוקר וקולה זה המים החדש. כשנועלים את הדלת כל פעם שיוצאים מהבית. ומסתובבים לחפש טבק וגחלים ב-12 בלילה. שכשאני חולה וקבורה במיטה אין אמא לידי, ולתה שהוא מכין יש טעם אחר. איזה שונה זה חיים של משפחה. שירותים שחולקים עם עוד ארבעה, וכשמתלבשים צריך לסגור את הדלת. שאי אפשר לאכול ליד המחשב ומנג'סים לי לשטוף כלים אחרי הארוחה. שהמקלחת תפוסה, ואני מאחרת לעבודה. שאסור לעשן בבית. ואי אפשר להרעיש, כי אמא עובדת. איזה שונה זה חיים של זוג. אני מתגעגעת ללבד שלנו, אהוב שלי. אפילו שהתענוג עלה לנו הון תועפות, ורק עכשיו אנחנו מתאוששים מהמשבר הכלכלי. אני מוכנה לנסות שוב סיבוב שני. אם תמצא לנו בית, אני באה בריצה! והפעם ממש לא איכפת לי איפה, רק שיהיו לו ארבע קירות, תקרה ורצפה. המרחק הזה עושה לי רע. אני רוצה אותך לידי. כל יום, כל לילה, כל שבת. לחזור לבית שהוא רק של שנינו, לבד.</div>Sun, 10 Mar 2013 21:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיספיט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13701365http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132500&blog=13701365http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13699146<div align="right" dir="rtl">אז אני ואחותי כאילו בפאב השכונתי פוגשות איזה חבר מהצבא ואיזה חברה שלו בעצם. אחרי בירה ועוד בירה וחומוס עם כמון [שתכלם הריח כמו זיעה אבל היה מזה טעים] החברים מתחפפים ואנחנו נשארות לבד, לא לאורך זמן כי איזה שיכור עם בירה ביד ניגש אלינו וניסה להתחיל עם אחותי מישו מקומט וממש לא אטרקטיבי אמר משו לא ברור והתעלמנו לגמרי והמשכנו לדבר כאילו כלום לא קרה ואז הוא חזר ושאל אם אפשר להתיישב ומסתבר שתנועה טיפשית ביד גרמה לו לחשוב שזה בסדר להתיישב איתנו ולדבר כאילו אנחנו מכירים כבר שנים. הוא תימני הבחור ויותר מידיי מבוגר אבל היה מצחיק איתו בבר בזמן שסיפרנו לו שסבא של אמא שלי אינדיאני ושאנחנו גרות ברחוב גאולה [מה שבכלל לא נכון] הוא סיפר בדיחות על פיל וג'ירפה וגם על תימנים בפאב. קצת פתאטי קצת פאדיחה אבל היה נחמד. מה שבאמת חשוב מכל הסיפור שהבנתי שאני דיי טובה בבלופים ובלגרום לסיטואציה הזויה להיראות מצחיקה! [הרבה מזה היה העובדה שסיפרתי לו שאחותי מתחתנת. פעעע] עכשיו הולכת לישון. לילה טוב!</div>Sat, 09 Mar 2013 02:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיספיט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13699146http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132500&blog=13699146http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13658757<div align="right" dir="rtl">How did I get so lucky to meetyou...? You were there when I drank too much and got sick. You were there when I woke up the next day, and brushed my teeth with your tooth brush. You were looking for me as I finished working and knocked on my door asking me out. You were there even when I told you we couldn't be together but then called you at 4 am. And you came. That weekend we both went home on a bus, and I couldn't get to myhouse on Shabbat. So you said I can stay in your place And from that moment we were never apart. You were beside me when my dad told me he's getting married and I started to cry. You held me, wiped my tears and said- Everything will be allright. You took me to a hotel on my birthday! And TWO days later we were on a flight. You got high with me in Amsterdam and took pictures of us everywhere... When we got back we moved in together, and carried that King size mattres all the way though the boardwalk on a Bellboy cart, How wired is that?! How</div>Sun, 03 Feb 2013 01:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיספיט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13658757http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132500&blog=13658757http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13590394<div align="right" dir="rtl">כתיבה היא מה שיש לך כשנגמרים האנשים לדבר איתם. במקום לדבר עם עצמי כמו משוגעת- אני כותבת. </div>Thu, 13 Dec 2012 00:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיספיט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13590394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132500&blog=13590394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13588028<div align="right" dir="rtl">העולם הפוך הכבישים בשיפוצים המסעדות ריקות אנשים יושבים שעות עם הלפטופ לבד ארוחת ערב חמה שלוש צלחות בשולחן הכף נעוצה בקערה לבד שלושה אנשים בביתאחד הרדיו דולק הכביסה מתייבשת ברוח כל אחד בנפרד לבד אבל אסור לגעת לא לעבור דירה לא להתפטר שוב לא להתחיל מחדש לא לברוח שוב כי אסור לגעת להשתגע בשקט לחשוב על הכל לשמוע מוזיקה שקטה לתכנן לטווח רחוק להיות חכמים בתוך כל הבלאגן הזה אל תגעי ובסוף הכל יהיה בסדר. את תראי. </div>Tue, 11 Dec 2012 11:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיספיט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13588028http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132500&blog=13588028http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13405124<div align="right" dir="rtl">יש לי ילד קטן מאחורי העיניים הוא רוצה ללכת לברודווי לראות מחזמר כאילו החיים של שנינו כאלה פשוטים. הוא מביא אותי לדמעות ומושך בחוטים רק כי הוא יכול כי הואשולט בי על הכל אל תברח לנו ותשאיר אותנו כאן אם אפשר להצטרף הוא מבטיח שישתוק כל הזמן יש לי ילד קטן מאחורי העיניים הוא רוצה שארוז את הכל ואמלט לאי שם כאילו זה קל לעזוב אותך ככה. הוא מביא אותי לדמעות ומושך בחוטים רק כי הוא יכול כי הוא שולט בי על הכל אז תברח ותשאיר אותנו כאן כי זה גם ככה לא ילך הילד הקטן הזה לא ישתוק אף פעם. זהו שעברתי את התסריט הזה יותר מידיי ואת הנקודה הזאת אני כבר יודעת לזהות. הלוואי יכולתי לעצור את הזמן ולגרום לזה לא לקרות. אולי זאת סתם הזיה או הגזמה מטורפת ואיך לעזאזל אני מוציאה את עצמי מזה? שוב אני נופלת לאותה מערבולת ומנסה לגרור את עצמי מהקצה.</div>Tue, 07 Aug 2012 18:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיספיט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132500&blogcode=13405124http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=132500&blog=13405124