http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956כשהלב נשבר, הגוף שובר שתיקה וכל מה שנשאר זאת את מכוסה באבק.heCopyright 2026 brake the silence. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/56/99/12/129956/misc/18367089.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=14393991<div align="right" dir="rtl">את בטח מתה מאושר מהצעקות האלה ביני לבינו.. נכון? מתה שאני אעזוב את הבית ואשאיר אתכם לבד, משפחה חדשה וחמודה. חושבת שאני ילדה מפונקת ומעצבנת. בוא נראה אותך כל השנים האלה.. ואתה! אני לא רוצה לראות אותך או לשמוע אותך או לדבר איתך, נמאס לי להיות שק החבטות של כולכם! אני לא פה כדי שתוציאו עליי את העצבים שלכם. אתם רק יודעים להעיר ולהוריד אותי למטה, לא רואים כמה אני עוזרת עם הבנות, כמה אני כן עושה, ולמה? כדי לא לקבל הערכה כדי להרגיש לא רצויה, להרגיש מכוערת יותר ממה שאני מרגישה? לפני רגע הראיתי לגוף שלי כמה אני "אוהבת" אותו.. עצרתי את עצמי מלבכות על איך שאני נראית ואיך שאני מרגישה.. אני לא צריכה את הצעקות שלך, את העצבים שלך את הגועל שלך, את הכלום שלך! אתה לא נותן לי כלום חוץ מכאב. רק מכאיב ורק צריך שארצה אתכם כל הזמן, ואמשיך להיות מושלמת וילדה קטנה ומפגרת. לא יכולה יותר ולא רוצה יותר.</div>Fri, 16 Oct 2015 18:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (brake the silence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=14393991http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=129956&blog=14393991http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=14388869<div align="right" dir="rtl">אני מתגעגעת אליו. עזבתי אותו, אבל אני מתגעגעת אליו..אני חושבת עליו ולא נותנת לעצמי להתקשר אליו כי כבר לא יכולה. כי התנשקתי עם מישהו אחר, וזה לא משנה שהוא לא שלי וזה לא משנה שאני לא חייבת לו כלום. אני זונה, וארגיש יותר כמו אחת אם אתקשר אליו, תכלס זה דברכ טוב, כי אסור לי להתקשר אליו, אני צריכה לשים אותו מאחורי ולהמשיך הלאה, לא משנה כמה זה קורע אותי, לא משנה שהוא הבן אדם היחיד שאהב אותי.. אולי גם הוא לא.. איך אפשר לאהוב אותי.כולם סביבי מושלמים וחיים ועושים ומתקדמים. נושקת ל26 ועוד לא התחלתי לימודים.. לא גרה לבד, כל כך מפחדת מזה, חולה כל הזמן, כל הזמן כל הזמן! נמאס לי להיות חולה, נמאס לי לפחד מהכל. נמאס לי להיות עם חום וחולשה ודופק ושטויות, ולא מוצאים כלום.נמאס לי ממני, נמאס לי לחשוב, אני חושבת על הכל, על כולם, על מה מותר לי להגיד מה מותר לי לעשות מה יפגע באנשים ומה עליי לעשות כדי לשמור על כולם, איך להתלבש? איך לכל הרוחות להתלבש כדי שלא יראו אותי. איך לא לאכול כשאסור לי לצום? המצב הבריאותי גם ככה ברצפה.. אסור להתחיל עם השטויות של האוכל שוב. מה זה ייתן? עוד אישפוז? זה לא שאני רוצה להיות רזה</div>Sun, 04 Oct 2015 21:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (brake the silence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=14388869http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=129956&blog=14388869http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13406421<div align="right" dir="rtl">יותר מכל דבר. אני חושבת שאני מאבדת את הקרקע שמתחת לרגליי, כי אני לא מצליחה לעמוד, להיות יציבה. אתה הלא לבד שלי. היית הלא לבד שלי. אני כלום. אני מרגישה ריק. אני ריקה. וכואב לי, הו כמה שכואב לי. אני רוצה לצרוח. אני לא רוצה למות.. כי המוות לא יחזיר לי אותך. ואני כן רוצה למות כי אין לי כוח. אתה היית הדבר הטוב היחיד שהיה לי. ואני זו שעשתה את זה. כדי לעשות את הדבר הנכון. נמאס לי לעשות את הדבר הנכון. אני אוהבת אותך. אין לי כלום יותר.</div>Wed, 08 Aug 2012 15:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (brake the silence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13406421http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=129956&blog=13406421http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13321513<div align="right" dir="rtl">למה אני לא פשוט אומרת לך מה שאני רוצה להגיד, רק רואה אותך ומתה לצעוק עליך. תפסיק לשלוח לי הודעות, אני יודעת ש"אכפת"לך רק כשאתה חושב שיש סיכוי שאן לך לזיין אותי. זה לא יקרה, אני לא רוצה בזה! אתה לא מעניין אותי ואתה מניפולטיבי ומגעיל וכזה ג-ב-ר!! חושב רק עם הזין שלך! אלוהים למ ה הם אף פעם לא רואים שיש גם בן אדם מאחורי הגוף. ואיך מצפים שארצה להיראות כמו אישה ושלא ארצה לרדת במשקל להיראות בת 8? נמאס לי מהמילים שזורקים, מהמבטים מהחיוכים הסוטים והגברים שלא מפסיקים לגעת. בא לי לצעוק על כולם. ובמיוחד עליך, ששמרתי עליך בסוד מכל משמר, רק שלא יעשו לך משהו, רק שלא תהיה לך בעיה בעבודה, רק שאבא שלי לא ידע כי אתה לא תעמוד בבושה. וכל הזמן הזה שחשבתי עליך, וזייפתי בשבילך, ושיקרתי לכל העולם בשבילך, ובכיתי והתנתקתי כדי לא להרגיש כלום! ואתה? רק חשבת על עצמך, על העינוג המיידי שלך, ידעת מתי שרק תרצה אני אבוא, לא כיבדת אותי, אפילו לא הכבוד המינימלי, אתה יודע טוב מאוד לדבר על אחרים אבל אף פעם לא מסתכל על עצמך. ואתה ידעת, ידעת מה עברתי. ידעת עליי הכל והמשכת בשלך. אין לי כח יותר. סליחה שלא הגבתי לאף אחד.. אני</div>Mon, 18 Jun 2012 17:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (brake the silence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13321513http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=129956&blog=13321513http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13295025<div align="right" dir="rtl">לא בא לי כרגע לכתוב על הנושא הקודם אפילו שקורים דברים. רע לי עם זה. מרגישה ממש שמנה.. ונכון שבתמונה (למטה) נראה שרואים מאת הצלעות, זה רק כי יש לי כנראה עצמות בולטות.. ובכל מקרה התחת שלי רק הולך וגודל כמעט התחלתי לבכות באמצע שיעור ריקוד כי היינו צריכות להיות עם מכנסיים קצרים.. לגמרי פוסט שיטחי.. בדיוק כמוני. אני לא יכולה איתי יותר. עזבו. -נמחק-</div>Sun, 03 Jun 2012 00:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (brake the silence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13295025http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=129956&blog=13295025http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13284387<div align="right" dir="rtl">על מה שאני אכתוב.. וזה כנראה יימחק בקרוב. "סבא".. נגע בי בחזה כשהייתי קטנה... לאחר מספר פעמים פניתי בבכי להורים ובהתנצלות על מה שאני אומרת וסיפרתי מה קרה (לאמא האמת).. זה פסק ואני שכחתי. לא זכרתי כלום בערך 3 שנים..(קרה בגיל 11.5-12)שאז כבר הייתה הפרעת אכילה שהלכה והחמירה. (זו לא הייתה הסיבה היחידה להפרעת אכילה). אף פעם לא נזכרתי בהכל, הוא דאג לציין בפניי שהוא גם נגע בי כשחזרתי מניתוח תוספתן והיינו אצלי בחדר על המיטה. אבל עדיין... איני חושבת שהיה מגע כלשהו מעבר לחזה.. אני בטוחה כמעט 100% ואני מעדיפה לחשוב ככה. הייתה תקופה שהייתי בטוחה שהיה משהו מעבר, כי הרגשתי הייתה מאוד חזקה בנושא, הרגשתי כל כך מלוכלכת וכל כך רע שאמרתי לעצמי שלא יכול להיות שממשהו כה פעוט כמומגע בחזה אני הרגשתי כל כך רע. ועכשיו.. לאחר שעלו כל מיני דברים, אני מעדיפה לחשוב שלא קרה כלום, גם כי אני מרגישה שאני עושה מעכבר פיל בכך שאני חושבת על האופציה שהיה משהו אחר, וגם כי זה מפחיד אותי. ידוע לי שהוא אנס מישהי, אך ברור לי שאותי הוא לא. מפחיד אותי, הדברים שעולים, התמונות שעולות ונשכחות שניה אחרי זה, אך הפחד שהן גורמות</div>Mon, 28 May 2012 01:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (brake the silence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13284387http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=129956&blog=13284387http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13275758<div align="right" dir="rtl">איני זוכרת הכל.. זה כנרה מנגנון הגנה. אבל פאק, הייתי כבר רוצה לדעת מה לכל הרוחות קרה. על הדיוק של השעה. אולי זה לטובה. לומר לכם את האמת? איני יכולה, הרי זה חטא. הרגשה שמישהו מתצפת, מישהו שם למעלה, מישהו מת. ואתה שם למעלה, יושב וצוחק, מסתכל עליי מחכה שאתמוטט, בזמן שאני פה למטה וגופי צועק, בזמן שהאוכל את גופי מעוות. אני כלואה בתוך עור לא שלי, שכבות ושכבות של שקרים, יש ילדה קטנה בתוכי, שחיה על אוויר ומשככי כאבים. איפה הימים בהם לא ידעתי רעב, ימים של ריחוף וריקנות, כבר עבר זמן מאז שחציתי ת'קו, ושאפתי כל כך לשלמות. בתכלס? עזבו את כל המילים היפות, והניסיון להציג את השריטות שלי באור אחר, כאילו אין בעיה וזה רק עוד אחד מהשירים העצובים והלא מובנים שלי. אני רוצה להיות רזה. אני שמנה כל כך. אני לא יכולה לסבול את עצמי, ובא לי לבכות כל הזמן. ואולי מעכשיו זה יהיה הסוד החדש שלי שלא אחלוק עם אף אחד. וזה מה שיהרוס אותי בסופו של דבר, השקט של השנאה יאכל אותי לאט לאט... מעניין אם מישהו רואה... מעניין אם למישהו בכלל אכפת...? הקטע הבא.. הוא לא אמיתי.. הוא אומנם בחלקו מבוסס ע</div>Wed, 23 May 2012 00:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (brake the silence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13275758http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=129956&blog=13275758http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13239152<div align="right" dir="rtl">חייבת לאכול.. ועוד שתי ארוחות מלאות ביום! לא שאני לא אוכלת שתי ארוחות.. אבל לא גדולות.. תפוח לפני העבודה, עוד שניים בעבודה.. אולי גם קצת ירקות ולעיתים פרוסת לחם (ולאחרונה גם מתוקים קצת... יותר מדייייי!!!! פרההההה..) וחאז ארוחת ערב מלאה עם פחמימה.. אבל צריכה שתי ארוחות מלאות לפני האנטיביוטיקה כבר 7 ימים.. נשארו עוד שלושה. וקשה לי כי אני מרגישה ממש שמנה.. עשיתי הליכות כמה פעמים... אפילו שזה לא הכי טוב לדלקת שיש לי (משהו בנשימה כזה)... אבל לא עשיתי הליכות קשות מידי וזה היה כבר כשבקושי השתעלתי. כל כך קשה לי לא לעשות שום ספורט, וזה לא שאני עושה ספורט אובססיבי או משהו כזה... כבר מגיל 17 בערך שאני לא... אבל אני מרגישה קבב. גם בעבודה בימים האחרונים הרבה עבודה פיזית שהיה לי קצת קשה עם הנשימה ועם כאבי הגב.. (והרגליים והידיים כי הכל אצלי דפוק).. אבל היה כיף והזמן עבר מהר.. רק מקווה שעשיתי עבודה טובה :) איני מפרטת על מקום העבודה כדי שלא יזהו אותי. רק זה חסר לי... שידעו שיש לי הפרעת אכילה.. מצבי רוח.. הפרעות כאלה ואחרות נוספות.. בקיצור שאני מטורפת. נמאס לי להרגיש כל כך שמנה. נמאס לי להרגיש ריקה.</div>Tue, 01 May 2012 02:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (brake the silence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13239152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=129956&blog=13239152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13237495<div align="right" dir="rtl">I will write down all my sins, bare all my tragedies for you all to read and laugh about, I will put a big smile on my face and say that everything's ok, as long as you're happy so am I, well as long as I can lie. You know all my faults, and my weaknesses... but I still have my secrets, the ones that can make the hairs, on the back of your neck, stand. Things you'll never know cause you're not really looking, you're not really there. At night, when I'm alone, my thoughts go to their usual place, that dark place inside everyone has. It crawls up in my mind, to my thoughts, reminding me of things I should have forgotten but could not. Dirty hands surrounding me, his hands touching, my hand hurting&hellip; my body bleeding and there it goes again. I fall into the same pattern, the hateful thoughts will come again another night, telling me how bad I am, asking me why I bother, why I bother to wake up, to try and succeed in things I know I'm not good at. So what if dancing fills me like n</div>Mon, 30 Apr 2012 01:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (brake the silence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13237495http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=129956&blog=13237495http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13148273<div align="right" dir="rtl">תמיד ידעתישאת שונאת אותי.. אבל הינה.. סוף סוף הודית בזה.. והינה גיליתי.. שזה הרבה יותר כואב לדעת מאשר רק לחשוב. אני שבורה. -נמחק- </div>Sun, 25 Mar 2012 01:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (brake the silence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=129956&blogcode=13148273http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=129956&blog=13148273