http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133gender dysphoriaheCopyright 2026 XY. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14889090<div align="right" dir="rtl">בנקודה הכי נמוכה בעולם שהכל מכוסה בחול ועל פצעייך פוזר עוד מלח אתה משותק אתה מדמם אתה צריך עזרה נמאס לי לצעוק נמאס לי להתחיל מחדש נמאס לי לחפש דרך נמאס לי שכל פעם כואב לי נמאס לי שכלום לא עובד ושלא יודעים מה יש לי </div>Sat, 22 Apr 2017 19:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (XY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14889090http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=128133&blog=14889090http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14793041<div align="right" dir="rtl">תמיד אני חוזר לכאן. כאילו בלתי נמנע לתעד כאן איזשהו חלק מהחיים עכשיו. לשפוך, לכתוב, להוציא במילים. מה שאי אפשר להגיד לאנשים, שלא יחשבו שאני מתבכיין, כי צריך להשאר חזק. בכל מקרה חזרתי מאמסטרדם. מעולם לא הייתי באמסטרדם, למעשה טסתי רק פעם אחת לפני כן לחו"ל בכלל. חזרתי שבור ובדכאון. חסרתי לריקנות גדולה. לא כי אין למה לחכות, אלא כי כל הקיום שלי כאן חסר משמעות... אני בטוח שיש בחיים האלה יותר ממה שאני יודע או עושה או מסוגל להבין... אני מת למצוא את זה. תמיד כשאני כותב כאן, הבלוג כותב את עצמו. חשבתי שאספר במדיוק מה קרה ואיך ועל ההופעה וכל השיט הזה... אולי זה עוד יקרה... בכל מקרה יש לי חשק לחלוק 3 שירים שנראה לי משקפים את הרגע, את עכשיו. הראשון: השם של השיר משקף במדויק את ההרגשה של איך שחזרתי לארץ השני: מקור ההשארה של החודשים האחרונים, הסיבה לאמסטרדם: והשלישי: לא קשור לאמסטרדם, זה תוצאה של אחרי אולי. בחיים לא שמעתי אותם קודם, ביומים האחרונים הפכתי למעריץ. זה לגמרי לא סגנון המוזיקה שלי, אבל בזכותם יש לי השראה לכתוב שירים ולהוציא, אמנם</div>Thu, 28 Apr 2016 17:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (XY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14793041http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=128133&blog=14793041http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14329379<div align="right" dir="rtl">אין לי מושג למה הייתי צריך לכתוב את זה בבלוג "סודי", שגם ככה אני כותב בו רק ברגעים ממש הזוים. זה ללא ספק אחד מהם. אני טרנס. אני רוצה לצאת כבר מהארון! הגיע הזמן! ממש! אמן וזה יקרה לפני ה12.6. אמן ויהיה לי מספיק כסף לעבור דירה כדי שהחיים שלי יהיו בטוחים. אמן ולא אצטרך חיים בטוחים כי כל הפחד הוא בראש שלי. אמן ואמן ואמן. תמיד כשמפחדים על החיים מאמינים פתאום באלוהים... תמיד האמנתי במשהו חזק יותר ממני, אחרת לכל זה אין משמעות. וזה הכי מפחיד... </div>Wed, 20 May 2015 23:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (XY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14329379http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=128133&blog=14329379http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14285608<div align="right" dir="rtl"> זמן אווירשואף ונושףוכלום מסביבאני בהמתנהאני בממתינהלמה אני לא מנתק?זמן אווירשואף ונושףוהכל מסביבאנשים חייםאנשים יפיםלמה אני מרגיש מכוער?בזבוז של אווירבזבוז של מקוםבזבוז של זמןמי אנילמה ככהולאן עכשיו </div>Thu, 19 Feb 2015 20:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (XY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14285608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=128133&blog=14285608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14272851<div align="right" dir="rtl">שכלום לא היה מסובך, שחפשת כוכבים ומצאתי לך עננים, לבנים, בלילה. משוגע, אני יודע. מבט ללא מילים, שיחה על הכל וכלום, בלי שטויות ומשחקים. רק חלומות גדולים, אכזבות קטנות. טרגדיות בצורת בקבוק יין, שהופך גורלות ונשפך לכוסות, נגמר בקיא על החוף. זריחה בהליכה. לעצור, להסתכל, לנשום ולדעת שטוב מזה עדיין לא היה. </div>Sat, 24 Jan 2015 23:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (XY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14272851http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=128133&blog=14272851http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14251922<div align="right" dir="rtl"> אני לא יודע מה אני עושה לא נכון! התאוריה שלי, שכשאפור בחוץ אפור בפנים מגשימה את עצמה כל פעם מחדש. מצד שני, אני לא זוכר תקופה שבה לא היה לי אפור מבפנים. אולי רק אפור עם קרטיב... היא הולכת, מתרחקת. הייתה במרחק נגיעה, אבל לא אמרה מילה. הלא נודע עוצר, ממכר, מכהה חושים וחודשים. הזמן בורח. ואני כל הזמן רק צונח... וצורח. מבפנים, כדי שלא ישמעו, אבל כדי שאוכל להגיד לעצמי שלאף אחד לא אכפת. גב כפוף ומבט ברצפה. מחכה לזה עוד יום, עוד שנה. </div>Tue, 16 Dec 2014 03:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (XY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14251922http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=128133&blog=14251922http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14241950<div align="right" dir="rtl">Spit on 'em &amp; cut 'em off! ככה תקרא הביוגרפיה שלי שלא תכתב בחיים. דיספוריה דיספוריה דיספוריה... מה עוד תמעני ממני? או שאולי עליי להגיד "מה עוד אמנע מעצמי בגללך?[בזכותך?]" כל יום מרגיש כמו טרגדיה, פעם צחקתי על איך זה אפשרי שכל יום הוא טרגדיה, הרי אם יש תקופה רעה שנמשכת המון זמן, אז זו טרגדיה. ולא כל יום בפני עצמו. Well, מסתבר שזה אפשרי... אני כלום ושום דבר. אף אחד לא רואה. הכל ריק וחשוך. אבל למה אני ממשיך ללכת? </div>Fri, 28 Nov 2014 14:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (XY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14241950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=128133&blog=14241950http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14229933<div align="right" dir="rtl">אין לי מושג לשבת מול דף ריק ולשפוך אולי זה יעשה סדר, אולי אמצא את מה שאני מחפש מחפשת מחפש לא מוצא מוצאת נמאס לי מזל שנמאס זה לא זכר או נקבה חבל שאני זכר או נקבה ומה זה נורמלי לכל הרוחות הנורמלי שלי הוא לא נורמלי לכם ולמה שלא אעשה מה שאני רוצה עם הגוף שלי למה צריך אישור רופאים, פסיכאטרים, הורים, חברים, סביבה?! ולמה לא טוב היות האדם לבדו? אם היה טוב היה פשוט הוא שאל איך הגיוני שאני פועל ככה, הרי אין מה להפסיד אז אם אני לא פועל, מה יש לי להפסיד? הרי את החיים אני מפסיד כבר 25 שנים. אז זה שווה? להמשיך ככה? מאיפה מוצאים את האומץ לקום ולהגיד לקום ולעשות לקום ולשנות הורמונים פה, ניתוח שם, לגזור שיער, להאריך חזרה לקנות חולצה, מעיל, מכנס באיזה צד שבא לי בחנות לקנות בושם, בריח שאני אוהב, לא בריח שהגדירו לי שנשים או גברים יאהבו כי זה ריח, ואם זה מריח לי טוב ועליי טוב, אז מה זה משנה? זה מריח טוב! פה נגמר הויכוח או שפה מתחיל טעם וריח... ומה זה הפסקאות האלה ולמה אני לא יודע לכתוב בלי ו' החיבור בהתחלה לנגן. </div>Thu, 06 Nov 2014 04:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (XY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14229933http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=128133&blog=14229933http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14181524<div align="right" dir="rtl">אני לא מבין למה להיות מי שאתה זאת מלחמה? למה אי אפשר פשוט להיות? בשלב הראשון יש גילוי אחריו הכחשה, אחריו הסתרה ואז יש קבלה. אחרי שאתה מקבל שזה מי שאתה, זה מה שאתה, זה הזמן להראות לאחרים ואז הם עוברים את שלבי הגילוי, ההכחשה, ההסתרה ובסוף אולי גם קבלה ואני מבין שאני לא חי כאן לבד שיש עולם שלם בחוץ סביבי וגם לא סביבי ושהם צריכים גם להבין אבל לי זה נראה כ"כ טבעי, תמיד זה היה נראה טבעי - אבל טבעי שאף אחד לא מכיר וצריך לגרום לו להשכח ולקח לי מלא זמן להגיע למסקנות שאליהן הגעתי אבל נמאס לי להסביר ובא לי כבר לחיות ולמצוא אנשים שלא יריבו איתי על מי שאני, כי אין מה לעשות! לא יודע מה בא לי לא יודע מי בא לי לא יודע כמה בא לי לא יודע מי אני לא יודע מה אני לא יודע למה אני למי אי אפשר פשוט להיות </div>Fri, 15 Aug 2014 19:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (XY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14181524http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=128133&blog=14181524http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14180103<div align="right" dir="rtl">הן משחקות בך כמו בבובה אם היא רוצה שתשמיע קול היא תתן מכה במקום שבו אף אחד עוד לא נתן רחוק מהעין אבל הלב עדיין כאן היא תרביץ באהבה, תקרוץ ואז תתחיל למצוץ כמו דבורה ופרח כמו דבורה על העור תעקוץ ואתה תזכור את הפעם הראשונה, הפעם השנייה פעם שלישית אבל אין פסילה בשיער אדום וצעדי ריקוד אתה תסתובב, תסתחרר ותלך לאיבוד "אבל אין לך ביצים באמת וגם לא יהיו" ואני אומר, למי אכפת? </div>Wed, 13 Aug 2014 14:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (XY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128133&blogcode=14180103http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=128133&blog=14180103